קרבן העדה/סנהדרין/ח/ו

קרבן העדה סנהדרין ח ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאלו עביד השתא לאו בר סקילה הוא:

ואם משנגמר דינו כרת. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:

גמ' סוטה. שקינא לה בעלה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני ועברה על דבריו ונסתרה והביאה לב"ד להשקותה מים מאררים אח"כ מחל לה על קינויו מחול:

ובן סורר ומורה. אף לאחר שהתרו בו וקלקל והלקוהו וחזר וקלקל אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין שהכתוב תלה הדבר בהם:

וזקן ממרא ע"פ ב"ד. שרצו בית דינו למחול לו מחול:

ופריך סוטה ולא מתניתא היא. ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה כו' ושבעלה אינו רוצה להשקותה הרי שברצונו הדבר תליי:

ומשני סברי מימר. אי ממתני' ה"א דוקא עד שלא נכתבה המגילה הוא דיכול למחול אבל משנכתבה המגילה לא קמ"ל אפי' משנכתבה המגילה יכול למחול:

ובשלא כו'. והא דיכול למחול דוקא בשלא נמחקה המגילה אבל אם נמחקה המגילה אינו כן ואיני יכול למחול:

וצריך בן סורר ומורה. מאי קמ"ל שיכולים למחול ולאו מתני' היא שברצון אביו ואמו הדבר תלוי כדתנן היה אביו רוצה כו' אינו נעשה בן סורר ומורה:

ומשני סברין מימר כו'. אי ממתני' ה"א דוקא עד שלא עמד בדין הוא דיכולים למחול אבל משעמד בדין אע"ג דלא נגמר הדין אינן יכולים למחול קמ"ל ר' יאשיה כל שלא נגמר הדין יכולים למחול:

זקן ממרא. דיכול למחול לא אמרן אלא שלא להרגו הוא דמהני מחילתן אבל אם היה דיין בעירו אפי' מחלו לו בית דינו אין מחזירין אותו לשררותו:

וכשבאתי כו'. סיום דברי ר' יאשיה הן אלא שהפסיק הש"ס באמצע לפרש תחלת דבריו:

מה טעמון דב"ש. אמתני' דפ"ב דסוטה קאי דתנן התם מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובה ואגב שיטפא דרישא דאלו לא שותות כו' מייתי לה הכא וקאמר מ"ט דב"ש דיכולה לומר הביאו לי בעלי ואני שותה דלא נסתרה מעיקרא אלא על סמך זה שידעה שאפשר לברר הדבר ע"י המים וכיון שאין העכבה ממנה נוטלת כתובתה:

החזירתה התורה לספיקה. כלומר הא מיהת השתא הדבר ספק ומספיקא לא מפקינן ממון מיד היורשים אע"ג דבעלמא אמרינן שטר העומד לגבות כגבוי דמי שאני הכא שספק ספיקא הוא ספק טהורה ספק טמאה ואת"ל טהורה שמא מוזמת ביעתותא דמיא ובזיונה היתה מודה ושוברת כתובתה:

ה"ג וספיקא לספיקא וספיקא לחודיה:

תמן תנינן. כתובות פ"ט:

הפוגמת כתובתה. כגון שהיתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע השאר אלא בשבועה שהנפרע מחבירו אינו מדקדק לשום לב על כל מה שפרעו וזו הואיל ונפרעה במקצת אפשר שנפרעה הכל ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק. לא הפוחתת. כתובתה כגון שכתוב בה מאתים זוז והוא אומר התקבלת כולה והיא אומרת לא התקבלתי כלום אבל אמת הוא שהתנה שלא ליתן לי בכתובתי אלא מנה נפרעת שלא בשבועה:

פוגמת בא משא ומתן. ביניהם שמודה היא שנטלה ממנו מקצת אמרינן דפרע דייק דמיפרע לא דויק ואימר שקיבלה כולה לכך צריכה שבועה אבל בפותחת שאומרת שלא היה דבר ביניהם אחר כתיבת השטר שהרי אומרת שלא קיבלה כלום הלכך נפרעת שלא בשבועה:

ר"י בעי. מי אמרינן כי היכי דבעד אחד שמעיד שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה אף בעד אחד שמעיד שהיא פחותה לא תיפרע הפחת אלא בשבועה או דלמא פחותה אינה צריכה שבועה:

א"ר יוסי. לא דמיין בשלמא עד אחד מעיד שהיא פרועה אינו מכחיש העדים החתומים על השטר שמודה שהשטר אמת אלא שפרע אבל עד אחד מעידה שהיא פחותה א"צ שבועה דה"ל. כעד אחד המכחיש שנים שהרי השנים החתומים על השטר מעידין שאינה פחותה ואין דבריו של אחד במקום שנים:

ונפרעים מאדם שלא בפניו. בתמיה הא קיי"ל אין חבין לאדם אלא בפניו:

תיפתר. תפרש בשטר שנפרעין ממנו רבית והפרעון הוא לטובת המלוה וזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו:

ופריך וב"ד גובין רבית. בתמיה:

תיפתר שערב לו. חבירו עבורו נגד העכו"ם שילוה לו ומחוייב הערב לשלם להעכו"ם הריבית קמ"ל שלא יפרע הערב אלא בשבועה ואיירי בשקיבל העכו"ם להפרע מן החייב תחלה דאל"כ עכו"ם בתר ערבא אזיל ואסור לעשות דה"ל כאלו הלוה הערב לחבירו בריבית:

ה"ג תני יורש שפגם אביו שטר חובו. שהיה לאביו שט"ח על אחרים ואמר שנפרע מקצתו ומת הבן גובה מותר החוב שלא בשבועה אין צריך שישבע שיודע בבירור שלא נפרע השאר:

שלא פיקדנו אבא. בשעת מיתה ושלא אמר לנו אבא כשהיה בריא ששטר זה כולו פרוע א"נ שלא פקדנו ע"י אחרים ושלא אמר לנו בעצמו:

ושלא מצאנו. שובר על שטר בין שטרותיו של אבא:

הא אם נמצא. שובר על שטר זה ה"ז בחזקת פרוע והוא שיהיה השטר מינח בין שטרותיו הקרועים:

ר' הושעיה. פריך:

מתניתא. הך ברייתא אתיא כב"ש דתנן סוטה פ"ד מתו בעליהן עד שלא שתו שאינן יכולין לשתות עוד דכתיב והביא הבעל את אשתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות ובה"א לא נוטלות כתובה ולא שותות וטעמא דב"ה כיון שאלו היה בעלה חי היתה צריכה שבועה ועכשיו שאינה יכולה לישבע אין לה כתובה יורש נמי אינו נוטל בלא שבועה וב"ש סברי כל שאינה יכולה לישבע נוטלת בלא שבועה כיון שהשטר מסייעה ויורש שאינו יכול לישבע כיון שהשטר מסייעו נוטל כפי טענתו בלא שבועה:

תמן טעמא דב"ש. הא תמן טעמא דב"ש הביאו בעלי ואני שותה ואין העכבה ממנה ולא דמיא ליורש שהעכבה ממנו א"כ אף כב"ש לא אתיא אלא ודאי בשבועה דאורייתא הוא דאמרינן אם אינו יכול לישבע אין לו כלום:

ברם הכא. אבל כאן דמדאורייתא אפי' האב גובה בלא שבועה אלא מתקנת חכמים חייב שבועה בו תיקנו חכמים שבועה אבל הבן כיון שאינו יכול לישבע העמידוהו על דין תורה ונוטל בלא שבועה א"כ הך ברייתא כב"ה נמי אתיא:

נתחייב אביו. ע"פ ב"ד שישבע קודם שיגבה תביעתו ומת אין הבן גובה כלום:

דלא כן. דאל"כ מה אנן אומרים שיגבה הבן בלא שבועה קשיא וכי אדם מוריש לבניו ממון שאינו יכול לגבותו אלא בשבועה:

הכין איתאמרת. כאן נאמר הפוגם שטרו בב"ד ומת אין הבן גובה כלום שזה כאלו נתחייב אביו שבועה בב"ד:

ר"ח. פריך בשביל שהלך שני פסיעות מן החוץ למקום הב"ד מפסיד ממון בנו אלו פגמו חוץ לב"ד אמרת בנו גובה שהעמידו הדבר על דין תורה אף בפגמו בב"ד אין להפסיד לבנו והא דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו כשמת לוה בחיי המלוה דמשעה שמת הלוה איתחייב ליה שבועה שאין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה אבל היכא שנתחייב שבועה ע"י ב"ד בנו נוטל בלא שבועה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף