מראה הפנים/סוטה/ג/ו

מראה הפנים סוטה ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דמיא לאשם שנשחט. לפי המסקנא דוקא לאחר שקדשה בכלי הוא דנשרפת באמרה טמאה אני דאז דמיא לאשם שנשחט ולא מקודם וכעין דאמרינן בריש פ' י"ב דמנחות לענין פדיון אם נטמאה המנחה דדוקא משקדשה בכלי משום דדומה לבהמה שנשחטה דקדשה בסכין ושוב אין לה פדיון וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' סוטה הל' י"ד שכתב שם נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי ה"ז תשרף וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה והתוי"ט אחר שהעתיק ל' התוס' שהביאו לזה הירושלמי דדמיא לאשם תלוי כתב וז"ל וצריך לומר דקדושת כלי מדמי ליה לנשחטה ואף כשלא קמץ איירי וכן כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' סוטה ע"כ. ומבואר הוא הכא בהדיא דקדושת כלי לנשחטה דמיא וכן מבואר הוא מי"ב דמנחות שציינתי דגרסי' שם דף ק"א דמכלי שרת לא אשכחן דמפריק וכדפי' רש"י ז"ל שם לאחר שקדשה בכ"ש ואפי' בהמה כו' כגון ששחט לא אשכחן בה פדיון ומה דסיים התוי"ט שם ומכל מקום לא דמי ממש לאשם תלוי דהתם תנן משנזרק הדם הבשר יאכל ואלו הכא נשרפת אפי' קרב הקומץ נמי כמ"ש הרמב"ם וצ"ע טעמא מאי דמדמינן לה במקצת ולא לכולה עכ"ל ותלמוד ערוך הוא הכא לקמן בבאו עדים שהיא טמאה דאפי' קרב הקומץ השיריים אסורין וכת"ק וכן באומרת טמאה אני דשוין הן במ"ש הכ"מ ז"ל שם ועיין בדיבור דלקמן:

באו לה עדים שהיא טמאה. אפי' לאחר שקרב הקומץ מנחתה אסורה אבל בכל הני דחשיב לעיל דוקא עד שלא קרב הקומץ הוא אבל אם קרב הקומץ ואירע אחד מאלו השיריים מותרין וכן הוא בהדיא בתוספתא פ"ב דסוטה דגרסינן שם קרבה מנחתה (ר"ל שקדשה) ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שיריים אסורין שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספקה והלכה לה קרב הקומץ ואח"כ מתה היא או שמת הבעל שיריים מותרין שעל הספק באת מתחילתה כפרה ספקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה ע"כ. וכן גריס בבבלי דף ו' בברייתא דמותיב התם מינה אלא דרש"י ז"ל פי' שם על הא דקתני באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת דבאו מעיקרא קודם הקטרה. דהוא ז"ל משווה באו עדים להני דחשיב התם לעיל קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא כו' ותשרף ומבואר הוא בתוספתא בהדיא וכן הכא דיש חילוק בין הני לבאו עדים שהיא טמאה וטעמא דכיון דבאו עדים שהיתה טמאה לא שייך לומר בהכשר קריבה דאיגלאי מילתא למפרע אבל מ"מ נשרפת היא כיון דקדשה בכלי ולא גרע מאומרת טמאה אני. והרמב"ם ז"ל תפס לו דרך אחרת בזה שכתב שם וז"ל וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עידי טומאה או שמת היא או שמתה היא הרי המנחה כולה נשרפת ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השיריים נאכלין עכ"ל וצ"ע במה שהשווה כל הני דחשיב לבאו עדי טומאה ואמרה טמאה אני אחר הקרבת הקומץ והוא נגד ש"ס הבבלי והתוספתא והש"ס דהכא והכ"מ ז"ל כתב שם דפסק כת"ק דהכא ודעת קדושים לא אבין דמבואר הוא דת"ק דהכא סובר כשיטת הבבלי וכדפרישית ואם דלא נעתקה כאן המציעתא כמו שהוא בתוספתא עם כל זה א"א לפרש כוונת הש"ס אלא כמ"ש ולפירש"י אם אירע כו' אחר הקרבה מיהת נאכלין וצריך תלמוד ונגר בר נגר דיפרקינה ואי לא דמסתפינא אמינא דטעות נפל בהעתקה וכן בדפוס בכל ספרי הרמב"ם ז"ל וכן צ"ל ואם אירע א' מאלו אחר שקרב הקומץ השיריים נאכלין ופסק כשיטת הבבלי וכפי פי' רש"י ז"ל דמשוה אותן לגמרי בין עד שלא קרב בין לאחר שקרב וכו' וכר' אילא דהכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף