קרבן העדה/נדרים/ט/ב

קרבן העדה נדרים ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ועוד אר"א. קולא אחרת בנדרים:

פותחין. בנדרים להתירן בנולד דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואלו ידע שיתחדש דבר זה לא היה נודר:

וחכמים אוסרין. דטעמא דמתירין ע"י חרטה שע"י כך נעקר הנדר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אין הנדר נעקר מעיקרו דבשביל זה לא היה מניח מלנדור דמימר אמר לא יתחדש דבר זה:

ונעשה סופר. ת"ח והכל צריכים לו:

לא היית נודר. כגון שנדר לזמן ולא סבר שישיא בנו תוך הזמן הזה ויצטרך לילך למשתה בנו:

גמ' נודר היית. ליתרו דאע"ג דכתיב ויואל משה לשבת את האיש לא היתה השבועה אלא מפני שהיה מתיירא מדתן ואבירם ופתח לו כי מתו כל האנשים:

והלא דתן ואבירם היו. דכל מקום שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם והתם כתיב שני אנשים עברים נצים ועדיין לא מתו שהרי היו בעדת קרח:

אלא שירדו מנכסיהם. ועני חשוב כמת:

הדא דאת אמר. זאת אומרת כל דבר שלא נתן על לבו בשעת הנדר אע"ג דאפשר דאתי הוי כנולד אבל דבר שנתן על לבו בשעת הנדר ומספקא לי' שמא יהיה לא הוי כנולד:

ה"ג ור' יוסי אמר אפי' נשאו ונתנו בדבר כנולד הם:

חייליה דרבי יוסי. כחו וראייתו של ר"י מהא:

זו טעות וכו'. מתני' היא פ"ה דנזיר זו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להו נחום אלו הייתם יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב הייתם נודרים אמרו ליה לאו והתירן נחום המדי ומאי היה הטעות שפתח בנולד שלאחר שנזרו חרב בית המקדש אף על גב שבשעת הנדר היה ספק בדבר שמא יחרב שהרי כבר היו צרים עכו"ם על ירושלים ואפ"ה ה"ל כנולד:

הכין וכו'. הכי הל"ל להם:

לא הוה כנולד. שלפי שנשאו ונתנו בדבר מקודם לא הוה נולד:

עוד הוא כנולד. אף אם היה אומר להן כך הוה פותח בנולד שיכולין לומר אמת שהיינו יודעין שסופו ליחרב אלא שהיינו סוברים שהדברים רחוקים בזמן כדכתיב החזון אשר הוא חוזה וכו':

ואתיא דר"י. דאמר דוקא עד שלא נשאו ונתנו בדברים הוא דהוי נולד אבל משנשאו ונתנו לא הוי נולד כר"ז דאמר הואיל ונשאו ונתנו בחרבן אע"ג דלא ידעי אימתי לא ה"ל נולד:

ודר"י. דאמר אף משנשאו ונתנו הוי נולד כר' אילא:

ה"ג תמן תנינן אין מוכרין בהכ"נ וכו'. וה"פ תנינן במגילה פ"ג אין מוכרין בהכ"נ לחלוטין דדרך בזיון הוא כאלו אינו כלום אבל מוכרין על תנאי אימתי שירצה יחזירוהו:

עד. כאן בהכ"נ שבנאו מתחלה לשם בהכ"נ הוא דאין מוכרין אלא על תנאי:

בנאו לשם חצר. לצורך הדיוט ונמלך והקדישה לשם בהכ"נ מי אמרינן כיון דלכתחלה לא נבנה לשם בהכ"נ מותר למכרו לחלוטין דהדר לקמייתא א"ד לאחר שהקדישה דמיא לבהכ"נ בכל דבר:

נשמעינה מן הדא. תא שמע ממתני' ה"ג הדא אמרה בניי' לשם חצר והקדישה קדשה וכ"ה במגילה. וה"פ מדתנן ונעשה בהכ"נ ש"מ אע"ג שמתחלה היה בית יחיד לאחר שהקדישו אין שמו הראשון עליו והוא קדוש בקדושת בהכ"נ:

אימתי קדשה. אם בנאה מתחלה לשם חצר מיד כשהקדישה או משעה שהשתמש בה דהיינו שהתפלל בתוכה:

מותר להשתמש בהן הדיוט. דהזמנא לאו מילתא:

אלו עשאן לשם חולין והקדישן קדשו. אם עשה אלו תיבה ומטפחת לשם חולין והקדישן קדשו כי היכא דאמרי' הכא חצר שעשה בית הכנסת קדש ה"נ תיבה ומטפחת אם עשאן מתחלה לשם חולין והקדישן קדשו כן מפורש במגילה (דף י"ב):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף