פני משה/מכות/ב/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים




פני משה TriangleArrow-Left.png מכות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לאיכן גולין לערי מקלט. וארבעים ושתים ערי הלוים נמי קולטות כולן אלא שאלו שש ערי מקלט קולטות בין לדעת שנכנס שם הרוצח לדעת שתקלטנו ובין שנכנס שלא לדעת ומ"ב עיר לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות ואם הרגו גואל הדם לשם פטור ועוד יש חילוק שבאלו שש ערי מקלט אין הרוצת צריך להעלות שכר דירת ביתו ובערי הלוים צריך להעלות שכר:

ומכוונות להם דרכים. שהיו עושין להן דרכים שיהיו מכוונות לערי המקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך ומקלט מקלט היה כתיב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:

שמא יהרגנו. הגואל הדם בדרך:

וידברו אליו. מדברים לגואל הדם אל תנהג בו מנהג של שופכי דמים בשגגה בא מעשה זה לידו:

אף הוא מדבר ע"י עצמו. ואין ת"ח נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו אלא הוא טוען טענות עצמו ואין הלכה כר"מ:

בתחלה. כלומר תחילת משפט כל הרוצחין אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט דכתיב וכי יהיה איש שונא לרעהו וגו' והכהו נפש ומת ונס וגו' וכתיב בתרי' ושלחו זקני עירו וגו':

ואחד המרובה בבגדים. לאחר שנגנז צלוחית של שמן המשחה לא הי' מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמנה בגדים:

ואחד שעבר ממשיחותו. שאירע פסול בכ"ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא הכהן חוזר לעבודתו וזה השני עבר ממשיחותו במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר אע"פ שהאחר חי דשלש פעמים כ"ג כתוב בפרשה:

ר' יהודה אומר אף משוח מלחמה. דקרא אחרינא כתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ורבנן כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה אלא חד מהנך הוא והלכה כחכמים:

שלא יתפללו על בניהן שימותו. והם פשעו בדבר שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהם תקלה ולא בקשו:

נגמר דינו. לגלות ואח"כ מת כ"ג הרי זה אינו גולה דכיון שעומד לגלות הוא מיתת כ"ג מכפר עליו:

חוזר במיתתו של שני. שנגמר דינו בפניו והיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות:

נגמר דינו בלא כ"ג. שלא היה כ"ג בעולם:

ההורג כ"ג. ולא היה שם כ"ג אחר:

וכ"ג שהרג. ולא היה שם כ"ג אחר אינו יוצא מעיר המקלט לעולם:

לא לעדות מצוה. כגון לעדות החדש:

ר"ע אומר רשות ביד גואל הדם. להרגו לכתחילה וכל אדם אין להם רשות לכתחילה אלא אם הרגו אין חייבין עליו והלכה כר"ע והני מילי שיצא במזיד אבל יצא משם בשוגג אם הרגו בתוך התחום בין גואל הדם בין שאר כל אדם נהרג עליו ואם יצא חוץ לתחום בין גואל הדם ובין שאר כל האדם גולה על ידו:

הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו ולא מצי קטל ליה בנופו ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים שדינן עיקרו בתר נופו וכי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל לי' ומשום דבכולא גמרא שדינן נוף בתר עיקר איצטריך הכא למימר דלענין ערי מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:

הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג גולה משכונה לשכונה בתוך העיר ואינו יוצא מן העיר מפני רציחה ראשונה שעליו:

ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג בתוך העיר גולה מעיר לעיר ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו:

שנא' וזה דבר הרוצח. בדיבור בעלמא סגי רוצח אני ואם אמרו לו אעפ"כ מקבל מהן:

גמ' שלש עיירות וכו'. תוספתא היא ריש פ"ב:

עד שלא הפרישו וכו'. טעות היא שהרי לא היו קולטות עד שלא הפרישו כולן וה"ג בתוספתא ואע"פ שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם ואע"פ שהפרישו קדש בגליל לא היתה קולטת הפרישו גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש דלאחר שהפרישו היו השאר קולטות והיא לא היתה יכולה לקלוט עד שיכבשוה והפרישו עיר אחרת תחתיה לפי שעה:

כדי שתהא מחברון לדרום. כצ"ל וכן הוא בתוספתא:

נפלה אחת מהן. ה"ג בתוספתא' בונין אותה במקומה ומנין אף במקום אחר ת"ל שש ערים באותה השבט ומנין אף בשבט אחר ת"ל תהיינה שיהיו מכוונות וקולטות כראשונות:

הערים הללו. ערי מקלט:

לא כרכים גדולים. שרוב העם נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו אם יוצא מחוץ לעיר:

ולא עיירות קטנות. לפי שאין מזונות מצוין שם:

אלא על השוק. כלומר שיהא שם שוק ומצוי למכור מזונות:

אם אין שם מים. כשנפל להם הגורל בימי יהושע:

מביאין לשם אמות המים. אח"כ נמשכין מנהרות אחרים:

אם אין שם אוכלוסין. סביבות הערים צריך שיהו אוכלוסין מצוין בכפרים וביישוב סמוכין להם שלא יבאו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:

לא בית הבד ולא בית הבצירה. שלא יהיה רגל גואל הדם מצוי שם:

וחכמים מתירין. מפני שיש בהם חיי נפש:

אין מפשילין וכו'. בזה חכמים נמי מודים לו:

בשביל להרגיל. כלומר מחמת אלו הדברים יהא רגל גואל הדם מצוי לשם לפיכך אין עושין את אלו:

לא התירו. במלחמה אלא בעילה הראשונה בלבד:

סבור היה יואב. דכתיב ויחזק בקרנות המזבח:

ולא גגו קולט ולא של שילה קולט כצ"ל:

אין לך קולט וכו'. כלומר אלא השוגג הראוי לערי מקלט ואין המזבח קולטו שיניחו אותו שם אלא מסירין אותו וגולין אותו לערי המקלט:

לסנהדרין ברח. לא היה טועה בדבר זה אלא ברח לסנהדרין שהם ידונו אותו כדי שיהו נכסיו ליורשיו ודכתיב ויחזק בקרנות המזבח רמז הוא לסנהדרין שיושבין קרוב להמזבח כדלקמן:

מיד ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר וגו' והסירות דמי חנם אבל אין ממונו חנם. שאיני רוצה בממונו ויהיה ליורשיו:

כמדבר. שניטלו הטובות מהם שהיה יואב נוהג עמהן כדמפרש ואזיל מה הן הטובות:

אין תימר. כלומר יש אומרים כך ויש אומרים כך ואם כמו אלו שאמרו שהיה בוזז משלל האויבים ובונה להם בית טבילות ומרחצאות שבח הוא לו ולהאומרים שהיה מתנהג לפרנס חכמים ותלמידיהם בזבח שבחים הוא לו:

אצל המזבח. בלשכת הגזית קרוב אל המזבח:

כמין יד וכו'. ועל היד היה כתוב מקלט:

אמר ר' פנחס טוב וישר. איידי דאיירי שמורה הדרך לחטאים דריש ליה לכולא קרא:

למה הוא טוב שהוא ישר. כלומר דקשיא ליה קרא דכתיב טוב וישר הוא והלא טוב וישר אינו שייך אלא אצל בני האדם כדדרשו חז"ל טוב זה בעיני השמים שהוא עושה כדין וישר זה לפנים משורת הדין והוא ישר בעיני האדם אבל כלפי מעלה הכל לפנים משורת הדין הוא עושה דמי יעמוד לפניו בדין לפיכך דריש הכי דטוב וישר הכל ענין אחד הוא ובאמת שכל מדותיו ברחמים ולפנים משורת הדין. למה הוא טוב שהוא הכל ישר ולמה הוא הכל ישר שהוא טוב ורואה שאין העולם מתקיים בדין כדמסיק ואזיל:

שאלו לחכמה. על דרך דמיון כלומר מצד החכמה ומצד הנבואה לא היה להחוטא שום תיקון והקב"ה הוא שעושה לפנים משורת הדין ומקבלו בתשובה ולא עוד אלא שכל הרוצה להשיב מורה לו דרך לעשות תשובה שלימה וכתיקונה וזהו נכלל גם כן בדרשה דלעיל למה הוא טוב וכו' כלומר שמדה יתירה היא שהקב"ה מרב' ועושה לפנים משורת הדין במה שהוא מקבל התשובה ומורה גם כן דרך התשובה וזה הכוונה ולמה הוא ישר על המדה היתרה:

כתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. צ"ל וכן איש נודד ממקומו הכתוב בספרי הדפוס ט"ס הוא ובפסוק אחר הוא:

ותימר אכן. אמתני' פריך דתני כדי שלא יתפללו על בניהם שלא ימותו ומה תועיל תפלתן והכתיב קללת חנם לא תבא:

תיפתר שהיה עת ועונה. כלומר שלפעמים יכול להיות שתקובל תפלתם בשעת עת רצון לקבל תפלת בני אדם ואפשר יהיה עת רצון אף לתפלתן של אלו כהאי דאמר ר' יוסי בן חלפתא עתים הן לתפלה שתקובל אף מאנשים כאלה וכן מצינו שביקש דוד רחמים על זה שתהא תפלתו בעת רצון לענות ושתהא מקובלת תמיד:

כל מקום שנא' דיבור. כל מקום שנא' וידבר בתורה:

חידוש מקרא שם. יש שם איזה חידוש מצוה או דין מה שצוה הקב"ה למשה או להורות איזה דבר חידוש מפני שדיבור לשון קשה הוא ומרמז על דברי תורה ומצות שהם צריכום חיזוק. ומייתי לה הכא משום דאיירי בערי מקלט ומצינו דכתיב ביהושע גבי פרשת ערי מקלט וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי מקלט וגו' ולא מצינו בכל ספר יהושע וכן בכל הנביאים כ"א לשון ויאמר ובכאן כתוב וידבר מפני שהוא ג"כ חידוש מקרא שכתוב בו לקיים מצוה הכתובה בתורה:

והא כתיב וידבר אלהים וכו' גרס"ה. הש"ס מקצר בקושיא והתירוץ וסומך על מבואר במדרשי חז"ל וידוע הוא וכלומר דמקשה הרי לפעמים תמצא שלא במקום מצוה ודין דכתיב בו דיבור ולשון קשה כגון וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ומשני גרס"ה כלומר כמה דגרסינן במדרש שדרשו חז"ל דבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעותה וגו' חבל על דאבדין וכו' ולפיכך נאמר שם לשון דיבור:

מהו וישב עמם. ביהושע כתיב שם ונס אל אחת מהערים האלה וגו' ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם וכיון דכתיב ואספו אותו העירה ונתנו לו מקום וישב עמם למה לי אלא למידרש מלשון ישיבה ובית הוועד כדרבי שילה:

שלש ערים הפריש משה וכו'. תוספתא הוא בסוף פ"ב:

שנאמר שלש וכו'. ג' פעמים שלש הכתוב בפ' שופטים:

אבא שאול אומר שלש של שלש שלש הרי ט'. כנגד ג' פעמים שלש הכתובים וכתיב ויספת לך עוד שלש ודריש מעוד לשלש אחרים הרי שנים עשר:

על השלש. האלה להביא עוד שלש אחרים הרי חמשה עשר:

כתיב שש ערי מקלט וכו' ותימר אכן. על תנאי דדרשי להוסיף בערי מקלט פריך דהכתיב שש ערים ודרשינן עד שיהא ששתן קולטות כאחת ולת"ק ניחא דמתקיים הכתוב הזה גם לעתיד לבא דכתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה וזה נאמר לעתיד לבא להוסיף עוד שלש על שלש שבארץ ישראל ויהיו שם ששתן קולטות כאחת כמו שנתקיים מקרא הזה בשעה שהיו שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען אלא להני מ"ד דמוסיפין עוד א"כ לעתיד לבא לא יתקיים שש ערי מקלט תהיינה ולשון תהיינה משמע שבהוייתן יהו ואף לעתיד לבא ולא משני מידי:

ואתייא כהאי דאמר ר' שמואל בשם ר' אחא וכו'. אמתני' קאי דקתני אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים דמשמע דזימנין היה מרובה בגדים ולא היה משוח בשמן המשחה וזהו בבית שני כדאמר ר' שמואל דאלו ה' דברים שחסר מקדש אחרון וכו'. וגרסי' להא דר' שמואל בפ"ב דתענית תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון ואתייא כהאי דאמר רבי שמואל וכו' שבשעה אחת נגנז הארון ושמן המשחה:

תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו. כדמפרש ואזיל שאם בא לאיזה מקום ומכבדין אותו ביותר ממה שהוא ראוי לו ומפני שהן טועין בו כסבורין הם שהוא חכם יותר ממה שהוא צריך לפרסם ולומר זה וזה אני יודע ולא יותר ונלמד מרוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו וכו' כדתני במתני' וגרסי' להא בפ' אחרון דשביעית:

דחכם חדא מיכלה. שיודע במסכת אחת והם מכבדין אותו בערך אם היה יודע בשתי מסכתות צריך לומר להן במסכת אחת אני יודע ולא יותר:

בשפה רפה והימין פשוטה לקבל. אמחזיר חוב בשביעית קאי דקתני התם גבי כיוצא בו רוצח וכו' המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אעפ"כ יקבל הימנו ועלה קאמר רב הונא יאמר לו בשפה רפה משמט אני והימין פשוטה לקבל כשיאמר זה אע"פ כן. וא"נ מילתיה דרב הונא אהאי דלעיל מיתפרשא את"ח וכו' דנלמד מדין דמחזיר חוב בשביעית וכן כל כיוצא בזה:

מה טעמא דר' יוסי הגלילי גרסינן. דקאמר במתני' מצוה ביד גואל הדם משום והיה כי יחם לבבו כתיב פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו וגו' וש"מ דמצוה עליו לרדף אחריו:

וחוזר במיתתו של שלישי. אהא דקתני במתני' וחוזר במיתתו של שני קאי וקאמר דכן הדין נמי אם מת זה הכהן שמינוהו תחת הראשון ואח"כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי וקמ"ל דלעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו לפניו:

צרכו לדבר. אם היו צריכין לאיזה דבר שישאלו להרוצח וכיוצא בו אם הוא לדבר מצוה ורבים צריכין לו ואין כאן אחר שיעשה זה שולחין ומביאין אותו משם דקסבר ר' אבהו הא דקתני במתני' אין יוצא משם לא לעדות מצוה דוקא בכגון זה שיש אחרים שיכולין להעיד ולעשות כן אבל בדבר שאין אחרים יכולין לעשות כמוהו שולחין אחריו:

א"ר יוסי מתניתא לא אמרה כן וכו'. דמשמע אפי' ישראל צריכין לו ואין שם אחר כיוצא בו שיוכל לעשות זה כדקתני ואפי' הוא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף