קרבן העדה/יבמות/ז/ד

קרבן העדה יבמות ז ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' העובר. פוסל ולא מאכיל דהאי עובר אי בת כהן לישראל היא פוסל את אמו מתרומה דבי נשא ואי בת ישראל לכהן היא אינו מאכיל את אמו ובגמרא מפר' טעמא:

והיבם. בת כהן שומרת יבם לישראל פסלה מתרומ' אביה ובת ישראל שומרת יבם לכהן אינה מאכילה קנין כספו אמר רחמנא והא קנין דאחיו הוא:

והאירוסין. בת כהן מארוס' לישראל פסלה דמשעת הוי' איפסל' דכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר ובת ישראל לכהן אינו מאכילה גזרה שמא ימזגו לה כוס יין של תרומה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה א"נ קרא מצאו וסמכו עליו לאסור ארוסה בתרומה כדאמרי' בכתובות דף כ"א:

והחרש. בגמר' מפרש:

ובן ט' שנים ויום אחד וכו'. אחד מן הפסולים לכהונה שהוא בן ט' שנים ויום א' ובא על כהנת או לויי' או ישראלי' פסלה מן התרומה וכגון שהייתה לויי' או ישראלי' אוכלת בשביל בניה דבן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה ונתחללה בביאתו ובת ישראל שניסת לכהן בן ט' שנים ויום אחד אינו מאכילה בתרומה דקטן הוא ואין קנינו קנין גמור:

ספק שהוא בן ט' שני' ויום אחד וכו'. מפרש בגמרא:

נפל הבית עליו ועל בת אחיו. שהיא אשתו ספק הוא מת ראשון ונפלו שתיהן ליבום לפני אחיו ופטורה צרתה משום צרת הבת ספק היא מתה תחלה דבשעת נפילת הצרה כבר מתה בתו ותנן פ"ק וכולן אם מתו או מיאנו וכו' צרותיהן מותרות וכיון דספיקא הוא הלכך צרתה חולצת ולא מתייבמת:

גמ' בזו. בהנך שפוסלין ולא מאכילין לקתה מדת הדין שאין טעם בדבר דאם יש בהן כח לפסול למה לא יהא בהן כח להאכיל:

ה"ג ואם אינו מעשה להאכיל לא יעשה לפסול:

מעשה. לשון פעולה:

יאות. ופריך שפיר קאר"ש ומ"ט דרבנן:

ומשני הם יאכלו. דכתי' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי בי' הם יאכילו ואילו אינן ראויין לאכול אינן מאכילין:

ופריך הרי ממזר שאינו ראוי לאכול דחלל הוא ומאכיל את אמו אם בת ישראל לכהן כדתנן לקמן בפרקין ממזר פוסל ומאכיל:

ומשני שנייא היא. שאני הכא דכתיב יליד בית אפי' ממזר אוכל בשביל אביו כל זמן שאביו קיים:

ופריך מעתה. כי היכי דאמרי' ילוד מאכיל שאין ילוד אינו מאכיל נימא נמי ילוד פוסל שאינו ילוד אינו פוסל ובת כהן לישראל אפילו מעוברת תאכל:

פרט לשומרת יבם. שאינה ברשותה לשוב דהא אגידא ביה:

כנעוריה. משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה פרט למעוברת:

הדא אמרה. מדילפינן מקרא דעובר פוסל ואינו מאכיל ש"מ שעובר עשו אותו כממש כאלו כבר ילדה לפסול את אמו:

ולא עשו אותו כממש להאכיל. אלא הרי הוא כאלו אינו בעולם:

מיליהון דרבנן. דברי ר"ז דבסמוך דפירש ברייתא דבסמוך דאיירי בבת ישראל שניסת לכהן פליג אר' יוסי כדמסיק:

ארוסה ושומרת יבם. לכהן ומעוברת מכהן לאחר מיתת בעלה שאכלו תרומה:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אינה זרה לו. לתרומה ומשלמת קרן ואינה משלמת את החומש כדתנן פ"ז דתרומות בת כהן שניסת לישראל ואכלה משלמת קרן ואינה משלמת את החומש וקאמר התם בירושלמי הטעם מפני שהיא ראויה לחזור לבית אביה ולאכול ולמה תנ' מעוברת:

אלא. הכא במאי עסקינן בבת ישראל שניסת לכהן שאינה אוכלת אלא בשביל בעלה ובניה קמ"ל דאפ"ה אינן משלמין חומש:

אם אומר. מעתה אם נאמר כר' יוסה דעובר לא עשו אותו כממש להאכיל למה לא תשלם המעוברת קרן וחומש הלא זרה ממש היא:

טובלת מחיק בעלה. דצריכה טבילה לקריו ואוכלת בתרומה דבית אביה אם בת כהן היא דאין קנין לחרש לפסלה והרי היא כאלו היא עדיין בבית אביה:

בחרש פסול. מתני' איירי שניסת לחרש פסול הלכך פוסל מתרומה דבי נשא שנבעלת לאסור לה ונעשית זונה או חללה:

בחרש יבם.שנקנית לו בקנין אחיו פקח שמת:

לפסול. הנך ספיקות אמילתא דלעיל קאי וקאמר דספק בן תשע דמספק הוי כבן ט' לפסול אבל להאכיל אין חילוק אם הוא בן ט' או שאינו בן ט':

להאכיל. דכהן קטן שנשא אשה כל זמן שלא הביא שתי שערות אינו מאכילה בתרומה:

ופריך והכא אתינן מיתני ספיקות. וכי בא התנא לשנות כאן כל הספיקות שבגמרא דתנא כאן נפל הבית עליו וכו':

ה"ג אלא בגין דתנינן ספק צרות תני צרות. וה"פ דתנן במתני' קטן שקידש אשה שהיא ערוה לאחיו ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא וכשהגדיל נשא אשה ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת לפיכך תני גם דין נפל הבית וכו' כאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף