מראה הפנים/גיטין/ד/ב

מראה הפנים גיטין ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרין בשם ר"ל שלא תבא לידי ממזרות כו'. בבבלי פלוגתא דר"י ור"ל היא וכדמפרש התם ר' יוחנן ס"ל כר"נ דאמר מבטלו בפני שנים ובי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלא ומינסבא ואיכא ממזרים ור"ל אמר מפני תקנת עגונות סבר לה כרב ששת דאמר מבטלו בפני שלשה ובי תלתא אית להו קלא ושמעה וידעה ולא מנסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא. ומשמע דמאן דס"ל משום תקנת ממזרים חייש נמי לתקנת עגונות כדכתבו התוס' שם דאל"ה ליתקן שיבטלו בפני ג' אלא דקאמר הואיל ואית לן מבטלו בפני שנים משום ממזרים הוא דאיכא אבל למ"ד משום תקנת עגונות ס"ל דליכא למיחש כלל משום ממזרים דבי תלתא אית להו קלא ולא מינסבא. ומשיטתא דהכא משמע דכמאן דאמר בפני שנים אתיא והילכך קאמר דהאי מ"ד ס"ל סבורה שביטל ולהאי מ"ד סבורה שלא ביטל דכל דלית ליה קלא בספק עומדת אלא דמר חייש להא ומר חייש להא וכן משמע מדאמר רב הונא אפילו כמ"ד כו' כדפרישית. א"נ י"ל דאפי' למ"ד בפני ג' פליגי הכא ומאן דאמר סבורה שלא ביטל חייש שמא לא תהא חוששת בשביל הקול שיצא דסברה קלא בעלמא הוא ואזלה ומינסבא והכי מסתברא דהא תרווייהו אליבא דר"ל פליגי ולעיל אמר פתר לה בב"ד שכחו מרובה משמע בב"ד של ג' ואפ"ה חיישינן והיינו נמי דאמר רב הונא דאפילו כמ"ד כו'. והרשב"א ז"ל כתב על הא דקאמר הכא סבורה שביטל כו' דאין סברא לומר אע"פ שלא יצא עליו קול שבטלו שתהא תוששת לשמא בטלו ועוד דמאן דאית ליה משום תקנת עגונות אית ליה דרב ששת דאמר בפני ג' קלא אית ליה אלא ודאי דה"פ דפעמים שנותן הגט לידה והדר מבטל ליה ויצא עליו קול שבטלו וסבורה היא שבטלו קודם שהגיע הגט לידה ונמצאת יושבת עגונה שלא כדין עכ"ל וכן מפרש הוא ז"ל לתקנת עגונות דאיתמר התם ולא כפי' רש"י והתוס' ע"ש ולדבריו צ"ל הכא למ"ד מפני ממזרים דס"ל כמ"ד בפני ב' כדמוקי התם אבל הא דרב הונא ע"כ צ"ל כדפרישית ואיפכא נמי חיישינן שתקל לעצמה ותאמר שהביטול היה אחר שהגיע הגט לידה א"נ פן לא יודע הדבר עדיין לשליח וימסור לה הגט וכן משמע מפי' רש"י במתני' שפירש בראשונה כו' היה מבטלו בפני שלשה ומפני תיקון העולם פי' שהשליח שאינו יודע בדבר כו' דמשמע אפי' למ"ד בפני ג' לא חיישינן להא ועיין בתי"ט:

באגדה דסבך מאן דייק לן. בבבלי קאמר רבא הלכה כרבי דאם ביטלו מבוטל דלא אמרי' מה כח ב"ד יפה אלא גבי ממונא אבל באיסור' לא והכא דחי לה מכח האי קושיא דהרי מצינו דדבריהן עוקרין ד"ת. ובפ' האשה רבה דף פ"ט גבי ההיא דאין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה כלום וקאמר רב חסדא דאפילו ההיא גריוא הדר לטיבליה ודחי לה התם דהא אין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה כדמסיק התם דאין ב"ד מתנין אלא בשב ואל תעשה א"נ למיגדר מילתא ולמאי דאמר הכא קשה מההיא דאין תורמין זיתים כו' וכי ב"ד מתנין לעקור ד"ת וצריך לחלק בין מקום דאיכא פסידא לכהן או לא כדמחלק בהאי תלמודא בתרומות שם גבי ההיא דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו כו' דתרומתו תרומה ועיין שם:

אבל לכתחילה צריך למיעבד כהדא דר' אילי. וכן מסקנת הפוסקים ואפי' במקום דלא איתחזק בתרי שמא לכתחילה כותב שניהם כר' אבין ומשמע מהכא דשם מקום הכתיבה עיקר ומקום הנתינה טפל דקאמר אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל וכן הגי' בתוספתא אבל בבבלי דף ל"ד גריס הכי היו לו שתי נשים כו' וגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה כלומר והוא עומד בגליל או אשתו שבגליל בשמו שבגליל והוא עומד ביהודה אינו מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו אלמא כותב הוא שם של מקום הנתינה עיקר ושם של מקום הכתיבה טפל וכן פי' התוס' שם וכ' הרשב"א דאנן כברייתא דמיתניא בגמרא דילן עבדינן וכן פסק הטור סי' קכ"ט:

במוחלת לו כתובתה. בבבלי פ' גט פשוט דף קס"ח קאמר דמדאורייתא הבעל נותן שכר דכתיב וכתב ונתן אלא דרבנן שדיוה אאשה כי היכי דלא לשהייה ויש לפרש דהכא אשובר קאי כלומר הא דתנן הבעל נותן שכר אהא דקתני וכותבין שובר לאשה כו' דאם היא מקבלת כתובה היא נותנת ובמוחלת הוא דנותן דכולה הנאה דידיה הוא אבל בשכר הגט לכ"ע היא נותנת מדרבנן מטעמא דאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף