קובץ על יד החזקה/גירושין/ז

קובץ על יד החזקה ‏ גירושין ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שליח כו' בא"י כו'. והרמב"ן כתב דהאידנא א"י כח"ל לגיטין דהא ליכא בתי דינין דקביעין ובאמת צ"ע לפמ"ש הה"מ הל' ה' דדעת רבינו אע"ג דקיימ"ל כרבא מ"מ בזה"ז כ"ע כבני מחוזא נינהו דנידי וא"כ מה לי ממקום למקום בחו"ל ומה לי ממקום למקום בא"י ונרא' דרבינו כאן העתיק דין המשנה בזמן שהי' ב"ד קבועין ואה"נ דבזה"ז צ"ל בפנו"נ גם בא"י ממקום למקום ובה' ה' כ' הדין דבזה"ז ועי' בלח"מ ה"ה ולענ"ד כמ"ש.

ב

בא הבעל וערער. עי' הה"מ דשיט' רבינו אע"ג דקיום שטרות דרבנן היכא דהבעל מערער וטוען ברי שמזויף הוא והיא אינה יודעת בזה דבר העמד אשה על חזקתה דהו"ל א"א ומה"ת אינה גט ועי' בש"ך חוה"מ סי' מ"ו אות ט' מ"ש בשם הג' מרדכי הא דקיום שטרות דרבנן היינו היכא דליכא הכחשה והאי דריש גיטין ה"פ בדין הוא דבשאר שטרות לא לבעי תרי היכא דליכא הכחשה כדר"ל כו' והכא משום עגונא סגי בחד היכא שאין מכחישין אע"ג דקיום הגט אינו אלא מחששא דיבוא הבעל ויערער השתא מיהא לא אתי והנה מפשוטן של דברי' נר' דרבינו והר"א בחדא שיטה קיימי ובש"ך שם האריך שם לסתור דברי הר"א ועי' בלח"מ ולי נראה דדעת רבינו אינו מסכמת עם שי' הר"א דלפמ"ש הה"מ ודייק בלשונו דהבעל טוען ברי והיא אינה יודעת יראה מדבריו דאם היא היתה יכולה להכחישו אינו נאמן אלא דהיא א"י מזה וס"ל לרבינו דודאי מה"ת עדים החתומין על השטר כמו שנ"ע בב"ד הוא והיינו מטעם דלא חציף אינש לזיופי וחזקה דאינו מזויף וסובר רבינו דאם בא הבעל וטוען בברי שהוא מזויף וחזקה שאינו משקר לכך נאמן הבעל לאפוקי אם היא היתה מכחישתו בברי יש חזקה שגם היא אינה חשודה לשקר נגד חזקתו ואוקמי אחזקה דלא חציף אינש לזיופי ומעתה במביא גט מח"ל שצריך השליח לומר בפנו"נ וא"כ השליח הוא טוען ברי נגד הבעל ואין ערער הבעל מועיל כלל ורבינו פה איירי בא"י שאין השליח אומר כלום והיא אינה יודעת שפיר הבעל נאמן וסרה כל הקושי' ולא ס"ל לרבינו כשיט' הר"א דלשיט' רבינו אם התובע בשטר טוען בברי אז לא מהני הכחשת המערער כנ"ל. ועי' ב"ש סי' קמ"ב אות ב' ואפשר נמי דגם מ"ש רבינו בפ"ג מה' עדות ד"ת שאין מקבלין עדות אלא מפי עדים והב"ש שם ובש"ך חו"מ סי' כ"ח אות י"ד מתמיהין עליו מסוגי' דהכא וי"ל ג"כ דע"כ לא כ' רבינו דד"ת לא מהני עדות בשטר אלא כשהנתבע טוען ברי והתובע אינו בא אלא מכח השטר משא"כ כשהתובע טוען ברי כנגדו ומסייע לי' השטר או שיש ע"א כנגדו מודה רבינו דבכה"ג גם מה"ת השטר כשר.

לפיכך נשים. הה"מ הביא מחלוקת הרמב"ן והרשב"א וסיים ואינו רואה בדברי רבינו הכרע כו' ובס' מכתב מאלי' כ' לענ"ד אחרי המחילה יש הכרח ברור שדעתו כדעת הרשב"א ומ"ש שם גבי שליח המביא גט בח"ל וז"ל לפיכך אף הנשים ששונאות זא"ז נאמנות להביא גט זה ולומר בנו"נ עכ"ל והנה מ"ש ולומר בנו"נ הוא שפת יתר לגמרי שהרי עיקר הנאמנות בח"ל מפני שאומר בנו"נ הוא ואיך מכניס אותו בתוך הנאמנות אמנם נ' ברור שבא לומר דדוקא בח"ל הוא שנאמנת להביא ולומר בנו"נ אבל בארץ הגם שתאמר כן לא מהימנא ע"ש ולפמ"ש יפה כ' הה"מ שאין כאן הכרח די"ל דוקא בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' נאמנת והא דכ' רבינו שפת יתר לומר בפנו"נ משום דסד"א דלא להימנא משום דאומרת כן לקלקולא ואמירה דידה לא הוי הכחשה לבעל שטוען בברי וברי דידי' עדיף מדידה קמ"ל דברי דידה הוי מעלי' משום דכ"ע ידעה בח"ל אין הבעל נאמן ולא אמרה לקלקולה משא"כ בא"י כיון דכ"ע לא אמר אפשר דהיא לא ידעה דין זה ומתכונת לקלקולה ומיושב בזה קושי' התוס' גיטין דף כ"ג ע"ב ד"ה אדרבה דמאי ס"ד דר"י דיכולה לקלקלה בח"ל דר"י הי' סבר דהיא מכוונת לקלקלה וסוברת דאי אתי בעל מערער משגחי' בי' משום דכל הטעם דלא משגחי' בי' משום טענת ברי של השליח וסוברת דברי שלה לי' הוי ברי מעלי' נגד נאמנת הבעל ולכך לא מהימנא בח"ל.

ה

ממקום למקום. כ' הה"מ כמו דרבא הי' מצריך משכונה לשכונה כו' ועי' בס' מכתב מאלי' דף צ"ח ע"ב תמה על רבינו איך לא השמיענו דינו דרבא היכא דניידי אפי' בשכונה אחת צריך בפנו"נ ונ' דס"ל לרבינו דאף דרבא הצריך באותו שכונה דאיהו לטעמי' דס"ל דכל עיקר תקנת חכמים שהצריכו בפנו"נ משום חשש זיוף א"כ שפיר הצריך אפי' באותו שכונה היכא דניידי משא"כ לדידן אף דס"ל לרבינו דהלכה כרבא ודלא כשי' הראב"ד וסייעתו שהביא הר"ן מ"מ כיון דחזי' דרבה לס"ד דסוגי' ריש גיטין לא ס"ל חששא דזיוף כלל ואע"ג דקיימ"ל כרבא מ"מ לא מחמרי' כ"ה להצריך אפי' באותה שכונה מ"מ האחרונים החמירו אפי' מבית לעלי'. ואפשר דאינו אלא לכתחילה דגם לרבא דמצריך משכונה לשכונה לא נתבאר אי לעכובא קאמר.

ח

ומפני מה רבינו פסק כרבא אבל שי' הראב"ד שהביא הר"ן לפסוק כרבה ע"ש שה"ר לזה ומסקי' בגמ' רבה אי"ל דרבא ויש בזה ב' שיטות שי' התוס' בסוגי' דף ג' ד"ה מאן דגם לפי האמת רבה חולק עם רבא ולא ס"ל לחוש לאחלופי בקיום שטרות דאל"כ תקשה לפי המסקנא רבה מ"ט לא אמר כרבא והרמב"ן בפ' המביא תנין דעתו לפי המסקנא דרבה אי"ל דרבא לא תקשי מ"ט לא אמר כרבא דהא רוצה לחוש לכל החששות שלא תבוא אשה לידי קלקול. ורבים מק' לפי' שי' הרמב"ן מאי קאמר התלמודא דף ט' בהא דקתני ג"ד שוו גיטי נשים לש"ע ופריך והא איכא לשמה בשלמא לרבה היינו מוליך ומביא וכו' וק' הא לרבה נמי לא ניחא דמהא דקתני שוו למוליך ומביא שצריך לומר בפנו"נ אכתי לא ידענא דשחרורי עבדי' בעי לשמה דשמא צ"ל בפ"נ משום קיום ובפני נכתב משום אחלופי וא"כ לתני בהדי' שלא לשמה פסולה ודוחק לומר דגמ' קאי לס"ד דרבה ל"ל דרבא ונראה לכאורה יש להקש' על רבה מנ"ל לחוש לב' טעמים ונ' דדחיק לי' לישנא דמתני' דקתני בפ"נ ובפ"נ ולמה לא סגי לומר בפנו"נ ועי' ביש"ש גיטין סי' כ"ג שצ"ע אם יש עיכוב בדבר אם אמר השליח בפנו"נ ובאמת מדקתני בכ"מ בהאי לישנא בפ"נ ובפ"נ משמע דיש עיכוב בדבר והיא גופא מקשי למה הוצרכו רבנן לכך ולפי המסקנא דרבה אי"ל דרבא ולדידן דקיימ"ל כר"א ע"מ כרתי צ"ל בפני נכתב משום לשמה ובפני נחתם משום קיום א"כ מה"ט תקנו לנו חכמים בהאי לישנא דכ"א הוא מטעם אחר ולפי"ז הוכיח רבה שיטתו דתרי טעמים איכא דאל"כ הו"ל לתקוני לומר בפנו"נ ושפיר קאמר התלמודא דלרבה הוא בכלל מוליך ומביא.

וי"ל עוד באו"א קושי' הנ"ל ומקודם אבאר דברי רש"י בריש הסוגי' דלרבה דאמר משום לשמה ממילא שיילי' לי' וכ"כ הרע"ב ותוס' שם ד"ה לפי הרבה להק' עליו וחלקו עליו דסתמא לשמה קא מסהיד וכ"פ רש"י גופי' ע"ש ולפי פשוטו הי' נראה לומר דרש"י לא כ' את זאת אלא לס"ד דמק' הגמ' ולבעי תרי ומשני רוב בקיאי' אפי' לר"מ סתם ספרא דדייני וכ' ולכאורה מאי עלה על דעת המקשה דוודאי ספרא דדייני רוב בקיאין הם וכי ס"ד לומר דלס"ד הי' סובר דהוא ס' השקול והתרצן הוי חדית לי' דמיעוטא דמעוטי' אינן בקיאין אלא דגם המקשן הי' עולה על דעתו דרוב בקיאין הם אלא דס"ל לחוש למעוטא דאינן בקיאין משום דיש כאן עוד מיעוט לחוש לזיוף ומצרפי' שני מעוטים לחזקת א"א ולבעי תרי והתרצן חדית לי' דסתם ספרא דדייני מגמר גמירי והוי מיעוט שאינו מצוי שאינן בקיאין ולא מצרפי' כלל למעוטא דזיוף. וארווח לנו בזה דל"ק להס"ד שם מהבריי' דהוא עצמו שהביא גיטו ע"ש בתוס' ד"ה לפי ובמהרש"א שצ"ל דהמקשה לא ידע מהבריי' ולדברינו י"ל דידע מזה כיון דהוא עצמו הביא גיטו אין כאן חשש זיוף כלל ולא חיישי' כלל כיון שהוא עצמו מנקט בידי' ואין כאן לעז ודוק ולס"ד דמקשה שפיר כ' רש"י דצריך לשואלו אולי לא ירגיש אם לא שיילי' לי' ומצרפי' מעוטא למעוטא דזיוף משא"כ לפי האמת דרוב בקיאין הם ואין כאן חששא כ"א אולי אשכח כתוב ועוד כמ"ש רש"י ושפיר כ' רש"י דסמכי' דסתמא לשמה קא מסהיד.

אבל העיקר נ"ל בדעת רש"י ליישב כל הקושי' דה"ט דרש"י דלא סגי בפנו"נ לחודא אלא צריך לשואלו דהא מסקי' בגמ' ריש מס' זבחים דבגיטין סתמה לאו לשמה וצריך שיאמר בפי' לשמה וכ"ה דעת רבינו פ"ג מה' אלו והר"ן כ' להסביר הדברים שלא צריכין לשואלו משום דמרגיש בעצמו השליח מדתקנו רבנן שהוא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ע"ש ש"מ דבעי' שיראה הכתיבה והחתימה והי' נ"ל לרש"י דסברה זו ניחא או סתמא לשמה ואין לנו לחוש כ"א אולי אשכח גט כתוב ועומד לזה שפיר י"ל סברת הר"ן כיון דצריך לראות הכתיבה והחתימה אי הי' כן הי' אומר לנו אבל אכתי אין אנו יוצאין מספיקא דלמא לא כ' בפי' לשמה ואנן בעי' שיכתוב בפי' לשמה ובזה אין בקיאין בני מדה"י ובזה י"ל הכונה ברש"י דכל שאר הדברים כגון מחובר והדומה לו בקיאין וגם בלשמה בקיאין אבל בזה אין בקיאין דבעי' שיכתוב בפי' לשמה דהא גם בתלמודא איכא פלוגתא בזה דהא ר"פ שם בזבחים משמע דס"ל דגם סתם גט כשר ולא בעי' בפי' לשמה ועי' בתוס' גיטין דף כ' ע"א ד"ה אי משום כריתות לחד תי' יש פלוגתא בזה וא"כ שפיר כ' רש"י וצריך לשואלו והמקשה דהכא דלא ס"ד דרוב בקיאין הם היינו משום דהא ס"ל דבעי' שיאמר בפי' לשמה ובזה אין רוב בקיאין והתרצן משני לי' דרוב בקיאין הם י"ל דס"ל דסתמא לשמה ושפיר קאמר דרוב בקיאין הם ומש"ה פירש"י לפי האמת א"נ סתמא לשמה קא מסהיד ובזה מיושבים כל קושי' התוס' דלא קאמר א"ב דלשיילי' משום דאיכא פלוגתא בזה ובזה מדוקדק לשון רש"י וממילא שיילי' לי' אי נכתב לשמה ואמר אין ורבים מרגישים למה לא כ' דשיילי' אם נכתב ונחתם לשמה ולדברינו ניחא כיון דלא שיילי' אלא אם נכתב בפי' וכיון דאמר דכתב בפי' לשמה ממילא ידעי' דהחתימה ג"כ הי' בפי' לשמה ועי' בשעה"מ פ"ג מה' גירושין דיש פלוגתא בזה אי בעי' בפי' לשמה בגט או לא ועפי"ד יש מקום לומר ליישב קושי' התוס' דף ט' בהא דתנן שם א' ג"נ וא' ש"ע שוו למו"מ וזו אחת מן הדרכי' ששוו ג"נ לש"ע וכ' התוס' שם דאיפכא הו"ל למימר ע"ש וגם שפת יתר הוא מאי בעי המתני' להורות לנו בזה והי' נ' דלרבה דס"ל טעמא דלשמה א"כ הסברא נותנת דגבי שחרור לא בקיאין כ"ה דדוקא בגט אשה דכתיב ב"פ וכתב לה ודרשי' לה לשמה מסתבר טעמי' דרבא דבקיאין אבל בשחרור דלא ילפי' אלא מגז"ש דלה לה בזה לאו כ"ע בקיאין וא"כ לפמ"ש בפירש"י דבעי' שיאמר בפי' לשמה וודאי מסתבר טעמי' בשחרור דלא סמכי' אם השליח אומר בפנו"נ אם לא שישלי' לי' ומש"ה קתני מתני' יתורא בזו שוו ג"נ ובהיפך דשוו ג"נ לש"ע וכמו דבש"ע הסברא חיצונה דאין בקיאין לשמה וצריכין לשואלו כן ה"נ בג"נ צריך לשואלו וא"כ הוא מוכח ממתני' דיש טעם משום לשמה אף למאי דמסיק דרבה אי"ל דרבא הוכיח סברתו ממתני' ושפיר קאמר התלמודא לרבה ניחא דהוא בכלל מו"מ ולא הוצרך לפרש דבש"ע בעי' לשמה דמוכח מלשון המתני' וגם ל"ק על רש"י דלמה לא רמיזא בשום מקום במתני' או בבריי' דממילא שיילי' לי' דהא לפמ"ש רמז ממתני' ובבריי' אלא דק"ק לפי תי' זה מאי מק' התלמודא ורבה מ"ט לא אמר כרבא דלמא דוקא דמתני' קשיתי' כמ"ש ובאמת נראה דגם לרבא ניחא משום דהר"ן כ' במתני' דהמביא גט וא"י לומר בפנו"נ דגם באילם כשר ע"י שיכתב בכת"י בפ"נ כו' ובב"י מאה"ע סי' קמ"ב כ' מדברי התוס' דף ה' ע"א ד"ה אילמא נ' דפליגי על הר"ן אלא דצריך לומר בפיו והנה באמת גבי גט שחרור דלא שייך עיגון כ"כ כ"ה דלא מתירין בעדי' שאינם יכולי' לחתום כדתני' בבריי' גיטין דף ט' ע"ב אמר רשב"ג בד"א בג"נ כו' א"כ הסברא חיצונה לא מקלי' בזה לסמוך על כתב אבל גבי גט יודה דשייך עיגון מסתבר להקל גם בזה דלא בעי' שיאמר בפיו ומתני' רצה לאשמועי' דאפי' גט אשה צריך שיאמר בפיו ולא מהני כתב כמו גבי שחרור ומש"ה קתני שוו ג"נ לש"ע דגם בג"נ לא מהני כתב וכשי' התוס' וא"כ גם לרבא ניחא לישנא דמתני' וגם לפמ"ש דרבה הוכיח מדתקנו חכמים בפ"נ ובפ"נ ולא תקנו בפנו"נ ג"כ ק' מאי מק' התלמודא רבה מ"ט לא אמר כרבא וצ"ל דגם לרבא ניחא הלשון שתקנו חז"ל דהרי קיימ"ל אפי' לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו ג"כ מהני כמ"ש רבינו בה' י"ב וכ' בס' ראב"ן אבל חתימה וודאי צריך למחזי מתחילה ועד סוף וכ"כ הכנה"ג בשם הרש"ך דמוכח כן מדברי רבינו ומה שדקדק מדבריו אפי' שמע קול הקולמוס כותב וחתמו העדים בפניו הרי להדי' דגבי חתימת העדים לא מהני קול קולמוס ולזה י"ל דתקנו חז"ל שלא לומר בפני נכתב ונחתם דא"כ הוי משמע דכתיבה וחתימה שווין כהדדי דלא בעי' אלא קן קולמוסו או שיטה אחת לזה תקנו לומר בפ"נ ובפ"נ דחתימה צריך שיהא כולה בפניו וכיון דגם לרבא ניחא שפיר מק' הגמ' ורבה מ"ט לא אמר כרבא. וליישב קושי' העולם נראה דלפי המסקנא דרבה אי"ל דרבא י"ל הטעם דמאי עלה על דעתו מתחילה שלא לחוש לטעמא דאין עדים מצויין לקיימו ולבסוף הדר בי' ונר' דבתחילה הי' סבור שאין כאן חשש זיוף כלל דחזקה דלא חציף אינש כו' חזקה מעליותא הוא ולבסוף סבר דכיון דבח"ל אין בקיאין ויש לחוש למעוטא דאין בקיאין ומצרפי' חששא דשלא לשמה לחששא דזיוף וצ"ל בח"ל בפ"נ ובפ"נ שוב לא חלקו גם בא"י לחוש לזיוף היכא שאין השיירות מצויות זה הוא טעמא של רבה וכיון שכן שפיר קאמר הגמ' דלרבה לשמה הוא בכלל מו"מ דאי לאו דבעי' לשמה לא הוי חיישי' לזיוף. וכיון דבררנו בסברת רבה יפה פסק הראב"ד וסייעתו לחוש לחומרא דרבה וכמ"ש בכנה"ג באה"ע סי' קמ"ב בהגהת ב"י אות א' שבס' תומת ישרים כ' לחוש לדבריו לחומרא וכ"ש לעשות החומרא סניף כמ"ש מהר"י בן לב ספר ג' סי' כ"ד ומסיק שם שכן הוא המנהג להצריך לשליח לומר בפ"נ ובפ"נ לשמו ולשמה אמנם לשי' הרמב"ם בה' ב' דס"ל דיש חשש תורה אם הבעל מערער הסברה רחוקה לומר דלזיוף לחודא לא חיישי' כיון שיש חששא דאוריי' ומש"ה רבינו לטעמי' לא חשש להחמיר לסברת רבה ועמ"ש לעיל.

יא

גט וכו'. עי' הה"מ ולפמ"ש בה' א' א"כ רבינו פה נקיט דינא דגמ' דבסמוכין לא בעי' שיאמר בפ"נ ויפה כ' הראב"ד הו"ל לרבינו לבאר אפי' נתנו בארץ אפי' בסמוכין ודוק.

יג

אמר בפ"נ וכו'. כ' בכנה"ג טאה"ע סי' קמ"ב אות ה' יש מי שכ' שלא יהי' השליח סופר מפני שצריך לומר אני כתבתיו ואין זה כתקנת חכמים וברדב"ז חלק ב' סי' ס"ג חולק בזה ע"ש.

יד

שנים וכו'. שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה. רבינו האריך בלשונו ותהי' מגורשת אפשר שדעת רבינו כמ"ש הטור בסי' קמ"ב וז"ל ואם שנים שלוחין להביאו אצ"ל בפנו"נ אלא ינתן לה אעפ"י שאינו מתקיים בחותמיו ותנשא בו ומ"מ כשיבוא הבעל יכול לערער וצריך שיתקיים בחותמיו עכ"ל וע"ש בב"י שתמה על הטור שהרא"ש כ' כיון דיש שני עדים לא יוכל לומר לא שלחתי' ומזויף הוא ע"ש ויפה כ' בזה בס' מכתב מאלי' דף קי"ג ע"א וז"ל מ"ש להק' דבמקום תרי מה ערעור שייך אין לו מקום דכל קושיתו היא בנוי' על שהוא תופס פי' הריב"א אבל לפירש"י שפיר יכול לערער אם אין השלוחין מכירים חתימת העדים והביא שם בשם הדרישה שהסכים דברי הטור עם דברי אביו הרא"ש ז"ל ואדרבה מלשון הרא"ש שכ' אם יש שני עדים לא יוכל לומר לא שלחתים ומזויף הוא משמע דדוקא זיוף דלא שלחתי' לא יוכל לערער דהא איכא עדים שמעידים דשלחו ע"י אבל טענת זיוף החתימה שזייפו חתימתן יכול לערער ע"ש והן הן דברי רבינו והכי כוונתו שנים שהביאו גט וכו' הרי אלו נותנין לה ותהא מגורשת פי' לענין זה היא מגורשת שיכולה להנשא אפי' בלא קיום שהרי אין כאן חששא דיערער הבעל על שליחותן שלא שלחו כלל אעפ"י שאינו מקוים שהרי שלוחיו הם עדיו ולזה לא חיישי' שיערער שנתן להם גט מזויף דלא מתכווין לקלקלה כמ"ש התוס' ריש גיטין בשם הירושלמי אבל וודאי אם בא הבעל וערער שנתן להם גט מזויף צריך שיתקיים בחותמיו כנ"ל לדעת רבינו וביותר לפי דעתו בה' ב' וע"ש בס' מכתב מאלי' מה שהאריך ליישב דברי רש"י ריש גיטין וע"ע שם מה שהביא בשם שו"ת הריב"ש סי' שי"ח שהצריך שיהי' עדי השליחות עצמן עידי מסירת הגט מיד השליח ליד האשה אבל אם עידי מסירת הגט ליד האשה אינם עידי שליחות לא מהני סהדותייהו וצריך שיאמר השליח בפנו"נ משום דכל כת וכת מעידי' על חצי דבר והוי כב' מעידי' א' בגבה וב' מעידי' א' בכריסה דלא מהני אפי' לרבנן דפליגי עלי' דר"ע בפ' חזקת ע"ש ומסיק שם דרבינו בפ"ט מה' גירושין מוכח שלא כדברי הרשב"א ריש פ"ב בחידושיו.

יז

שליח וכו'. כ' הה"מ דהלכה כחכמים וכ' בס' מכתב מאלי' דף ק"א ע"ג בירושלמי משמע דפסק הלכה כר"מ דהולד ממזר מ"מ אנן קימ"ל כר"ז מיהו במה שפירש"י גיטין דף ג' ד"ה ורבה וכו' ואמרי' לקמן כל המשנה ממטבע יוצא והולד ממזר משמע דכר"מ ס"ל ע"ש ועי' בחיד' רשב"א שם וגם י"ל לפמ"ש הפ"י בשם בעל גט פשוט בחי' דף ע"ט מפני מה סובר ר"מ המשנה וכו' הולד ממזר ה"ט משום דכל מידי דבעי שליחות אם השליח שינה נתבטל שליחותו וממילא מה"ת פסול מלבד בג' פסולים ע"ש א"כ סובר ר"מ כיון שלא עשה שליחותו ורבנן ס"ל היכא דלא מקפיד הבעל לא נתבטל שליחותו וגבי לא אמר לה בפ"נ ובפ"נ מאי אכפת לי' לבעל לומר מיד או לא אבל אם ישכח ויגייז בדבורו שלא לומר לשמה מודים רבנן דלא עשה שליחותו והולד ממזר.

יח

נתנו לה. עי' באה"ע סי' קמ"ב ס"ח מ"ש בשם הריב"ש אם לא אמר השליח בפ"נ ומת הבעל אין תקנה ליטל ממנה ולחזור וליתן לה ולומר בפ"נ ואין לו תקנה אלא שיתקיים בחותמיו ע"ש ואין להקשות אמאי לא אוקי בגמ' המתני' דא"י לומר בכה"ג מש"ה צריך להתקיים בחותמיו ולא עוד אלא דבזה לא הוי קוש' לרבה כלל לפמ"ש התני' דף ה' ד"ה ואבע"א דמשום לעז בעלמא דשלא לשמה אם נשאת לא תצא משמע דלא חששו כ"א היכא דאיכא תקנה בדבר והריב"ש לדידן כ"כ דפסקי' לפי שאין עדים מצויין לקיימו וצ"ל לישנא דמתני' משמע דלא מיירי בהכי מדקתני וא"י לומר כמ"ש התוס' שם ועי' במהר"ם לובלין ובזה מיושב קוש' הרשב"א הובא במהרש"א דאמאי צריך להביא כלל להא דר"י וקושיתו ולפמ"ש א"ש.

כב

כל העושה שליח. עי' מ"ש הה"מ בשם הרמב"ן שאין שליח קבלה עושה שליח דהו"ל מילי ומילי לעולם לא ממסרו לשליח אלא באומרת אמרו עי' פ"י מס' גיטין דף כ"ט בד"ה ורשב"ג בשם המרדכי בשם ס' החכמה דלא מקרי מילי אלא כתיבת הגט שאין כאן גמר מעשה משא"כ קבלת הגט לא מקרי ע"ש.

כג

האיש. עי' בגמ' גיטין דף ה' ע"א תני' הוא עצמו שהביא גיטו אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ומסיק שם בגמ' טעמא מאי אמרו רבנן צ"ל בפ"נ ובפ"נ דלמא אתי בעל ומערער ופסל לי' השתא מנקט נקיטי לי' בידי' וערעורי קא מערער וע"ש בתוס' ד"ה א"ה ולכאורה צ"ע למה השמיט רבינו דין זה דהא ל"ל דמילתא דפשיטא הוא א"כ מאי צריך הבריית' להשמיענו ואפשר לומר משום דבריי' קמ"ל דאין הטעם משום לשמה אלא משום דאין עדים מצוין ורבינו הא כבר כ' דלא חיישי' שטעמא דלשמה מילתא דפשיטא הוא ובש"ע אה"ע סי' קמ"ב בהגה' סעי' י"ד כל בעל שהביא גט צריך שיאמר בפ"נ כדי שלא נבוא לטעות גם בשליח אחר ע"ש בב"ש ונ' דגם דפסקי' כרבא דלא חיישי' על לשמה היינו משום דלא חיישי' למעוטא דמעוטא דאינן בקיאין וכ"ז בדורות ראשונים אבל בדורות אחרונים שכ' א"ח שמביא ב"י שם שאין אנו בני תורה כמו ראשונים א"כ גם רבא מודה ודוק.

כד

בד"א וכו' אין חוששין לה וכו' ואין חוששין וכו'. ויל"ד בדברינו מדוע כפל הדברים שכבר כ' טעם למה אין חוששין ואף אם ירצה רבינו ליתן טעמים רבות למה כפל בלשונו ואין חוששין ונראה בהבנת דברי רבינו דמתחילה בא ליתן טעם דמפני מה לא מוקמי' אותה בחזקת א"א ולא חוששין שמא זייפה מה"ת וע"ז נתן טעם מפני שאין מקלקלת ועדים החתומי' וכו' אבל אכתי קשי' לי' לרבינו דהא מצינו פעמים רבות שחכמים החמירו משום חומרא דא"א אפי' למעוטא דמעוטא כמו מים שאין להם סוף ועי' בתוס' ב"מ דף כ' ע"ב לזה כפל רבינו ואמר ואין חוששין פי' אפי' מדרבנן מפני תקנת עגונות כמו שביאר רבינו והן הנה דברי התוס' ריש גיטין ד"ה ואם יש במ"ש כ"ז דלא אתי בעל וכו' דמשום עגונא אקילו בה רבנן וכו' אבל בממון דאל"כ לא שבקת וכו' ורבים מקשים עי' מהרמ"ש מפני מה כ' בריש דבריהם משום עגונה מאי פריך לזה דהא בממון דלא טעני' הוא מטעם לא שבקת וזה לא שייך בגיטין אלא דהתוס' בא ליתן טעם למה לא החמירו רבנן הגם דלא שייך לא שבקת גבי גט מ"מ משום חומרא דא"א הי' לנו להחמיר ולזה כ' משום עגונא הקילו כמ"ש רבינו וק"ל.

ודע שהכ"מ תמה על תמיהת הרשב"א על דברי רבינו שאינו רואה מקום לתמיהתו ונראה לי להצדיקו דהנה בכתובות דף כ"ג פליגי שם הא דקתני בסיפא אם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא אי קאי ארישא וקמפלגי בדרב המנונא באשה שאמרה לבעלה גרשתני שלא בפניו אם נאמנת ומעתה למ"ד דחזקה דרה"מ אפי' שלא בפני' א"כ קש' הא דתנן אם יש לה עדים שהיא א"א אינה נאמנת ואמאי תיפוק לי' דהא אינה מעיזה לומר גרושה אני וצ"ל דעכ"פ חשו חכמים משום חומר' דא"א שלא לסמוך על חזקה וצריכה להביא ראי' על גירושי' וא"כ לדידן דקימ"ל דחזקה דרה"מ אינו אלא בפניו ואם הגט בידה ולא נתקיים בחותמיו מהכ"ת לנו לומר להתירה להנשא לכתחילה בלא קיום העדים ולסמוך על החזקה דמ"ש חזקה זו מחזקה דרה"מ למ"ד אפי' שלא בפניו הוי חזקה ויפה הק' הרשב"א ורבינו אפשר דסבר דחזקה זו עדיפא ועוד שיש כאן חששות עגונות כמו שביאר רבינו ועמ"ש בס"ד פי"ב הלכה ט"ו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.