קרבן העדה/נזיר/ו/ב

קרבן העדה נזיר ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' וחייב על היין בפני עצמו כו'. עיקר חידושא דת"ק דחייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן ואהא פליג ראב"ע ואמר דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג אחד א"נ רישא קמ"ל עוד אם אכל יין וענבים וחרצנים בבת אחת חייב שלשה:

החרצנים אלו החיצונים. הקליפה מבחוץ והזגין הן הגרעינים שבפנים:

ור"י אומר. בהיפך החרצנים אלו הפנימיים והזגים הם מבחוץ ויהיב סימנא שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון נקרא זוג כן בענבים החיצון נקרא זוג ממילא הפנימים נקראים חרצנים:

גמ' מה ת"ל ענבים לחים ויבשים. כלומר לחים ל"ל:

לחייב על זה בפני עצמו כו'. אם אכל ענבים לחים ויבישים בהתראה אחת חייב שתים:

מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי. בערלה שלא אסר אלא הפרי ממש ולא הפסולת כדתנן פרק קמא דערלה:

עשה לחים כיבישים. דאין חילוק דלעולם אסורים דפרי מיקריין:

כאן. בנזיר שעשה פסולת פרי כפרי דהא כתיב חומץ והיינו פסולת אינו דין שיעשה לחים כיבישים:

ואתיא כהאי דא"ר הילא. כמו דאמרינן הכא כיון דאייתר לן לחים מחייבין ע"ז בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אף על גב דשניהם נכללו בלאו אחד הכי נמי אמר רבי הילא ברחים ורכב:

מתניתא. הך ברייתא דתני בה לחים לרבות את הסמדר אתיא כר' יוסי:

וחייב משום ענבים לחים כו'. אם אכל מכל אחד כזית חייב מלקות על כל אחד בפני עצמו:

שריו. שרה כזית ממנו חייב נמי משום משרת:

סחטו. להאשכול חייב נמי משום לאו יין:

התרו בו. ואם התרו בו גם משום לאו דכל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל לקי נמי אהאי:

טעמא דרבי אלעזר בן עזריה. דמחייב באוכל שני חרצנים וזג אף על פי שאין בהן כזית:

משום בריה. כל שאכלן יחד הוה ליה בריה אבל פחות משני חרצנים וזג לאו בריה היא:

ה"ג ותני חרצנים ועד זג להביא השלש שבינתיים. וה"פ מדכתיב ועד מרבינן מה שבין החרצן והזג והיינו האוכל וזהו השלש וקשיא ליחשיב נמי דהאוכל אשכול עובר על לאו דידיה:

אף עלין ולולבין במשמע. אם כן קשיא ליחשב נמי דעובר על לאו זה לישנא אחרינא לרבי אלעזר בן עזריה פריך דמוקים להא מחרצנים ועד זג עד שיאכל שני חרצנים וזג אחד מנ"ל להביא שלש שבינתיים ועוד קשיא לר' לעזר דדריש מכל אשר יעשה לרבות עלין ולולבין הא כתיב מיין ושכר דהוא מיעוטא למעט כל שאינו פרי:

ה"ג ר' ליעזר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר פרט וכלל הכל בכלל ודרובה מן דר' ישמעאל דו אמר אפי' פרט וכלל ופרט הכל בכלל כו'. וה"פ ר"ל סובר כר"י דפרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומרבינן הכל ויותר מר' ישמעאל דאפי' פרט וכלל ופרט נמי מרבינן הכל והכא דכתיב מיין ושכר הוי פרט מכל אשר יעשה כלל ומרבינן הכל ואע"ג דכתיב בתר הכי חרצנים דה"ל חזר ופרט אפ"ה מרבינן הכל וא"כ קשיא פרטא בתרא ל"ל אלא להביא השלש שבינתיים:

מה טעמא דרבי יוסי. כלומר מאי איכא בין רבי יוסי לר' יהודה וקאמר דנפקא מיניה לר' יוסי אכל חצי זית חרצנים וזג מענבה אחת חייב לראב"ע דסובר בכך הוי בריה דיש ענבה שאין בה אלא שני גרעינין וזג אחד ולרבנן פטור דסברי לעולם בעינן כזית:

מ"ט דר' יהודה. ולר' יהודה נפקא מיניה אכל שני חרצנים וזגין משתי ענבות דלכל אחד מהן יש בו כזית לראב"ע אינו חייב אלא אחת דאין בהן אלא לאו אחד דחרצנים וזגין לאו אחד הן ולרבנן חייב שתים על החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן:

אתיא דראב"ע כר' יוסי. חיצון זוג והפנימי ענבול דה"ל בריה ולכך מחייב ראב"ע כדאמרינן לעיל אבל לר' יהודה לעולם בעינן כזית א"כ אין תועלת בדבר אם אוכל שני חרצנין וזג אחר או אכל חרצן אחד שאין הדבר תלוי אלא בכזית ואין סברא לומר גזירת הכתוב הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף