קרבן העדה/נדרים/ט/א

קרבן העדה נדרים ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ר"א אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. שיאמרו לו אלו היית יודע שיאמרו לאביך ולאמך ראו גידולים שגידלתם כמה בנכם קל ונמצאת מזלזל בכבודם כלום הייתי נודר:

וחכמים אוסרין. דחיישינן שמא משקר כי הוא בוש לומר שלא היה מניח מלידור בשביל כבודם נמצא שחכם מתיר נדר זה בלא חרטה:

יפתחו לו בכבוד המקום. אדר"א קא פריך כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא ישקר יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו אלו היית יודע שאתה מזלזל בכבוד המקום כלום היית נודר:

א"כ אין נדרים. חכמים דר"א השיבו לר' צדוק מהא לא תסייען דאף ר"א מודה בהא דא"כ אין נדרים כדמפרש בגמ' בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדיר אביו מנכסיו דכיון דאחציף כולי האי מעיקרא ואדרי' לאביו מנכסיו אם לא יתחרט חרטה גמורה יחצוף פניו גם עתה ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודו:

גמ' ה"ג ר"א אומר חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו רבנן אמרין פעמים מעמיד וכו'. וה"פ ר"א סובר חזקה שאין אדם משקר לומר שמתחרט אע"ג שאינו מתחרט ויעבור על נדרו בשביל כבוד אביו ואמו וחכמים סברי חיישינן דלמה משקר דלפעמים יש אדם שמשקר בשביל כך:

מודה ר"ל. לחכמים שאין פותחין בכבוד אביו ואמו שכבר מתו דודאי משקר:

דתנינן. פ"ד דאבות:

ומורא רבך כמורא שמים. ובכבוד המקום לדברי הכל אין פותחין:

א"כ אין נדרים. דתנן במתני' ס"ד לא יהו נדרים קאמר שאין הנדרים חלים דלעולם פוגם בכבוד המקום כשנודר דה"ל כנודר במלך עצמו כדאיתא בספרי:

ופריך והכתיב וידבר וכו' תלה הפרשה בראשי מטות. ולא כתיב וידבר משה אל בני ישראל כדכתיב בשאר מצות התורה אלא לומר לך שראשי המטות והן הת"ח יהיו מתירין הנדרים ע"י פתח וכיון שנדר זה ג"כ ע"י פתח שפותחין ע"י כבוד המקום ניתר פשיטא שצריך שאלה לחכם:

ומשני אם אומר את כן. ה"ק אם אומר את שפותחין בכבוד המקום אתה עוקר פ' נדרים שלא ילך אצל חכם שכל אחד פותח פתח זה לעצמו שהרי כל הנדרים ראוים לפתח זה:

ה"ג ר"י בעי את אומר אין פותחין בכבוד אביו ואמו דברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו מעתה אין פותחין בכבוד המקום ודכוותא יפתחו לו בכבוד המקום דברים שבינו לבין המקום:

ופשיט איזהו כבוד המקום. כלומר איזהו דבר שבינו לבין המקום דמיבעיא לך כגון סוכה שאיני עושה וכו' שאלו כבוד המקום הן שנודר לעבור על מצותיו:

והיינו כבוד המקום משמע ליה. בתמיה דודאי אין זה בינו לבין המקום דלנפשיה הוא מהני להמקיים המצות הוא דמהני אבל להמקום ב"ה אין בקיום המצוה תועלת כדכתיב אם צדקת מה תתן לו וכו':

כל השומע ליצרו. כגון המקרע בגדיו בחמתו ודומיהן שאף על פי שאין לעצמו שום הנאה מ"מ עושה נחת ליצרו הוי כאלו עובד ע"ז:

זר שבקרבך וכו'. וה"פ זר שבך לא תמליכהו עליך לאל לעשות ציויו בלי הנאתך דזה הוא כאלו השתחוית לאל נכר שהיום אומר לך עשה כך ולמחר אומר עשה כך עד שיאמר לך עבוד ע"ז:

כאלו נותן קולר על צוארו. שאינו יכול להסירה בלא רשות שר בית האסורים כך הנודר אע"פ שמתחרט אח"כ אינו יכול להפר נדרי עצמו:

לקסטורייא. אשת שר בית האסורים:

והכניסה ראשה לתוכה. שסכלות גדול הוא אחרי שהיא יודעת שצער גדול הוא הקולר להאסורים בו לא היה לה להכניס ראשה לתוכה ללא תועלת כך זה הנודר כיון שהוא יודע צערן של נודרים לא ה"ל להכניס עצמו לתוכן אחרי שהוא מצער נפשו ללא תועלת שהנודר נקרא חוטא:

כמה דאת אמר. כלומר למה מדמינן ליה לקולר שאף הנודר נקרא אסור כניתן בקולר:

כבונה במה. לע"ז:

והמקיימו. הרי גמר עבירתו שהוא כמקריב על הבמה:

ואת אמר אכן. שהנודר כעובד ע"ז:

לית לך. לפרש הא דר' יונתן אלא כי האי דא"ר ינאי שאף הנודר כעובד ע"ז:

יש בוטה. היינו הנודר כדכתי' מבטא שפתיה והוא כמדקרות חרב:

אלא כמדקרות חרב. שתי דקירות אם יקיים ואם לא יקיים:

ווי. אם יאכל ועובר על נדרו ווי אם לא יאכל מצער נפשיה:

חטי על נפשיה. שמצערה כדכתיב בנזיר מאשר חטא על הפש:

ולשון חכמים מרפא. הוא סיפא דקרא דיש בוטה וכו':

לאסור איסר. כלומר זהו פירושא דקרא שנודר כדי להוסיף איסור על איסורי תורה זה אסור ומצוה להתיר נדרו אבל הנודר לקיים מצות התורה זהו נדרי כשרים:

ר"י פתח ותהי. פתח לנדרים והצריך לנודר שיתחרט ע"י פתח זה א"נ פתח הפתח בחרטה לחוד סגי וכ"נ עיקר:

ואילולא דו תהא. כשבאו לפניו לשאול על הנדרים אמר אלולא שהיה מתחרט לא הוי אתי והתיר נדרו מיד:

הכא גרסינן ותהות לאו נולד הוא. וה"פ מקשה על ר"י הא החרטה שהוא מתחרט עכשיו על נדרו כנולד הוא וקי"ל פותחין בנולד כדתנן לקמן בפרקין:

ומשני התהות מצוייה. וכיון דשכיח הוא שאדם מתחרט על נדרו לאו כנולד הוא:

ה"ג ר"ש לא מצא פתח לנדרו. דקסבר אין פותחין בחרטה:

הוה נסיב ליה מכח וכו'. היה מעמידו מכאן ומושיבו במקום אחר כמה פעמים כלומר מקום זה צער לו להתיישב דעתו ואמר לו לילך עמו למקום אחר:

עד. שהקימו במקום שהחמה זורחת והתחיל ריקן לפלות כליו של ר"ש מהכנים המתהווים מחום השמש:

אמרין ליה לר"ש. אלו היית יודע שכך יעשה לך הזקן הזה היית נודר ואמר לאו והתירו לו נדרו והאי לאו נולד הוא דשכיח הוא דקמצערי רבנן להנודר:

אמרין. להאי סבא מנ"ל הא להמציא פתח כזה שידע ע"י הטורח שיטריחנו ומהעמדתו בשמש וילדו לו כנים בבגדיו:

א"ל משרת ר"מ הייתי בברחו שניה. כלומר בבריחתו השנייה ששני פעמים ברח ר"מ ראשונה בשעת הגזרה כשנסמך ע"י ר"י בן בבא עם חמשה זקנים ושנייה ברח משום מעשה דברוריה אשתו:

מקלו של ר"מ היה בידי. כלומר משענתו של ר"מ היתה בידי שהיה תמיד נשען עליו וממנו למד דעה והשכיל:

שרי נדרא. היה מתיר נדרו ואפ"ה קיימו:

א"כ אין וכו'. לא ידעינן למה עשה כך אם משום שהוא חשש להחכם שהתירו שאינו סמוך ואינו ראוי להתיר יחידי או משום שמתחלה היה בדעתו לקיים נדרו ולא בא להתירו אלא כדי שלא יעבור עליו שאין היצה"ר מתאוה אלא בדבר האסור:

ולא ידעין. כלומר גם צד זה ספק כמו הצד הראשון:

ר' ירמיה. כשלא היה רוצה לדון כגון שהיה אחד מהם חזק או שהיה דבר סתר בענין ההוא לא רצה לגלותו אמר שעינו כאיב ליה:

כהייא. הוכהה מראיתו ופסול לדין דהוקשו ריבים לנגעים מה נגעים בעינן שיהא כל מראה עיני הכהן שלם אף ריבים כן:

ר' מנא נדר. שלא לשתות יין של אביו בא אביו ונכנס אצלו וא"ל אלו היית יודע שאני מצטער בשביל נדרך היית נודר ואמר ר' מנא לא והתירו לו:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן איך נדר ר' מנא אם אסר הנאתו על אביו אם ישתה מיינו קשיא הא דאמר ריב"א וכו' בשם ר"י שכופין הבן לזון את האב א"כ איך נדר לבטל את המצוה א"נ כיון דמשועבד אין הנדר חל וכ"כ עיקר:

אלא. הכא במאי עסקינן בשאסר הנאת אביו על עצמי אם ישתה מיינו:

א"ל. ר' שמאי אלו היית יודע שהבריות מרחיקין ממך באשר שאת נדרן כלום היית נודר ואמר לא והתירו לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף