קרבן העדה/גיטין/ז/א

קרבן העדה גיטין ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שאחזו קורדייקוס. מי שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש והאי שידא קורדייקוס שמו:

לא אמר כלום. שאין דעתו מיושבת:

אין דבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתיישבה דעתו עליו אלא סומכין על דבריו הראשונים:

נשתתק. לאו אשאחזו קורדייקוס קאי אלא אאדם שנעשה אלם מחמת חולי קאי:

הרכין. הטה:

בודקין אותו. בדברים אחרים שואלין אותו דברים שראוי להשיב עליהן אם ראו שדעתו מיושבת עליו ואומר על לאו לאו ועל הן הן:

הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על נתינת הגט הן:

מתני' אמרו לו. לבריא או לשכיב מרע חכם:

נכתוב גט לאשתך. שלא תיזקק ליבם:

מתני' לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:

גמ' סימן שוטה. מנא ידעינן שהוא שוטה ואין דעתו מיושבת עליו:

והן. והוא שיעשה כל הני דקחשיב אז נקרא שוטה ודאי אבל אם חסר אחת מהן י"ל טעמא אחרינא אית ליה וכדמסיק אבל בשעושה כולהון אין סברא לומר כן:

דל כן. דאם לא כן אלא שעשה איזה מהן ודאי דאין לקרותו שוטה דעל כל אחד מהן י"ל דלאו משום שטות עשאו אלא טעמא אחרינא אית ליה וכדמסיק:

היוצא בלילה. יחידי איכא למימר קניטרופוס הוא והיינו חולה מחמת דאגה או שנתחמם גופו ויוצא יחידי ליישב דעתו:

והלן בבית הקברות. י"ל שהוא עושה לקטר שם לשדים שתשרה עליו רוח הטומאה והמקום מיוחד לכך:

קינוקוס. בעל מחשבות:

ה"ג רי"א אפי' אחד מהן אר"א מסתברא כמה דאר"י אפי' אחד מהן ובלבד וכו' וכ"ה פ"ק דתרומות. מסתברא הא דאר"י אפי' באחת מהן לאו בעושה אחת מאלה שוטה הוי אלא דוקא במאבד מה שנותנין לו הוא דהוה שוטה דאפי' שוטה שבשוטין איכו עושה כן אבל לא באינך:

קורדייקוס אין בו אחת מכל. הנך השנויין לעיל ולאו משום שוטה פסול אלא משום שאין דעתו צילותא:

המים. כך שם החולי הזה בזמן ההוא:

אתא. בא מעשה לפני ר"י באורג אחד שהיו נותנין לו דבר אדום בתוך דבר שחור והיה מדבר וחזר לבריאותו וכשהיו נותנין לו דבר שחור תוך דבר אדום לא היה מדבר ואמר ר"י זהו קורדייקוס שאמרו חכמים דפעמים חלים ולאו כל השעות שוות בו וה"ג אכים גו סמיק ולא הוה לעי:

אמר הא וכו' וכ"ה בתרומות:

חלים. בריא:

אמר. כשהוא חלים יתן גט ולא אמרינן מידי דהוה נכפה דאפי' בשעת חלומו אין סומכין עליו דהתם לעולם דעתו משובשת משא"כ כאן:

ופריך מה שמואל כר"ל. בתמי' וכי שמואל כר"ל ס"ל דבעי' דוקא שיסתפה וכדמסיק ודלא כר"י:

ה"ג רובא דשמואל מדר"ל וכ"ה פ"ק דתרומות. וה"פ שמואל מיקל טפי מר"ל דסובר אין כותבין עד שישתפה ממש ושמואל סובר אפי' כשלא נתרפא עדיין אפ"ה יתן גט בשעת חלומו דבשעתו פקח הוא:

ותחלימני ותחייני. הרי כשאדם חלים מיקרי חי אע"פ שדרכו להשתנות א"נ ותחלימני הוא לשון בריאות ש"מ דחלים בריא מיקרי:

עודהו קורדייקוס עליו. אם אמר קודם שאחזו הקורדייקוס שיכתוב גט אע"פ שעדיין הקורדייקוס עליו יכתבו ויתנו דמדמי ליה לישן:

לכשישתפה. ויחזיר לבריאותו אז כותבין ונותנין ואין צריך למיהדר ולאמלוכי ביה ולעולם אין כותבין עד שישתפה דבשעת קורדייקוס לשוטה דמיא:

נדחית חטאתו. שהפריש קודם לכן:

לא נדחית חטאתו. ומקריב אותו בשעה שהוא חרש וכו' וקשיא דר"ל אדר"ל דהכא סובר דדוקא כשישתפה הוא שיתן גט אבל בשעה שהוא קורדייקוס לא יתן גט:

ר"י מיחליף שמועתו. איפוך ור"י סובר לא נדחי' חטאתו ור"ל סובר נדחי' חטאתו ובהוריות הגירסא ר"י בר' בון א"ר אחא מחליף שמועתא:

דלא. תיקשי לן דר"י אדר"י:

הגוסס זורקין עליו. כשהוא גוסס מדם חטאתו ואשמו וגוסס לשוטה דמיא:

רבי חייא ור' יסא. פליגי חד סובר כתנא דהכא דרי"א נדחית חטאתו ור"ל אמר לא נדחית וחד מחליף כר"י בר בון:

מתני' קשיא לר"ל. אין בדבריו אחרונים כלום. משמע דמיד יכתוב ויתן גט:

ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו לכשישתפה אין צריך למיהדר ולאמלוכי ביה וכדפרישית:

תפלוגתא דר"י ור"ל. פליגי בה ר"י ור"ל לר"י לא גרע מאומר תנו גט ואחזו קורדייקוס שנותנין בשעה שהוא קורדייקוס ה"נ הוי גט למחר ולר"ל אין נותנין:

זרק לה גיטה ואמר לא יהא גט אלא למחר. ונעשה קורדייקוס נמי פליגי בה ר"י ור"ל דכל שהוא קורדייקוס אין הגט חל כלל לר"ל:

תרם את. כרי של תבואתו ואמר שלא תהא התרומה חלה עד למחר שעדיין דעתו תלויה אם להערים או לא ובתוך כך נעשה קורדייקוס מיבעיא לר' אבין מי פליגי בה ר"י ור"ל אי הוי תרומה או דלמא לא פליגי:

מתני'. ברייתא דמייתא בסמוך קשיא לר"ל ואי אפשר לפרשה לדבריו:

מגוייד. מחותך בחתיכות לשון גודו אילנא:

ה"ג כותבין ונותנין בחזקת וכו':

ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. בתמיה הא אי אפשר שתהיה דעתו מיושבת עד שתצא נפשו ואפ"ה הוי גט ש"מ כל שאמר כתבו ותנו בשעה שדעתו צילותא כותבין ונותנין עוד שהנשמה באפו וקשיא לר"ל ואי אפשר לתרצו:

אין תרומתו תרומה. כדתנן פ"ק דתרומות וה"ה שאין גיטו גט:

בד"א. דלא הלכו בגיטין אחר רמיזת החרש:

שהיה חרש מתחלתו. שאין לו כתב יד של דעת שלא היתה לו דעת צלולה מימיו ובבבלי פריך אפי' חרש מתחלתו נמי כשם שהוא כונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה ומוקי לה ביבמתו:

אבל אם היה פיקח. שלמד לכתוב מדעת צלולה:

כותב. גט ואחרים חותמין ומקיימים כתב ידו:

ה"ג חולקים על השונה הזה. כלומר חולקין עליו חביריו על רשב"ג וסברי אפי' פיקח ונתחרש אינו יכול לגרש אפי' יודע לכתוב:

אמרין. בני הישיבה והא מתני' דיבמות פ' חרש פליג ארשב"ג דתנן נתחרש הוא וכו' לא יוציא עולמית ואמאי לא יוציא יכתוב הוא הגט ואחרים יקיימו על ידו:

ומשני קיימניה. מתני' איכא לאוקמי בחרש שאינו יודע לכתוב אבל חרש שלמד כתב בצילותא כותב גט בחרשותו וכשר:

והא מתניתא פליגא. והך ברייתא דמייתא קשיא לרשב"ג:

ה"ג הרי שכתב בכתב ידו או שאמר אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ וכו'. וכ"נ פ"ק דתרומות. וה"פ שכתב בכתב ידו שיכתוב הסופר וכו' או שאמר בפיו שיאמרו לסופר לכתוב לא מהני ש"מ כתיבה לא והא אפי' בבריא איירי וכ"ש בחרש:

אמור דבתרה. דוק מסיפא דמתני' לאו דוקא:

ה"ג עד שישמעו את קולו שאמר לסופר כתוב וכו':

סוף דבר. משמע דוקא שישמעו קולו אבל הרכנת ראש לא מהני:

ולא אפי' הרכין ראשו. בתמיה וכי לא סגי בהרכנת הראש כדתנן מתני' גבי נשתתק כ"ש בבריא:

ואת אמר לית כן. ועל כרחך לומר עד שישמעו קולו לאו דוקא דבהרכנת הראש סגי מרישא נמי ליכא למידק מידי דכתב בכתב ידו נמי שכתב אמרו לסופר איירי ואי קשיא הא אפי' אמר כן בפיו לא מהני שדרך התנא הזה למתני דבר שאינו צריך כדתני עד שישמעו את קולו:

אית כן. לעולם אין התנא תני דבר שאין צריך והא דתני עד שישמעו את קולו דוקא הוא דהרכנת הראש מיקרי שמיעת קול דכיון דידעינן בודאי דמתרצה בכך ה"ל כאילו דיבר בפיו:

ה"ג כמה דתימר עד שירכין בראשו ג' פעמים ודכוותה עד שישמעו את קולו ג' פעמים א"ל לשמיעת הקול פעם אחת וכו' וכ"ה בתרומת וה"פ מיבעיא לר"ז לר' מנא דאמר הרכנת הראש הוא כהשמעת הקול א"כ כי היכי דבעינן בדיקה להרכנת הראש ג' פעמים כדתנן מתני' ה"נ בשמיעת הקול ניבעי שיאמר כן ג' פעמים ומשני הרכנת הראש ג' פעמים הוא דה"ל כשמיעת הקול פעם אחת דבקול א"צ בירור משא"כ בהרכנת הראש כדמסיק:

באומר וכו'. בא לשנויי רומיא דברייתא ארשב"ג דברייתא איירי שכתב שאמר לסופר לכתוב וכיון שמעיד בכתבו על דבר שעבר לא מהני אבל רשב"ג איירי שכותב ומצוה לסופר לכתוב והיינו דבר דלהבא לכך הוי גט:

ר' בנימין בר לוי בעי. פריך אר' יודן:

ה"ג אם יש בו דעת לבא יש בו דעת לעבר אם אין בו דעת לעבר אין בו דעת לבא וכ"ה בתרומות. וה"פ קשיא ליה כיון דסובר רשב"ג דיש דעת בחרש לכתוב א"כ אפי' בדבר דלשעבר נמי יהא נאמן:

בחרש אנן קיימין. הא דתנן בברייתא דכתיבה לא מהני דוקא חרש דכתיבה ה"ל כשליחות ואין שליחות לחרש דאימעיט מאיש אבל בבריא מהני כתיבת יד ואם כתב לכתוב גט ועדים חתומים על כתב ידו דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין:

בבריא אנן קיימין. ברייתא בבריא איירי דלא מהני כתיבת ידו:

למה וכו'. ולמה בבריא אינו גט הא קיי"ל כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת וזה יכול לדבר וקאמר דחיישינן שמא לא כתב אלא כמתעסק בעלמא ולא היה דעתו לשליחות:

בד"א. אמתני' קאי דתנן נשתתק צריך שירכין ראשו ג' פעמים דוקא נשתתק מתוך בוריו שהיה בריא ופתאום נשתתק אבל נשתתק מתוך חולי אמרי' כחישותא הוא דאית ביה ודעתיה צילותא היא הלכך בבדיקה פעם אחת סגי:

ובלבד במסרגין לו. אמתני' קאי דתנן בודקין אותו ג' פעמים היינו דוקא במסרגין ששואלין אותו בסירוגין דרך דילוג וכדמסיק אומרים לו נכתוב גט לאשתך וכו' וה"ל בדיקה ששה פעמים:

אף בעדיות כן. מיבעיא ליה אם בא להעיד על דבר ע"י הרכנת הראש אי סגי בהכי או דלמא בעינן שיעיד דוקא בפיו:

אדם מעיד עדותו מיושב. דהא דכתיב ועמדו שני אנשים אבעלי דינים קאי ולא אעדים ונראה דהנך שני דינים בהדי הדדי אמרן:

אף בנדרים כן. אם נדר דבר ע"י הרכנת הראש מי הוי נדרו נדר או לא:

בירושות. שמעיד שזה הוריש לזה:

ובמקח וממכר. למכור וליקח נכסים:

ובמתנות. שנותן מתנה לאחרים וה"ה בנדרים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף