קובץ על יד החזקה/סוטה/ד
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
שנאמר והעמיד אותה הכהן. צ"ל והקריב אותה כ"כ בהגהת הש"ס חדשים בנדרים דף ע"ג ועי' במג"א סי' קמ"ז ובס' משנת דר"ע ורבינו פסק כיון דמגזה"כ הוא ולא דריש טעמי' דקרא ובהלכות פרה פ"ד ה"ב כ' רבינו לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה אדומה שלא יאמרו שתים שחטו והיינו כת"ק דדריש טעמי' דקרא ודברי רבינו סותרים וכבר הרגיש בתי"ט פ"ג דפרה ועמ"ש בס"ד בפ"ד מה' פרה ועמ"ש בס"ד בפי"א מה' טומאת צרעת.
ח[עריכה]
כתבה על שני דפין פסולה. רש"י פי' כדפין של ס"ת והתוס' סוטה דף י"ז ע"ב מקש' ע"ז מהא דאמרי' בגיטין שייר מקצת הגט וכתבה על דף השני משמע דלא אכפת לן בזה אלא דמיירי בשני דפין חלוקין ורש"י סובר דשאני גבי גיטין דאין כאן דרשא דספר אצטריך לספירת דברים ומש"ה לא מוקמי' ג"כ להך דרשא דספר אחד כ"א לשני דפין חלוקין משא"כ בסוטה דכתיב בספר אפי' כעין ס"ת אין כותבין ועי' בתוס' גיטין דף כ' ע"ב ד"ה ספר.
ט[עריכה]
או כהן קטן. הכ"מ לא נתן טעם לפסול קטן ונראה דהטעם משום דבעי' לשמה כמ"ש רבינו.
יא[עריכה]
וכמו בגט. ועי' בב"י אה"ע סי' קכ"ג ומשם יש ללמוד לכאן.
יב[עריכה]
מי סוטה. כ' הכ"מ גרסי' וכו'. וא"י למה השמיטו רבינו וכו'. בספרי הדפוסים שלפנינו כתבו רבינו בה' ז'.
יד[עריכה]
ה"ז תשרף. בתוספ' פ"ב דסוטה מוסיף עלי' תעובר צורתה ותצא לבית השריפה וכל הקדוש קדושת הגוף טעון עיבור צורה ונשרף בבית הדשן בעזרה. ומ"ש הכ"מ דרבינו פסק כת"ק תמה הפ"מ בפ"ג דסוטה הלכה ו' ד"ה בעי וסיים אי לאו דמסתפינא אמינא דטעות נפל בכל ספרי הרמב"ם וכן צ"ל אם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ השיריים נאכלין ופסק כשי' הבבלי וכפי פירש"י ז"ל דמשווה אותן לגמרי בין עד שלא קרב ובין לאחר שקרב וכר' אילא.
יז[עריכה]
יש לבעל לגלגל בשבועה וכו'. ומכאן אנו למידין גלגול שבועה בדיני ממונות וכיון דאנו למידין מסוטה משמע לפי מה שפסק רבינו לעיל פ"ב הל' ד' מעוברת ומניקה מקנא לה ומשקה אותה כמות שהיא וכפירש"י בגמ' סוטה דף כ"ו ומשביעין אותה כשהיא מעוברת ולא חיישי' על הולד א"כ ע"כ הא דפסק רמ"א בחו"מ סי' צ"ו סעי' ו' בשם הבנימין זאב דאין משביעין האשה כשהיא מעוברת אין זה מדין תורה כ"א מנהגא בעלמא וכ"כ התומים וטעם המנהג עי' בלבוש ולי נראה משום דבדורות אחרונים לא הי' חמירו להו שבועה והי' מזלזלין בשבועה כדמשמע בירושלמי בפ' השולח על מתני' דאין אלמנה נפרעת אלא בשבועה ומש"ה לא הניחו למעוברת לשבע וה"ט דאין משביעין בעי"ת כדפסקי' בש"ע א"ח סי' תר"ב ועוד יש ליתן טעם משום דמרתת בשעת השבועה ובנקל יכולה להפיל הולד וכיון דעכ"פ אין זה מדין הגמור וגם בזמנינו אכשר דרא והחמירו להם שבועה אם הדבר נחוץ ויש הפסד הרבה אם אין משביעין אותה יש מקום להקל להשביעה גם שהיא מעוברת כנ"ל.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |