קרבן העדה/יבמות/ז/ג

קרבן העדה יבמות ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא יאכלו עבדיה בתרומה. בגמרא מפרש:

שהעובר פוסל. אם בת כהן לישראל היא והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלאכול בתרומה דבית אביה:

ואינו מאכיל. בת ישראל לכהן והניחה מעוברת אין כח בעובר להאכיל את אמו ועבדיו בתרומה:

אף בת כהן לכהן וכו'. כיון דאמרת שאינו ילוד אינו מאכיל אף בת כהן לכהן אין העבדים אוכלים בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי גם עבדיו הם ואינן אוכלין אלא בשבילו והרי אין בו כח להאכילם:

גמ' כיני מתני'. כן היא מתני' לא יאכלו עבדיו בתרומ':

דלכן. דאל"כ אלא כדתנן במתני' דעבדיה לא יאכלו בתרומה קשיא היא אוכלת בתרומה למה לא יאכלו עבדים בשבילה:

אם מזו. מכאן אין ראיה דאיכא למימר אף היא לא תאכל כשהיא מעובר':

לא דר"י פליג. על ר"א אלא מוד' ר"י דעבדיה יאכלו בתרומה אלא ה"ק מכאן אין ראיה די"ל אפי' היא לא תאכל אבל לדינא מודינא לך:

אתא עובדא. מעשה בא לפני ריב"ל במעוברת אם תאכל היא או עבדיה:

האיך הציבור נוהג. אף אתה נהוג כך:

ולא דבר הלכה זו. ולאו דוקא דין זה אלא כל הלכה שהיא רפוי' ביד ב"ד ומסופקי' בה סמכינן אציבורא איך הם נוהגי' כך עבדינן עובדא:

ואנן רואין דנוהגין הציבור שאין עבדיה אוכלין בתרומ' כשהיא מעוברת:

ה"ג הדא אמרה אין העובר פוסל וכו'. וה"פ מדתנן במתני' לא יאכלו עבדיה בתרומה אבל היא עצמה אוכלת זאת אומרת שאין העובר פוסל את מי שהיה ראוי לאכול בחיי אביו:

ולא מאכיל. את עבדיה שקנת אמו עכשיו לפי שלא היו ראויין לאכול בחיי אביו:

ה"ג תני ר"י בר יוסי משום אביו:

היה בת. זה שמת והניח אשתו מעוברת אם הניח בת ובן ונכסי' מועטי' דתקנת חכמים היא הבנות יזונו והבני' ישאלו על הפתחי' אוכלין העבדי' ממ"נ אי האי דמעברא בן הוא לא עדיף מזה שהוא בעולם שאינו נוטל כלום אי בת היא כל כמה דלא נפק' לאויר העול' לא תקינו לה רבנן מזונות:

ר"א בשם ר"י. פריך אפי' הניח בן למה לא יאכלו בתרומה:

שכן היה ראוי' לתופסן. לעבדיה למזונות כדאמרי' בכתובות פ' אלמנה אפי' תפסה אלף זוז למזונותיה אין מוציאין מידה:

ה"ג ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותי'. וה"פ כיון שאם תובעת כתובת' אין לה מזונות נמצא מה שתפסה צריכה להחזיר והרי הן מעכשיו בחזקת הבנים ויש לעובר חלק בהן ואינו מאכיל:

ה"ג וקשיא תרומה מדבר תורה וכו'. וה"פ איך יאכלו עבדיה בתרומה אם יש שם בן ובת ונכסי' מועטין הא תרומה מדאורייתא אסורה לזרי' ומזין הבנות שאינו משל אביהן לאחר מיתתו אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא הכל לבנים ואף לעובר יש לו בו חלק ואינו מאכיל מדבר תורה:

ומשני מאליהן קבלו עליהן המעשרות. בימי עזרא דכתיב בעזרא ובכל זאת אנחנו כורתי' אמנה וגו' ואת ראשית עריסותיכם תרומתינו וגו' נביא לכהנים הרי שע"י כריתות ברית חייבו עצמם לתרומו' ומעשרו' ולא מדין תורה דבעינן שיהיו כל יושביה עליה והארץ ביד ישראל ואין עליהם שום מלך ושר מהאומות:

ה"ג אשכחת אומר ריב"י פליג על אביו. וה"פ נמצאת אומר ריב"י דסובר מעשרו' בימי עזרא דאורייתא כדמסיק חולק על אביו דהא דאמר בשם אביו הבת מאכלת אוקימנא לה כמ"ד מעשרות דרבנן:

ה"ג נמנו על אויר אשקלון וטיהרוה וכ"ה בשביעית. וה"פ נמנו שאין אויר אשקלון מטמא כאויר ח"ל שאשקלון היה סמוך לארץ ישראל ואין ביניהן מקום טמא ושנינו בתוספתא דשביעי' ארץ העמים אם יכול לכנוס בטהרה טהורה:

ה"ג לסידקי של אשקלון. והוא שוק של מוכרי תבואות:

ולוקחין חטי'. בשביעי' או בשאר שני שבוע ולא חשו לעשרן:

ה"ג וטובלין ואוכלין את פסחיהן לערב. וה"פ היו טובלין משום דבשעת הלקיחה היו עכו"ם נוגעין בהן אבל אין חוששין משום טומאת ארץ העמים להצריך שלישי ושביעי כנוגע במת:

לפוטרו מן המעשרות. כדאר"פ בן יאיר שאין מעשרות נוהג בו:

ומשך ריב"י את ידיו. להסכים עמהן לפטרה מן המעשרות אע"פ שאמר רפב"י:

שהיה מסתמיך. בידיו על ר"א בן הקפר:

ה"ג א"ל בני למה לא אמרית לי למה משכת את ידיך והייתי אומר לך. כך היה ריב"י אומר לר"א בן הקפר:

ה"ג ועכשיו אני אומר לך אתמול וכו'. ועכשיו שלא שאלתני אני אומר לך מעצמי אתמול נמניתי עמהם לטהרה מפני שטומאת ארץ העמים דרבנן והם אמרו שטמא והם אמרו שספקו טהור א"נ הם אמרו כל שאין פסק בין ארץ העמים לא"י אוירו טהור והיינו דקאמר אני טמאתי ואני טהרתי כלומר שניהם מדרבנן:

ועכשיו. שאיני רוצה להסכים עמהם אני אומר לך הטעם המעשרות דאורייתא ושמא נתכבשה אשקלון בכיבוש הארץ נמצא שחייב במעשרות מדבר תור' וה"ל ספיקא דאורייתא איך אני מתיר ספק דאורייתא ש"מ דס"ל מעשרות דאורייתא נמצא שחולק ריב"י על אביו:

ה"ג מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים ר' סימון בשם ר"י משתשהא ארבעים יום. וכ"ה בשביעי'. וה"פ מאימתי אשקלון מטמאה משום ארץ העמים משישהא הנכרי במדור מ' יום הוא דטמא משום מדור העכו"ם כא"י אבל טומא' ארץ העמים אין בה וכ"פ הר"ש ודלא כהרא"פ ומייתי לה הכא אגב שיטפא דסוגיא דשביעית:

אשכח תני. בתר הכי מצא ברייתא מפורשת דתני בשם ר' יוסי מאליהן קבלו המעשרות ואינן אלא מדרבנן:

ואמר. יפה א"ר יוסי לעיל אם היתה בת מאכלת בתרומה דס"ל תרומות ומעשרות בזמן הזה דרבנן הלכך מזון הבנות אף שהוא דרבנן דוחה תרומה דרבנן:

ה"ג רשב"י אומר היו שם זכרי' מאכילין נקבות אין מאכילו' הי' שם זכרי' מאכילין שהוא שני ספיקו' ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספיקות מד"ת להקל נקבות אינן מאכילו' שהוא ספק א' ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא מה נפשך זכר וכו'. וה"פ אם יש זכר בבנים אוכלים העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו של עובר דיש כאן שני ספיקות שמא העובר נקבה ואין לה חלק במקום בן ואת"ל זכר שמא תפיל שכל היולדות מחצה זכרי' ומחצ' נקבו' ויש שמפילות סמוך מיעוטא דמפילו' למחצה נקבות ה"ל זכרי' מיעוטא ולמיעוט' לא חיישינן נקבות אין מאכילות דה"ל חד ספיקא דספק זכר ספק נקבה ליכא דממ"נ יש לעובר זה חלק בעבדים ועובר פוסל ואינו מאכיל דאם זכר הוא כל הירושה שלו דאין לבנות במקום הבן ואם נקבה היא יש לה חלק כשאר הבנות הנולדים וס"ל לרשב"י תרומה בזמן הזה דאורייתא וכ"מ בבבלי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף