קרבן העדה/סוטה/ג/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הרי היא ככל המנחות. שנטמאו עד שלא קדשו בכלי ותשרף. שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצא' עוד לחולין:

וכל הנשואות. לכהנים מנחותיהן נשרפו'. ואפי' קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין השיריים בבית הדשן כדמפרש בגמ' ותפדה. ותצא לחולין ומן המעות יקנה אחרת:

גמ' ופריך והאומר' טמאה אני. דתנן במתני' שמנחתה נשרפת אמאי הא כחטאת שמתו בעליה היא מנחה זו:

וחטאת שמתו בעליה ילכו המעות לים המלח. אם הפריש מעות לחטאתו ומת ילכו המעות לים המלח כדתנן פ"ג דמעילה ולמה תני כאן תפדה עד שלא הוקדשה בכלי דדמיא למפריש מעות:

ומשני דמיא. הך מנחה לאשם תלוי דתנן בכריתות פ' בתרא המביא אשם תלוי ונודע עד שלא חטא ירעה עד שיסתאב דמשום דלבו נוקפו גמר ומפריש וה"נ לבו נוקפו עליה וגמר ומפריש:

ופריך אם לאשם תלוי דמיא אפי' משקדשה בכלי נמי תפדה ויפלו דמיה לנדבה דהא באשם תלוי תנן התם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה:

. דמיא לאשם שנשחט. המנחה לאחר שהוקדשה בכלי דמי' לאשם תלוי שנשחט:

דתנינן תמן. בכריתות פ' בתרא:

הדם ישפך. לאמה:

והבשר יצא לבית השריפה. אע"ג דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה בעלמא סגי האי טעון שרפה דהוי כזבח פסול:

ה"ג תני נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותשרף קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שיירי' עד שמת הוא או שמתה היא ה"ה ככל המנחות ותאכל שעל הספק וכו' וכ"ה בבבלי דף ו' ע"ב:

כפרה. מנחה זו את ספק' האי כפרה לאו כפרת עון הוא ולא הזכרת עון אלא כפרה הראויה לה קאמרינן שעשת' מנחה זו בשעת הקטרת קומצה כל מה שיש עליה לעשות שהרי בהכשיר קרבה יבא ישקה אותה ותיבדק וכיון דבהכשר קרבה שיריה נאכלין כל זמן שלא אירע בהן פסול בגופן:

מהו בין כך ובין כך. מי אמרי' בין שקמץ בין שלא קמץ אבל אם קרב הקומץ ובאו עדי' שנטמאת שיריה נאכלין דאף בזו אמרי' כיפרה ספיקה והלכה לה או דלמא בין שהקטיר הקומץ בין שלא הקטיר הקומץ אין שיריה נאכלין:

אבל אם הקטיר. הקומץ שירי' נאכלין:

תמן תנינן. מנחות רפ"ז:

מנחת חוטא של כהני'. כהן שמביא מנחה על שמיעת קול או על ביטוי שפתי' או על טומא' מקדש וקדשיו בדלי דלות:

נקמצת. כמנחת חוטא של ישראל ורבנן פליגי עליה וסברי דמנח' חוטא של כהנים אינה נקמצת אלא כולה כליל:

והיתה לכהן כמנח'. במנחת חוטא כתיב:

הרי היא כמנח' נדבתו. דאינה נקמצת ואינה כאכלת דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה:

הרי עשירית האיפה. היינו מנחת חובתו של כהן כמנחת חובתו של ישראל להקיש מה זו נקמצת אף זו נקמצת ודייק ליה מדלא כתיב והיתה לכהן כמנחתו אלא להקיש מנחת חוטא של כהן למנחת ישראל:

ת"ל וכל מנחת וכו'. לא תאכל מיותר אלא ה"ק כליל תהיה נדבתו לא תאכל חובתו:

אילין שירים וכו'. מיבעי ליה אליבי' דר"ש הנך שירים דמנחת חוטא של כהנים מה דינו אם כהקומץ עצמו או כשירים:

אין תימר וכו'. כלומר ונפקא מיני' א"ת וכו':

אינו נותנן בלילה. דמנחה שהקריבה בלילה פסולה ככל הקרבנות דכתיב ביום זבחכם:

ואינו נותנן לאחר מיתה. אם מת הכהן בין הקרבת הקומץ להקרב' שירים דאין קרבן לאחר מיתה:

ואינו מחשב להן. שאם חישב מחשבת פיגול בשעה שמפזר' על הדשן נפסלין כקומץ עצמו:

מהו שיחשב להן. דהא לאו הקרבה היא או דלמא הקרבה מיקריא לה ולמ"ד כשיריי' הן מיבעי' ליה:

נישמעינה מן הדא. תא שמע:

ה"ג ראב"ש אומר מנחת חוטא של כהנים הקומץ קרב לעצמו וכו':

ר"י פריך מה אנן קיימין. באיזה דשן איירי ראב"ש:

אם בדשן שלמעלן. על תפוח הדשן גחלים שעל המזבח צוברים את הדשן לתפוח נמצא לבסוף מתפזר על בית הדשן:

כבר אמר ר"ש. היינו דר"ש:

לדשן שלמטן. במקום שמשליך מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם היו נבלעים ושם היה מתפזר. ל"א בבית הדשן שבעזרה במקום ששורפין שם פרים ושעירים הנשרפין:

הדא אמרה. מדאמר ראב"ש שקריבה בדשן שלמטה ש"מ דמשום שיריים הן וניתנין בלילה וכו':

ומחשב להן. דלא קרבי ע"ג המזבח:

אינו מחשב להן. דכיון דלא הוכשרו לאכילת אדם ולמזבח הרי הן כקרבן ומחשבה פוסלת בהן:

ר' בא בר ממל בעי. פריך:

הך ראב"ש. אליבא דמאן:

אין בשיטת אביו. כר"ש ס"ל ודריש לקראי כוותיה יקרב נמי השיריי' למעלה כר"ש ואי דריש לקראי כרבנן תהא קריב' כליל בלא קמיצה כרבנן:

ומשני בשיטת. ר"ש אביו אמר אלא דדריש לא תאכל כדמסיק:

ותהא כליל ולא תאכל. לראב"ש קאמר דקשיא ליה כיון דכתיב כליל תהיה פשיטא דלא תאכל ולמה לי לא תאכל:

ה"ג אלא לאכילה הקשיתיה ולא הקשיתי' לכליל תקטר. וה"פ הא דאקשינן מנחת חובתו לנדבתו היינו לענין דלא תאכל אבל לא לענין כליל תקטר והיכי דמי נקמצת והשירי' מתפזרי' על בית הדשן שלמטה לאיבוד:

ראה ר'. במנחת כהנות דעתו של ראב"ש ושנה במתני' כיוצא בו ולקמן מפרש מנ"ל דשנה כראב"ש:

אפי' כר"ש אביו. וה"ה כרבנן נמי מצי אתיא דהא נשרפת מיהת על גבי המזבח:

א"ל איכול בראש המזבח. אס"ד דסובר ר' דכל מנחת כהנת על גבי המזבח נקרבת כרבנן אי כר"ש ה"ל למתני וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נתעכלו או קריבות דאין שייך לשון שרפה בראש המזבח:

והא תני ר"ח. בברייתא ופליג אראב"ש:

ליקרב כליל וכו'. במנחת סוטה של הנשואו' לכהן איירי:

ה"ג מפני שותפותו של איש אלא הקומץ קרב לעצמו והשיריי' קריבין לעצמן וכ"ה לעיל רפ"ב. מדקאמר קריבות לעצמן היינו כר"ש:

א"ל. מאי קושיא ר' סבר כראב"ש ור"ח הגדול סבר כר"ש בכהנות:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף