פני משה/גיטין/ז/א

פני משה גיטין ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש והאי רוחא קורדייקוס שמה. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא מפרש בענין אחר:

אין דבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתיישבה דעתו אלא כותבין הגט וסומכין על דבריו הראשונים ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:

והרכין. הטה:

בודקין אותו. בדברים אחרים:

הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הין:

מתני' אמרו לו. לבריא או לשכ"מ חכם:

נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם:

גמ' והן שיהיו כולהם בו. דוקא שיהא כל סימנים הללו בו דאם לא כן אלא עושה דבר א' מהן לאו סימן שוטה הוא דהיוצא בלילה אמרינן קניטרופיס הוא חולי המחמם הגוף ויוצא למקום האויר:

והלן בבית הקברות. אימר מקטר לשדים הוא וכדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד:

קינוקוס. בעל מחשבות:

ובלבד במאבד במה שנותנין לו. עלה קאמר רבי יוחנן אפי' בא' מהן שאפי' שוטה כו' וזה ודאי שוטה גמור הוא:

המים. חולי הנקרא כך ומחמת זה הוא משועמם ומבולבל:

טרסיי. גרדי:

סמיק. בשר כחוש כמו בישרא סומקא:

אכים. יין המזוג ונשתנו מראהו וקרי ליה אכים שנשחר המראה כלומר שהיו נותנין לו לרפואה פעמים זה קודם ופעמים זה שדברים אלו הם רפואתו כדאמר בבבלי בישרא סומקא וחמרא מרקא והוא היה חלוש שלא הועיל לו כלום ואמר להן רבי יוסי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים:

מה שמואל כר"ל. לשון שאילה אם שמואל כר"ל ס"ל דאמר לקמן לכשישתפה וקס"ד דשמואל נמי ה"ק כד דהוא חלים לכשיהיה בריא לגמרי:

ה"ג רובא דשמואל מר"ל. וכן הוא בתרומות כלומר דשמואל עדיפא מדר"ל דהוא אמר חלים יתן גט בשעה שהוא חלים אע"פ שעדיין לא נשתפ' לגמרי כדקתני בברייתא בשעה שהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבר:

ותחלימני ותחייני. מביא סמך מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נתרפא לגמרי והיינו דקאמר ותחלימני מתחלה חזקתני קצת מן החולי והדר ותחייני:

איתפלגון ר"י ור"ל. בהא דקאמר אמר להם כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום רבי יוחנן אמר כותבין לאלתר אפילו בעודהו קורדייקוס הואיל ואמר להם כתבו בשעה שהיה בריא:

לכשישתפה. והא דאמר אין דבריו האחרונים כלום שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשנשתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים כדמפרש לקמן:

מחלפה שיטתיה דר"ל. וה"ה דמקשה לדר"י כדלקמן:

נתחרש. הפריש קרבן ונתחרש או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת:

או נשתמד. דנדחה ג"כ כדאמרי' מעם הארץ פרט למומר:

או שהורו ב"ד לאכול חלב. נמי נדחה מיקרי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא דע"פ הוראת ב"ד פטור:

ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב"ד שחזרו בהן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:

לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ובמומר הואיל ובידו לחזור ומקריבין עכשיו הקרבן וקשיא דר"י אדר"י ודר"ל אדר"ל:

ר"י אמר מיחלף שמועתא. כלומר תחליף השמועה מה שאמר ר' יוחנן התם דלא נדחית חטאתו ס"ל ור"ל סבר נדחית:

דלא תהא מילתיה כו'. כלומר דבלאו הכי צריך להחליף השיטה דאל"כ קשה מילתיה דר' יוחנן אמילתיה דאמר ר' שמואל בשם רבי יוחנן הגוסס זורקין עליו דכחי הוא לכל דבר ומכ"ש בנשתטה דלא נדחית חטאתו:

רבי חייה ר' ייסא. פליגי נמי בפלוגתא דר"י ור"ל ולא מסיימי:

מתני' פליגא על ר"ל. דהא קתני אין דבריו האחרונים כלום ומשמע השתא הוא דכותבין ובעודו קורדייקוס:

לכשישתפ' אין דבריו האחרונים כלום. שאין צריך להמלך בו כדפרישית:

תפלוגתא דר"י ודר"ל. כלומר דתליא נמי בפלוגתייהו לר"ל לא הוי גט וקמ"ל דאע"פ שנתן לה הגט לאו כלום הוא דבעינן שיהא בדעתו בשעה שהגט גומר:

זרק לה. בחצירה ולמחר נעשה קורדייקוס זו ואין צריך לומר זו קאמר:

ר' אבין בעי תרם כו'. כלומר אם בתרומה נמי בעינן שיהא שפוי מתחלתו עד שעה שתחול התרומה ופליגי נמי בהא או דילמא הא דקי"ל תרומת שוטה אינה תרומה בשעה שתרם דוקא ולא דמי לגט:

מתני'. ברייתא דלקמי' פליגא על ר"ל ולית ליה קיום לדבריו:

ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. אחר שאמר כתבו בתמיה ואפ"ה כותבין ונותנין כל זמן שהוא קיים הדא פליגא על ר"ל דאמר אחזו קורדייקוס אין כותבין:

אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב. בגיטין בכתב ידו ואחרים מקיימין כתב ידו וכן בתרומה הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו והכי איתא בהדיא בתוספתא פ"ק דתרומות:

חלוקין על השונה הזה גרסינן. וכן הוא בתרומות חלוקין חביריו על רשב"ג בזה:

אמרין. קושיא היא והא מתני' בהדיא פליגא עליה דקתני בפ' חרש נתחרש אינו מוציא עולמית ואמאי ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו:

קיימיניה. ממתני' לא קשיא דהתם איכא לאוקמי בשאינו יודע לכתוב מיירי:

והא מתני' פליגא. ואכתי האי ברייתא פליגא על דרשב"ג דשמעינן מינה דכתב ידו לאו כלום הוא:

הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב. כלומר שבכתב ידו ציוה לסופר כתוב ולעדים חתומו ה"ז אינו כלום אלמא כתב ידו לא מהני שצריך שיאמר בעצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא על דרשב"ג דאמר דאיכא תקנתא בחרש בכתב ידו:

אמור דבתרה ולית הדא פליגא. כלומר ע"כ האי ברייתא לאו דוקא היא דהא קתני התם בסופו אינו גט עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא סוף דבר עד שישמעו את קולו בתמיה ולא אפילו הרכין בראשו מהני כדקתני במתניתין גבי נשתתק דהרכנת הראש מהני:

ואת אמר לית כן אוף הכא לית כן גרסינן וכן הוא בתרומות. כלומר ועל כרחך דאמר' עד שישמעו את קולו לאו דוקא וה"נ הא דקתני כתב בכתב ידו משבשתא היא דכתב ידו מהני:

א"ר מנא אית כן. לעולם האי ברייתא דוקא היא ומהרכנת הראש לא קשיא דהיא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ועד שישמעו את קולו דקאמר הרכנת הראש נמי בכלל דחדא היא כדקתני במתניתין אבל לעולם כתיבת יד לא מהני ופליגא אדרשב"ג:

כמה דתימר עד שירכין בראשו ג' פעמי' ודכוותה. נמי נימא בשמיע' הקול צריך ג"פ דהא לדידך הרכנת הראש הוי כשמיעת הקול:

לשמיעת הקול פעם אחת. הא לא קשיא דאע"ג דאמרינן הרכנת הראש מהני כשמיעת הקול מ"מ לא לגמרן דמיין להדדי דלשמיעת הקול סגי בפעם אחת אבל להרכנת הראש לא הוי סימן הניכר עד ג' פעמים:

אמר רבי יודן תמן באומר גרסינן וכן הוא בתרומות. והתם קאי דלעיל מינה מקשי מגיטין לתרומות וקאמר רבי יודן שאני תרומות דהתם הסימן על שלעבר הוא כך וכך עשיתי ולא מהני הרכנת הראש ברם הכא בגיטין להבא הוא כך וכך עשו ומהני:

רבי בנימן בר לוי בעי על זה דמה אנן קיימין ממ"נ אם יש בו דעת כו' דמאי שנא לשעבר מלהבא אלא לא שנא:

בחרש אנן קיימין. על מתניתין קאי הא דקתני נשתתק בודקין אותו ג' פעמים אפילו היה חרש שאינו שומע מתחילה ונשתתק מהני גביה בדיקה:

ואין שליחות לחרש. כלומר וכי אין שליחות נמי לחרש בכה"ג דס"ל חרש מוציא ברמיזה:

רבי יוסי ברבי בון אמר בבריא. שנשתתק אנן קיימין אבל בחרש לא מהני רמיזה:

למה אינו גט. עד שיבדקו אותו ג' פעמים שאני אומר מתעסק בשטרותיו היה הואיל ובריא היה מקודם ואפשר שזה זמן מועט שמתעסק בשטרות אחרים היה ועל זה כוונתו כשהרכין בראשו והילכך בודקין אותו ג' פעמים עד שיבינו כוונתו דלשם גט הוא:

ותני. בברייתא כן בד"א דצריך ג' פעמים:

דיו פעם אחת. דאין כאן חשש שמתעסק בשטרותיו היה שהרי חולה היה. ובתוספתא פ"ה גריס היה חולה ומשותק בודקין אותו ג"פ:

ובלבד במסרגין לו. הבדיקה צריך שיהא בסירוגין כדמפרש ואזיל נכתוב גט לאשתך כו' שצריך ג' פעעים הן וג' פעמים לאו:

אף בעדיות כן. בעיא היא אם לענין עדות מהני נמי בדיקה בהרכנת הראש אם נשתתק ופשיט לה רבי אבהו דאף בעדיות כן:

אף בנדרים כן. במיושב סגי ואנשאל קאי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף