תוספות הרי"ד/יבמות/ז/ג

תוספות הרי"ד יבמות ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר"א כיני מחניתא עבדיה יאכלו עבדיו לא יאכלו עד חמיי ציבורא דלא מיכלון אר"י הדא אמרה אין העובר פוסל את מי שהוא ראוי לאכול כו' הסוגיא הזאת חמורה מאד ולא הבנתי פי' המפרשים ז"ל ונראה לפענ"ד לבאר הסוגיא הזאת ועי"ז יתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל בענין הזה אשר הוא ממקומות החמורים ונקדים ע"פ סוגיות הבבלי דף ס"ז ע"א דגרסינן שם איבעיא להו טעמא דר"י משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא או דילמא ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל נפ"מ לעובר במעי כהנת אמר רבה היינו טעמא דר' יוסי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא ורב יוסף אמר ילוד מאכיל כו' מיתיבי כו' ומסיק בקושיא על רב יוסף וקם ליה כרבה משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא עוד שם אר"י אמר שמואל זו דברי ר' יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלים משום בנים אין לו בנים אוכלים משום אחים אין לו אחים אוכלין משום משפחה כולה כו' כו' המזכה לעובר קנה אלא זו וס"ל ע"כ ובתוס' ז"ל ד"ה למאי נפ"מ לעובר במעי כהנת אע"ג דע"כ דרשינן ההיא דרשה דילוד מאכיל דמה"ט אמרינן לקמן דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא דעובר במעי זרה זר הוא דאפילו זר מאכיל את אמו כו' מ"מ מיבעיא ליה לענין עבדים דאיכא למימר דווקא לענין אמו דכתב ביה קרא יליד ביתו הם יאכלו דמיני' דרשינן שמאכיל את אמו דרשינן ילוד מאכיל אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין כספו לא קאמר קרא דיליד מאכיל שאינו יליד לא עכ"ל ז"ל ובתוס' ז"ל ד"ה אוכלין בשביל כל המשפחה כולה הומ"ל דטעמא דרבנן דלא ס"ל דרשא שאינו יליד אינו מאכיל לגבי עבדים ול"ל נמי דעובר במעי זרה זר הוא אלא קבלה היתה בידו דטעמא משום דלא זכי בהו עובר עכ"ל ז"ל וגרסינן במס' נדה דף מ"ד אר"ש הכא בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים מאינה גרושה ויש לו בן יום אחד מן הגרושה דפוסל עבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא פירש"י ז"ל דרבי יוסי דס"ל עובר במעי זרה זר הוא וק"ו לבן גרושה ע"ז קמ"ל דאינו כן דאפילו חלל גמור נמי אינו פוסל משום דלית זכי' לעובר עיי"ש ולכאורה קשה ל"ל לאוקמי' בבן חלל הו"ל להתנא לאשמעינן דין דעובר אינו פוסל בפשיטת דלר' יוסי פוסל עובר וקמ"ל דלא דהא כל עיקר אתא לאשמעינן דאין עובר פוסל כר' יוסי ולא אתא לאשמעינן דלבן יום אחד פוסל עיי"ש בסוגיא א"ו הדבר פשוט דרבותא קמ"ל דאי אשמעינן דעובר אינו פוסל הא"מ ההיא משום דל"ל דרשה שאינו יליד אינו מאכיל לגבי עבדים ול"ל עובר במעי זרה זר הוא אבל עובר חלל פוסל ע"כ קמ"ל דאפילו חלל אינו פוסל בעובר משום דל"ל זכי' אלא לכשיולד פוסל וזהו פשוט וגרסינן בירושלמי לקמן ה"ד גבי עובר דפוסל ואינו מאכיל א"ר שמעון בזו מדת הדין לוקה שאם מעשה הוא לפסול יהא מעשה להאכיל ואם אינו מעשה להאכיל לא יהא מעשה לפסול ופריך יאות אר"ש מאי טעמא דרבנן הם יאכלו והם יאכילו מעתה יליד מאכיל שאינו יליד אינו מאכיל יליד פוסל שאינו יליד אינו פוסל כו' שניא היא כו' בנעורי' פרט למעוברת [והק' בש"ק ז"ל דמאי פריך דכשם שאינו יליד אינו מאכיל כן נמי אינו יליד אינו פוסל דילמא שאני להאכיל דגזה"כ יליד ביתו וי"ל כיון דחזינן שאינו יליד אין לו כח להאכיל כן נמי אינו יליד אין לו כח לפסול וסברא הוא כדאר"ש ודוק עכ"ל ז"ל] הרי מפורש דאי בלא גזרת הכתוב דאינו מאכיל וגזה"כ דפוסל הא"מ דתלי זה בזה דסברא הוא דזר אינו פוסל בראוי לאכול בלעדו רק דווקא באופן שזרע כהן בכה"ג מאכיל אבל אם כה"ג בזרע כהן אין לו כח להאכיל אין לו כח בזרע הזה לפסול בראוי לאכול:

ועכשיו דזכינו לכ"ז בע"ה יש לחקור אף אם לא דרשינן יליד מאכיל שאינו יליד אינו מאכיל לענין עבדים אם הוא דווקא בעבדי צ"ב אבל בעבדי מלוג כיון דדרשינן שאינו יליד אינו מאכיל על אמו א"כ ממילא עבדי מלוג שלה אין אוכלין ג"כ ודרשינן א"מ אמו ועבדיה או דילמא כיון דלרבא בבבלי דף ס"ו ולר' יוחנן בירושלמי בר"ש דקנין שאינו אוכל מאכיל ג"כ ובבת ישראל הנישאת לכהן ומת והניח בן יליד פשיטא דמאכיל בעבדי מלוג ואוכלין מכחה וכיון שאוכלין מכחה לא איכפית לן מה שהניחה עוברה והיא אינה אוכלת אעפ"כ עבדי' דאוכלין מכחה אוכלין אע"פ דהיא אינה אוכלת ואף דדרשינן יליד מאכיל שא"י אינו מאכיל לענין עבדים הנ"מ בצ"ב אבל במלוג אוכלין מכחה ולא איכפית לן על שא"ר לאכול ואעפ"י שאינו מאכיל אותה מ"מ היא מאכלת עבדי' כמו אלמנה לכה"ג אע"ג דהכה"ג אינו מאכיל אותה מ"מ היא מאכלת עבדי' מדאורייתא או דילמא דשאינו יליד אינו מאכיל דדרשינן על אמו ממעט אמו ועבדי' כאחת דאין אוכלין:

וע"פ הספק הזה יש לנו לפשוט עוד ספק אחד דתלי בזה הספק בעבדי צאן ברזל אם העובר פוסל אפילו לפי דלא דרשינן שאינו ילוד אינו מאכיל על עבדים ואפילו לא ס"ל דעובר במ"ז זר הוא מ"מ באם העובר הוא חלל דפוסל למ"ד דיש זכי' לעובר אבל עכ"פ תלי בזה באם דעובר כשר כה"ג אינו מאכיל בעבדי מלוג של אמו וכיון דאין לו כח להאכיל כמו כן בגוונא זו דהוא פסול וחלל אין לו כח לפסול משום הממנפ"ש וא"כ תלי זב"ז באם מאכיל עבדי אמו בכשר פוסל כה"ג בפסול עבדי צ"ב ואם אין לעובר כח להאכיל באינו יליד עבדי אמו אין לו כח לפסול עבדי צ"ב ולא מצינו דעובר כשר יאכיל עבדים רק בעבדי תליא משא"כ בצ"ב דמאכיל לא משכח"ל רק באינו ראוי להאכיל בלעדו אבל במקום דראוי לאכול בלעדו טפי לא נקרא מאכיל ולפ"ז בצ"ב דראוי לאכול בלעדו דאי לאו עובר היו אוכלין בשביל המשפחה לא משכח"ל בעובר מאכיל רק בעבדי מלוג ועי"ז נתבאר הירושלמי דא"ר אלעזר כיני מתניתא עבדיה אוכלין עבדיו אין אוכלין דאוכלין בשביל אמו אע"ג דאמו אינה אוכלת מ"מ אוכלין דהא מתניתין קאי על כל אופנים אפילו ביש לה ג"כ בנים ואז פשיטא דאוכלת וא"כ אפשר לומר היא אוכלת ועבדי' אין אוכלין אלא ע"כ דקאי דווקא על צ"ב אבל ע"מ אוכלין ופריך ר' יאשיה בשם ר' יוחנן אם מזו אף היא לא תאכל דמזה אין ראיה דילמא מיירי מתניתין באין לה בנים דווקא והיא ג"כ אינה אוכלת כו' לא דר"י פליג כו' פי' דלדינא מודה ר' יוחנן ג"כ דעבדי' אוכלין רק ממתניתין קאמר דאין ראיה אתא עובדא קומי ריב"ל בעבדי מלוג במעוברת דאוכלין מכחה אם אוכלין במעוברת כו' ואנן חמיי ציבורא דלא מיכלון במעוברת ע"ז קאמר ר' יוסי הדא אמרה דכיון דדרשינן שאינו ילוד אינו מאכיל על אמו ועל עבדי' אפילו על עבדי' האוכלין מכחה מ"מ אין אוכלין רק בילוד דאוכלין עבדים אבל לא בעובר מזה נשמע דאין העובר פוסל בראוי לאכול ואין מאכיל באינו ראוי לאכול כיון דאין לעובר כשר כח להאכיל עבדי מלוג של אמו כמו ילוד כן נמי עובר אין לו כח לפסול בצ"ב משום ממנפ"ש דר"ש דאין זרע פסול פוסל רק במקום דזרע כשר כה"ג מאכיל וכיון דעובר כשר אינו מאכיל ע"מ כן עובר פסול אינו פוסל בצ"ב:

ועפ"ז יובן הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תרומות ה"ד וז"ל ז"ל בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר שהילוד הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים עד שיולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול עכ"ל ז"ל וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל ז"ל א"א מאי לפיכך ואם אינו מאכיל אפ"ה פוסל דקי"ל עובר אית לי' זכי' ואפילו במתנת אביו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו וכ"ש בירושה הבא מאליו הילכך העבדים אין אוכלין מפני חלקו של החלל עכ"ל ז"ל ורבותינו הפוסקים ז"ל נחלקו בזה שיטת הרי"ף ז"ל דאין הלכה כר' יוסי משום דקי"ל עובר אין לו זכי' והראב"ד ז"ל חלק עליו והרא"ש ז"ל מסכים לשיטת הראב"ד ז"ל ובכונת הרמב"ם ז"ל כתוב הכ"מ ז"ל דשיטתו כשיטת הרא"ש ז"ל ובב"י ז"ל חו"מ סי' ר"י כתב על הא דכתב הרא"ש ז"ל בפ' מ"ש דהרמב"ם ז"ל פסק כר' יוסי כדמסיק זו וס"ל וז"ל ז"ל לא ידעתי היכן מצא כן בדברי הרמב"ם ז"ל שאעפ"י בתחלת דבריו בפ"ח מהלכות תרומות משמע לכאורה שסובר כר' יוסי שכתב שאינו ילוד אינו מאכיל הלא תיכף כתב לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל את העבדים וזה כדברי חכמים והגם כי דבריו ז"ל באותה בבא יש בהם קושיות והויות יצטרך נגר להולמן וליישבן ע"פ סוגית הגמרא דברי התנאים לא אאריך בזה עכ"ל ז"ל ובכ"מ ז"ל בפ"ח מהלכות תרומות מיישב דעת הרמב"ם ז"ל כדברי שיטת הרא"ש ז"ל עיי"ש וקשה מאד להבין פירושו ז"ל דמחלק ביש לו בנים אין לעובר זכי' ובאין לו בנים יש לו זכי' וברישא מיירי דאין לו בנים ויש לו זכי' ובסיפא מיירי ביש לו בנים ואין לו זכי' קשה לפענ"ד מאד להבין תיבת לפיכך שכתב הרמב"ם ז"ל דמשמע דמבבא דרישא מוכיח דינא דסיפא ולפי הנ"ל קשה מאי לפיכך אבל לפי שנתבאר בע"ה שיטת הירושלמי עפ"ז מובן מאד שיטת הרמב"ם ז"ל דהוא ממש אות באות שיטת הירושלמי ונדייק בלשון הרמב"ם ז"ל בבבא דרישא כתב לא יאכלו עבדי' ובבבא דסיפא כתב עבדים סתם ולא עבדי' וגם בבבא דרישא כתב לא יאכלו עבדי' בתרומה בשביל העובר ולא כתב מפני העובר כמו שכתב בהלכה ב' בת ישראל המעוברת מכהן לא תאכל בשביל העובר ובת כהן המעוברת מישראל אסורה לאכול מפני העובר עכ"ל ז"ל הרי דברישא כתב לשון בשביל ובסיפא לשון מפני והדבר מובן דברישא דאין לה לאכול בלעדי העובר קמ"ל דלא תאכל בשביל העובר אבל בסיפא דראוי לאכול אי לאו העובר הרי דהעובר הוא הפוסל ע"כ שייך מפני העובר הרי מפורש במקום דנקט העובר אינו מאכיל שייך לשון בשביל ובמקוס דנקט דהעובר פוסל שייך לשון מפני וא"כ קשה מדוע נקט הכא בבבא דרישא לשון בשביל אם כונתו הוא דהעובר פוסל אלא ע"כ דהרמב"ם ז"ל לא נחית כלל בזה הדין אם יש קנין לעובר או לא אלא פסק הלכה כחכמים דאין העובר פוסל ולאו מטעמא שאין זכי' לעובר ז"א דדווקא שמואל היה לו בקבלה דטעמא דחכמים הוא משום שאין זכי' לעובר אבל באמת יש עוד טעמים אחרים דאין העובר פוסל כדכתבנו בשם התוס' ז"ל עיי"ש וכן דעת הרמב"ם ז"ל דיש זכי' לעובר אך דהלכה כחכמים דס"ל דעובר במ"ז לאו זר ואינו ילוד אינו מאכיל לא ס"ל בעבדים אף ר' יוסי דאיתותיב רב יוסף והלכה כרבה אך אם היה העובר חלל כיון דמזכה לעובר קנה היה פוסל וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל מתחלה הדין דעבדי מלוג לפי הלכה כפי שחמיין ציבורא דלא מאכיל בעבדי מלוג במעוברת כמו דאינו מאכיל את אמו משום אינו ילוד אינו מאכיל כן נמי אינו מאכיל אמו ועבדיה כאחת ואף דלא דרשינן אינו ילוד אינו מאכיל לענין עבדים דווקא לענין צ"ב אבל מכיון דע"כ דרשינן א"י אינו מאכיל לענין אמו דרשינן דא"י א"מ את אמו ועבדי' ומתחלה בה"ב כתב הרמב"ם ז"ל דינא דעובר אינו מאכיל את אמו ובה"ד כתב הדין דעובר אינו מאכיל גם עבדי מלוג משום שאינו ילוד אינו מאכיל קאי על אמו ועל עבדי' כאחת וע"כ מסיק לפיכך פי' כיון דאינו מעשה להאכיל עבדים בעובר כשר במקום דלא ראוי לאכול בלעדו ע"כ אין בו כח בעובר פסול לפסול בכל עבדי' בין בעבדי מלוג בין בצ"ב אפילו אם הוא חלל אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים עד שיולד זה החלל ועובר כשר דאינו פוסל לא צריך לאשמעינן כיון דל"ל עובר במ"ז זר ולא דרשינן א"י א"מ על עבדי צ"ב אך בעובר חלל צריך לאשמעינן [וה"ה אפילו אם אין אחין אוכלין עבדי צ"ב משום משפחה כולה אבל משום דנקט סתם עבדים וקאי בין אעבדי מלוג בין אצ"ב ע"כ נקט אחיו הכשרים] וע"כ דינא של הרמב"ם ז"ל הוא ממש דינא דר' יוסי דהדא אמרה אין העובר פוסל את מי שראוי לאכול ואינו מאכיל את מי שאינו ראוי לאכול והדא אמרה היא מדחמיי ציבורא דעובר כשר אינו מאכיל עבדי מלוג ודכוותי' נקט הרמב"ם ז"ל לשון לפיכך דממש כמו הדא אמרה ולפיכך מדייק הרא"ש ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק דיש זכי' לעובר דאל"כ למה לו להוציא הדין דאינו פוסל עבדי צ"ב מלפיכך משום שאין בו כח להאכיל אין בו כח לפסול הול"ל משום דאין זכי' לעובר כדמפורש טעמא דרבנן בגמ' במס' נדה אלא ע"כ דס"ל יש זכי' לעובר ומ"מ הלכה כחכמים מטעמא אחרינא כר' יוסי דהדא אמרה ונמצא לפי פסק הלכה פסק הרמב"ם ז"ל כהרב אלפס ז"ל דאין העובר פוסל ולאו מטעמי' דטעם הרב אלפס ז"ל כטעם דחכמים המבואר בגמ' בבבלי דקבלה הוא ביד שמואל כנ"ל והרמב"ם ז"ל פסק דירושה הבאה מאלי' יש לו זכי' כשמואל ופסק מ"מ דאין העובר פוסל כהרב אלפס ז"ל אך מטעמא דר' יוסי דהדא אמרה דבירושלמי והכל אחד רק נפ"מ בטעמים והרא"ש ז"ל פסק הכל כהבבלי דכל טעמא דחכמים משום שאין זכי' לעובר והוא ז"ל פסק כשמואל דיש זכי' לעובר ולא פסק כהירושלמי משום דהבבלי לא תלי זה הדין רק ביש זכי' לעובר ואין זכי' לעובר ורק ביש בנים אחרים ס"ל דאין זכי' משום דסמוך מיעוטא כו' עיי"ש וע"פ דברינו מתורץ קושית הראב"ד ז"ל דה"ק מאי לפיכך ואם אינו מאכל אפ"ה פוסל דקי"ל עובר יש לו זכי' ולפי דברינו מתורץ שיטת הרמב"ם ז"ל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף