קובץ על יד החזקה/גירושין/י

קובץ על יד החזקה ‏ גירושין י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אפי' לא נתגרשה וכו'. נראה דכוונת רבינו דלא התירה אלא לאדם אחד וכענין שאמרו בירושלמי ר"פ המגרש אמר ר' אילי טעמא דר"א ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאדם אחד ומק' שם שמועתה רובא ממתנית' מתנית' אמרה כשהותרה לכל ואסרה לאדם א' שמועתה אמרה כשאסרה לכל והתירה לאדם אחד פי' הו"ל למתני' למנקט רבותא טפי דאפי' בזה אמר ר"א דהוי גט ע"ש וא"כ סובר רבינו דבאמת בכה"ג ר"א מודה ולא דריש אפי' לא נתגרשה אלא מאישה אלא בכה"ג דהתירה לכל חוץ מאדם אחד וע"ז השיבו רבנן דאיסור כהונה שאני אבל באסרה לכל חוץ מאדם אחד מה"ת לא הוי גיטה אפי' לכהונה כ"א מדרבנן דהחמירו באיסור כהונה וכמ"ש רבינו ובזה נתיישב קוש' הה"מ.

ד

כדי שלא יאמרו. עי' במל"מ שהבין בדברי רבינו שחולק על כל מה שכ' הראשונים דטעמא דאסורה לראשון הוא משום קנס דקנסוה רבנן לדידה אע"פ שהיא שוגגת וסיים דנ"מ להיכא דזינתה דסוברה שמת בעלה ובזנות פשיטא דלא בעי גט וא"כ אליבא דרבינו אף דאסורה לב' לראשון מיהת שרי' דהא ליכא שום חששא ולי צ"ע דהרי רבינו גופי' בפרושו למתני' ר"פ האשה כ' וז"ל מן העקרי' שהם אצלינו שכל מי שזנתה אשתו תחתיו אסורה עליו ועל מי שזנתה עמו וכו' ולפיכך חייבנו בכאן תצא מזה ומזה אע"פ שהיא שוגגת לפי שהיא נעשית זונה ע"כ הרי לפניך דהא דאסורה לראשון עקרו מטעם קנסא ובאמת הטעם שכ' רבינו מפורש בגמ' יבמות דף פ"ח ע"ב בהא דמק' שם א"ה סיפא וכו' נימא גירש זה וקידש זה וכו' לעולם בעי גט א"ה נמצא זה מחזיר גרושתו ע"ש ונראה דוודאי שני הטעמים אמת דמש"ה החמירו על הראשון לאסרה לעולם ואם נשא יוציא ועיקר הטעם משום קנסא וע"ש בתוס' ד"ה א"ה ובמהרש"ל שם שכ' דלס"ד הי' סובר התלמודא דנהי דבעי גיטין לחומרי' מכח שמא יאמרו מ"מ היכא שמותרת לחזור לראשון חוזר ראשון ולקחה בלא גט ואומר לאו כל כמיני' לאסור עלי אשתי משום שלא יאמרו אבל אם אינו רוצה להחזירה או שמת אסורה לעלמא עד שתתגרש משני ע"ש ודוק אבל למסקנא בכל ענין בעי גיטה בין להנשא לעלמא בין להנשא לראשון והיינו ע"כ מטעם שמא יאמרו אבל היכא דלא עבדה איסורא לא חשו לשמא יאמרו וע"ש במהרש"א ויש מקום ג"כ לפרש דברי הירושלמי בדרך זה כנ"ל ודוק.

ו

תנאי הי' בקידושין וכו'. הנ"י דבנכנסה לחופה ולא נבעלה צריכה גט משני ולא שרינן לה אלא בנתקדשה לבד אע"ג דלא עבדה אסורה ממש כיון שלא נבעלה ולזה כפל רבינו דבריו במ"ש כיון שלא נשאת ובכניסה לחופה בעי גט ומש"ה יהיב טעמא דאין תנאי בנשואין ולא נקיט דלא עביד איסורא ועי' בלח"מ ודוק.

ז

קודם שגירש השני. וכ' הפ"מ ר"פ האשה דמדברי הרמב"ן משמע דלא מחלק דאפי' אחר שגירשה השני קנסו רבנן ע"ש וכ"מ לישנא דמתני' דתנן ההולד מזה ומזה ממזר משמע דשווים הם אלא דזה מה"ת וזה מדרבנן.

יא

ואם נשאת. ירושלמי ר' זעירא אמר עד שלא נתארסה ונתארסה ר"י ב"ח אמר עד שלא נשאת ונשאת מתניתא מסייע לר"ז לא כל הימנו לאבד זכותו של שני וכ' בחי' רשב"א דהכי הלכתא דאפי' נתארסה אינו נאמן לאוסרה ע"ש ומפני זה כ' רבינו בטעמו והרי בא לאוסרה על הבעל השני וגרסי' עוד שם מה אנן קיימין אם בשטעה אף ר"א מודה ובשלא טעה אף רבנן מודה כי פליגי בסתם ע"ש.

יב

המוציא את אשתו וכו'. ורש"י פי' בגמ' משום קלקולא דחשש גמור הוא והתוס' שם ד"ה אי כ' דלא הוי אלא לעז והיינו משום דדחיק להו אמאי לית לה להנך א"ד חששא זו ורש"י סובר דגם אית דאמרי אית להו לסברא פשוטה טעם קלקולא והוסיפו טעם דפריצות אפי' אי לא אמר לה נמי לא יחזור משום פריצות ובזה יובנו דברי רבינו פה דסובר כפירש"י דלא הוי לעז בעלמא ודוק ועי' בלח"מ.

יד

ואמר בפני נכתב ובפ"נ. ולשון הש"ע סי' י"ב אבל המביא גט שאצ"ל בפ"נ מותר לישא אותה וכ' הב"ש שם אות ד' משמע אפי' בא"י דמהני אם אמר בפ"נ ובפ"נ דתו אין הבעל יכול לערער מ"מ אינו בכלל עד המעיד ע"ש ובחי' רשב"א ביבמות שם כ' אפי' בכה"ג לא ישאנה וכ"נ מלשון רבינו פה מ"ש ואמר בפ"נ ועמ"ש בפ"ז ובזמן הזה דבכל ענין צ"ל בפ"נ יש מקום להקל.

כג

אבל אם נשתטת. עי' תשו' רש"ל סי' ס"ה מהו יודעת לשמור את גיטה שיודעת להבין כשאומרין לה אל תחזרי לבית פלוני עוד וכל שמבחנת בין גיטה לד"א פי' כשתובעין ממנה גיטה מוציאה היא גיטה וכשתובעין ממנה חפץ מוציאה החפץ וה"ה שאר שני חפצים ועי' עוד שם במה שיש להבחין אם יודעת לשמור עצמה וע"ש שהאריך וכ' דשוטה גריע טפי מקטנה עי' בהה"מ.

ועל ענין אשה שנשתטת מה שנוהגין במסירת הגט ליד שליח להולכה ע"י היתר מאה רבנים כמבואר בב"ח בסי' קי"ט אין חילוק בדבר כלל בין אם בת גירושין היא מה"ת או לא ועי' בהגהת מל"מ פ"ו מהל' אישות וכבר הארכתי בזה בתשו' ליישב המנהג ועי' בנב"י מהד"ת אה"ע סי' קכ"ו מ"ש בשם הגאון מוה' גרשון מה שדרש טוב על פי דברי הרמב"ן ומה שהשיג שם עליו נראה דס"ל דהא גם עדים צריכין להיות מזומנים מן הבעל ומי משוה אותן עדים משא"כ בנשתטת שיש לה בעל והא דכ' הרמב"ן שכיון שאין בידו לגרשה אין בידו לעשות שליח לגרש ונעשה כמו שלא אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ע"ש פי' דאין כאן מי שמצוה לסופר ומי שיזמין לעדים שיחתומו ומ"ש שם בנב"י דהטעם הוא משום לשמה אין זה דבר ברור ובפרט אם אמרינן סתמא לשמה עי' תוס' גיטין דף כ' וגם יש מי שסובר דהא דסתמא שלא לשמה מדרבנן בעלמא הוא א"כ גם אם אמרי' משום דאין זה אשתו חשיב כאלו לא נכתב לשם בעל המגרש אבל בנשתטת שיש כאן בעל יש מקום לומר דכשר וחרם ר"ג כבר הביא בעל כנה"ג סי' א' דאנן גרירין בתר שיטת האוסרים אפי' בדיעבד בעבר ונשא והרשד"ם כ' דתקנת ר"ג קיימת עד כי יבוא שילה ועי' בשו"ת מעיל צדקה דף ל"ט ע"א ע"כ אין להתיר הדבר כ"א על פי היתר מאה רבנים להציע הענין בפניהם ולהשליש לה סך כתובתה וליתן גיטה ליד שליח להולכה מיד אחר שתשתפה ובכל עת צריך היתר ממאה רבנים בג' ארצות ואז יש מקום להתיר במקום שאינו נגד חוק המלכות ירום הודו ואין להאריך פה.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.