מראה הפנים/סנהדרין/ח/ו

מראה הפנים סנהדרין ח ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבל אם נגמר דינו לא בדא. מכאן למד הרמב"ם ז"ל לומר כן בפ"ז מהל' ממרים הל' ח' ואם מחלו לו אביו ואמו קודם שיגמור דינו פטור:

תיפתר שערב לו מעובד כוכבים. עיין בפ' איזהו נשך הלכה ה' ד"ה ישראל לוה מעובד כוכבים וכו' מה שנתבאר מזה בס"ד:

מפני שפגמו בב"ד את אמר אינו גובה. בתמיה וזהו כסברת רב נחמן בבבלי סוף פ' כל הנשבעין בדין דרב ושמואל גופיה במת לוה בחיי מלוה דאתקיף לה ר"נ אטו בי דינא קא מחייב ליה שבועה וכו' והכא קאמר כהאי סברא לענין פוגם שטרו. והמסקנא הכא כדאסיק התם רב נחמן הבו דלא לוסיף עלה כגון מאי דאמר רב פפא הפוגם שטרו ומת יורשין נשבעין שבוע' יורשין ונועלין וכהסכמת רוב הפוסקים דבמת לוה בחיי מלוה הלכה כרב ושמואל ובפוגם את שטרו כדרב נחמן ורב פפא וכדאקשי רב חסדא הכא על דברי ר' בא וס"ל דאין חילוק בין עמד בדין או לא אלא דלעולם בפוגם את שטרו בנו גובה ובשבועת היורשין וזה פשוט וכן הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מהל' מלוה הל' ה' סתם וכתב אין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי הפוגם את שטרו ומת אע"פ שאינו גובה אלא בשבועה הרי בניו נשבעין שלא פקדנו וכו' וגובין וכו'. וכתבתי זה מפני שראיתי להש"כ בסי' ק"ח שכתב על מה שהביא הסמ"ע שם דברי רי"ו לחלק בין עמד בדין ונתחייב שבועה או לא ורצה לתרץ בזה דברי הש"ע דסתרי אהדדי שם וסוף סי' פ"ד וע"ז אמר הש"כ עיין בתוס' סוף שבועות ובירושלמי פ' הכותב דמשמע שם כן עכ"ל בדברי התוס' לא מצאתי מבואר דמשמע הכי אבל אני תמה מאד על מה שכתב מירושלמי פ' הכותב והלא סוגיא דהכותב וסוגיא דהכא ממש כאחד הן והתם גריס א"ר אבין את אמרת פגם אביו שטרו בב"ד אין בנו גובה והיינו הך דר' בא דהכא דרצה לומר דאת אמרת בפוגם שטרו נמי בכלל דאין אדם מוריש וכו' ופריך עלה רב חסדא התם כדפריך וכדדחי לה הכא וכסתמא דתוספתא וא"כ מהיכן משמע זה האם אנחנו לומדים דין מהא דר' בא דבעי למימר הכי הא רב חסדא פריך עלה ומתמה עלה בפשיטות ודחי להא דר' בא ואדרבא איפכא משמע מסוגיא דהכותב ומדהכא דאין לחלק בפוגם שטרו בין עמד בדין או לא וכדעת רוב גדולי הפוסקים ז"ל ועוד דמסוגית האי ש"ס בפ' כל הנשבעין משמע דר' יוחנן לא פסק כרב ושמואל אפילו במת לווה בחיי מלוה דגרסי' שם בשלהי פירקא רב אמר מת הלוה וכו' אבל אם מת לוה תחילה ואח"כ המלוה כבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועתו לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי וכן כתב הסמ"ג ז"ל בעשין צ"ד דבירושלמי משמע דר"א דהתם דפליג על רב ושמואל כר' יוחנן ס"ל והביאו הגהמי"י שם וא"כ מסתיים לן דנלמד מהאי ש"ס מיהת כסוגיא דהכותב וסוגיא דהכא דבעלמא אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו כרב ושמואל מלבד בפוגם שטרו דאין חילוק כדמסיק בהכותב והכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף