קרבן העדה/מכות/ב/ו

קרבן העדה מכות ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' להיכן גולין לערי מקלט. וארבעים ושתים עיר של לוים נמי כולן קולטות שנאמר ועליהן תתנו ארבעים ושתים עיר אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת קולטות ושנים וארבעים עיר לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:

לא היו שלש שכעבר הירדן קולטות. ומפני מה הבדילה משה אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה:

מתני' ומכוונת להם דרכים מזו לזו. שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונים לערי המקלט:

ומוסרין להן. כשמשיבין אותן מב"ד לערי המקלט:

וידברו אליו. מדברים לגואל הדם אל תנהג בו מנהג של שופכי דמים בשגגה בא מעשה זה לידו:

אף הוא מדבר ע"י עצמו. אין ת"ח נזקקין לדבר לגואל הדם עבורו אלא הוא טוען טענת עצמו:

מתני' בתחלה. כלומר תחלת משפט כל הרוצחים ואפילו מזידין בורחין לערי המקלט וכשהן שם אין גואל הדם רשאי ליגע בהן עד עמדם למשפט ויליף ליה מדכתיב וכי יהיה לאיש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת הוא ינוס אל אחת הערים האל משמע אם הורגו בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו ביד גואל הדם ומת אלא ודאי כדאמרן:

מי שנתחייב מיתה הרגו. שנאמר ושלחו זקני עירו כו' ומת:

מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו. שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם:

אחד. כהן המשוח בשמן המשחה והם הכהנים גדולים שהיו עד יאשיה:

ואחד המרובה בגדים. והם הנהנים גדולים ששימשו לאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה ולא נתחנכו לכהנים גדולים אלא שעובד בשמנה בגדים:

ואחד שעבר ממשיחתו. שאירע פסול לכה"ג ביה"כ ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא כהן הגדול חוזר לעבודתו וזה עובר ממשיחותו במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר אע"פ שהאחר חי דשלש פעמים כתיב כהן הגדול בפרשה:

משוח מלחמה. כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבבם וכל האמור בעניין:

מחזיר את הרוצח. דכתיב קרא אחרינא לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ורבנן כיון דלא כתיב בהך קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה אלא בחד מהנך:

מתני' נגמר דינו. לגלות ומת כה"ג ה"ז אינו גולה דכיון שכבר נתחייב גלות מיתת כה"ג מכפרת דמה מי שגלה כבר יוצא מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה אבל אם לא נאמר דינו אין המיתה מכפרת דאין כפרה למי שלא נתחייב עדיין:

חוזר במיתתו של שני. דכתיב וישב בה עד מות כה"ג אשר משח בימיו וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בעת שנתחייב גלות דה"ל לבקש רחמים שיצא דינו לזכות:

נגמר דינו בלא כה"ג. שלא היה כה"ג בעולם:

ההורג כה"ג וכה"ג שהרג. ולא היה שם כה"ג אחר הרי אלו גולין ואין יוצאין משם לעולם ואם יצא התיר עצמו למיתה:

לא לעדות מצוה. כגון לעדות החדש:

כיואב בן צרויה. שכל ישראל צריכים לתשועתו:

כך חתומה קולט. שנאמר ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו וגו' ומתרגמינן ית תחום קרית שיזבותיה:

מצוה ביד גואל הדם. דכתיב ורצח גואל הדם ולא כתיב ואם רצח:

רשות ביד גואל הדם. דמי כתיב ירצח:

וכל אדם. חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו דכתיב אין לו דם וה"מ שיצא מזיד אבל יצא שוגג כל אדם שהרגו נהרג עליו:

הכל הולך אחר הנוף. כלומר אף אחר הנוף שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי המקלט ונופו נוטה חוץ לתחום כיון שנכנס תחת נופו נקלט הואיל ועיקרו בפנים ושדינן נופו בתר עיקרו ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה דשדינן עיקרו בתר נופו לחומרא ומשום דבעלמא שדינן נופו בתר עיקר איצטריך לאשמועינן דהכא לענין מקלט זימנין שדינן עיקר בתר נופו לחומרא:

הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשגגה גולה משכונה לשכונה באותה העיר כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה הראשונה:

וכן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשגגה גולה מעיר לעיר שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה לשם:

כיוצא בו כו'. אשגרת לישנא דמתני' פ"י דשביעית נקט כיוצא בו דתנן התם ברישא המחזיר חוב בשביעית יאמר משמט אני א"ל אעפ"כ יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה כיוצא בו רוצח כו':

שנאמר וזה דבר הרוצח. אפילו בדיבור בעלמא סגי:

גמ' עד שכיבשו וחילקו. דכתיב כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נתן לך את ארצם וירישתם וישבת בעריהם ובבתיהם שלש ערים תבדיל לך ולאחר ירושה וישיבה היינו לאחר שכיבשו וחילקו:

נתחייבה הארץ בשמיטה וביובלות. דכתיב שדך שיהא מיוחד שדה של כל אחד ואחד ואז הפריש יהושע שלש ערי המקלט ואז קלטו גם שלש של משה:

ה"ג ואע"פ שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו שכם וכ"ה בתוספתא. וה"פ יהושע הבדיל שכם לעיר מקלט בשלש עיירות שבא"י אלא שעדיין לא נכבשה שכם ולא היו גם שאר עיירות קולטות דבעינן שיהו שש עיירות לכך הפרישו קרית יערים תחתיה עד שיכבשו שכם וכן בקדש ודבר זה מפי הקבלה:

שיהו משולשות. מתחלת גבול ארץ ישראל עד חברון שהוא הראשון כמראשון לשני שנחלקה ארץ ישראל לארבעת רבעים שוות ובאמצע היו ערי מקלט:

שיהו מכונות. עיר שבוחרין משאר שבטים צריך שתהיה משולש כמו הראשונה שנפלה ואז קולטת כראשונה:

הערים הללו. ערי מקלט:

לא כרבים גדולים. שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצוי שם ויארוב לו:

אין בונין אותה אלא על השוק. במקום שיש שם שוק שיהא פרנסה מצוי להרוצחים:

אם אין שם מים. כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות המים אחרי כן מן הנהרות הרחוקות:

נתמעטו דיוריהן. ובעינן שלא יהו ערים קטנים לכך מביאים אתרים תחת אלו שנתמעטו:

אוכלסין. כפרים וישובים סמוכים להם שלא יבואו גואלי הדם מרובים בחיל על העיר:

לא בית הבד ולא בית הבצירה. שלא להרגיל רגל גואל הדם:

וחכמים מתירין. שאין מרגילין בכך:

ה"ג בשביל שלא להרגיל כו':

שלח. לחכמים שבבבל שני דברים אתם אומרים בשם רב ואינן נכונים:

לא התירו בה. במלחמה לבוא עליה אלא בעילה הראשונה כדי לפייס יצרו אבל בעילה שנייה אסור עד לאחר כל המעשים:

ואני אומר. שאסור בעילה ראשונה וכל שכן בעילה שנייה עד לאחר כל המעשים שנאמר ואחר תבוא אליה ובעלתה היינו אחר שעשתה כל המעשים המפורשים בקרא ובכתה את אביה וגו':

ואתון. אומרים בשם רב הא דכתיב ויחזק יואב בקרנות המזבח טעה יואב בדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וסבר קרנות המזבח נמי קולטין ואינו כן שאינו קולט אלא גגו שנאמר מעל מזבחי:

ה"ג של שילה קולט ושל בית העולמים קולט. וה"פ וטעה נמי בזה שתפש מזבח של שילה וסבר שהוא קולט ואינו קולט אלא של בית העולמים:

ואני אומר. שאין קרנות המזבח קולטין ולא גגו לא של שילה ולא של בית העולמים שאין לך דבר קולט אלא ששה ערי מקלט והא דכתיב מעל מזבחי לא קאי אלא אכהן ועבודה בידו שאין לוקחין משם עד לאחר שעבד:

ה"ג ולא של שילה קולט כו':

ופריך ואפשר יואב דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי. שהיה ראש סנהדרין השלישית שהיו יושבין בבמה בגבעון שהיו שם שלשה סנהדראות כמו שהיו במקדש כמפורש פרק הנחנקין איך היה טועה בזה בשלמא לרב ניחא שקיבל מרבו סתם מהך קרא שמעינן שהמזבח קולט ומצא מקום לטעות אבל לר"י קשה דלא ידע לפרושי קרא:

לסנהדרין ברח. לא להציל נפשו ברח למזבח אלא לסנהדרין שהיו יושבים אצל המזבח כדמסיק לקמן וכוונתו היתה להציל נכסיו שלא יקחם המלך:

כהדא דתניא הרוגי ב"ד כו':

כד. כששמע שלמה שברח להציל ממונו אמר וכי לממונו אני צריך אין לי חפץ בהם רק והסירותי דמים ששפך בחנם אבל ממונו ליורשיו:

וכי מדבר היה ביתו. דקאמרת בביתו במדבר:

נעשו ישראל כמדבר. הפקר כל הרוצה שולט שם:

אין תאמר. וכי תאמר שהפקיר את שלל שלו נגד ישראל והיה בונה להן משלו בנינים נאים ומרחצאות שבח הוא לו:

דימוסיות. בנין נאה במקום שהמים יפים ובני אדם מתענגים שם:

ואין תאמר. שהיה מוותר שללו לחכמים ותלמידיהם שבח שבחים הוא לו:

ולא תעלה כמעלות על מזבחי. וסמוך ליה ואלה המשפטים וגו' ללמד שיהו סנהדרין יושבין סמוך למזבח:

גמ' מקלט מקלט. היה כתוב בפרשת דרכים כשהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט ואחד פונה לעיר אחרת היה כתוב מקלט על עץ התקוע בדרך עיר מקלט:

כמין יד כו'. לא היה צריך לכתוב עליו מקלט אלא שהיה כמין יד תחוב בעץ התקוע וידעו שהדרך שהיד פונה לשם הוא הדרך למקלט:

למה הוא טוב. טוב וישר סתרן אהדדי טוב משמע שמטיב לכל אף למי שאינו ראוי להטבה וישר משמע שנותן שכר כל אדם כראוי לו והיינו דקשיא למה קאמר טוב כיון שהוא ישר וכן קשיא בהיפך:

ומשני על כן כו'. סיפא דקרא מפרש לרישא על כן יורה חטאים לדרך התשובה כדי להטיב להם אע"פ שעכשיו אינן ראויום לההטבה:

שאלו לחכמה. כיון דפשיט ליה מדברי שלמה קאמר שהשאלה היתה מן החכמה איך יכופר עון החוטא:

חטאים תרדף רעה. כפעל ישולם לו:

הנפש החוטאת תסוח. ימות בחטאו ותהא המיתה מכפרת או יקבל עונשו לעולם הבא וכיון שיחזקאל אמר להך קרא דייק להש"ס שהנבואה כך השיבה:

יורה לחטאים. באיזה דרך ילכו לעשות תשובה וכדאמרינן בעלמא בא לטהר פותחים לו:

גמ' ותימר אכן. ואתה אומר כן שהיו נותנין להם מזון שלא יתפללו על בניהן הא גם אם יתפללו אין תפלתם מתקבלת כדכתיב קללת חנם לא תבא:

ומשני תיפתר. תפרש טעמא במתניתין דחשו שמא עת ועונה הוא לקבלת התפלות אף על פי שאינה ראויה:

כיי. כי האי דאמר רבי יוסי בן חלפתא עתים הן לקבלת התפלה לפני המקום כדמוכח מדוד שביקש מהקב"ה שתהא תפלתו בעת רצון שמע מינה דעתים הן:

כל מקום שנאמר דיבור חידוש מקרא שם. קאי אהא דכתיב ביהושע וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם כו' וקשיא לו בכל אמירות שנאמרו ליהושע כתיב ויאמר וכאן כתיב וידבר מפני שיש בפרשה זו חידושי דינים שלא נאמרו בתורה כדמסיק מוישב עמם:

ופריך והכתיב וידבר אלהים וגו'. ואין שם חידוש:

גרש"ה. ר"ת גמרו בם הוא כלומר גמר סוגיא ופירוק קושיא זוו שם היה במקום אחר:

מהו וישב עמם. ביהושע כתיב ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם וקשיא ליה אחרי שכבר כתיב ונתנו לו מקום:

מהו וישב עמם:

עושים לו בית וועד. כלומר עושים לו ישיבה:

ה"ג כי תשמור כל המצוה הזאת לעשותה ויספת לך מכאן אתה אומר שלש ערים הפרישו כו' שנאמר שלש על שלש הרי שש ועוד שלש הרי תשע אבא שאול אומר שלש על שלש הרי שש ועוד שלש הרי תשעה על השלש הרי שנים עשר ר' נהוראי אמר שלש על שלש הרי שש ועוד הרי תשעה על השלש הרי שנים עשר האלה הרי חמשה עשר כ"ה בספרי. וה"פ כתיב כי תשמור וגי' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה ודריש הת"ק אי לא כתיב ועוד אלא שלש על השלש שמעינן שיהו שש וכתיב עוד לרבות עוד שלש והיינו תשע ואבא שאול דורש כת"ק אלא קסבר ה' דעל השלש לרבות עוד שלשה קאתי ור' נהוראי מוסיף על אבא שאול ודורש נמי האלה דכתיב בסיפא דקרא אתי לרבויי עוד שלשה הרי ט"ו ואפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ ת"ק דריש שלש על שלש היינו שיהא שלש מדינות שיהו בכל אחת ואחת מהן שלשה ערים והיינו שיהיו שלשה בעבר הירדן ושלשה בארץ ישראל ושלשה בארץ הנוספת והיינו קני וקניזי וקדמוני אבא שאול דורש ועוד ור' נהוראי דורש ה' דהשלש:

שיהו ששתן קילטות כאחת. דוקא כשישנו כל השש הוא דקולטות ואם לאו אינן קולטות:

ותימר אכן. ואתה אומר כן כלומר ואיך תנן במתני' רוצח חוזר במיתת כה"ג המרובה בגדים וקס"ד שלא היה מרובה בגדים אלא בזמן יאשיהו שהוא גנז צלוחית של שמן המשחה ואז כבר היה עבר הירדן ביד זרים ולא היו אלא שלש ערי מקלט שבא"י:

ומשני ואתיא כי האי דאסר ר' שמואל בר אחא כו'. אתיא כר"ש שגם בבית שני לא היה שמן המשחה ואז היה גם עבר הירדן בידם:

דכתיב. בנבואת חגי עלו ההר והביאו עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה קרי והכתיב ואכבד חסר ה"א ללמד שהיו חסרים בו חמשה דברים:

אש. שלמעלה שהיה רבוץ כארי ע"ג המזבח במקדש הראשון:

ורוח הקדש. לא היה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך אבל שכינה היתה גם בבית שני שמעולם לא זזה מכותל מערבי:

גמ' ופריך היך. כיצד צריך לפרסם את עצמו אדרבא המסתיר חכמתו שלא ליהנות מכבוד התורה זכור לטוב:

ומשני בר נש כו'. אדם שבקי בחדא מסכתא והלך למקום אחר והם מכבדין אותו שסוברין שהוא בקי בשני מסכת צריך שיאמר להם חדא מסכתא אני יודע ומייתי ליה הכא דדמי למתני' שהרוצח צריך שיאמר רוצח אני:

רב הונא כו'. קאי אהא דתנן בשביעית המחזיר חוב בשביעית יאמר משמט אני אעפ"כ יקבל ממנו וקאמר ר"ה אומר משמט אני בשפה רפה שיבין הלוה שלבו בל עמו וימינו פשוטה לקבל חובו:

ה"ג מ"ט דר' יוסי. קאי אהא דאר"י הגלילי מצוה ביד גואל הדם ופריך מנ"ל שהוא מצוה וקאמר מדכתיב ורדף אחריו גואל הדם כי יחם לבבו ל"ל דמאי נ"מ אם רדיפתו מחמת חמימתו או לא אלא קמ"ל שמצותו להתאמץ להרגו:

וחוזר במיתתו של שלישי. קאי אהא דתנן ברישא דמתני' ההורג כה"ג כו' אינו יוצא לעולם לאו דוקא לעולם אלא במיתת כה"ג השני שממנין אחריו אינו יוצא אבל יוצא הוא במיתת כה"ג השלישי:

צרכו. הב"ד להורג בשגגה לדבר שולחין ומביאין אותו משם ומחזירין אותו לשם:

מתני' לא אמרה כן. מתני' קשיא לר' אבהו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף