לחם משנה/גירושין/יא

לחם משנה ‏ גירושין יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

עד מתי הבת ממאנת וכו'. מדברי ה״ה ומדברי רבינו נראה דלאחר י״ב שנה כל זמן שלא נתברר שהביאה שתי שערות יכולה למאן ולא אמרינן חזקה הביאה שתי שערות והא דאמרינן בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ו) קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים וכו' מוקי לה רבינו דהוא כשבעל דכיון דבעל הוי איסור תורה אז אמרינן חזקה הביאה סימנין לחומרא אבל כשלא בעל הוי ספיקא דרבנן אם הביאה אם לא הביאה ואזלינן לקולא ויכולה למאן וכן נראה מדברי רבינו דבעינן בעילה דכתב ואינה צריכה בדיקה למיאון שחזקתה שהביאה וכו' והיינו מימרא דרבא כדפרישית וכן נראה מלשון ההלכות. אבל הטור ז״ל סי' קנ״ה משמע דסבירא ליה דהא דרבא אפילו שלא בעל הוא ואחר שעברו י״ב שנה אינה יכולה למאן חזקה הביאה וכו' שכן כתב שם בד״א שיכולה למאן אחר י״ב שנה שבדקו אותה ולא הביאה ב' שערות אבל סתמא וכו' אבל דעתו כמו שכתבתי וא״כ מ״ש רבינו בד״א כשלא בא עליה הבעל איירי בלא בדיקה וה״ק בד״א דאחר י״ב בלא בדיקה ממאנת אחר שנעשית וכו' אבל אם בעל אפילו שלא נבדקה חזקה הביאה והוא ודאי קדושין ואם לא נבדקה הוי ספק. כך נראה פי' דברי רבינו. ויש לתמוה על ה״ה שכתב פירוש בד״א שהיא נאמנת וכו' וכיון שכן אם נבדקה ואין לה סימנין אע״פ שיש לה שנים ממאנת דלמה כתב אם נבדקה אפילו שלא נבדקה כל זמן שלא נתברר שיש לה סימנים ממאנת כמו שכתב בסוף הלשון אין אומרים הוחזקה הביאתן וכו' ועוד ע״כ בד״א כשלא נבדקה איירי דהא סיפיה דלישנא הכי הוא הרי זו אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה וכו' משמע דבלאו נבדקה איירי. ואולי י״ל בדוחק דאין כוונת ה״ה אלא לומר הצד שיוכל למאן אפילו לכתחלה וז״ש וכיון שכן אם נבדקה ואין לה סימנים אז ממאנת כלומר לכתחלה מה שאין כן כשלא נבדקה דאז לכתחלה לא תמאן אבל מ״מ דברי רבינו ע״כ איירי בלא נבדקה כדפרישית ודוחק:

ו

שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות וכו'. וא"ת אם בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות ולא ידענו שהביאה סימנין מקודשת גמורה הויא כדכתב רבינו לעיל דאמרינן חזקה הביאה סימנים וא"כ אמאי קאמר דהויא ספק מקודשת. וי"ל דמאי דקאמר אחר שהגיעה ר"ל שבדקנוה ולא מצאו לה סימנים ואין לה אלא שנים בלבד ואז היא ספק מקודשת ומ"ש ולא בא עליה אחר שהגדילה לאו דוקא הגדילה דבעינן שיהיו לה סימנין ושנים דומיא דקטנה שלא מיאנה והגדילה שכתב קודם אלא כל זמן שלא ידענו אם הביאה סימנין להאי דלגבי בעילה הגדילה מיקרי והוי ודאי קדושין:

ואם בא עליה שני קודם שגירש ראשון וכו'. כתב הטור בסי' קנ"ה שהשיג הרא"ש ז"ל על דברי ההלכות שהם דברי רבינו ואמר דאפילו בא עליה ב' קודם גירושי ראשון יגרש ראשון וישא ב' ולא דמי לאשה שהלך בעלה וכו' דאם גזרו במקום ערוה או איסור לאו דבר תורה ניגזור במקום שאין איסור ערוה ולא איסור לאו דבר תורה וכו'. ואני תמה מאד על דברי הרא"ש ז"ל דהא בירושלמי פרק חרש אמר באשתו של חרש שנשאת לפיקח או אשתו של פיקח שנשאת לחרש מפני ששמע שמת בעלה תצא מזה ומזה והביאו ה"ה לקמן בפרק זה והנהו נשואי דרבנן הוו שהם נשואין דחרש וליכא כאן איסור לאו ולא איסור ערוה. וי"ל דשאני התם שנשאת מחמת ששמעה שמת בעלה וכיון שכן אע"פ שאין לקונסה משום היא גופא איכא למיגזר אטו אשת פיקח שנשאת לפיקח ושמעה שמת בעלה ולכך אמרו תצא מזה ומזה אבל הכא דלא נשאת מחמת ששמעה שמת בעלה לא מיחלף באשה שהלך בעלה וכו' וכ"ת לגזור משום היא גופה כמו שאנו קונסים באשה שהלך בעלה משום דעבד איסורא ה"נ לקנסוה, לזה כתב הר"א ז"ל דאינו דאין כאן לא איסור לאו ולא איסור ערוה דניקנסה ולפי זה גם באשתו של חרש שנתקדשה לפקח בלא שמיעה שמת דלא מיחלף אטו אשה שהלך בעלה ושמעה שמת לא אמרינן דתצא דהוי דומיא דקטנה דהכא. זה נ"ל לדעת הר"א ז"ל והוא דוחק אבל לדברי רבינו אתי הירושלמי שפיר:

ט

השנים שממאנת כו'. כתב ה"ה אבל לשם בעלה כשם בעלה ושמה כשמה לכולי האי לא חיישינן. וא"ת היכי חיישינן לשם בעלה כשם בעלה הא כיון שהם גדולים נפיק להו קלא וכיון דלא הוחזקו ליתנהו. וי"ל דכי אמרינן קלא אית להו ה"מ שני אנשים ששמותיהם ושמות נשותיהן שוין דהא הוי כדבר מחודש ולכך קלא אית להו אבל ב' יוסף בן שמעון ואין שמות נשותיהן שוין לית להו קלא:

יד

(יב-יד)

המגרש את אשתו כו'. ובכלל לאו זה שכל אשה שזנתה תחת בעלה נאסרה עליו ולוקה עליה וכו'. דברי ה"ה ודברי רבינו כאן מתמיהין שמדברי רבינו נראה כאן דלוקין משום לאו דאחרי אשר הוטמאה ובפ"א מהלכות איסורי ביאה כתב רבינו המקנא לאשתו ונסתרה כו' דלוקה משום זונה ולא משום לאו דטומאה משמע דסבירא ליה דהוי לאו שבכללות דאין לוקין עליו ואע"ג דבפי"ח מהל' איסורי ביאה כתב דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה כבר כתב שם ה"ה דנמשך אחר לשון הגמרא. ויותר יש לתמוה על דברי ה"ה שכאן כתב דסובר רבינו דכשזנתה ודאי בעלה לוקה עליה משום טומאה ושם כתב דסובר רבינו דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שבכללות. ולתרץ דברי רבינו זולת דברי ה"ה בזה אפשר לתרץ דסובר דלוקה משום לאו דטומאה ובפ"א מהל' א"ב שלא הזכירו הוא משום דאין הטומאה אלא ע"פ עד אחד ואין לוקין אלא כשהטומאה היא ע"פ שנים אבל לענין זונה הרי הוחזקה ולוקין משום לאו דזונה. וע"ד זה היה אפשר ליישב דברי רבינו בפי"ח אבל מה נעשה שה"ה בפרק ראשון מהל' א"ב הוכיח בראיות ברורות דלפי דעת רבינו אין ללקות על לאו זה לכן צ"ע. ועל צד הדוחק נ"ל ליישב דמ"ש רבינו כאן ולוקה עליה היינו מכת מרדות ומה שאמר לפיכך כל אשה שנאסרה ר"ל בין דיש איסור תורה בשידענו שזנתה בודאי אפילו שהוא ספק הוי ספק באיסור תורה ומכין אותו מכת מרדות. וגם דברי ה"ה אפשר ליישב בדוחק דסובר דמ"ש רבינו כאן הוא מכת מרדות. ומ"ש ה"ה שיש בין ודאי לספק הוא דבודאי איכא לאו ובספק ליכא לאו אבל לעולם אין לוקין עליו דהוי לאו שבכללות וזהו שאמר ומן הסוגיא הזו משמע לכאורה שאם לא נבעלה ודאי אין בו לאו ולא כתב שלוקה. ומ"ש אח"כ פירש רבינו לוקה מכת מרדות דכל זמן שלא זנתה ודאי אינו לוקה עליה וכו' נראה דה"ק פירוש רבינו דהך מלקות הוי מכת מרדות ראיה לדבריו דאם אמרת הוי מלקות גמור ותקשי לך אפילו תאמר דלוקין על לאו זה כשהוא ספק אין לוקין אלא ודאי הך מלקות הוי מכת מרדות וא"כ מ"ש דכל זמן שלא זנתה ודאי וכו' הוא להכריח אפילו לדעת המפרשים שסוברים לוקין על לאו זה משום דלא הוי לאו שבכללות אבל לרבינו בכל גוונא אינו לוקה וזהו שסיים ה"ה דבריו שאע"פ שאסורה מספק אינו עובר עליו בלאו ולא קאמר אינו לוקה משום דמלקות אפילו זנתה ודאי ליתא אלא החילוק הוא שבודאי עובר בלאו ובספק אינו עובר. ואע"פ שרבינו כתב לוקה עליה י"ל דנמשך אחר לשון הגמרא שתפסו בענין זה לשון מכת מרדות בלשון מלקות וכמ"ש ה"ה בפי"ח שאע"פ שרבינו כתב לוקה משום טומאה דלאו דוקא טומאה אלא שנמשך אחר לשון הגמרא. כל זה טרחתי ליישב דברי הרב המגיד ודברי רבינו ודברים דחוקים הם ועדיין צריכים עיון:

טו

חרש שגירש ברמיזה כו'. כתב ה"ה אבל רבינו היתה נוסחתו איני קורא עליה קשה דבנשאת לפקח אמאי אינו קורא עליה לא יוכל דאם אשת פקח הוי פקח הא מדאורייתא הוי לא יוכל בעלה ואפילו תאמר דהוא חרש אמאי לא קרינן לא יוכל הא נישואין שניים ונישואין ראשונים כולהו מדרבנן הוו לכך נראה דמ"ש ה"ה אבל לרבינו היתה נוסחתו איני קורא ול"ג או לפקח דמאן דגריס או לפקח הוא משום דגריס קורא אני וכו' וכ"נ מדברי רבינו שלא הזכיר אלא והלכה ונשאת לחרש ולא הזכיר פקח כלל. עוד כתב ה"ה וזהו שאמרו גירש מותרת לראשון קשה דאיך נוכל ליישבו דגירש מותרת משמע דאי גירש הפקח מותרת לינשא לחרש והוא מאי דתני ר' חייא. ונראה דיש ליישב בדוחק גירש מותרת לינשא כו' מילתא באנפי נפשה היא וה"ק בא אחר וקדשה לאשת חרש תפסי בה קדושין משום דהוו קדושי תורה והדר אמר דין אחר גירש החרש מותרת לינשא לבעל הראשון פקח שהיה לה ופירש הדבר ואמר הדא דתני וכו'. ועם שזה ודאי הוא דוחק אבל לשון הירושלמי משונה ואין לתמוה כל כך ולדברי הראב"ד ז"ל אין לזה מובן כלל ולזה כתב ה"ה וזהו שאמרו גירש וכו'. עוד כתב ומשמע שהיו סבורים שהטעם הוא מפני שיאמרו גירש וכו' וקשה דאיך אמרו דהטעם דאשתו של חרש ששמע שמת ונשאת וכו' דלא תנשא לראשון משום גזירה וכו' הא ה"ה כתב בפ"ד מהל' אישות גבי מ"ש רבינו חרש שנשא פקחת וכו' דע"כ לא אמרו מגרש שני ונושא ראשון אלא כשהראשון כו' אבל חרש שאין לו קדושין דבר תורה לא אמרינן הכי וא"כ הכא דהוי חרש דאין לו נישואין דבר תורה אמאי אמרינן הכי, וכי תימא דהיינו מאי דהוו סבורין מימר אבל כד אמרו עוד היא באילין קנסיא ליתא להאי מ"מ לא משמע הכי אלא דבאו להוסיף דאפי' כאן דלא שייך הך טעמא מ"מ קנסינן לה אבל מ"מ טעמא דגזירה כדקיימא קיימא. וי"ל דשאני הכא דנשאת וכיון דעבד איסורא קנסינן לה משום הך טעמא אבל התם לא הוי אלא קידש וליכא למיקנסא משום הך טעמא קלישא:

יז

(טז-יז)

הממאנת (באיש) אינה מגורשת ממנו וכו' וכן אסורה לאבי הראשון וכו'. אבל לשאר קרובים מותרת. הקשה נמוקי יוסף על דברי רבינו וגדולה מזו כתב הרי"ף לקמן שהממאנת באחי אמו אסורה לו משום שנראה בשעה שמת כאשת אחי אמו ואע"פ שאינה שניה לזה אלא מדבריהם וכ"ש לשאר קרובים שהיא ערוה להם דבר תורה ע"כ. ועם זה היה נ"ל לתרץ קושית ה"ה אמאי לא הביא דין זה דאשת אחי אמו דס"ל דלית הלכתא כוותיה ממה שאמרו כאן מיאנה בזה מותרת בזה וסובר רבינו דה"ה לשאר הקרובים ולכך לא כתבו שם אבל ה"ה אין דעתו כן אלא דאפילו לדעת רבינו היא והקושיא של הרב הנימוק"י יש לתרץ דשאני הכא דכיון דקאי יבם שייך כאן מיאון ולכך מיאנה בזה מותרת בזה דהא אם אין שם יבם דאין כאן מיאון (אינה) אסורה לכל הקרובים אבל התם באשת אחי אמו מי הוא תחתיו דמיאן בו בשלמא הכא ביבם דקאי במקום בעל יכולה למאן בו או בבעל שמת אבל התם מי עומד תחתיו ליבם ולכך אמר דאסור מפני שבשעת מיתת אחי אמו נראית כאשת אחי אמו והשתא אינו יכול למיקם המיאון:

כא

שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין צ' יום. כתב ה"ה ז"ל ומש"כ כאן הוא מן הברייתא שהביאו בפרק החולץ. אם כוונת ה"ה לומר ומ"ש כאן הוא על דין הגר ואשתו שנתגיירו קשה קצת דלא היה לו לכתוב כן דמשמע דהוא מקושר עם מה שלמעלה. ונראה דה"ק מי הכריחו לרבינו לחלק בין נשואה לשאינה נשואה דהוא משום דאמר שם דצריכה להמתין ג' חדשים ואם איתא דאפילו נשואה מתהפכת כדי שלא תתעבר אמאי בעינן התם ג' חדשים אלא ודאי דיש לחלק בין נשואה לשאינה נשואה ושאני התם דנשואה:

כד

המארס בתוך צ' יום מנדין אותו. נראה דה״ה ז״ל סובר דמדנקט בפלוגתא קדש משמע דוקא קדש אבל כנס כ״ע מודו דמגרש דאי לא ליפלגו בכנס ורבינו סבר דה״ה כנס והא דנקט קדש להודיעו דאפילו קדש משמתינן ליה לדעת רב אחא. והוקשה להר״א ז״ל מתניתין דהבא על יבמתו והיא בריש פרק החולץ (יבמות דף ל"ה:) דאמרו שם הכונס את יבמתו וכו' ואם אין ולד של קיימא יקיים ואמאי יקיים כיון שהוא תוך ג' חדשים ותירץ דאם יגרש אסורה עליו. וקשה דהניחא לר״ל דאמר ביאת מעוברת לא שמה ביאה ומש״ה עדיין היא כיבמה ואם נחלצה אסורה עליו אבל לרבי יוחנן דאמר דביאת מעוברת שמה ביאה הא אינה אסורה עליו אם יגרשנה דכיון דקונה נעשית אשתו ואם יגרשנה מותרת לחזור לו ואם כן לדידיה אמאי יקיים אלא ודאי כיון דכנס לא יוציא וכי תימא הא ר' יוחנן ולית הלכתא כוותיה מ״מ מיניה נשמע לריש לקיש דע״כ לא פליגי אלא בביאת מעוברת אבל בהא בתוך ג' דאם כנס לא יוציא לא פליגי. וי״ל דמשמע ליה להר״א ז״ל דאפילו בהא (לא) פליגי ורב אחא ורפרם (דף ל"ז) אתו כריש לקיש דאל״כ אמאי לא נקט כנס להודיעך כחו דרפרם דהוי הלכתא אלא ודאי דבכנס כ״ע מודו ואתו כריש לקיש. וא״ת אמאי לא שני הר״א ז״ל מתניתין דהתם דמאי דלא אמרינן יוציא הוא משום דכיון דמדאורייתא מיפרש פרשי מיניה ולא שכיח כמו דאמר שם אביי בגמרא. וי״ל דרצה לתרץ אליבא דרבא דאמר ר״מ ור' אליעזר אמרו דבר אחד ולית ליה הא דאביי. וא״ת להר״א ז״ל דסבר דכיון דאינו יכול להחזירה עבדו ליה רבנן תקנתא וא״כ ה״ה כהן דאינו יכול להחזירה דעבדי ליה תקנתא והא בגמרא אמרו שם גבי מעוברת ומניקת חבירו דלא עבוד רבנן תקנתא משום דליכא כמאן נעביד לא כר״מ ולא כרבנן ולא עבדינן תקנתא אלא היכא דאיכא כמאן נעביד הכא נמי דליכא כמאן נעביד אמאי עבדו תקנתא. וי״ל דלא אמרו כן בגמרא אלא באיסור מעוברת ומניקה דהוא איסור חמור דיש שם סכנת ולד אבל הכא כיון דהוי איסור קל עבדינן. כתב ה״ה ואם ברח בריחתו מצילתו [מן הנדוי] רמז לדבר גלות מכפרת עון. וקשה לפי פירושו דלא הוי טעמא משום הפרשה אלא משום שעבר א״כ אפילו ברח נמי אלא ודאי דטעמא לא הוי אלא כדי להפרישו ולזה תירץ דטעמא דברח הוי משום דגלות מכפרת עון:

כה

וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו וכו'. תימה דהיינו טעמא דאמרו בגמרא (דף מ"ב) משום דחסא כלומר שממעכו אידחי ליה בגמרא ואמרו אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואם כן למה כתב רבינו טעם הדחוי ואפשר דגירסא אחרת יש לו לרבינו בגמרא וצ"ע. עוד כתב ה"ה וכן נראה מן הגמרא דמניקה דומיא דמעוברת כו' קשה דהא בגמרא אמרו סתם מעוברת למניקה קיימא אם כן מי שאמר במניקה דאם נתגרשה הוא ישתדל בבנו ה"ה במעוברת דטעמא משום מניקה הוא. וי"ל דלפי מאי דס"ד משום דחסא לא שני במעוברת בין אלמנה לגרושה וכי קאמר בגמרא דסתם מעוברת וכו' הדין שוה דלא הדר אלא מטעמא בלבד וכן מתבאר שם הכרח זה בלשון התוספות. עוד כתב ה"ה ז"ל ומיהו בגרושה וכו' ליכא לאקשויי דאמאי נימא דומיא דמעוברת מה מעוברת בכל גוונא הכי נמי מניקה כי היכי דאמרינן לעיל. וי"ל דלא שייך לומר במעוברת בין מכירה בין שאינו מכירה ואם כן ליכא למימר דומיא דמעוברת אבל לעיל שייך לומר דומיא דמעוברת בין גרושה בין אלמנה וכו':

כז

[אפילו נתנה בנה וכו'] . כתב הרב המגיד כתב הרשב"א בתשובה דאפילו לריש גלותא כל זמן שהניקתו כו'. נראה דהיינו אפילו באלמנה ולכך אם אינו מכירה דוקא לריש גלותא מותר ולא לכ"ע אבל בגרושה אם אינו מכירה לכ"ע נמי שרי כדכתב הרשב"א לעיל:

כח

אירס מעוברת או מניקה וכו'. כתב ה"ה דאם איתא לישמעינן קידש וכ"ש נשא. אבל בההיא דקידש תוך שלשה וברח ליכא לאקשויי לדעת רבינו לישמעינן כנס די"ל להודיעך כחו דמאן דאמר משמתינן ליה כדפרישית:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף