קרבן העדה/סוטה/ה/ב

קרבן העדה סוטה ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בו ביום דרש. כל היכ' דתנינן בו ביום הוא ביום שהושיבו את ראב"ע לנשיאות שנתרבו התלמידים בבה"מ שניתן רשות לכל התלמידים לכנוס ומשום דהך דרשא דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשת נקטיכהו לכל הנך הכא:

וכלי חרש. הוא ראשון שנטמאה מן השרץ שהוא אב והאוכל שבתוכו שני שטמאו הכלי:

אינו אומר טמא. כל אשר בתוכו טמא אלא יטמא למדרש ביה נמי יטמא שמטמא את אחרים:

לימד על ככר שני. להכי נקיט ככר לפי שהוא מצוי בתנור שהוא כלי חרש שמטמא את השלישי ואפי' בחולין דקרא סתמא כתיב:

דור אחר. מן העתידים לבוא שיטהר את השלישי ואף בתרומה שאין לו מקרא מן התורה:

והרי עקיבא תלמידך. ר"ל תלמיד תלמידך שר"ע היה תלמיד ר"א בן הורקנוס שהיה תלמיד ריב"ז אלא שלמעלת ר"ע אומר תלמידך:

מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא. אף בחולין:

גמ' ר"י בר' בון אמר. פליגי רב ושמואל:

חד אמר בין בתרומ' בין בחולין אר"ע. דשני עושה שלישי וכדפרישי' במתני' וחורנה אמר. ואידך אמר:

השלישי בתרומה ילפינן מק"ו מטבול יום דטמא שרץ שאדם שנגע בשרץ הוא ראשון טבל הותר לחולין ואסור בתרומה אפילו ליגע דבכלים טמאי' כתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר שמעינן דקודם הערב שמש אסור ליתן לתוכן תרומה שני שהוא פסול לחולין דכתיב כל אשר בתוכו יטמא חולין ותרומה וקדשים במשמע אינו דין שיעשה שלישי בתרומה ושמואל סובר דרבי עקיבא פריך אק"ו דט"י דשרץ שכן במינו אב הטומאה אע"ג דאיכא למימר כלי חרש יוכיח כבר שני לי' בבבלי בפרקין:

השלישי בא מחמת השרץ. השלישי בתרומה ילפי' בק"ו מטבול יום דשרץ:

הוי אומר. הוא רב דהוא אמר בין בחולין בין בתרומה אמר ר"ע דלתרומה א"צ קרא דמק"ו שמעי' אלא קרא לחולין הוא דאתא דעושה שלישי:

מתני'. דרפ"ד דטבול יום קשיא לרב:

אוכל מעשר. ראשון שהוא כחולין ונגע בו טבול יום:

או ידי' מסואבו'. שהן שניות:

מפרישין ממנו תרומת מעשר. שהיא קדש כתרומ':

בטהרה. והיא טהורה אף על גב שנוגע הטבול יום במעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר לענין שלישי הטבל כחולין:

מפני שהוא שלישי. אוכל המעשר:

והשלישי טהור בחולין. וקשיא לרב:

ומשני פתר לה. תפרש לה להך מתניתין קל הוא שהקילו בידים מסואבות שהן טמאות מדרבנן לכך אינן עושין שלישי בחולין:

ופריך והא תנינן. נמי במתניתין טבול יום שהוא שני מדאורייתא:

ומשני תיפתר בט"י. שנטמא בבית הפרס והוא השדה שאבד בה קבר שאין טומאתו אלא מדרבנן לכך גם הוא אינו עושה שלישי בחולין:

שנייא היא. שאני ט"י דאף רב מודה דאינו מטמא חולין דכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר וכיון דכתיב גביה טהור וטמא דרשי' טהור לחולין קודם שהעריב שמשו ואינו עושה שלישי וטמא לתרומה עד שיעריב שמשו וכיון דודאי אינו מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה:

או נימר. תרווייהו בין במעשר בין בתרומה וטהורה היינו במגע שמותר ליגע בתרומה ובמעשר ואסור באכילת שניהן:

א"ל כלים אמורים בפרשה. האי קרא במים יובא וטמא עד הערב וטהר כתיב גבי כלים בפרשת שמיני וכלים אינן אלא לנגיעה הלכך ע"כ לומר טהור לחולין מבע"י ולתרומה משתחשך:

מתני'. דפ"ב דטהרות מסייעה לרב:

הראשון שבחולין טמא ומטמא. תרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי:

והשני שבחולין פוסל. את התרומה ואינו מטמא דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הלכך שלישי שבתרומה פסול מיקרי ולא טמא:

והשלישי. של חולין:

נאכל בנזיד הדמע. בתבשיל שתרומ' מעורבת בו כגון מקפה של חולין שהוא שלישי שנתן לתוכו תבלין ושום ושמן של תרומה והתרומה קרוי' דמע דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר:

הא לעשותו דמע. ליתן לתוכו תרומה לכתחלה אסור אלא שאם נתערב בתוכו תרומה מותר לאכלו ואס"ד שאין שלישי בחולין למה לא יתן לתוכו תרומה שהרי אין כאן שום טומאה:

ה"ג ואמור דבתר'. וה"פ ותיקשי לך מסיפא. והרביעי נאכל בנזיד הקדש. אם ניתן לתוכו קדש מותר לאכלו:

אין תימר. דנאכל היינו בדיעבד אבל ליתן בתוכו לכתחל' קדש אסור דרביעי דתרומה מטמא ליה:

אשכחת מימר. א"כ אתה אומר קשיא דרב אדרב:

שלישי בא מחמת שרץ. כלומר שלישי פסול בתרומה ילפינן מק"י מט"י דשרץ וכדפרישית:

והרביעי מותר. לערבו עם קדש:

אלא בקדשי המקדש המקודשין. כגון בשר קרבן וחלת תודה שנשחט הזבח עליהן ומנחות שקדשו בכלי אבל תרומה אע"ג דאיקרי קדש אין בהן רביעי:

ולא בתרומה אנן קיימין. הא הך סיפא בתרומה איירי:

ותרומה אסור. לערבה עם קדש שלא תבא לידי תקלה והפסד שקדש נפסל בהרבה דברי' שאין התרומה נפסלת בהן כגון יוצא וזמן ודומיהן לכך קאמר לשון דיעבד דלכתחלה אסור לערב תרומה עם קדש:

ופריך ואמור דבתרה. סיפא דסיפא:

אין תימר הא. לערבו עס קדש אסור קשיא למה לא וכי יש חמישי בקדש דנימא שנטמא מחמת חמישי זה:

ואת אמר לית כן. וע"כ לומר דבזו אין הפירוש כן אלא נאכל היינו אפי' לכתחלה:

והכא לית כן. א"כ אף ברישא אין הפי' כן אלא שנאכל לכתחלה בנזיד הדמע וליכא לסייעא לרב מהא:

ה"ג השלישי בא מחמת השרץ ומותר לעשותו תרומה. וה"פ אף שהשלישי בתרומה למדנו משרץ אפ"ה מותר לערב שלישי של חולין עם תרומה:

בעי קומוי. הקשו לפני ר"י אפי' כר"ע דאמר שלישי בחולין ילפינן מקרא אמרת לשמעתתך שמותר לערב שלישי של חולין עם תרומה:

ט"י פוסל. את התרומה:

מה ט"י אינו פוסל את החולין. מלערבן עם התרומה כדאמר ר"ז לעיל דכתיב בט"י טהור וטמא:

אף השני. אע"ג שהוא פוסל את החולין מ"מ מותרין לערבן עם התרומה והיינו כדתנן במתני' ונאכל בנזיד הדמע:

ה"ג מותר לעשותו תרומה ואסור לעשותו קדש:

ה"ג ר"י בשם ר"י שלישי בא מחמת שחי מותר לעשותו תרומה ואסור לעשותו קודש:

מטמא בקדש. השלישי מטמא קדש ואת אמר הכין שאסור לעשותו קדש ה"ל למימר ומטמא קדש א"כ קשיא לי' למה לי' לר"י לאשמועינן כן הא פשיטא דאסור לטמא קדש:

א"ל משום מעלה. הא דאסור בקדש אינו אלא משום מעלה ולא פירש הדבר:

עיקר טומאתו בקדש משום מעלה. לדברי ר' יסא קאמר כיון דעיקר טומאת קדש אינה אלא משום מעלה לכך נקט ר"י לשון אסור:

ולמה הוא מטמא בקדש משום מעלה. הא מקרא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל יליף דרביעי בקדש טמא דהא מדשלישי מדאורייתא טמא א"כ קרי כאן גבי קדש והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל א"נ מק"ו ממחוסר כיפורי' שמותר בתרומה פסול בקדש שלישי שפסול בתרומ' אינו דין שיעשה רביעי בקדש ולמה קאמרת דאינו אלא מעלה:

ואפילו כרבנן. ר"י אמר לשמעתתיה אפילו כרבנן דאמרי אין שני עושה שלישי בחולין:

ה"ג ולמה הוא אמר מטמא בקדש משום מעלה. וה"פ א"כ דכרבנן אמר לשמעתתי' למה אסור בקדש הא אין בו שום טומאה משום מעלה דקדש מחמרינן ביה:

ולית אנן צריכין וכו'. וכי אין אנו צריכין לשמוע דבר זה לתרץ דברי ר"י מאדם גדול כזה. תמן. בבבל אמרו ממה ששיבח ר"י את ר"ע במתני' ואמר מי יגלה עפר מעיניך וכו' ש"מ דהלכה כר"ע:

למדרשו קילסו. שיפה דרש אבל אין הלכה כמותו:

ה"ג לוקין על השלישי שבמעשר. אם אכל מעשר שני שהוא שלישי לוקה משום טומאה דכתיב במעשר שני לא ביערתי ממנו בטמא:

ופריך אפילו כר"ע. דאית ליה שלישי מן התורה אפ"ה במעשר שני שהוא שלישי אין לוקין עליו:

ה"ג מה ט"י אין לו מגע אצל החולין. כדאמרינן לעיל דכתיב גבי טבול יום טהור וטמא אף השני אין לו מגע אצל החולין:

אפי' לר"ע. דסובר כשמואל דאמר לעיל בחולין אמר ר"ע אבל לא בתרומ':

ואמר ר' אלעזר כמנין החולין. כמו שאין מונין שלישי בחולין כך אין מונין שלישי במעשר שני וקשי' אהא דאמר ר' אחא בשם ר"א דלוקין על שלישי שבמעשר:

ואתיא. הא דאר"א כמניין החולין וכו'. כי האי דאמר ר"י:

בכל חולין אנן קיימין. כל הפרק שני דמסכת טהרות בחולין שנעשה על טהרת תרומה או על טהרת קדש איירי:

ואהן פירקא מעשר אינון. ובכל הפרק הזה לא הוזכר חולין שנעשו על טהרת מעשר ש"מ דשניהם מנין אחד להם:

אפי' ראשון שבו אינו מחיור. ואפי' האוכל מ"ש שהוא ראשון אין נראה שילקה עליו וכ"ש שלישי ופליג אהא דאמר ר' אחא בשם ר"א:

ה"ג לא תאכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי. וה"פ כיון דלא כתיב לא תאכל באנינות ממנו אלא לא אכלתי דאינו אלא ווידוי אין כאן לאו אלא איסור' שמעינן מיני' וה"ה לא ביערתי ממנו בטמ' אינו לאו אלא ווידוי:

ה"ג ככל מצותך אשר צויתני כמי שהוא מחוור. מדכתיב ככל מצוותך וגו' וכתיב בתרי' לא ביערתי ממנו בטמא ש"מ שמוזהרין על כך והיינו לאו:

מפני מה אמרו השני שבחולין וכו'. דתנן בפרה פ"ח כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה:

מפני הידים. שהן מדרבנן שגזרו על סתם ידים שהן שניו' ומטמאין את משקה חולין להיות תחלה:

שני שהוא מדבר תורה. דכתיב כל אשר בתוכו יטמא כדפריש' במתני' לא כ"ש. שמטמא משקה חולין:

ה"ג ומה הידים ספיקן לטמא את אחרים טהור אף המשקין ספיקן לטמא את אחרי' טהור. וה"פ דתנן במסכת טהרות פ"ד ספק משקין ליטמא טמא לטמ' אחרי' טהו' ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור וקאמר דלכך ספק משקין לטמא אחרים טהור משום דידים ספיקן טהור ולא יהא הטפל חמור מן העיק':

הרי אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין. שנטמא גופו מדרבנן:

ה"ג ספיקן לטמא אחרים טהור. כדתנן בטהרו' פ"ד ספק דברי סופרי' אכל אוכלים טמאים שתה משקין טמאי' וכו' ספיקו טהור:

והמשקין היוצאין מהן ספיקן לטמא את אחרים טמא. דתני' בתוספתא פ"ד דטהרות וכשם שאוכל אוכל ראשון וכו' ספק טמאין ספק טהורין ספיקו לטמא אחרים טהור כך המשקין הנוגעין בו באוכל אוכלין טמאין ודאי ספק נגעו בתרומ' ספק לא נגעו באחרי' ספקו טהור ר' יוסי בר' יהודה אומר משקין הנוגעין באוכל אוכל ראשון או שני כנוגעין בשרץ והויין תחלה וכשם שהראשון עושה שני ושני שלישי כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני שלישי כך פירשה הר"ש שם וקשיא ליה מריב"י דאמר משקין הנוגעין בו ספקו לטמא אחרים טמא אף על גב דאין טומאתן אלא מדרבנן:

והא שני ד"ת וספקו לטמא אחרים טהור. לדבריך נילף בק"ו ממשקין טמאין שנגעו באוכל אוכל ראשון שספיקן לטמא אחרים טמא:

אר"ח קומי ר' מנא. ר"ח השיב על דברי עצמו לפני ר' מנא א"נ תרי ר"ח הוו:

ולא בתרומה אנן קיימין. הא דאמרינן שמשקים טמאים שנגעו באוכל אוכל ראשון שספיקן לטמא אחרים טמא היינו בתרומה ובתרומה שני עושה שלישי מדאורייתא אף ספקו לטמא אחרים טמא דלא תנינן אלא ספק דברי סופרים אבל שני לעשות שלישי בתרומה דאורייתא לא:

א"ל. ר' מנא אפי' נאמר דבתרומה איירי קשיא דמי אית ליה דשני עושה שלישי בתרומה מדאורייתא ר"ע אבל חכמים פליגי עליה וסברי דאין שני עושה שלישי בתרומה מדאורייתא אלא מדרבנן וקשיא מאוכל אוכלין טמאין א"נ ה"ק הא ר"ע דדריש יטמא סובר דאפי' בחולין עושה שלישי א"כ שני מטמא מדאורייתא והראשון נראה:

תמן אמרין. חכמים שבבבל אמרו שתי וכו' אבל חכמים שבא"י פליגי עלייהו כדמסיק דמר ר"י וכו':

שאלן חגי הנביא. לכהנים:

הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו. ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא:

בשר קדש שני. דה"ק ונגע בכנפו במה שנגע בכנפו דבשר קדש שנגע בכנפו הוא נגע אל הלחם:

לחם ונזיד שלישי. דה"ק אל הלחם. או אל הנזיד:

וכי יש רביעי בקדש. שאלן אם רביעי בקדש טמא או לא:

אם יהיה כנף טמא נפש. שנגע הכנף במת שהכנף אב הטומאה כשרץ ונגע בכנפו אל הבשר והבשר בלחם והלחם ביין דה"ל היין שלישי:

השיבו אותו כראוי. דשלישי בקדש טמא מקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא:

דמר ר' ירמיה וכו'. אדלעיל קאי דאמרינן דחכמים שבא"י פליגי וסברו דבשתיהן השיבו כראוי דאמר ר"י דקודם שגזרו על רביעי בקדש שאלן לכך אמרו לא יטמא:

ופריך ולמה הוא מקללן. דכתיב בסיפא ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא:

ומשני כאינש דבעי עילה על חבריה וביתא. כאדם שרוצה עלילה על חבירו ועל ביתו אף שהוא השיבו כראוי הוא כועס כך חגי בא לזרזן בשארי עניני המקדש ולא על תשובת השאלות אלו כעס עליהם:

ה"ג מה אכפה ליה דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא. פריך א"כ מה כפה ליה לחגי שאמר ואשר יקריבו שם טמא הוא הא מיהת בדיני טומאה היו בקיאין:

ומשני כמה דאמר ר' סימון וכו' מצאו תחת המזבח. לפיכך אמר בדרך נבוא' ואשר יקריבו שם טמא הוא:

בהיסטות. בטומא' היסט:

במדפות. שאם היה על האוכלים והכלים מכסים רבים מאוד ונגע טמא מת בכלי העליון ושאלן אם האוכלין והכלים ג"כ טמאים או לא ונקרא זה התחתון מדף לפי שהגיע אליו תנועה חלושה מן הטמא מת והוא מלשון קול עלה נדף או ריחו נודף שיגיע למרחוק:

שאלן טמא מת מטמא בהיסט. וישא דקר' היינו היסט:

השיבו כראוי שאין טמא מת מטמא בהיסט. דתני' בספרי סוף פרשת פרה או שמטמא מת בהיסט אמרת ק"ו ומה נבלה קלה מטמא בהיסט מת חמור לא כל שכן ת"ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא במגע הוא מטמא ואינו מטמא בהיסט:

שאלן טמא מת עושה מדף או לא. והאי יגע דקרא היינו על ידי מדף:

שאין טמא מת עושה מדף. כדתנן פ"ד דזבים חומר בזב מבמת וכו' שהזב עושה על גביו מדף לטמ' אוכלין ומשקין משא"כ במת:

השיבו אותו כראוי שאין תמישי בקדש. ואח"כ כששאל אם יגע טמא נפש בכל אלה נמי השיבו כראוי שאם הכנף טמא נפש ונגע בכל אלה הרי המאכל רביעי לכך אמרו יטמא:

ופריך ולמה הוא מקללן. כיון דבשניהם השיבו כראוי:

ה"ג מה אכפה ליה דהוא אמ' ואשר יקריבו שם טמא הוא וכדפרישית לעיל:

ה"ג מה אם מחוסר כיפורי' שאינו פוסל בתרומה הרי הוא פוסל בקדש וכ"ה בבבלי וה"פ מחוסר כיפורי' מותר בתרומ' דכתיב ובא השמש וטהר ופוסל בקדש דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה עד עכשיו שלישי שהוא פוסל לתרומה בק"ו מטבול יום ומה ט"י דמותר בחולין אסור בתרומה שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה ובקדש דין הוא שיעשה רביעי מק"ו ממחוסר כיפורים:

הרי למדנו לשלישי בקדש מן הכתוב. דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני דשני איקרי טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא וה"ק לא תימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התרומה עושה שלישי ותו לא אף קדש יעשה שלישי ותו לא לכך קאמר הרי למדנו לשלישי מן הכתוב ולא איצטריך ק"ו וכי אתא ק"ו לרביעי הוא דאתא והיכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו ולמ"ד דאמרינן דיו אפילו היכא דמיפרך ק"ו הני מעלות דרבנן נינהו ולאו דאורייתא והא דנקט שלישי בקדש מלתא בעלמא הוא דלמדנו שלישי בקדש מן התורה:

האוכל הבא מחמת ט"י יוכיח. אם נגע ט"י במאכל תרומה או קדש יוכיח שפסול בתרומה מן התורה דבכלים נמי כתיב הערב שמש לגבי תרומה דכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר והא לנגיעה הוא להשתמש בו תרומה ואינו עושה רביעי בקדש דתניא וחכמים אומרים כשם שט"י פוסל אוכלין ומשקין של תרומה כך פוסל אוכלין ומשקין דקדש ודוקא פוסל אבל אינו מטמא שיחזור ויפסול את הנוגע בו וה"נ נדרוש ק"ו שיפסול אוכל הבא מחמת ט"י את הקדש ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פסול בקדש אוכל הנוגע בט"י שפסול בתרומה דין הוא שיעשה רביעי בקדש:

כמה דר"ע אמר. במתני' יטמא יטמא ד"ת שהשני עושה שלישי:

כן ר"י אמר יטמא יטמא דבר תורה. הא דאמר ר' יוסי לעיל מנין לרביעי בקדש שפסול שמעינן דסבר כר"ע דדריש יטמא יטמא דכיון דאין טומאה עושה כיוצא בה דכתיב טמא הוא ואין כיוצא בו טמא שאין אוכל מטמא אוכל ואין משקה מטמא משקה אלא אוכל משקה ומשקה אוכל א"כ איך מצינו רביעי בקדש אי נימא דקסבר ר"י אין משקין מטמאין דבר אחר מן התורה שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה אלא ודאי דר"י נמי דריש יטמא דכתיב גבי משקה וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא וטמא אחרים:

לית ר"י וכו'. אין ר"י צריך לק"ו ממחוסר כיפורים ללמוד רביעי בקדש אלא קרא דריש ר"י:

והבשר אשר יגע. בכל טמא לא יאכל באש תשרף כתיב גבי שלמים וקרא יתירא הוא דלכתוב והבשר אשר יגע באש תשרף אלא לדרשא אתי:

סוף טמא. והיינו שלישי שנגע במאכל לא יאכל אותו המאכל שהוא רביעי:

עד כדון. אמתני' קאי דדריש ר"ע יטמא דכתיב בכלי חרש לטמא אחרים וקאמר דעד כאן לא שמענו אלא באוכלין שנטמאו באויר כלי חרש שנטמ' בשרץ:

אוכלין עצמן שנטמאו בשרץ מניין. שהן עושין שלישי ע"י משקין כגון אוכלין בשרץ ומשקין באוכלין ואוכלין במשקין:

ופשיט ודין הוא מה אם הכלים שאינן מטמאין וכו'. דתני' יכול יהו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרש ת"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרש ואין כל כלי' מיטמאין מאויר כלי חרס:

הרי הן כשרץ לטמא אוכלין. לעשותן שלישי אוכלין עצמן לא כ"ש:

עד כדון כר"ע. דדריש יטמא יטמא:

כר' ישמעאל אלא לר"י דלית לי' דרשא דיטמא כדפרישית לעיל בריש פרקין מנ"ל דרביעי בקדש פסול:

שנגע בכל טמא. מאב הטומאו' הכתובות בתורה:

ומה אם ט"י שאינו פוסל בחולין הרי הוא פוסל בתרומה. דכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר:

מה אם מחוסר כיפורי' וכו'. כדפרישית לעיל:

ה"ג דנין לו דין מן הדין. וכי מלמדין בק"ו דבר הלמוד בק"ו בקדשי':

ומשני שיהא הכל משועבד להלכה. עיקרן של שלישי בתרומ' ורביעי בקדש שמטמאין להלכה למשה מסיני וסמכו חכמי' ההלכה על הק"ו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף