קרבן העדה/גיטין/ד/ב

קרבן העדה גיטין ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בראשונ'. לא היה מבטלו בפני האשה ולא בפני השליח אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שנים ושנים נמי ב"ד קרי להו כיון שאין צריכין לישא וליתן בדבר:

מפני תיקון העולם. בגמ' מפרש:

מתני' בראשונ' היה משנה שמו ושמה. כשהיו לו שני שמות אחד כאן ואחד מדינת הים היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט ולא היה מקפיד לכתוב את שניהם:

מפני תיקון העולם. שנא יוציאו לעז על בניה מן השני לאמר לא גרשה בעלה שאין זה שמו ואדם שהוחזק בשני שמות בשני מקומות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה אינה מגורשת עד שיכתוב שם מקום הנתינה ומקום הכתיבה אבל אם הוחזק בשני שמות במקום אחד וכתב אחד מן השמות כשר בדיעבד ופריך הגע עצמך. אמור לנפשך שכותב בגע שמעון וכל שם שיש לו. ובאמת אין זה שמו נמצא שהוא אינו כתוב בגט כלל דבעינן דוקא איש ששמו ראובן ומה מהני תקנתו של רבן גמליאל:

גמ' ופריך לית וכו'. וכי לא קשיא ממתני' על ריש לקיש דאמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים שאומר שלא בפני השליח ובמתני' תנן בראשונה היו עושה ב"ד ומבטלו ותקנת ר"ג לא היתה אלא בגיטין כדמסיק:

ומשני פתר לה בב"ד. אף רשב"ל מודה דיכול לבטל שלא בפני השליח דכח ב"ד יפה:

אמרין בשם ר"ל. איכא דאמרי משמי' דר"ל שהטעם הוא שלא תבא לידי ממזרות כדמסיק בסמוך:

ואמרין. ואיכא דאמרי בשם ר"ל מפני תקנת עגונות וכדמסיק בסמוך:

ה"ג סבורה שביטל. מיקמי דלימטי לידה והוא לא ביטל עד לאחר שבא לידה ומיעגנא שלא כדין א"נ אפי' לא ביטל כלל חוששת שמא ביטל:

סבורה שביטל וכו' ובא אחר וקידשה וכו'. כלומר ועוד בענין אחר יש לחוש אפי' בצנועות שיבואו בניה לידי ממזרות:

תופסין בה קידושין. שהרי באמת לא ביטל:

והיא הולכת וניסת. בלא גט מן השני:

אית ליה שלא תבא לידי ממזרות. איכא למיחש ששמעה שביטל וסברה שביטל מיקמי דלימטי לידה ולא תפסי בה קידושין וכו' כדאמרן:

עבר וביטלו. בפני ב"ד לאחר תקנת ר"ג מהו:

מבוטל. דאע"ג דעבר אתקנתא בטל שליחותו:

ולא להוסיף. על תנאו אם היה בו שום תנאי דא"כ מה כח ב"ד של תקנת ר"ג יפה אם זה יכול לבטל דבריהן:

ופריך יאות. שפיר קאר"ג ומ"ט דר':

דבר תורה הוא שיבטל. הגט שהרי ביטלו קודם שבא לידה ואין האיש מגרש אלא לרצונו ואין להתיר משום כח ב"ד יפה אשת איש לעלמא:

ודבריהן. תקנת חכמים עוקרין דבר תורה בתמיה:

ה"ג וכי זיתים על השמן וענבים על היין לא תורה הוא שיתרום והן אמרו שלא יתרום מפני גזל השבט ולא עוד אלא שאמרו וכו'. וה"פ בפ"ק דתרומות תנן אין תורמין זיתים על שמן ולא ענבים על היין אם תרם בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א אין תרומתן תרומה וקאמר התם בירוש' הטעם מפני גזל השבט שהוא מבקש לתרום לפי שמן ואינו תורם אלא לפי זיתים והא התם דמדאורייתא תורם ורבנן הוא דגזרו ואפ"ה אמרו ב"ה אין תרומתן תרומה ואפי' הנך דתרם הדרי לטיבלא הרי שיש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה:

באגדה דסבך. בדברי זקנך היינו ר' שר' יודן נשיא בנו של ר"ש בר ר' היה:

מאן דייק לן. מי הוא שיפרש אותן לן על בוריין:

גמ' אלא. תקנת רבן גמליאל היתה שיהא כותב אני פלוני יכו' וכיון שכותב אני כבר נכתב זה האיש בגט המוסרו בפני עידי מסירה ותו ליכא למיחש למידי:

וכתב. שם זה שביהוד' לגרש את אשתו שבגליל:

מתניתא. מהך ברייתא משמע דוקא שכתב בגט שם שביהודה לגרש בו אשתו שבגליל או איפכא הוא דפסול דצריך לכתוב שם שיש לו במקום הנתינה אבל אם כתב בגט שם שיש לו ביהודה לגרש בו את אשתו שביהודה אע"ג דלא כתב בו שם שיש לו בגליל כשר:

בתחלה. לכתחלה ל"א בתחלה צריך לכתוב שם מקום הכתיבה ואח"כ כותב כל שם שיש לו במקום הנתינה:

אם היה. הבעל בשעת הכתיבה במקום אחר לא ביהודה ולא בגליל מגרש באיזה שם שירצה ואיירי בשלא היו מוחזקין במקום ההוא שיש לו שני שמות ביהודה ובגליל:

הדא דאת אמר. אם היה שרוי במקום אחר א"צ לכתוב אלא שם אחד דוקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך לכתוב שני שמית שיש לו ביהודה ובגליל וכדר' אילא א"ר אבין:

אם יצא לו שם. חדש במקום אחר צריך לכתוב שלשתן דהיה לו שני שמות דתני בברייתא לאו דוקא וקמ"ל דלא סגי במה שכותב סתם וכל שם שיש לי אלא צריך לפרוט את שמותיו:

תמן תנינן. ב"ב פ' גט פשוט:

כותבין גט לאיש וחותמין ומתי שירצה מגרש בו:

ואע"פ שאין אשתו עמו. שהרי אין צריכין דעתה שמתגרשת בע"כ:

ושובר. שכותבת האשה לבעלה על כתובתה דחוב הוא לה וזכות לבעלה וזכין לאדם שלא בפניו:

ובלבד שיהא מכירן בסמוך מפרש לה:

והבעל נותן את השכר מן הגט ומן השובר דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריני:

ובלבד שיהא מכיר את שניהן. קס"ד הסופר והעדים צריכין שיכירו האיש והאשה בשמותיהן בין בגט בין בשובר שאם אינן מכירין חיישינן שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחד ששמו כשמו ויכתוב בו שם אשת האיש ההיא וימסרנו להאשה ההיא ותוציא הגט ותנשא ותגבה בו כתובתה וכן בשובר:

א"ר אילא צריך שיהא וכו'. ר' אילא פליג אר' אבהו וסובר דמשנה דוקא תני שם האיש בגט ושם האשה בשובר:

שהביא. לפני הסופר והעדים אשה אחרת הנשואה לאיש אחר ששמו כשמו אבל שם אשתו אינו כשם האשה ההיא:

לכשיבואו העדים ויעידו. שזו היא האשה שחתמו לה הגט:

ופריך ולא כן אר"ל עשו עדים וכו'. ותו אינן נאמנין דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:

תמן. התם בשאמרו העדים לא חתמנו שטר זה מעולם הוא דאינן נאמנין וה"ה בשאר דברים שמבטלים בו השטר:

ברם הכא. אבל כאן שמודים שחתימת ידם הוא זה אלא שאומרים לזה חתמנו ולזה לא חתמנו נאמנים:

מתני'. משנתינו קשיא לר' אבא:

אם במכירה איך שינה הסופר שמו או שמה הרי נודע לו. שמותם:

ומשני אית בר נש. יש אדם שמכיר לחבירו כשרואה פניו ושמו לא נודע לו ה"נ הא דתנן ובלבד שיהא מכירן היינו שיכיר שזו היא אשתו של הנותן הגט ושמו לא נודע לו:

מתני'. קשיא לר' אילא וכ"ש לר' אבא:

ה"ג התקין ר"ג וכו' איש פלוני וכל שם שיש לו. מדאינו יודע שמו ש"מ אפי' בשאינן מכירין האיש כותבין וחותמין:

ומשני מתני' במגרש בע"כ. באלו שכופין אותו להוציא כדתנן פ' המדיר הלכך לא החמירו חכמים וסגי בכתיבת וכל שם שיש לו ור' אילא איירי במגרש ברצונו צריך שיחקרו הטיב אחר שם האיש:

ואית דבעי מימר. ואיכא דאמרי מתני' איירי במגרש במקום אחר שאי אפשר לידע שמו ור' אילא איירי במגרש במקומו שבקל אפשר לידע שמו המובהק:

כהדא וכו'. הך מילתא לא שייך הכא אלא קאי אמתני' דפ' גט פשוט ואגב גררא מייתי לה הכא וה"פ אדם אחד ודושו שמו אחיו של אדם אחר מפורסם ששמו דודו גירש אשתו בא המעשה לפני חכמים מי יתן שכר הגט להסופר ואמרו היא תתן השכר:

ופריך והתנינן במתני' והבעל נותן השכר:

במוחלת כתובתה. איירי מתני' דזכות הוא לו הלכך הוא נותן שכר הסופר אבל כשמשלם כתובתה היא נותנת שכר הסופר דגובה בה כתובתה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף