צל"ח/חולין/כז/א

צל"ח חולין כז א

דף כ"ז ע"א

תוס' ד"ה השוחט וכו' אבל אם צלאו דיעבד שרי כדמוכח בגמרא וכו' ואי ר"י דיעבד נמי אסור ודלמא לכתחלה מודו רבנן וכו' וקצת צ"ע דלמא באמת דרישא בחולין ומיירי ר"י בעוף כדמוקי רב חסדא בגמרא וא"כ אפילו בדיעבד אם צולהו כולו אסור ובגמרא לקמן שפיר מוכח דרישא בחולין דאי ס"ד רישא בקדשים א"כ לא קאי ר"י בעוף מדקאמר עד שישחוט ואי בעוף עד שימלוק מבעיא ליה ואף דבאמת בורידין גם בנקיבה סגי ועד שישחוט היינו בשעת שחיטה כדלקמן (דף כח ע"ב) מ"מ בקדשים לא שייך שעת שחיטה כי אם שעת מליקה וא"כ אי ס"ד רישא בקדשים ר"י אבהמה קאי דהא בשחיטה ובבהמה באמת אין טעם לאסור כלל ודי להחמיר לכתחלה בבהמת קדשים משום דלדם הוא צריך וא"כ איך פליגי רבנן עלה ונראה משום דלקמן קאמר רב כהנא חדא בחולין מדקתני השוחט ואי ס"ד רישא בקדשים המולק מבעיא ליה ואח"כ אמר בגמרא רב פפא אמר רישא בחולין מהכא דקתני ר"י אומר עד שישחוט הורידין ופליגי רבנן וכו' וא"כ רב פפא בא לחדש שאינו צריך ללמוד רישא בקדשים מדרב כהנא וא"כ דברי רב פפא הם לומר שאפילו לא תדקדק בין לשון שחיטה למליקה והאמר שהתנא קורא בם למליקה שחיטה אפ"ה מוכח דרישא בחולין מדפליגי רבנן על ורידין וא"כ שפיר הוכיחו התוספות דלר"י רק לכתחלה בעי ורידין דאי ס"ד גם דיעבד וגם בעוף קדשים ובחטאת שהוא נאכל בעי ורידין אפילו בדיעבד ודלמא פליגי רבנן רק על דיעבד. בד"ה חצי וכו' ומרישא נמי שמיע ליה וכו'. קצת קשה דלקמן (דף כח ע"ב) דקאמר רב מחצה כרוב ומתחלה ס"ד דגם אשחיטה קאי והקשה מדתנן חצי אחד בעוף שחיטתו פסולה ומשני מדרבנן ומרישא דתנן רובו של אחד כמוהו לא הקשה מכלל דמרישא לא מוכח מידי דרובו פירושו מחצה שהוא כרוב וא"כ איך כתבו התוס' כאן דמרישא נמי שמיע ליה וצריך לומר שבאמת היה יכול להקשות מרישא מדיוקא דרובו של אחד כמוהו הא מחצה אינו כמוהו אלא דניחא ליה להקשות מסיפא שמפורש בהדיא שמחצה פסול ממה שיקשה מרישא ומדיוקא:

ובגוף הדבר נלע"ד דלא מוכח מידי מרישא דהרי קאמר בגמרא ואבע"א ארובו של אחד כמוהו נקט לשון דיעבד וא"כ איכא למימר דבאמת גם בפלגא כשר אלא דקמ"ל רובו לרבותא דאפילו רובו דוקא דיעבד כשר ולא לכתחלה ולכך צריך לומר בפירוש חצי אחד וכו' פסולה ומטעם זה לא הקשה על רב לקמן מרישא:

אלא דלפי זה קשה מנ"ל באמת בחולין דחציו לא מהני בדיעבד והרי סיפא דחצי אחד בעוף וכו' איכא לאוקמי בקדשים וכמ"ש מהרש"א דהקושיא משום דרובו דרישא ודאי שהוא דומיא דרובו דסיפא דהיינו רובו ממש לדידי לא קשיא דלפי מ"ש רובו דרישא ודאי דמשמע רוב ממש אלא דלרבותא הוא דאפילו רוב ממש הוא דוקא דיעבד וצריך לומר דרובו דרישא הוא גם באופן זה דומיא דרובו דסיפא שמעכב אף בדיעבד בפחות מרובו. וכמ"ש התוספות לקמן (דף כט ע"א) בד"ה אבל בחולין ומשם מוכח דגם לענין פסול דיעבד שייך לחלק בין חולין לקדשים וא"כ קשה מנ"ל לפסול בחולין וגם מה קושיא לקמן מסיפא על רב ודלמא היינו בקדשים דדם הוא צריך:

בד"ה ותו שהייה וכו' למה לי תרי קראי להכי ולענ"ד לפי מ"ש הרשב"א דבקדשים איסור גיסטרא משום דלדם הוא צריך ועל ידי גיסטרא מבליע דם א"כ כבר יש מקום לומר דדוקא בקדשים קפיד אגיסטרא. ויש לדעתי מקום לומר דבחולין קפיד משום דמבליע דם ואתי למיכל מיניה באומצא אבל בקדשים גלי קרא דלשויה דוקא גיסטרא דמדאיצטריך ראשונה דר' לקמן משום דהראש הותז בשחיטה ורש"י נדחק לקמן דע"י חתיכת סימפונות לחוד קרי הותז והיה מקום לומר דדוקא בהותז לגמרי שחתך גם מפרקת מקרי הותז וא"כ גלי קרא דצריך להתיז גם המפרקת ולהכי איצטריך קרא בחולין וקרא בקדשים והני תרי קראי ושחט וזבחת באמת כתיבי חד בחולין וחד בקדשים וא"כ נסתר קושיית התוס' אלא דלפי זה על כרחך ידע מדרשא דראש ופדר וא"כ איך קאמר שחיטה מן הצואר נמי גמרא אמנם אף בלי סברא דראש ופדר יש מקום לחלק בין חולין לקדשים של עולה שהוא כליל ואינו נאכל וליכא למימר בו איסור דם באברים ולכך איצטריך ושחט גבי עולה דאפ"ה אסור לשויה גיסטרא ומטעמו של הרשב"א לפי שלדם הוא צריך:

שם בתוספות ועוד אמאי ס"ד שיחתוך המפרקת וכו'. והקשה מהר"ם מלובלין דמפירוש רש"י משמע דאסור לשויה גיסטרא וא"כ לזה שפיר איצטריך קרא שיהיה אסור. ונלע"ד דקושיא זו היא לחזק קושיא הראשונה שהקשו תרי קראי ל"ל ועל זה יש ליישב דאיצטריך תרי קראי דמחד קרא לא הוה ילפינן איסור אלא שאינו צריך לשויה גיסטרא ואתי אידך קרא לומר שאפילו אסור לשויה גיסטרא ולזה באו בקושיא זו להקשות דאמאי ס"ד שיחתוך וכו' וא"כ שפיר קשה ל"ל תרי קראי דגם חד קרא ע"כ לאסור אתי דאי שלא יצטרך קרא ל"ל דאמאי ס"ד שיצטרך לחתוך המפרקת וכו' שם בגמרא ותנא מייתי לה מהכא. הנה כבר נזכר תנא דבי ר"י שהוא ג"כ תנא וא"כ איך שייך למימר ותנא מייתי לה מהכא וצריך לומר שזה קאי על סתם גמרא שדחה כל הלימודים לעיל ומסיק בשחיטה מן הצואר גמרא ועל זה קאמר ותנא מייתי לה מהכא ולפירוש התוס' על כרחך צ"ל כן דלפירוש התוס' הנ"ל עיקר הלימודים של רב כהנא ורב יימר הוא שאין השחיטה מן העורף ודבר זה לא שמענו מדברי ר' חייא וכמ"ש התוס' בסמוך בד"ה מדקאמר וא"כ איך שייך ותנא מייתי לה מהכא אלא על כרחך דקאי על מה דאמר שחיטה מן הצואר גמרא על זה קאמר ותנא מייתי וכו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף