קרבן העדה/גיטין/ד/ג

קרבן העדה גיטין ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים. את כתובתה:

אלא בשבועה. שלא נתקבלה כלום:

נמנעו. הב"ד מלהשביעה שקרוב הדבר דמוריא היתירא לעצמה שלא לקחה כלום אע"ג שלקחה דבר מועט סבורה בשכר טרחה שאני מטריח עצמי לפני היתומים אני נוטל ואינו מפרעון כתובתי וע"י כן היתה מפסדת כתובתה:

התקין ר"ג שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי:

וגובה כתובתה. ואם נתקבלה תחלה הרי היא נאסרה בכל מזון ולא הדרא ושקלה דלא חשודה לעבור על נדרה:

העדים חותמין על הגט. כל אלו מתקנת ר"ג הזקן:

מפני תיקון העולם. אכולהו קאי באלמנה שינשאו הנשים לאנשים ולא ידאגו להפסד כתובתן ובעדים מפ' טעמא בגמרא:

גמ' שנאמר לשוא. על עסקי שבועת שוא הכיתי את בניכם לפיכך נמנעו מלהשביעה:

ועוד. טעם אחר למה נמנעו הב"ד מלהשביעה:

אם נשבעה. שקפצה ונשבעה מהני שבועתה וגביא:

אילולא. אי לאו שאני וותרן אפי' צעיף שעל ראשך הייתי נוטל ממך שהוא שלי דרב לא מגבי כתובה לארמלתא משום דנמנעו מלהשביע' ובשני דרב קלים היו נדרים בעיניהם לעבור עליהם ולא סמיך אנדרה לאגבוייה:

זכת בכלים שעליה. אפי' בלא שבועה קסבר שמואל אלמנה אין שמין בגדיה שעליה בכתובתה:

מתני'. ערכין פ' שום היתומים:

מסייע ליה לשמואל. דתנן התם המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו ורב משני לה שאני הכא דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה אבל למיקם קמיה אקני לה וכ"ה בבבלי פ"ד דכתובות:

הלך והקדים זמנו בגט. ואמר שגירשה קודם שנבעלה באיסור כדי שתידון כפנויה ולא תידון כאשת איש שחייבת מיתה אבל עכשיו שעדים חותמין על הגט ואין חותמין אלא על גט שיש בו זמן ליכא למיחש למידי ואי לא חתמו בו עדים לא מהני כלום שהרי עדיין יכול לחפות שיכתב לה גט אחר ויקדים זמנו:

כמ"ד מעשרות. בבית שני מדרבנן ניחא דתיקן הלל פרוזבול ועקר שמיטת כספים דאתי דבריהן ומבטל דבריהן אלא למ"ד מעשרות אף בבית שני דאורייתא דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא קשיא איך תיקן הלל דלא תשמט ועקר דברי תורה:

וכי משעה וכו'. כלומר אפי' למ"ד מעשרות בזמן בית שני דרבנן דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא מי ניחא דהא לא נפטרו בשעת גלותן אלא ממעשרות התלויות בארץ אבל ממעשר כספים נהג אפי' בבבל דמצוה שאינה תלויה בארץ היא וכיון דמעשר דידיה נוהג בח"ל השמטתו נמי נוהג בח"ל:

חזר ר' יוסי ואמר. למ"ד מעשרות דרבנן לא קשיא דתניא וזה דבר השמיטה שמוט שתי שמיטות כתובות כאן אחד שמיטת כספים ואחד שמיטת קרקעות והקישן הכתוב בשעה שנוהג שמיטת קרקע בארץ מדאורייתא נוהג שמיטת כספים בארץ ובח"ל מדאורייתא ובשעה ששמיטת קרקעות בארץ דרבנן שמיטת כספים בארץ ובח"ל דרבנן:

תמן תנינן וכו'. עד מדבריהן ל"ג וכ"ה פ' בתרא דשביעית:

תמן אמרין. בבבל אמרו:

ה"ג שהיא מדבריהן דתני וזה וכו':

ר' אומר שני שמיטין. הכתובים כאן אחת שמיטת השמיטה ואחת שמיטת היובל ללמדך שאין שמיטה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג ובבית שני שפסקו היובלות כדמסיק אף שמיטות פסקו ואינן נוהגות בין בקרקעות בין בכספים אלא מדבריהן:

לכל יושביה. דכתיב גבי יובל וקראתם דרור בארץ לכל יושביה:

ה"ג היו עליה אבל היו מעורבבין:

ת"ל יושביה לכל יושביה. דה"מ למכתב ליושביה וכתיב לכל יושביה ללמד דבעינן שישב כל שבט ושבט בחלקו המיוחד לו ובבית שני לא ישבו כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף