קרבן העדה/כתובות/ט/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל הקודם בהן זכה. קדמו יורשים זכו ואין מוציאין מידן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובה קדם אחד מהן האשה או המלוה זכה הוא דר"ט סובר תפיסה דלאחר מיתה מהניא:

זכתה האשה יותר על כתובתה. אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה או קדם הבע"ח ותפס ויש בהן יותר על חובו:

המותר ינתן לכושל שבהן. זה בעל השטר שידו על התחתונה ואם יבואו ליד היתומים שוב לא יוציא מהם לא אשה ולא בעל חוב:

גמ' בצבורין בסירקי. לר"ט צריך שיהיו הפירות צבורין ומונחין בקרן זוית הסמוכה לרה"ר ובני אדם העושין סחורה זה עם זה בשוק ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם לישנא אחרינא סורקי הוא השוק והוא רה"ר ממש:

אבל אם צבורין תוך ביתו. של המת זכה לו ביתו ליורשין דהן כמוחזקין בבית ובכל מה שבתוכו:

דהוה סבר דאינון דידי' וכו'. לא מהני אא"כ כיון להחזיק וזה היורש לא כיון להחזיק שהיה סובר שהן שלו ואין צריך לחזקה ולא קנה אותן דבאמת לא היו שלו אא"כ החזיק בהן:

ה"ג מאימתי בעל הבית זוכה בפירותיו בשביעית. וה"פ מאימתי הן שלו שאין אחר רשאי ליקח ממנו ואינן עוד כשל הפקר:

דהוה סבר. הבעל השדה לומר כיון שהן משדה שלו אינו צריך להחזיק בהן ובאמת אינן שלו הלכך עדיין הפקר הן עד שיאמר בפירוש שכוונתו להחזיק בהן:

ה"ג האי ארמלתא תפסה אמהתא. וה"פ אלמנה אחת תפסה שפחת בעלה לאחר מיתתו:

אתא עובדא. בא מעשה זה לפני ר"י ואמר דשפיר תפסה:

רבי אימי. חזר והוציאה ממנה שאין זו חזקה מעלייתא שלא כיונה לשם חזקה אלא דסברה כיון שהיא שמשתה בחיי בעלה ועדיין היא ברשותה הרי הוא שלה:

כהדא. כהא הנך בני שמאי שמת אבוהון והניח להם אביהם עז בביתו:

ה"ג אתי מרי חובה ונסבה. ובא בע"ח של אביהם ותפסה:

ואמר דידיה נסב. כלומר שפיר תפס בע"ח:

ה"ג לא כן תני וכו' אין מוציאין מידו. וה"פ כיון דאין מוציאין מידו א"כ הכא דהויא העז בבית היורשים למה לא תיהני חזקתם:

ומשני דהוון סברין וכו'. שאני הכא דאין חזקת היורשים חזקה מעליא שהם היו סוברין שהיא שלהן ולא החזיקו בה ובאמת אינה שלהן:

שאם מכרוה. היורשים:

או טלטלוה. היורשים ממקום למקום לשם חזקה:

ופריך הגע עצמך שפטורין מן השבועה. הבע"ח וכתובת אשה וכדפרישית לעיל הלכה ב':

ומשני זו תורה. ירושת יורשין מדאורייתא וב"ח וכתובת אשה פריעתם מן היורשין ממטלטלין אינה תורה אלא מדרבנן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף