קרית ספר/סוטה/ד

קרית ספר ‏ סוטה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אין משקין את הסוטה אלא ביום דאתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה וגו' וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום כדנפקא לן מביום הנחילו את בניו דכתיב נמי משפט בפרשת נחלות אף מגלת סוטה ביום. ואין משקין ב' סוטות כא' דכתיב והעמיד אותה הכהן אותה לבדה.

ג

אמרה איני שותה מחמת יראה יכולה לחזור ולומר שותה אני אבל אמרה איני שותה מחמת בריותא הא אחזיק נפשה בטומאה ולא מצי הדרא בה.

ד

אמרה איני שותה קודם שתמחק המגלה מגלתה נגנזת דאית בה קדושת שם המפורש ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת דלשמה בעי כדילפינן לעיל מדכתיב ועשה לה לשמה ומנחתה מתפזרת על הדשן דהואיל וקדשה בכלי דכלי שרת מקדשין כדכתיב כל הנוגע בהם יקדש היא נשרפת בעזרה דהיינו מתפזרת ואם אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגלה משקין אותה בעל כרחה דכתיב והשקה את האשה אחר המחיקה ללמדך שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה ולא הודת לומר טמאה אני משקין אותה בעל כרחה כדאמר. אמרה טמאה אני אף על פי שנמחקה המגלה המים נשפכין מפני שאין בהם קדושה ואין משקין אותה ע"כ דמים באות לבדוק והאי בדוקה ועומדת היא ומנחתה מתפזרת על הדשן דקדשה בכלי כדאמרינן.

ז

מגלת סוטה שכתבה בלילה פסולה דכתיב וכתב וגו' והקריב וגו' והשקה וגו' כשם שקרבנה ביום דכתיב ביום צותו את בני ישראל להקריב כך כתיבת המגלה והשקייתה ביום. כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה משמע כמו שהן סדורין בפרשה. כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה דכתיב והשביע ואח"כ וכתב. כתבה אגרת בלא שרטוט פסולה שנאמר בספר והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט כתבה על ב' דפין כדפין של ספר העשויים עמודים פסולה ספר א' אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים ואינו כותב לא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגלת ספר שנאמר בספר ואם כתבה פסולה. ואם כתב ישראל או כהן קטן פסולה שנאמר וכתב הכהן. ואינו כותב אלא בדיו שאין בו קנקנתוס שנאמר וכתב ומחה כתב שיכול לימחות וקומוס וקנקנתוס עבדי רושם ואינו יכול למחות דנבלע בקלף ולכך פסולה.

י

נשאר במגלה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה דכתיב ואחר ישקה ואמחיקה הכתובה למעלה קאי וקאמר דאם לא נמחקה יפה לא ישקנה עד שימחקנה יפה. כתב אות א' ומחקה וחזר וכתב אות שנייה ומחקה עד שהשלים את כולן פסולה דכתיב את כל התורה עד שתהא כולה כאחד. כתבה או מחקה שלא לשמה פסולה דכתיב ועשה לה הכהן לה לשמה דקאי אכתיבה ואמחיקה. עירב מחיקת ב' מגלות שנכתבו לב' נשים והשקה לשתיהן פסולה לפי שכל אח' מהן לא שתתה מגלתה וכתיב ומחה וגו' והשקה את האשה וגו' את המים שהם מי מגלתה. מחקן בשתי כוסות וערבן וחזר וחלקן לב' הכוסות כשר דאמר יש ברירה והרי הובררו מימיה. נשפכו המים כותב מגלה אחרת ומביא מים אחרים דבעיא ומחה והשקה ואם נשתיירו מהם והשקה אותה השיירים כשר דהא השקה דלא קפיד קרא אלא אמחיית כולה.

יב

מי סוטה שלנו נפסלין בלינה [משום דכתיב מים קדושים (במדבר ה, יז) והיינו מן הכיור שנתקדשו בכלי כדאמרינן לעיל ומשום הכי נפסלים בלינה]. הקדים עפר למים פסולה כדכתיב ונתן אל המים אלמא מים ברישא וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה דבעינן כסדר הכתוב בפרשה. לא היה שם עפר בהיכל מביא עפר מבחוץ ומניחו בהיכל ולוקח ממנו ונותן על פני המים דכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ואי הוה כתיב ומן העפר אשר יהיה מקרקע ולא כתיב בקרקע משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס העפר להיכל יכול יזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכניסתן ת"ל בקרקע בקרקעיתו ואי לא כתיב אשר יהיה יכול לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל יחפור בקרדומות ת"ל אשר יהיה מדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחד הא כיצד יש שם עפר תיחוח הבא משם אין שם תן שם על הקרקעית וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים ואם חפר והוציא עפר כשר דהא כקרקע הוי ולא אתא אשר יהיה אלא למצוה דעפר תיחוח בהיכל אפילו הכניסו מבחוץ כדאמר דאין צריך לחופרו משם אבל אי חפר כשר דהא הויא בקרקע וקרקע בית המקדש אין צריך לרבות דמה טומאת הגוף ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינו במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן דכתיב כי את מקדש ה' טמא וכו' וכתיב את משכן ה' טמא וכו' בטומאת אשת איש חמורה לא כ"ש שהושווה משכן ומקדש לבודקן ולבערן מתוכן וא"כ מה ת"ל בקרקע שלא יביא מתוך קופתו לתוך כלי ויכניס להיכל אלא מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא ויניח ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר יהיה ונתקיים בקרקע כדלעיל. ואינו מביא אפר דאף ע"ג דאפר עפר מיקרי כדכתיב מעפר שריפת וגו' הכא דכתיב עפר וקרקע אפר לא הוי עפר אבל מביא רקבובית ירק ומקדש במקום והמקום מקדשו וחוזר ונותנו למים דעפר איקרי.

יד

הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשרה דכתיב בתר והקריב אותה אל המזבח וגו' ואחר ישקה את האשה וגו' והשקה את האשה וכו' ולכתחלה ישקה קודם ואח"כ יקריב דקודם כתיב והשקה את האשה את מי המרים וגו' ולבתר והקריב וגו' ובתחלת סדר הכתוב משפט דבריו ולבסוף מרבה מקראות לדרוש בדיעבד שאם הקריב ואחר כך השקה כשרה כדאמר. וכל שנטמאת המנחה קודם שתקדש בכלי שרת תפדה דלא קדשה אבל אחר שקדשה בכלי שרת תשרף דכלי שרת מקדשים כדכתיב כל הנוגע בהם יקדש והיינו קדושת הגוף דאין להם פדיון דאינה יוצאה עוד לחולין. וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה דאינה נקמצת כיון שאינה שותה כדאמר לעיל דהא בדוקה ועומדת היא או שאמרה איני שותה דהרשות בידה כל שלא נמחקה המגלה כדילפינן לעיל או שלא רצה בעלה להשקותה דביה תלא רחמנא כדכתיב והביא האיש את אשתו או שבאו עידי טומאה דאינה שותה דכתיב ועד אין בה דאע"ג דדרשינן ליה לעיל לעד א' נאמן בסוטה ולסוטה וודאית שלא תשתה עוד אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשי' ליה הכי ועד אין בה הוא דאמר והביא האיש את אשתו וגו' וכל האמור בפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה או שמת הוא דשוב אינה שותה דאמאן בעיא למשרייה וכתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע או שטתה היא שהרי אינה שותה הרי המנחה כולה נשרפת כיון שקדשה בכלי ואם אירע א' מאלו אחר שקרב הקומץ אין השיירים נאכלים כיון דאינה שותה. היה בעלה כהן אין שיירי מנחתה נאכלין מפני שיש לבעל חלק בהם כדכתיב והביא את מנחתה וכו' וכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אבל אינה עולה כולה לאישי' דיש לה חלק בה שהיא מתכפרת ונפש כי תקריב מנחה קרינא בה אלא הקומץ קרב לעצמו ושיירים מתפזרים על בית הדשן נמצאו עדיה זוממין מנחתה תצא לחולין דבטעות אקדשה.

טז

קינוי על יד אנשים הרבה וסתירה עם כל א' מהם מביא מנחה א' לכולן דכתיב מנחת קנאות מנחה אחת לקינויין הרבה וכתיב זאת תורת הקנאות תורה אחד לקינויין הרבה.

יז

יש לבעל לגלגל עליה מאיש אחר ומשעת אירוסין שלא זנתה דכתיב אמן אמן אמן על האלה ועל השבועה דכתיב בקרא ואיש אחר כתיב בקרא דכתיב כי שטית תחת אישך דמשמע בין מאיש זה בין מאיש אחר וכל שתבעל ולא תאסר עליו אינו מגלגל עליה ומגלגל עליה אם זנתה בנישואי אחיו דהא אסורה עליו כדאמר לעיל במצות יבום וכן בנישואין הראשונים שלו אם גרשה והחזירה דהא אסורה לו אם זנתה בנישואין הראשונים ומגלגל עליה בלהבא שלא תזנה ואפילו אחר שיחזירה אם יגרשנה ויחזיר כל הני לפי' מאמן תניינא אמן ארוסה ונשואה דהויא אסורה עליו אם זנתה ולהבא נמי דהא הויא אסורה עליו אלו זנתה. ויש במצוה זו קצת דברים מדברי סופרים סמוכים על ושמרתם וגו' ואלא תסור וגו':

אזהרת פב ופג שהזהירה תורה על מנחת קנאות שלא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה וכו' ואם נתן לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה דכיון דכתיב לאו אכל חדא מגיד שהוא ב' אזהרות.

יח

וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה דכתיב ועבר עליו רוח קנאה הוא רוח טהרה ששונא את הפריצות וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ובני ביתו ומזהירן עד שידע שהם שלמים מכל חטא הרי זה חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.