מראה הפנים/גיטין/ז/א

מראה הפנים גיטין ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי שאחזו. והמקרע את כסותו. ובתרומות גריס והמקרע את כסותו כוליקוס בעל מחשבות והמאבד מה שנותנים לו קוביקוס משחק בקוביא כן היא גי' התוס' פ"ק דחגיגה דף ג' ומהכא משמע דר"י גופי' קאי אמאבד ובתרומות קאמר בהדי' מסתברא מה דאמר ר"י ובלבד במאבד אבל בחגיגה משמע דר"י פליג אכולהו ואפילו באחת מהן ובדקעביד דרך שטות וכן פסק הרא"ש בריש פ"ק דחולין וכך הם דברי הרמב"ם פ"ט מהל' עדות כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר הדברים הרי זה פסול:

לכשישתפה. בבבלי דף ס"ט מוחלפת הגי' דר"ל לדר"י והלכתא כרבי יוחנן כדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז' ל בפ"ב מה"ג שאין כותבין אלא לאחר שיבריא. ומשמע מהכא דדין עתים חלים ועתים שוטה שוה לדין קורדייקוס דהא קאמר דשמואל רובה מדר"ל אלמא לר"ל דאמר לכשישתפה והוא כר"י בבבלי ס"ל גבי עתים חלים כו' שאין כותבין אלא לאחר שיתרפא לגמרי ומ"מ כל הפוסקים הסכימו בעתים חלים כו' דבשע' שהוא חלים כפיקח הוא לכל דבריו וכותבין והיינו כשמואל דהכא וכדמוכח מברייתא דר"ה בבבלי כדפסק הרמב"ם פכ"ט מהל' מכירה. ובעתים חלומ' ועתים שוטה כבר כתבתי בפ' חרש דלטעמא משום גרירה והוא כמסקנת הבבלי דהתם אינה מתגרשת ואפילו נתקדש' ולא נישאת אינה מתגרשת ע"י אביה ולא דמיא לקטנה להך טעמא ולא כמו שרצה הה"מ לדמות בפ"י מה"ג אפילו בשוטה ממש וע"ש. אבל בדיעבד עתים חלומה ועתים שוטה שנתגרשה בשעה שהיא חלומה מגורשת כדמשמע מהאי תלמודא שם והב"י בסי' קי"ט הביא תשובת הר"ש בר אברהם ומשמע משם אפילו בדיעבד אינה מגורשת וגיר' אחרת היתה לו בירושלמי ע"ש. אבל לפי הגיר' אשר לפנינו אפילו בשוטה ממש משמע לחד מ"ד התם דבדיעבד מגורשת לה"ט דאינו אלא גזירה דרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועכ"פ בעתי' חלומה כו' לכ"ע בדיעבד מגורשת וכך כתב הב"ח וכן הסכימו רוב האחרונים ועיין בפ' חרש הלכ' א' במראה ד"ה מפני גרירה וד"ה פעמים:

רבי יוחנן אמר נדחית חטאתו. האי דר"י מבואר בבבלי בכמ' מקומות ועיקרה בזבחים דף י"ב והרמב"ם ז"ל אע"ג דפוסק בהאי דהכא כר"י בבבלי לכשישתפה ולא מדמי ליה לישן אפ"ה גבי הפריש קרבן כו' פסק בפרק ג' מהלכות שגגות הל' ח' דלא כר"י ולא נדחית חטאתו אם חזר ונשתפה וטעמא דס"ל כרב דאין בעלי חיים נדחין כדפסק בפ' ט"ו ממעשה קרבנות כמ"ש הכ"מ שם. והכא דמדמי להו להדדי לשיטת רבי יוחנן היא דס"ל ב"ח נדחין. ואפשר נמי לומר דמה"ט פסק הרמב"ם כרב לגבי ר' יוחנן משום דמוכח מהכא דמיחלף שמועתה דר' יוחנן וס"ל לא נדחית חטאתו מההיא דגוסס ואע"ג דלכאורה משמע מסוגיא דהכא דאפילו לא חזר ונשתפה לא נדחית בהא סמכינן אסוגיא דבבלי דהתם דבחזר ונשתפה קאמר:

ולית ליה קיום. אבל בבבלי משנה לה אליבא דר"י דקאמר הכי דשאני התם דדעתא צילותא היא אלא דאתחיל ביה כתישותא ולא היה יכול להוציא כל דבריו אבל בקורדייקוס דעתא שגישתא היא. ושמא דהאי תלמודא לשיטתיה אזיל דלא מדמי קורדייקוס לשוטה גמור כדמוכח מהסוגיא דבעי לדמויי לעיל לעתים שוטה עתים חלים:

חלוקין על השונה הזה. וכן מסקנת הבבלי דלא כרב דס"ל כרשב"ג דהכא דאמר התם חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין דלא אמרו אלא בנשתתק אבל פקח ונתחרש אינו מוציא לעולם ואין סומכין על רמיז' וכתב חרש אלא בנשא כשהוא חרש דנשואיו אינן אלא מדרבנן כן פסק הרמב"ם ז"ל שם וכן דעת הרשב"א והרא"ש ז"ל:

ובלבד במסרגין לו. מהכא משמע ששה פעמים בודקין אותו כן פי' התוס' דף ס"ט ד"ה בודקין וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שם הלכה ט"ז והכ"מ עי' שם בענין אחר:

אף בעדיות כן. בבבלי מסיק דדוקא בעדות אשה דאקילו בה רבנן וכן בירושות לבן בין הבני' שהוא בכור כדפי' התוס' שם או שיאמר זה בני וזה יורשי אע"פ שאינן מוחזקין בהן ומהני בדיקה זו כדכתב הרמב"ם ריש פ"ד דנחלות וכן במו"מ ובמתנות לדידיה הוא דמהני מה שמכר הוא או נתן לאחרים:

אדם מעיד עדותו מיושב. משמע אפי' לכתחלה ופליג אהא דקי"ל בבבלי יושב פסול לעדות ובענין יושב דנדרים עיין מ"ש בפ' עשירי דנדרים מזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף