קרבן העדה/סוטה/ט/טו

קרבן העדה סוטה ט טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בפולמו' של אספסיינוס. חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים:

גזר על עטרות חתנים. בגמרא מפרש מאי היא:

ועל האירוס. עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחים על פיה עור דק ומכין עליו במקל ומוציא קול וקורין לו טנבור"י בלע"ז. עטרות כלות. בגמרא מפרש:

ושלא ילמד אדם את בנו יונית. חכמת יונית והם רמזים וחידות שהיו ליונים ולא היו מובנים אלא להרגיל בהם:

בפולמוס האחרון. הוא חרבן הבית ושל טיטוס נמי הוה:

באפריון. כמין אהל של מעילין וטליתות מוזהבות:

ורבותינו. רבינו הקדוש:

התירו שתצא הכלה באפריון. תוך העיר משום צניעותא:

גמ' אלו הן עטרות חתנים. דנפלה עטרת ראשינו רמז לעטרות חתנים שגזרו עליהן:

זו זהורית המוזהבת. טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותו כמין קיפה:

של מלח ושל גפרית. ענין עטרה עושין מאבן מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וצובעין אותו בציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף:

ושל זית. מעלי זית:

דחילפי. אורטיג"א בלע"ז:

שיבשב. חתך זמורות ל"א עשה דרך שחוק ושיבוש:

נייח ליה וכו'. נוח היה לו שיורם ראשו מעליו ולא יעשה כן שעבר על דברי חכמים:

והוה כשגגה. ונתקיים קללתו שנדון בסייף:

וסהרוני. רבידים:

אפיפירות. כמין קיפה ממעגלי עץ ותולין בו צניפין ורדידי זהב:

רסיסא. מין כלי זמר כדפרישית במתניתין:

א"ל ר"ג וכי עשית כמו שעשתה אשת ר"ע לבעלה. שהיתה מוכרת שערות ראשה ונותנת לו מדמי השערות לאכול כדי שיעסוק בתורה:

ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה. כלומר שאסור שהרי הוא דבר שאינו שיהיה לא יום ולא לילה:

ופריך מעתה. שאומרת שאסור לעסוק בשום דבר חוץ מעסק התורה יהא אסור ללמד אומנות:

מפני המסורות. אסרו חכמת יוונית שלא יגלו מסתורין של ישראל בחכמה זו וכדאיתא מעשה בבבלי בפרקין:

מפני שהוא תכשיט לה. וע"י כן נושאת חן בעיני מטרוניתא והתירו להן חכמים כמו שהתירו לקרובים למלכות א"נ לא חיישינן שתהא אשה מסור':

בגין דר"א וכו'. בשביל שר"א רוצה ללמד את בנותיו חכמת יונית תולה ההיתר בר' יוחנן רבו ולא היא לא אר"י כן:

ה"ג שמע ר"א ואמר יבא עלי וכו'. וכ."ה במס' שבת וה"פ שמע ר"א דברי שמעון ואמר יבא עלי עונש כך וכך אם לא שמעתי מר"י שהתיר ולא מלבי אני אומר:

ופריך מי מתיר את הראשונות. עטרות כלות דתנן ברישא שגזרו עליהן ואמרינן לעיל דהיינו עיר של זהב ובסמוך אמרי' דר"ע עשה לאשתו עיר של זהב וקשיא מי התירן שהרי רבותינו לא התירו אלא שתצא באפריון בתוך העיר משום צניעות:

מי שהוא מתיר את אלו. שתצא באפריון מתיר נמי עטרות ואפריון דנקט לאו דוקא:

כהדא. אהא דתנן במתני' דגזרו על עטרות חתנים קאי דיש להם סמך מקרא לאסרם בזמן החרבן:

מהו דין דכתיב וכו' הסיר המצנפת והרים העטרה. דפשטא משמע דבחד גברא משתעי קרא:

הוסרה המצנפת. מראש כה"ג הורמתא העטרה מראש כל אדם:

ה"ג הוא חסד ומילוי חסד. וה"פ שמו חסדא ודבריו נאים וחסודים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף