פתחי תשובה/חושן משפט/שג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שומר שכר. עבה"ט וע' בספר מחנה אפרים הל' שומרים סי' ל"א שכתב דמדברי תשובת מהרש"ך ח"ב סי' פ"ה נראה דמשרתו של בעה"ב שומר חנם חשיב אצל בעה"ב לענין אם מסר בידו לשמור ונגנב מידו ואע"פ דהמשרת עמד אצל בע"ה בשכר מ"מ לא נקיט השכר בשביל שמירה אלא בשביל שירות הבית כו' ע"ש. וע' בקצה"ח לעיל סי' רצא סכ"א נראה שחולק על מהרש"ך בזה ע"ש:
(ב) או גם בעידנא כו'. עיין בנה"מ שכתב תמוה לי למה כתב זה בלשון י"א הא בזה כ"ע מודים דחייב כו' ע"ש וכן מבואר במהרי"ק שורש קל"א דבזה לכ"ע חייב ע"ש ועיין בתשובת גליא מסכת סי' יג:
(ג) וכל כיוצא בזה. עבה"ט שכתב והעיקר כהפוסקים כו' וכ"נ דעת רבינו הגר"א ז"ל בביאורו ע"ש ועיין בקצה"ח ובנה"מ ובתשובת גליא מסכת שם באורך:
(ד) ולא ע"י אחרי'. עבה"ט מ"ש וז"ל הש"ך כו' לא אמרינן כיון שהיה יכול להציל את החפץ לא הוי אונס כו' הנה באמת כן הוא הלשון בתש"ר אבל ט"ס יש בו וכצ"ל ומתוך כך נשרף החפץ שהיה שומר עליו כיון שהיה יכול להציל את החפץ לא אמרינן דהוי אונס מטעם כו'. ומ"ש עוד ויש לדקדק מדבריו דאם היה ש"ח כו' הוא ג"כ ט"ס וצ"ל דגם אם היה ש"ח כו' ועיין עוד בנה"מ שכתב דהעיקר דש"ח פטור רק ש"ש חייב והביא שכ"כ בקצה"ח ע"ש. גם בתשובת נו"ב סי' ל"ו פסק כן ומסיים שם דגם בשומר שכר אם לדין יש תשובה אלא שאינו כדאי לחלוק על רמ"א אבל בש"ח לדעתי הדבר ברור שהוא פטור בודאי ע"ש גם בתשובת שב יעקב סי' כ"ג השיג על הבנת הש"ך בדברי תשובת רמ"א דאפי' ש"ח חייב דזה אינו ואדרבא מהראיות שהביא הרמ"א שם מבואר איפכא כו' וע"ש עוד אודות ראובן ושמעון שותפים והסחור' שלהם היה מונח של ראובן ונפלה דליקה סמוך לו ולא בא שמעון או א' מאנשי ביתו לסייע להציל חפצי שותפות ולכן מוכרח היה ראובן להוציא מביתו חפצים שלו ע"י אחרים מאן דהו כי הוא ואנשי ביתו היו טרודים להוציא ולהשגיח על חפצי שותפות שהיה סך רב ועצום יותר ויותר מחפצי עצמו ומחמת זה נגנב ונגזל מן החפצים שלו מה שהוציאה אשה אחת ועדיין ביד ראובן של מה ששייך להשותפות בנאמנות ורוצה לעכב בידו החצי שנודע לו שבודאי נגזל מהחפצים שלו בסבת מה שהיה טרוד להציל חפצי שותפות ורוצה לדמות לשטף נהר חמורו וחמור חבירו כו' ואין חבירו כאן להתנות דצריך לשלם דמי חמורו הנפסד עי"ז (כמ"ש בסי' רסד סג בהגה) . והשיב דיש חלוקי דינים בזה אם היה ביניהם תנאי מתחלה דראובן מחוייב להתעסק בעסק השותפות א"כ ה"ל כדין שומר שכר כדאיתא בסי' קעו סח ומבואר בתשובת רמ"א (הנ"ל) דאף אם מתוך שמציל את שלו נשרף החפץ שהיה שומר עליו חייב דזה לא הוי אונס מה שנפסד את שלו ע"י הצלת דבר המופקד כו' וא"כ כיון שמוטל על השותף שהעסק תחת ידו להציל עסק השותפו' אפי' אם מפסיד את שלו מטעם דהוי ש"ש מהיכי תיתי ישלם לו השותף השני עכשיו את שלו. אמנם אם בנ"ד לא היה תנאי מתחלה והשותף ראובן אינו מחוייב להתעסק לבד רק מנדבת לבו עושה זאת דאז לא הוי רק כש"ח והוא אינו מחוייב להפסיד את שלו ולהציל של חבירו א"כ דמי לשטף נהר חמורו וחמור חבירו כו' וא"כ צריך השני לשלם לו מה שהפסיד ע"י הצלתו. הגם דלכאור' יש לחלק דהכא הועיל דראובן המשותף באותן עסקים ובשביל חלקו נמי היה צריך להציל ולשמור אותן דברים ע"י אנשי ביתו הנאמנים באשר עדיין לא נחלק השותפות ובכל דבר ודבר מעסק השותפות יש לראובן חלק בו וא"כ דין זה דמי למאי דכתב רמ"א בסי' רסד ס"ד בהגה ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו דאפילו בשבילו לבדו היה צריך לכל הוצאות אלו א"ח ליתן לו כלום כו' עד אבל אם ירד על דעת שניהם חייב ליתן לו מה שנהנה כו' וא"כ גם בנ"ד אינו חייב רק כפי מה שנהנה כיון דהיה צריך לעשו' כל זה בשביל חלקו. אבל אחר העיון ז"א ויש לדמות להא דסי' קפא ס"ב היו שני שותפים והציל א' מהם הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל ה"ז חלק מחבירו והציל לעצמו כל מה שהגיע לחלקו כו' עסמ"ע שם סק"ב וזה הוא ממש בנ"ד דאי הוי בעי ראובן היה מציל רק החצי מן עסק השותפו' והוי אמר לעצמי אני מציל משום דבמקו' פסידא חולק לנפשו כי אין לך פסידא גדול מזה דעי"ז לא יכול להציל את שלו ע"י אנשי ביתו הנאמני' והשתא שלא חלק לנפשו והציל את כולו חזר הדין להא דסי' רסד דלטובת חבירו עשה להציל גם את חבירו ולהפסיד את שלו כיון דחלק חבירו של השותפו' שוה יותר ודאי ניחא לחבירו בזה לשלם את שלו דלא שוה כ"כ כיון שאינו עמו להתנות כו' רק לפ"ז אם לא היה צריך כ"כ שהיות יותר אם הציל כולו ממה שהציל חלקו לבד ודאי א"צ שמעון לשלם שיעור ההפסד בהצלת נכסי ראובן רק לפי ערך השהיה יות' בשביל חלק שמעון ממה שהיה לו אם הציל חלקו לבד עכ"ד ע"ש. וע' בתשובת חתם סופר חח"מ סי' טז שכתב ג"כ דכן נרא' נכון מסברא דלא הוי פשיעה אלא גבי נטירותא יתירתא דש"ש אבל לא גבי ש"ח כו' וגדולה מזו כתוב שם דאפי' בש"ש דוקא היכי דמקבל אגרא להדיא משום דא"ל להכי יהיבא לך אגרא כו' כדאיתא בב"מ דף צג ע"ב אבל כל אלו הנידונים כש"ש מאומד הדעת דבההיא הנא' דשביק כ"ע ואגיר ליה לדידיה או משום דנפיק עליה קלא דמהימנא הוא וכדומ' פטור בכה"ג והוא סברת מהרש"ך שבכנה"ג סי' עב כו' (עמ"ש בזה בסי' ע"ב ס"ב ס"ק ד) . ומה"ט כתב שם במעש' שנשרף אצל גבאי דח"ק ג"ח משכנו' של ח"ק שהי' מונח אצלו בכיפת אבני' בצירוף חפצים של עצמו שהיו באותו כיפה בדליקה שנפלה בליל יוה"כ ובעוד שהציל את שלו שהי' לו בבית מקורה בעצים בתוך כך נבקעה הכיפה של אבנים ונשרפו אותן חפצים שלו והמשכנו' הנ"ל ונסתפקו אם חייב הגבאי לשלם ע"פ דברי הש"ך בשם תשובת רמ"א הנ"ל דבכה"ג לא הוי אונס. והשיב הא ודאי דגבאי ח"ק שיש בידו מופקד חפצי החברה בלי ספק הוא כש"ש מטעם שותף דבני ח"ק שותפי' זל"ז ונעשים ש"ש זה לזה ושאילה בבעלים אין כאן ומכ"ש אי ג"כ נפיק ע"י זה קלא דגברא מהימנא הוא אי לית ביה מ"ש הרשב"א המובא בש"ך סי' עב ס"ק לב מכ"ש דהוה ש"ש בההיא הנא'. ובכל זאת נ"ל לפטור את הגבאי מלשלם הפסדם כיון דלא מקבל אגרא להדיא י"ל דלא מיחייב בנטירותא יתירת' כו' ועוד נ"ל דכ"ז היינו צריכים אי היה מציל חפציו שבכיפת אבנים והניח חפצי הפקדון אבל כיון שלא הציל אלא חפציו שתחת תקרת עץ ואותן שבכיפת אבני' היה סבור שהם שמורים מגנבי ונורא כמבוא' במרדכי פרק המפקיד סי' רה שכיפת אבנים בחזקת שימור משניה' א"כ יפה עשה שפנה להציל שלו שמונח במקום סכנה ולא עלה על דעתו שיבקע חומת הכיפה גם יפה כתב השואל בשם רב אחד שמעולם לא נשתעבד לחלל יוה"כ בהוצאה מכיפה למקום האסו' חצר שא"מ ומה שהשיב עליו השואל הנ"ל שהי' לו לומר כל המציל אינו מפסיד ליתא כי טוב להניח הכיפה סגורה ולא להשליט שם ידי זרים כו' גם מ"ש דבמקום מצות הצלת משכון יש להתיר שבות דשבות תמוהים דבריו וכי הוטל עליו יות' מאלו היו הבעלי ממון בעצמם פה לא היו רשאים ולצוות בפירוש להוצי' לחצר שא"מ ואיך יתחייב שומר שלהם משום מצו' להטיל ממון חבירו ומ"מ עיין בזה בא"ח סי' שלד במג"א סק"ג ענ"ד ע"ש:
(ה) דדילמא עובדי כוכבי' נכנסו וגנבו. ע' בתשו' חוט השני סי' פא שכתב המעיין בב"י יראה דהיינו דוקא היכי דשכיחי גנבי שכתב וז"ל דשמא נגנבו ע"י עובדי כוכבי' המחזירים לגנוב כלים שבבתים ושבחנויות קודם שישרפו וחייב לשלם אא"כ אותם עובדי כוכבי' המחזירי' הם לסטים מזויינים עכ"ל הרי שכפל בלשונו עובדי כוכבי' המחזרים ור"ל שכן מצוי בשעת שריפה להיות עובדי כוכבים מחזרים אחר גניבות כיון דטרידי אינשי בדליקה ואין נותנין לב עליה' אבל בלא"ה לא חיישינן לגנבי ולא מחייבינן לשומר על ספק גניבה וכמ"ש לעיל ס"ס רצ"ח בהגה עכ"ד ע"ש עוד. ולכאורה צ"ע ממ"ש התה"ד סי' שנג הובא בסמ"ע לעיל סי' רצא ס"ק יב ע"ש ואפשר דס"ל כמהרח"ש ח"ח סי' פט הביאו בשו"ת זכרון יוסף סי' א אות יב שהשיג על תה"ד הנ"ל וכתב דיכול המוחזק לומר קים לי ע"ש. וע' בנה"מ מ"ש בדברי רמ"א אלו ומסיק דלפי מ"ש הש"ך סק"ד דהעיקר כהפוסקים דבגניבה באונס פטור גם כאן פטור והוא פשוט:
(ו) זאב א' אינו אונס. עיין בתשובת נו"ב ס"ס נ"ו שכ' דשומר חנם אולי גם גבי זאב א' פטור שלא אמרו אלא אינו אונס אבל לא אמרו שהוא פשיעה ע"ש ועיין בקצה"ח סק"ג:
(ז) שהיה לו להציל. ע' בתשובת בית אפרים חח"מ סימן ל"ה שכתב הדבר ברור דהא דקיי"ל ש"ש שהיה יכול לקדם ברועים ומקלות ולא קידם חייב שכן הדין אף אם הודיע לבעלים שהם יקדמו ויקימו עליו רועים אם אין הבעלים רוצים לקבל עליהם טורח זה הש"ש חייב ע"ש:
(ח) ובא זאב וטרף. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק אה"ע ס"ס ב' שהגיה שצ"ל ובאו זאבים וטרפו כו' משום דהא קיי"ל לעיל ס"ד דזאב א' אינו אונס וכן ברמב"ם כתוב בהאי דינא זאבים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |