צל"ח/ברכות/נח/א
לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכו' עושה גדולות וגו' והגבורה זו יציאת מצרים וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו'. ולפום ריהטא קשה למה פירש גדולה על מ"ב וגבורה על י"מ והלא בשניהם נזכר לשון גדולה ואדרבה במ"ב מצינו גם לשון גבורה כדאמרינן בריש תענית דתני גבורת גשמים דילף מברייתו של עולם דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה וא"כ איפכא הוה לי' למדרש הגדולה זו י"מ והגבורה זו מ"ב ואי משום דרצה לדרוש הקרא על סדר הזמנים ומ"ב קדים לי"מ הרי דריש והנצח זו מפלתה של בבל וההוד זו מלחמת כחלי ארנון אף שנחלי ארנון קדים הרבה ואח"כ ראיתי שאונקלוס תרגום הך קרא וירא ישראל את היד הגדולה וחזא ישראל ית גבורת ידא רבתא עיין שם וצריך לומר דכל היכי דכתיב גדולה אצל יד פירושו גבורה ועל דרך הרמז נלע"ד דבשירת הים כתיב ימינך וגו' ופירש רש"י שני פעמים ימין כשישראל עושין רצונו השמאל נעשית ימין וימינו נאדרי להציל ישראל וימין השנית תרעץ אויב ע"ש ברש"י ונמצא בעת קריעת ים סוף השמאל נעשית ימין ושמאל היינו מדת הדין ושם הוא הגבורה לענוש את הרשעים אבל הגדולה הוא רומז לחסד וזהו עצם הגדולה להטיב לכל וכיון שבקריעת ים סוף גם השמאל נהפך לימין הרי הגבורה אז ראוי להקרא בשם גדולה ולכן כתיב את היד הגדולה אבל באמת פעלתה אז להכות את מצרים היינו גבורה:
שם והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע. לפי שנס הזה נראה בכל העולם כלו וראו כל עמי הארץ ויראו מפני ישראל וכדכתיב במשה במלחמת סיחון שעמדה לו חמה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים אשר תחת כל השמים ועיין ברש"י בחומש פ' דברים ובתפילין דרשו בפ"ק דף ו' ע"א וראי כל עמי הארץ וגו' ויראו ממך אלו תפילין שבראש הרי שעמידת חמה ולבנה דומה לתפלין שבראש ותפילין נקראו פאר לעיל דף ט"ז ע"ב פארך חבוש עליך ולזה דרשו כאן והתפארת זו עמידת חמה ולבנה:
שם והנצח זו מפלתה של בבל. נלע"ד ט"ס וכך הוא הנוסח הזו מפלתה של בצרה דהך קרא ויז נצחם וגו' קאי על תחלת הענין דכתיב חמוץ בגדים מבצרה ולכן כקרא בשם נצח כי אז היא גאולה נצחית שלא יהי' שום גלות אחרי' כי היא הגאולה האחרונה:
שם וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנא' את והב בסופה. נלע"ד כי הוד יש בו מדת הדין כי הוד למפרע הוא דוה וכן כתב בדניאל והודי נהפך עלי למשחית רמז בזה כי כאשר נהפך ההוד אז הוא למשחית והנה אונקלוס תרגום את והב בסופה קרבין דעביד על ימא דסוף וגבורין דעל נחלי ארנון הרי השוה נס של נחלי ארנון לנס של קריעת ים סוף ואומר אני כשם שבים סוף הימין שהיא נאדרי בכח כן מה שתרעץ אויב הוא ג"כ ימין והיינו כי הנס של קריעת ים הוא חסד גדול לישראל הוא מדת הדין למצרים כי לישראל נהפך מדת הדין לרחמים כן בנחלי ארנון הדין שנעשה לאמוריים שע"י שנתקרבו ההרים זה לזה וקטלינהו כדלעיל דף נ"ד ע"ב הוא עצמו חסד לישראל שלא הוצרכו להטריח עצמם בעלי' וירידת הרים וזה מדת ההוד יש לישראל הי' הוד ולאמוריים דוה כי נהפוך למשחית כי מדת הדין לפעמים נמשל ביד שמאל ולפעמים ברגל שמאל וכמו שאמרו לקמן דף כ"ט ע"א בועט ברקיע שנא' הידד כדורכים וגו':
שם במתניתא תנא וכו' הגדולה זו קריעת ים סוף. והיינו כדכתיב וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה זו מכת בכורות. דכתיב וה' הכה כל בכור ופירש רש"י שכל מקום שנאמר וה' היינו הוא ובית דינו ובית דין של מעלה היינו מדת גבורה ואולי בדברי ר' יוחנן במגילה דף ל"א ע"א בכל מקום שאתה מצא גבורתו של הק"בה אתה מוצא ענוותנותו כיון לזה דאם אתה מוצא גבורתו א"כ היינו בית דינו ואין לך ענוה גדולה מזה שמצרף בית דינו. והתפארת זה מתן תורה דכתיב וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש וגומר כאשר דבר ובמתן תורה כתיב והייתם לי סגולה. והנצח זה ירושלים כי עתה ירושלים חסר יוד עד שיהי' השם שלם והכסא שלם אז יהי' ירושלים מלא יוד וכל זה אי אפשר כי אם כאשר יוכרת זרעו של עמלק דכתיב כי יד על כס וגו' וכאשר ריחם שאול על אגג אמר לו שמואל קרע ה' ממלכת ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר ורצונו בזה כי אף שאתה רחמת על אגג אעפ"כ נצח ישראל לא ישקר ואז גם ירושלים יהיה שלום ביוד וההוד זה בית המקדש דבחורבן בה"מ כתיב על זה היה דוה לבנו וגו' על הר ציון ששמם ובשעת הגאולה ויבנה המקדש יהיה דוה נהפך להוד כמו"ש לעיל ולכן נקרא הבית המקדש הדום רגלי על דרך שכתבתי לעיל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |