קרבן העדה/נזיר/ו/ג

קרבן העדה נזיר ו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' סתם נזירות ל' יום. אע"ג דתני ליה לעיל פ"ק איידי דבעי למיתני סיפא גילח כו' סותר ל' יום תני' נמי הא:

סותר ל' יום. כלומר צריך להמתין ל' יום מיום הגילוח כדי שיהיה לו גידול שיער ואז מגלח תגלחת של מצוה:

או שספסף כל שהוא. שעקר והסיר אפילו שער אחד:

חייב. דכתיב תער לא יעבור על ראשו לרבות כל המעבירין:

חופף. מחכך בידו:

ומפספס. מבדיל שערותיו זו מזו בצפרניו או בכלי אף על פי שלפעמים משיר שער כיון שאינו מכוין להשיר מותר דדבר שאין מתכוין מותר:

אבל לא סורק. במסרק דהוה פסיק רישא ואסור:

לא יחוף באדמה. מין ממיני האדמה שמשרת השער דהא נמי הוי פסיק רישא:

גמ' הא עבר חייב. מלקות אבל אינו סותר הכל אלא שלשים יום מנ"ל מדכתיב גדל פרע שער ראשו למה לי אלא ללמד אם עבר וגילח צריך להמתין עד שיגדל פרע שהוא שלשים יום ואז מגלח תגלחת המצוה:

ופריך עד כדון. לא שמעינן מקרא דצריך לגלח כל שערו אלא בנזיר טמא כדמסיק אבל נזיר טהור מנין:

דתניא וגלח ראשו כו'. בנזיר טמא כתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וקשיא כיון דכתיב ברישא וגלח ראשו ביום טהרתו למה לי תו ביום השביעי יגלחנו ללמד דנזיר טמא מגלח שתי תגלחת דאי מוגלח ראשו ביום טהרתו ה"א שאינו מגלח אלא תגלחת אחת ועולה לטהרתו ולנזירותו ואין צריך לגלח בסוף והא דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד בנזיר טהור שלא נטמא איירי לכך כתיב ביום השביעי:

וגילח. למה לי דה"מ למיכתב ביום טהרתו ביום השביעי יגלח ללמד שיגלח כולו ולא שיגלח מקצתו ולמדנו שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום:

ה"ג תלמוד לומר לא יעבור על ראשו כל המעבירין במשמע מה תלמוד לומר תער מיכן שאינו סותר אלא זה בלבד. וה"פ מדכתיב לא יעבור ולא כתיב בתער לא יגלח ראשו אלא לרבות כל המעבירין כגון ספסף ודדמיין ליה א"כ למה נאמר תער ללמד שאין תגלחת סותר ל' יום אלא תער לבד אבל במספריים ושאר מעבירין אע"פ שלוקה עליהן אינן סותרין:

לא יסתרו בו. שאר מעבירין שלשים יום כתער אבל יסתרו שבעה ימים א"נ אמתני' קאי דתנן גילחוהו לסטים סותר ל' יום ופריך לא יסתור אלא ז' ימים והראשון נראה:

ומשני לא כשאינו סותר. שמיעטן הכתיב הסברא נותנת שאינן סותרין כלל לא שבעה ולא שלשים:

אין תימר לא יסתרו בו ל' יום. א"ת גם תער לא יסתור אלא שבעה ימים:

מה בין נזיר טהור. כשגילח ומה בין נזיר שנטמא אלא ודאי טהור שגילח תוך ימי נזירותו סותר ל' יום לאחר הגילוח ונזיר שנטמא אינו סותר אחר הטומאה אלא שבעה ימים דהיינו אחר הזאת שלישי ושביעי:

תני קל וחומר בנזיר טהור. יש קולא וחומרא בנזיר הטהור ויש קולא וחומרא בנזיר הטמא:

ה"ג קל בנזיר טהור שאינו סותר אלא שלשים וחומר שהוא סותר בו שלשים. וה"פ קל הוא נזיר טהור שגילח מנזיר טמא דאלו כשגילח אינו סותר אלא ל' יום ואלו נטמא סותר כל הקודמין וחומר הוא בנזיר שגילח שסותר לאחריו ל' יום עד שיגדל פרע ואלו נטמא אינו סותר אלא שבעה דהיינו עד אחר הזיית ג' וז':

ה"ג קל בנזיר טמא שהוא סותר בו שבעה וחומר שבכולן סותרין בו. וה"פ קל הוא שאינו סותר לאחריו אלא שבעה וחומר שסותר כל הקודמין והיינו הקל וחומר דרישא:

ה"ג אין תימר יסתרו בו שלשים יום מה בין כו'. וה"פ אנזיר טמא פריך דיסתור נמי ל' יום ומשני מה בין כו' ח"נ כמו גופא הוא וה"פ לעיל פרכינן אגילוח דנזיר טהור יסתור שבעה ולא שלשים ושנינן א"כ מ"ש בין נזיר טהור לטמא:

אית דבעי מימר. איכא דאמרי הכי שנינן א"כ מאי איכא בין מספרים לתער דהא ודאי אף במספרים צריך להמתין שבעה כבין תגלחת לתגלחת דמצורע א"נ ה"ג אית דבעי מימר ל"ש בין מספרים לבתער ונזיר טהור כר"א. וה"פ בברייתא תניא ל"ש בין מספרים לתער לגלח נזירות טהרה והא בנזיר טהור איירי וכר"א דאמר הכי בסמוך וכן עיקר:

תמן תנינן. סוף נגעים. שלשה מגלחין. הנזיר דכתיב וגילח את ראש נזרו והמצורע דכתיב וגילח את כל שערו ולוים דכתיב והעבירו תער:

ותגלחתן מצוה. דסד"א אעבורי שער קפיד רחמנא ואפי' סך נשא דהיינו סם שמשיר השער קמ"ל דמצוה בגילוח דוקא:

מתני'. דתנן בנזיר שלא בתער ואם שייר ב' שערות לא עשה כלום דוקא בנזיר טמא אבל גילוח דנזיר טהור אפי' שלא בתער ואפי' לא גילח אלא רובו יצא:

ה"ג ר' אמי בהדא ר"א בעי כל עצמו כו'. כל עיקר מצות תער לא כתיב אלא בנזיר טהור דהא כתיב תער לא יעבור עד מלאת הימים ודרשינן מיניה הא אם השלים הימים צריך תער דוקא והיינו נזיר טהור שמלאו לו ימי נזירותו:

דילמא. שמא לא אמר ודייק דמתני' איירי בנזיר טמא אלא מדתנן שייר שתי שערות לא עשה כלום וזה דוקא בנזיר טמא דביה אייתר לן וגילח כדאמרי' לעיל ולא ילפינן מיניה נזיר טהור:

נהור את. זכור את כשהיינו עוסקין במסכת נזיר ושנינן ל"ש בין מספרים לתער ואר"א מתני' דנגעים דתנן ובתער בנזיר טמא איירי אבל בנזיר טהור אין חילוק בין מספרים לתער:

ופריך נזיר טהור למה לא. מ"ט לחלק:

ומשני נזיר טהור. דינו לגלח אחר הזריקה כמפורש בקרא וכיון שכן אחר שנזרק עליו אחד מן הדמים ונתקדש ראשו בדם שלמה נזרו ושעריו כנשור הן הלכך לא קפדינן איך יסיר שערותיו אם בתער או במספריים אבל נזיר טמא שהוא מגלח קודם הבאת קרבנותיו בעינן שיגלח כל שערו:

ה"ג כיון שקידש נזרו בדם שלמה נזרו וכנשור הוא:

את אמר. לדבריך בנזיר טהור לא קפדינן אלא ארוב שערות ראשו דכתיב וגלח את שער ראש נזרו וקיי"ל בכל מקום רובו ככולו מיבעיא לן אם גילח שליש ראשו ולא הספיק לגלח כל ראשו עד שצמחו כל שערות שכבר גילח מהו מי אמרי' כשחוזר ומגלח שליש אחר שלא גילח בראשונה דיו דמצרפין גם השליש שכבר גילח בראשונה וה"ל רובו אע"ג שכבר צמח או דלמא בעינן שיגלח עתה כולו או רובו דהוי ככולו:

ה"ג את אמר בנזיר טמא שתי שערות מעכבות ודכוותה בנזיר טהור שתי שערות סותרות. וה"פ ותו קמיבעיא לן דאמרת בנזיר טמא שתי שערות מעכבות בתגלחת טהרתו מי סותרות שתי שערות בנזיר טהור אם גילח שתי שערות תוך ימי נזירותו סותרין דמדמין ליה לעיכוב דנזיר טמא או דלמא בעינן רובא כעיכוב דנזיר טהור:

וכן הוא. שתי שערות סותרות:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

כשם ששתי שערות מעכבות בו. בתגלחת טומאה כך שתי שערות סותרות בו בתגלחת איסור:

וגילח מהן פעם אחת. שיעור כדי לכוף ראשו לעיקרו מי אמרי' כיון שגילח שיעור אחד סגי אע"פ ששייר הרבה או דלמא אשיורא קפיד קרא וכל ששייר שיעור כדי לכוף ראשו לעיקרו לא עשה כלום:

הכי גרסינן ר' אילא בשם שמואל קומי ר' יוסי. כ"מ בסמוך:

למלקות אחת. אם גילח תוך נזירותו שער אחת לוקה:

לעיכוב. גילח תגלחת טומאה או טהרה ושייר שתי שערות לא עלתה לו תגלחתו:

לסתירה. גילח תוך ימי נזירותו אינו סותר עד שיגלח שלשה שערות:

מתני' פליגא על ר' יוסי. דקסבר ר' יוסי אף למלקות בעינן שתי שערות ופריך מבריית' דספרי דתני נזיר שספסף כל שהוא חייב משמע אפי' בשער אחת חייב מלקות:

פתר לה ר"י. מפרש לה ר"י להך מתני' נזיר שספסף משתי שערות מזו כל שהוא ומזו כל שהוא חייב:

ופריך מתניתא. ברייתא דמייתי בסמוך קשיא לר' אילא בשם שמואל דאמר למלקות אחת:

ה"ג חייב עליהן משום ד' לאוים:

משום נזיר. והוא מצורע ובי"ט וכשהן שתי שערות אלו פיאה בראש חייב משום לא תקיפו פאת ראשיכם ש"מ דאינו חייב משום נזיר אלא בשתולש שתי שערות:

ומשני לאוים. אתי התנא למיחשב כמה לאוין יכול התולש שתי שערות לעבור וקחשיב נמי י"ט ומקיף ואהנך אינו חייב אלא בשתי שערות אבל בנזיר חייב מלקות אפי' בשער אחת:

אית תניי כו'. איכא ברייתא דתני בה נזיר מפספס בקילקין והם שערות הראש המסובכין וקשורין מחמת זיעה וערבוביא:

בבריא. אדם בריא שערותיו חזקים ואינן משירין ע"י פספוס:

בתש. אדם חלוש אסור לפספס בקליקין שמשירין ע"י פספס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף