קרבן העדה/יבמות/טו/ג

קרבן העדה יבמות טו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שאין האחין. אחי בעלה אינן נכנסין לנחלת המת על פיה דרחמנא אמר על פי שנים עדים וגומר וגבי נישואיה הקילו רבנן משום עיגונא:

מספר כתובתה. מנוסח הכתוב בשטר כתובתה:

שאם תנשאי לאחר וכו'. והרי היא נישאת לאחר הלכך תטול נמי כתובתה:

גמ' בנות מהו שייכנסו למזונות על פיה. שכל זמן שהוא חי אינו חייב במזונות הבנות כדראב"ע בסמוך מיבעיא ליה אם תיהני עדותה שאמרה מת בעלי גם לבנותיו שיזונו מנכסיו או לא:

עבדין כתובה מדרש. דורשין לשון הכתוב בשטר לפסוק הדין אחריו:

ה"ג הלל עבד כתובה מדרש א"נ לאחר שהודו אף הם עושין כתובה מדרש:

לשון הדיוט שהיו כותבין באלכסנדריאה. שהרגילו ההדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו:

וחבירו חוטפה מן השוק. ונשאה והולידו בנים ובקשו חכמים לעשות הבנים ממזרים:

כתובת אמותיהן. שכותבין להם ביום אירוסין:

כשתכנסי לביתי וכו'. והכשירון שלא חלו הקידושין עד שתכנוס לביתו והרי חטפה השני קודם לכן:

הבנים ירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו ב"ד בתנאי הכתובה הבנים ירשו כתובת בנין דכרין והבנות יזונו מנכסיו עד דתבגרון ודרש ראב"ע מה הבנים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן דהא אינון ירתין תנן אף הבנות אינן ניזונות אלא אחר מיתת אביהן:

ר"מ עבד כתובה מדרש. לשון שהורגלו ההדיוטות לכתוב היה דורש ואפי' לא כתבו הסופר בשטר זה ה"ל כאילו נכתב דאי בשכתב דוקא פשיטא שכל תנאי שבממון קיים ולאו אסמכתא היא:

המקבל שדה מחבירו. למחצה לשליש ולרביע מכל אשר תוציא השדה:

אם אוביר. אניחנה בורה:

ולא אעביד. לא אעשה בה פעולה הראויה לעשות בשדה כזו אשלם במיטב כפי אשר ראויה לעשות:

ע"י אשתו. בשביל אשתו:

כל קרבן שהיא חייבת. כגון קרבן זיבתה ואשמה וחטאת חובה שעליה אבל נדריה ונדבותיה אינו חייב לשלם:

פטרה. גירשה ונתן לה כתובתה ועדיין קרבנותיה עליה אינו חייב בהן שכך כותבת לו בשובר שכותבת על קבלת כתובתה:

ואוחרן וכו'. התקבלתי כתובתי וכל אחריות שהיה לי עליך מלפני היום הזה:

לעשות כתובה מלוה. שכל מה שכתוב בשטר כתובה ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא לבית בעלה וכו' נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל חוב נפרע ככל הכתוב בשטר מלוה כגון שכתוב בה כמו אחריות דנא קבלית עלאי:

גובה את הכל. החתן גובה מחמיו כל מה שכתוב בה:

לכפול. מקום שנהגו לשום את מה שמכנסת לו כפליים בדמיו בשביל כבודן וכותבין גם בכתובה כפליים בשום וכשהיא יוצאת אינה נפרעת אלא החצי:

אינו גובה החתן מחמיו אלא המחצה:

ה"ג ר"א הקפר עבד כתובה מדרש דרש ר"א הקפר אין אדם רשאי וכו' וכ"ה בכתובות פ"ד. וה"פ מספר כתובה דרש שאין אדם רשאי וכו' שכך כותב הוי לי לאנתו ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ליכי וכו' מדמתחיל בתנאי זה ש"מ דאי לאו דאית ליה למפרנסה אסור לישא אותה וה"ה חיה ועוף אסור ליקח אא"כ התקין להן מזונות:

לא ימשכנו. ע"י שליח ב"ד במשכון שהוא שוה יתר על חובו:

שכן הוא כותב לו תשלמתה וכו'. כשמשיב לו העבוט לזמן מרובה שמין לו את המשכן וכותב לו בשטר זה יהיה לך כל התשלומין עלי ליפרע ממנו דמי המשכון הזה מנכסים שיבואו לידי ואפי' דאקנה מהיום ואם יפרע יותר מחובו נמצא גובה שלא כדין:

אף הבנות ניזונות. אפילו מן המטלטלין:

ה"ג ודשמואל כרשב"א וכ"ה בכתובות:

נכסים שיש להן אחריות. מקרקעי ושאין להן אחריות מטלטלי:

נפרעים מהן. מן היתומים:

ה"ג הבנים מוציאין מן הבנים. קטנים מן הגדולים לחלוק בשוה:

והבנות מן הבנות. הקטנות מן הגדולות אם אין שם אלא בנות והחזיקו הגדולות בנכסים מוציאין מידם וחולקות בשוה שאין הקטנות נזונות מנכסי אביהן במקום שאין שם אלא נקבות הואיל וכולן שוין בירושת אביהן:

והבנים מן הבנות. אם לקחו טפי ממה שצריכין למזונות:

והבנות מן הבנים. למזונות ולפרנסה:

ואין הבנות מוציאין מן הבנים. שאינן ניזונות ממטלטלי:

אמרין חזר בו ר"ה. והורה כשמואל:

אמרין יאות. שפיר עבד דהדר ביה:

כתובה דבר תורה. כתובת אשה דאורייתא ואפ"ה אינה נגבית ממטלטלי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה כ"ש מזון הבנות שאינן אלא מדבריהן שאינן ניזונות ממטלטלי:

ופריך ודבריהן עוקרין דברי תורה. בתמיה וכי יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ולמה לא תגבה האשה ממטלטלי:

אלא בכסף כתובת אמן פליגי. היינו כתובת בנין דכרין בה פליגי ר"ה ושמואל וקסבר שמואל אף כתובת בנין דכרין אינן גובין ממטלטלין ושתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה למדות זו מזו וכדדרש ראב"ע ור"ה סובר כתובת בנין דכרין גובין ממטלטלין:

ה"ג ואפי' בכסף כתובת אמן פליגין. נמי קשיא לר"ה דהא תנן פ' מי שהיה נשוי כתובת בנין דכרין אינה נגבית אלא ממקרקעי דאפי' רבנן דפליגי אר"ש התם בכתובות לא פליגי אלא במותר דינר שיכול להיות מטלטלין דמקיים ביה ירושה דאורייתא אבל מודו רבנן לר"ש דבעינן מקרקעי שיעור שתי כתובות דתנאי כתובה ככתובה אלא מחוורתא במזון הבנות פליגי ולאו מפני קושיא הדר ביה:

ותלש. פירות שנה זו:

הרי זה זריז. מהיר לזכות בשלו טרם יפסיד שכל פירות התלושים מן הקרקע הן שלו ביציאה כדתנן כתובות פ' האשה שנפלו ונשכר בזריזות:

אלו הן. כנכסי שבויין שאין מוציאין אותן מידו:

נכסי נטושים. שהנכנסים נטושים:

הן שבויין הן נטושין. כלומר הנטושים כשבויין ואין מוציאין אותן מידו:

רטושים. שהנכסים רטושים ונעזבים מבעליהן:

שבוי זה שיצא שלא לדעת. אלא בע"כ נשבה פתאום לפיכך אין מוציאין מידו דאמרינן אלו יצא לדעת הי' מצוה לקרוב שירד לנכסיו לעבדם ולשמרם וכן נטוש הוא היוצא בע"כ כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה:

ה"ג רטוש זה שיצא לדעת וכ"ה בבבלי פ' המפקיד כדכתיב אם על בנים רוטשה ושמואל לפרושי דברי רשב"ג קאתי:

תדע לך. שעלילה היה רוצה להבריח קרובו מנכסיו דכיון שיצא לדעת אלו היה רוצה שירד קרובו לנכסיו היה לו לצוות כן קודם יציאתו אלא ודאי לא ניחא ליה לפיכך מוציאין אותו מידו:

המטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין. ואין מוציאין אותן מיד הקרוב כיון שצריך להחזירן בעינייהו:

קמה עומדת לקצור וכו'. ואינן צריכין עוד לקרקע כמטלטלין הן ואין בהם משום נכסי רטושין:

אילין דיקלייא דבבל. אותן דקלים שבבבל שאינן צריכין להרכבה שדרך הדקלים להרכיבן זכר בנקבה שיעשו פירות ויש דקלים שאינן צריכין הרכבה:

מי לא מסתבר לעשותן כקמה העומדת לקצור וכו'. כיון דהדרו בעיניה וממילא קא רבו ואינן עלולים להפסד או דלמא כיון דצריכין השגחה מיהת קצת ואין לשום כמה הן מוציאין בכל שנה מוציאין אותן מיד הקרוב כשהן נכסי רטושין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף