קרבן העדה/יבמות/טז/ג

קרבן העדה יבמות טז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין מעידין. על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל אם לא ראוהו בפרצוף פניו או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא אשתו שמא אינו הוא:

ואפי' ראוהו מגוייד. מנותח לשון גודו אילנא:

ואין מעידין אלא עד ג' ימים. ואם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנה מראית פניו ואין זה שהם סבורים:

ריב"ב אומר לא כל האדם וכו'. יש לך האדם שממהר להנפח כגון אדם שמן ויש מקום שהאדם ממהר להסריח ולהשתנות כגון מקום חמה ויש זמן שהעולם חם ואדם ממהר להסריח ולהשתנות:

גמ' עם הלסתות. הם הלחיים והיינו פרצוף פנים:

הכרת פניהם ענתה בם. העידה בם אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פרצוף פנים עם החוטם ואתיא הא דרב כמתניתין דהכא:

מאן דבעי. מי שרוצה להסתיר עצמו שלא יכירנו:

יהיב. יתן רטיה על חוטמו ואינו ניכר:

כהדא. כהא בימיו של ארסקינס המלך היו אנשי ציפורי נתבעין לפני המלך:

והוון. והיו נותנין רטיה על חוטמיהון ולא היו ניכרים:

ובסיפא. ולבסוף נאמר עליהם לשון הרע שכך הם עושין ונתפסו כולן בידו ל"א נתפסו כולן ועשה עמהן כל מה שהיה בידו וברצונו לעשות:

שהעביר הכרת פניהם של ישראל. שחתך מן הנהרגים את חוטמם כדי שיהו נשותיהם של הנהרגים אלמנות צרורות עד יום מותן שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם והיינו דכתיב מכה גדולה מאוד שהכה גם את אלמנותיהם:

ה"ג זה החוטם ותני כן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ר' אמי אמר שהושיב עליהם וכו' מחול ימים כתיב ולא עצר וכו'. וה"פ ר' אמי אמר לא ע"י שחתך חוטמם גרם שלא היו יכולין להעיד עליהם אלא מפני המשמרות ודרש הכי עצמו לי אלמנותיך ולמה לא נשאו אח"כ לפי שהיו טמונים ימים רבים ודריש מחול מלשון צפון וטמון כדכתיב שפוני טמוני חול וימים כאלו כתיב בקמ"ץ ופירושו ימים רבים:

אינו אלא אביה. שנגפו השם:

ובמה ניגף. כלומר באיזה עון וי"ג ולמה ניגף:

על שחישד את ירבעם ברבים. שביזהו לפני כל קהל ישראל דאע"ג דרשע היה ה"ל לנהוג כבוד במלכות שכן מצינו שציוה הקב"ה למשה שינהג כבוד בפרעה וי"מ בענין אחר וא"נ:

על שביזה את אחיה השילוני. שאמר ויקבצו עליו בני בליעל ויתאמצו על רחבעם ואחיה הוא היה המחזיק את ירבעם בראשונה בדבר ה':

ה"ג אר"י הדא הוא דכתיב:

על דצווח. על שקרא לאחיה השילוני בשם בני בליעל וכדפירשתי:

על שבא ע"ז לידו. והוא העגל שבבית אל ולא ביערן שכן מצינו שהיו העגלים שם עד יום גלות עשרת השבטים:

וכתיב. בירבעם בן נבט:

ה"ג מנין לשור אחיך שטעה שאתה מחזירו בסימנין בין בגופו בין בכליו שנאמר עד דרוש אחיך אותו. וה"פ עד דרוש אחיך אם רמאי הוא או לא במאי אלא בסימנין ש"מ סימנין דאורייתא:

שנייא היא. שאני הכא שהסימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה וחיישינן שמא אינש אחרינא הוא:

כיני מתני'. כן צריך להיות במתני' אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולא לאחר ג' ימים:

כל. שלשה ימים הראשונים לאחר מיתת האדם הנפש מרחפת על הגוף וסוברת לחזור לתוכו:

כיון שהיא רואה אותו שנשתנה פרצוף פניו אף היא מניחו והולכת ומן שלשה ימים ואילך הכרס נבקע כנגד פניו משם הוא מתחיל להבקע:

ואומרת לו. כלומר לכך נבקע משם תחלה כאלו היא אומרת לו הילך מה שחמסת וגזלת שכל עמל אדם לפיהו:

ואפי' פרש חגיכם. ומאי אפי' אלא אפי' פרש קרבנות שהן בגזלה אזרה על פניכם כדכתיב אני ה' שונא גזל בעולה והיינו כדאמרי' דאומר לו הילך מה שחמסת וגזלת:

באותה שעה. שהכרס נבקע והיינו ביום ד' נתקיים בו המקרא הזה בשרו עליו יכאב שהכרס נבקע ונפשו עליו תאבל שהנפש פורשת ממנו:

אני אומר בחרב מלובנת באש. חתכו שמתוך המכוה מתרפא:

אומר אני. אחת משרות שדרכן להיות רחמניות עברה לפני מקום ההוא ופדאה אותו מן הצליבה:

אומר אני שנעשו לו ניסים כחנניה וכו'. כלומר שנפל לאש וברח משם בשום ענין:

ה"ג מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו. וה"פ אע"ג דחבר הוא כיון שדוחקן בעמידתו עליהן נושכין אותו:

ליורה בין של מים וכו'. יורה מרותחת על האש:

של שמן מעידין עליו. שכשאדם נופל לתוכו השמן ניתז על האש ומבעיר יותר ואין היורה נח מרתיחתו ורגליו צומקין ואינו יכול לצאת מתוכו:

מיליהון דרבנן וכו'. דברי ר' ירמיה בסמוך פליג אהא דרב וסובר דלית הלכתא כר"י בן בבא:

ה"ג שצפדתו הצינה. ולא נשתנה צורתו:

צפדתו. מלשון צפד עורם על עצמם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף