קצות החושן/חושן משפט/קה

קצות החושן ‏ חושן משפט קה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפי' עשאו שליח וז"ל רש"י בפ"ק דמציע' הו' תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כאדם הבא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר עליו ובא לקדם עד שלא יתפסנו בע"ח אחר ונמצ' תופס זה לא קנה כדאמ' בכתובות דלאו כל כמיני' להיות קופץ וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנוש' שליח לתפוס ע"כ אבל כבר הקשו תו' והמפרשים מפ' הכותב גבי עובד' דיימר בר חשו וע' בתוס' פ"ק דף י"א וז"ל התופס לבע"ח אפי' עשאו שליח כו' דלא כפירש"י דפי' בפ"ק ב"מ דבעשאו שליח לכ"ע קנה דאין חילוק דאפי' לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכי' מטעם שליחות הוא כדמוכח בפ"ק דמציע' ובפ' אין בין המודר עכ"ל. אמנם התוס' לשיטתם דסברי דזכי' מדין שליחות וכ"כ בפ"ק דכתובות דף י"א וז"ל דזכי' מדין שליחות הוא דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח וכ"כ ברא"ש פ"ק דגיטין: אמנם כבר נתקשיתי בזה דאיך נימא זכי' מדין שליחות דהא בפ' אלו מציאות דף כ"ב בפלוגת' דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת דרבא סבר כיון דכי ידע מיאש השת' נמי הוי יאוש ואביי סבר השת' מיהו לא ידע ואמרינן עלה ת"ש כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומ' הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומ' ואם לאו תרומתו תרומ' ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו הרי שבא בעה"ב ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצ' יפות מהן תרומתו תרומ' ואם לאו אין תרומתו תרומ' וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומ' אמאי בעידנ' דתרם הא לא הוי ידע תרגמ' רבא אליב' דאביי בעשאו שליח ומוכח דלאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש שליחות שלא מדעת נמי לא הוי שליח אע"ג דלכי ידע ניח' ליה מ"מ השת' מיהו לא ידע ולכן נרא' דאפשר דזה דעת כמה ראשונים שאמרו דזכי' מתורת יד אמרו ולא מתורת שליחות ואפי' למ"ד דזכי' מתורת שליחות לאו משום אנן סהדי דעשאו שליח אלא דגזירת הכתוב שיהא הזוכ' לאחר מהני כדיליף מאיש זוכה אבל הך זכיה לא הוי כיד ממש אלא כמו שליחות אבל לא משום אנן סהדי דעשאו שליח ונפק' מינה לענין נכרי דלא יהי' בתורת זכי' כיון דזכי' אינו אלא מתורת שליחות אבל לעולם לאו מתורת אנן סהדי הוי כמו השליח המקבל אלא דכן גזירת הכתוב דאע"ג דלא עשאו מקבל שליח דהא לא ידע מהני מדין זכיה וכבר הארכנו בזה בסי' רמ"ב סעיף י"ח ע"ש ולפי"ז ניח' דהיכא דלא עשאו שליח דלא הוי שליח המקבל דהא לא ידע אלא מצד גזירת הכתוב בזכי' דמהני כמו עשאו שליח וא"כ היכ' דחב לאחרים אין זה נקר' זכי' ממש דזוכה לזה וחב לזה לכן לא מקני מדין זכי' ומדין שליחות ליכ' דלא ידע אבל עשאו שליח בפירוש נהי דלא מהני מצד זכי' מהני עכ"פ מתורת שליחות ושליח של אדם כמותו אע"ג דחב לדידי' וכ"ש בחב לאחרים ודו"ק. ובזה יש מקום לתרץ מה שהקש' הרא"ש בפ"ק דב"מ על דעת רש"י וק"ל ובחדושי פ"י בפ' הכותב כת' בטעמ' דלא מהני שליח היכ' דחב לאחרים משום דאין שליח לדבר עביר' וכיון דחב לאחרים עבירה הוי לגבי' ע"ש וסברתו לא נהיר' וגם אפי' אם הי' עושה שליח עביר' בשליחותו כיון דלמשלח אינו עביר' אינו ענין שליח לדבר עביר' דלא אמרי' אין שליח לדבר עביר' אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דעביר' הוא למשלח וראי' לזה מדברי התוס' בפ"ק דגיטין דף י"ב גבי פלוגת' דר"א ורבנן במי שליקט את הפיאה ואמר זו לפ' עני דר"א אמר זכה וחכ"א יתננה לעני הנמצ' ראשון ואמרי' שם בטעמי' דרבנן משום דכתיב לא תלקט לעני לא תלקוט לעני והקשו בתוס' למ"ד בפ"ק דתמור' כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ ליקני העני וע"ש. ואע"ג דהשליח עבר אמימרא דרחמנ' וא"כ נימא אשלד"ע אלא ודאי היכא דאין העביר' למשלח אלא לשליח בענין כזה הוי שליחות וז"ב:

ב

מיגו דזכי לנפשיה ע' ב"י וסמ"ע וש"ך היכ' שתופס יותר מכדי חובו ולענ"ד נרא' כדברי הב"י דאפי' בתופס יותר מכדי חובו אמרי' מיגו דזכי לנפשי' דהא בשליח לדבר עביר' דודאי לא הוי שליח ואפ"ה בשותפין שגנבו היכ' דגנב אדעתיה דידי' ואדעתי' דחברי' מהני משום מגו דזכה לנפשי' בחציו זכה נמי לחברי' אפי' במקום דליכ' שליחות כגון בגניב' דהוי דבר עביר' וכמבואר להדיא בפ"ק דמציע' דף ד' וע"ש ברש"י וא"כ כיון דאי הוי תפיס אדעתי' דידיה ואדעתי' דחברי' הוי מועיל אפי' ביתר מכדי חובו משום מגו דזכי לנפשי' זכה נמי לחברי' דמהני אפי' בדבר עביר' וכ"ש בזה א"כ אפי' תופס כולו אדעתי' דחברי' אמרינן תרי מגו ודו"ק ועמ"ש בסי' שמ"ח סעיף ח' מיהו היכא דתופס כולו אדעתי' דחברי' אפשר דלא אמרינן תרי מגו דהא קי"ל כרבנן גבי מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפ' עני דסברי רבנן דיתננה לעני הנמצא ראשון וא"כ מעשר לעני הוא דהא מעני לעני אמרי' מגו דזכי לנפשי' ואם כן ע"כ תרי מגו לא אמרי' מיהו הב"י מיירי דזוכ' אדעתי' ואדעתי' דחברי' וצ"ע:

ג

אם הלו' אמר לאדם א' זכה כו' והוא מדברי הרמב"ם בפ"ק ממלו' וז"ל הרב המגיד שם כבר נתבאר בפ' י"ז שאם הי' ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הילך לשמעון מנה זה שאני חייב לו שאם בא ראובן לחזור אינו חוזר אלמ' זכה לו וכיון שהוא אינו יכול לחזור בו ודאי אין שאר בע"ח יכולין לגבות ממנו וכן מבואר בפ"ק דגיטין דף י"א גבי הא דתופס לבע"ח דכל היכא דלו' אמר תנו נותנין עכ"ל והנה בראי' ראשונ' לא נודע כלל דהתם לא חב לאחריני וכבר הרגיש בו הלחם משנה וכת' דראי' אחרונ' היא הנכונ' דהתם הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והיכא דאמר תנו מהני ועיקר ראייתו מן השנייה וראשונ' עשה סניף לה עכ"ל. ובעניותי גם ראי' אחרונ' איני מכיר וז"ל הש"ס בפ"ק דגיטין דף י"א ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה ואפי' במקום דחב לאחרים ופירש"י דתופס השטר וחב לבעלים אמר ר' יוחנן התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכי דמי והתם ודאי כיון שאינו חב אלא לבעלים והבעלים בעצמם אומרים זכה ורצו בדבר ודאי אין זה חב וגם בתופס לבע"ח אם הבע"ח אומרים זכה בשביל זה ודאי זכה אבל היכא דהלו' אומר זכה וחב לבע"ח זה לא שמענו. וגם בב"ח ראיתי שכ' על דברי הטור שכ' ואם הלוה אומר זכה בחפץ זה וז"ל מימרא דר"י בפ"ק דגיטין עכ"ל ומן התימ' שלא ביאר הראי' ואנו בעניותינו אין לנו לפרש. וגם בעיקר טעמ' דהך מילתא צריך ביאור מה בכך שהלוה אומר זכה הא מ"מ חב לבע"ח. ונראה דהרמב"ם מסברא אומר כן דהיכ' דאינו זוכה אלא בשביל חובו אז אמרינן כיון דאיכא עוד בע"ח וחב לאחריני הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אבל הלוה בעצמו דיכול ליתן את המטלטלין לכל מי שרוצה דמטלטלין לאו בני שיעבוד נינהו ולכן בדידי' קיימא שהוא יכול ליתן את שלו במתנה למי שרוצ' ואפי' ע"י זכי' ואין זה חב לאחרים דרשאי לעשות בשלו מה שרוצה וראי' לזה נראה מסוף פ' כל הגט המלו' מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקן ופריך הש"ס אע"ג דלא אתי לידי' אמר רב במכירי כהונה ושמואל אמר במזכה להן ע"י אחר וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר והתם ג"כ חב לאחריני דהא טובת הנאה אינו ממון ואם תפס כהן מכהני עלמא לא מפקינן מיני' אע"כ כיון דהתור' נתנה רשות לבעלים כזה שיתנו לכל כהן שירצ' לכן בדידהו קיימא לזכות שירצה אפי' ע"י אחר וא"כ ה"ה בלוה דהתור' נתנה לו רשות ליתן את חפציו לכל מי שרוצ' לכן מזכה נמי ע"י אחר ואפי' למי שאינו חייב לו כלל ומכ"ש לבעל חוב שלו ודו"ק ולולי דמסתפינ' הייתי אומר דגם רש"י שכ' גבי תופס לבע"ח כיון שלא עשאו הנוש' שליח לאו על המלו' קאמר אלא על הלוה הוא דאמר דמלת נושה הוא שם משותף ללוה ולמלוה וע' בטעמי המצות להרב מו' מנחם הבבלי מצוה מ' בהג"ה וז"ל נושה נקרא לוה ומלו' כמו סוחר מוכר וקונה עכ"ל. וע' בתשו' הרא"ש שהובא בטור סי' ס"ה מדין שטר שנאבד ושם ג"כ הרא"ש מכנה להלו' בשם נושה ע' שם ובזה ודאי אם הלו' עשאו שליח מהני וכמ"ש אבל אם המלו' עשאו שליח גם רש"י מודה דלא מהני ולהכי ניחא דרש"י לא כ' הך דינא דעשאו שליח במגבי' מציאה לחבירו דאם עשאו שליח דמהני וגם דברי רש"י בפרק מרוב' מודה בפי' דלא מהני אם המלו' עשאו שליח גבי לא כתבינן אורכת' אמטלטלין דכפרי ע"ש ברש"י אלא הכא כיון רש"י דהנושה לא עשאו שליח היינו הלוה וראיתי במהרש"א פרק הכותב גבי יימר בר חשו דהוכיחו תוס' דאפי' שליח לא מהני ורצה ליישב דברי רש"י דגבי בע"ת כיון דלא שייך מגו דזכה לנפשי' לא מהני שליח אבל במגבי' מציא' כיון דשייך מגו דזכה לנפשי' מהני שליח ע"ש ודבריו תמוהין דהא רש"י כתבו גבי תופס לבע"ח כמ"ש רש"י מאחר שלא עשאו הנוש' שליח גם במגיני שלמה פ' הכותב כת' ליישב דברי רש"י וכת' שם דרש"י לא כת' כ"א גבי מציא' דשייך ביה מגו דזכי לנפשיה מש"ה מהני ביה נמי שליח אבל לתופס לבע"ח והרי לפנינו לשון רש"י גבי תופס לבע"ח וכמ"ש:

ד

התופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים ונרא' לי דהיינו דוק' בתפס מעות או בתפס משכון ובמקום דליכ' איסור למשכנו אבל במקום דאיכ' איסור למשכנו וכגון בהלוא' וכמבואר בסי' צ"ז לא מהני כיון דזכי' מדין שליחות הוא לדעת תוס' וכל הפוסקים א"כ אין שליח לדבר עביר' ודו"ק:

ה

נפקד שתפס בפקדון ז"ל הסמ"ע כת' רי"ו נתיב כ"ב ראובן ששלח שלוחו ליקח יין מנכרי בחובו וכן עשה ומשכנו והגביהו על העגלה וכשהביאו לעיר נתנו לשמעון שהי' חייב לו ג"כ שזכה שמעון וע"ש שנתן טעם לדבריו ד"מ ס"ס זה ע"כ ותוכן הטעם לא ידענו כי אין הספר לפנינו ולכאור' נרא' דכיון דכי אמר הלו' זכה מהני אפי' במקום שחב לאחרים וכאן משמע דהנכרי בעצמו נתן בשביל ראובן א"כ אמאי זכה שמעון הא כבר זכה ראובן ואולי רי"ו מיירי שהי' משכנו בלא ידיעת הלו' אך נרא' דכיון דאין שליחות וזכי' לעכו"ם וכמבואר בפ' איזהו נשך א"כ לא מצי להיות שלוחו של הלו' עכו"ם אלא שלוחו של ישראל והוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים משא"כ בסעיף ג' דמיירי בלו' ישראל דהוי שלוחו של ישראל ודו"ק ועמ"ש בסי' קס"ג מדין זכיות עכו"ם בדברי הגאון חכם צבי שם ועוד נרא' דרי"ו מיירי דעגל' ששלח ראובן הית' של שלוחו דאילו הית' של ראובן הי' העגל' שהיא חצירו זוכה לו דבחצר לא שייך תופס לבע"ח דהא במציא' קי"ל דחצירו של אדם קונה לו ואפי' שהוא חב לאחרים ולא שייך ביה מיגו דזכי לנפשיה וצ"ל כיון דבחצר בע"כ קא מותיב בה קנה אפי' חב לאחריני וכה"ג אמרינן בפ"ק דמציעא לענין שליחות לדבר עביר' דגבי חצר דכיון דבע"כ קא מותיב בה אפי' לד"ע הוי שליחות והנ"י בפ' דמציע' כת' בשם הר"ן דחצר דהמציא' מדין יד היא ולא מדין שליחות כיון דלא שייך ביה מיגו דזכי לנפשיה וע"כ מועיל אפי' דחב לאחרים וא"כ ע"כ מיירי בחצר שאינו שלו והיינו דהעגל' לא הי' שלו אלא של שלוחו או שהי' עגלה שאינו משתמר בתוכה ואע"ג שהשליח עומד בצידו לא מהני דבעינן שיהא הוא עצמו עומד בצידו ושלוחו לא מהני דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ודו"ק. שוב מצאתי בתומים שכת' בשם הרי"ו הך טעמא דאין שליחות לגוי ועוד ה"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואפי' בשליח לא מהני ועוד דילמ' אין הלכ' כר"ש דלישראל בכסף וא"כ גוי במשיכ' לא מהני עכ"ל הרי שכוונתי להני ב' טעמים הראשונים וע"ש מ"ש בתומים לקשר הני שני טעמים יחד וע' שם בתומים שכתב ז"ל אני תמה מ"ש זה מהא דקי"ל נכסי גוי כמדבר דכיון דמטי שטר לידיה זוזי יסתלק וישראל לא קנה עד דמטי שטר לידיה וא"כ הרי הוא הפקר וא"כ כאן הגוי דנתן היין לישראל בפרעון חובו וא"כ לו יהי' כדברי מהר"ם דישראל המשלח לא זכה בו מ"מ הגוי נסתלק וא"כ הרי הוא הפקר וא"כ זכה השליח למשלחו דבהפקר קי"ל המגביה מציא' לחבירו קנה חבירו ואף כאן נגד המשלח לא גרע מהפקר דהא הגוי איסתלק ע"ש שהניח בצ"ע. אבל נרא' דלא קשה מידי דב"ח זוכה ממה שהפקיר הלו' שנו וכמ"ש הרב המגיד בפ"ח מהלכות זכיה דאפי' מטלטלין שהפקיר גובה ומשום דלא עדיף הפקר מהקדש דמים ועמ"ש בזה בסי' רמ"ה סעיף י' דבע"ח גובה ממה שהפקיר הלו' אפי' במלו' ע"פ ואפי' מן מטלטלין וע' בש"ע סי' ער"ה סעיף ל"א וא"כ כיון שהי' חייב לשמעון זכה שמעון בחובו וז"ב. שוב כת' בתומים וז"ל ועכ"פ יפה עשה המחבר שהשמיטו אף שהביאו בב"י לפי דקי"ל דמשיכ' קונ' מגוי ליתא לדין זה. ולא ידעתי אנה מצא דין זה להכריע דגוי קונ' במשיכ' במקום דלא הכריעו גדולי ראשונים וגדולי אחרונים: ומ"ש כיון דפסק המחבר בפשיטות לקמן סי' קצ"ח דישראל מישראל קונין מכסף א"כ לנכרי במשיכ' א"ז הכרע דאנן קי"ל נמי בפשיטות דישראל מישראל בכסף דבר תור' ואפ"ה לגבי נכרי איסתפקא לן לענין בכור ולענין חמץ וא"כ כיון שתפס שמעון אין מוציאין מידו א"כ דברי רי"ו ברירין לדינא אם הי' העגל' של ראובן או שראובן שכר העגלה א"כ ה"ל חצירו וקונ' לו אפי' במקום שחב לאחרים וכמ"ש ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---