ב"ח/חושן משפט/שג

ב"ח ‏ חושן משפט שג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שומר שכר הוא שנותנים לו בהמה או כסף או כלים לשמור וכו' כלומר אע"ג דבש"ח כתיב כסף או כלים ובש"ש כתיב בהמה לאו דוקא דה"ה כסף או כלים בש"ש דינו כבהמה וכ"כ בסימן רצ"א דבש"ח ה"ה בהמה כמו כסף או כלים: ומ"ש ודינו כש"ח לענין שאינו מתחייב וכו' כלומ' להרמב"ם ודאי כיון דאפילו בש"ח אינו מתחייב בפשיעה עד שימשוך וכו' כ"ש בש"ש דחייב אף בגנבה ואבדה דאינו מתחייב עד שימשוך וכו' אלא אף לר"י דמתחייב מיד בש"ח כשקיבל עליו לשמור וכו' אף בש"ש נמי מתחייב מיד וכו' וע"ל בסי' רצ"א סעיף ו' ולקמן ר"ס ש"ז:

ב

וכיון שנוטל שכר על שמירתו וכו' פי' ל"מ היכא דשמר כראוי בענין דא"א שיהא נאבד אלא נגנב דודאי גנבה זו היא קרובה לאונס אלא אפילו אונס גמור כגון שנתן הכספים תחת הקרקע וכו' וכ"כ ר"י בתוס' בר"פ הכונס (דף נ"ז) בד"ה כגון שטוען טענת לסטים מזויין ואע"ג דהתוס' כתבו על פירושו ודוחק מ"מ כיון שהרא"ש הביא דבריו והחזיק אותה מהירוש' ומהשאלתות נמשך רבינו אחריו וטעמא דמילתא דכיון דחייבה התורה לש"ש בגנבה דקרובה לאונס אין חלוק בין אונס גדול לקטן כל שנגנב באונס חייב ולא מיפטר אלא ע"י אונס בגוף הפקדון שנשבר או נשבה ע"י גזלן התם הוא דפטור אפילו לא היה שם כדלקמן גבי רועה ס"ה אבל כל שנקרא בשם גניבה לא מיפטר באומד הדעת ולומר כיון דאפילו היה שם לא יכול להציל פטור אלא כיון דלא היה שם חייב ואומרים אם היה שם אפשר שהיה יכול להציל מגנבה:

ד

ואיזהו אונס וכו' בעיא דאיפשיט' ס"פ הפועלים ודוקא לסטים מזויין אבל לסטים שאינו מזויין אע"ג דרועה ג"כ אינו מזויין אין זה אונס דאוקי גברא להדי גברא ה"א התם להדיא ורבינו קיצר במובן ופי' מזויין שבידו כלי זיין כגון חרב או שאר כלי זיין דהיינו נמי מזויין מקרי דרועה ודאי לא מסר נפשיה בסכנה כדי להציל וכ"כ בהגהת אשיר"י לשם: זאב אחד וכו' משנה שם פליגי ת"ק ור' יודא בזאב אחד בשעת משלחת זאבים ופסיק כת"ק דאינו אונס אבל ב' זאבים הוי אונס לכ"ע אפילו שלא בשעת משלחת זאבים: כלב א' וכו' משנה שם כלב אחד אינו אונס ב' כלבים אונס ידוע הבבלי אומר משום ר"מ מרוח אחת אינו אונס מב' רוחות ה"ז אונס וס"ל לרבינו דאע"ג דברישא ר' יהודה לא אתא לפרש אלא מיפלג פליג כדמוכח בגמרא מ"מ בסיפא דאיכא למימר דלא פליג ידוע הבבלי אלא לפרש לדת"ק הוא דאתא ניחא לן טפי למימר דלא פליג דאי איתא דפליג לא הוו שתקי בגמרא מלאודועי דמפליג פליג כי היכי דגלי לן ברישא בפלוגתא דת"ק ור"י אבל הרמב"ם מפרש דבסיפא נמי מפלג פליגי והלכה כת"ק דאפי' משני רוחות לא הוי אונס מיהו משמע דלדברי הכל ג' כלבים הוי אונס ואפילו מרוח אחת ואפילו להרמב"ם ע"ש:

ה

כתב הרמ"ה כל מה דאמרי' וכו' נראה ודאי דהדעת מכרעת כדבריו ועוד יש להביא ראיה מדמחלק תלמודא בין לסטים מזויין והרועה גם הוא מזויין דהוי אונס ובין שניהם אינן מזויינין דאין זה אונס דאוקי גברא להדי גברא והשתא אי איתא דנשתדל להציל ואינו יכול א"כ כי היכא דבשניהם מזויינין הוי אונס ה"ה בשניהם אינן מזויינין דמ"ש אבל אי מיירי בשלא נשתדל להציל כלל ניחא דבמזויינים היה הרועה ירא להשתדל להציל וליכנס בסכנת נפשות אבל באינו מזויין למה לא נשתדל ללהצי דמה היה הפסד בדבר כיון דליכא סכנה באינו מזויין ושמא אם היה משתדל הוה מציל וכיון דלא נשתדל חייב: הארי וכו' עד ולוקח מבע"ה מה שנתן להם הכל משנה וגמרא ערוכה ס"פ הפועלים:

ו

ומ"ש ואם לא עשה כן וכו' עד ולקנות בהמה אחרת כ"כ הראב"ד בהשגות פ"ג משכירות וה"ה כתב ע"ש הרמב"ן וז"ל ואם לא היה יכול לקדם אלא בכדי דמיהן אינו משלם אלא שומת כושרא של בהמה א"נ דמי טירחא עכ"ל. כתב כב' הלשונות דאיתאמרה בגמרא ונראה ודאי דאף כשלא היה צריך הבעל בית לנכות כל דמי הבהמה בעד השכר כגון שהיה שם מותר אעפ"כ צריך לשלם לו ג"כ שכר טירחא דלמה יפסיד שכר טירחא בכדי בשיש שם מותר מכשאין שם מותר:

ח

רועה שהיה רועה בהמות וכו' עד וכאשר כתבת כן עיקר נתבאר בסי' רצ"א סעיף י"ד מאיזה טעם כתב רבינו שהן עיקר וכתב ב"י ויש לתמוה על רבינו שכתב דין זה בסי' רצ"א בשם הרי"ף וכאן כתבו בשם הרמב"ם והו"ל לכתבו בשני המקומות בשם שניהם עכ"ל ואין זו קושיא דבש"ח נמשך אחרי דברי הרא"ש שכתב כך בפרק המפקיד דהביא דברי רב אלפס ושכתב אחר זה ועי"ל וכו' להורות שהעיקר כדברי האלפס וכאן הביא דברי הרמב"ם המפורשין בש"ש אבל רב אלפס לא כתב כלום בש"ש ואיכא למימר דס"ל לרב אלפס דדוקא בש"ח פטור אם לא היה יכול להציל אילו היה שם אפילו על בעידנא דלא עיילי אינשי אבל בש"ש חייב בדעל בעידנא דלא עיילי אינשי אפילו לא היה יכול להציל אילו היה שם וכדברי רבינו ועל כן לא הזכיר כאן דעת רב אלפס בש"ש כיון שלא דיבר ממנו כלום:

י

סגפה ומתה וכו' משנה ס"פ הפועלים. ומ"ש אפילו לא מתה מיד וכו' דאל"כ קשה פשיטא דפשיעה גמורה היא ומאי אתא תנא לאשמועי' וכ"כ התוס' וכתבו עוד דאפי' יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר אפילו הכי חייב דלא הו"ל לסגפה עכ"ל כלומר ומדסגפה אינו יכול לישבע שלא מתה בפשיעתו דשמא באותו יום שסגפה נולד באחד מאברים הפנימיים חולי שממנו מתה אחר זמן וכ"כ הרב המגיד ס"פ ג' משכירות ועוד נראה דהכי פי' ומדסגפה עליו להביא ראיה דלא מתה מחמת הסיגוף אלא מחמת דבר אחר וכשאינו מביא ראיה תלינן דמאותה שעה התחילה להתקלקל דמן הסתם ודאי מחמת סיגוף מתה והו"ל כי הא דכתב הרמב"ם שהביא רבינו סוף ס"ח דעל השומר להביא ראיה שלא היה יכול להציל. כתב ה' המגיד דסגפה ומתה אפילו ש"ח נמי חייב כיון דפשיעה היא אלא איידי דתנא רישא מתה כדרכה הרי זה אונס תנא סיפא סגפה ומתה אינו אונס עכ"ל:

יא

העלה לראש ההר וכו' משנה סוף פרק הפועלים וע"פ סוגיית התלמוד בפרק המפקיד וכתב רבינו בסתם לאורויי דבהעלה פשיעה וכן בעלתה מעצמה והיה יכול למונעה ולא מנעה פושע ולפיכך אפילו היה אנוס בנפילה חייב שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ואין חלוק דאפילו העלה אותה למרעה שמן וטוב נמי פשיעה היא לפי שהיה לו לחוש פן תפול ולא יהיה יכולת בידו לחזקה ואע"ג דבפ' המפקיד אמרי' דבהעלה אותה למרעה שמן וטוב לאהוי פשיעה שינוייא הוא דקא משנינן אליבא דאביי כי היכא דלא תיקשי עליה ממתני' אבל לרבא דהילכתא כותיה לא אצטריך למדחק בהכי ומתניתין כפשטא מיתוקמא דבהעלה אותו חייב בכל ענין אפילו העלה אותה למרעה שמן וטוב דלא הו"ל להעלות אותה פן תפול גם הרמב"ם פ"ג משכירות לא חילק וע"ל בסימן רצ"א סעיף י"ב:

יב

העלה לראש ההר ומתה שם כדרכה וכו' פלוגתא דאביי ורבא בפ' המפקיד ופסק כרבא וקאמר התם ומודה רבא כל היכא דגנבה גנב באגם ומתה כדרכה בי גנב דחויב וכו'. וכ"כ לעיל בסי' רצ"ה ס"י ואיכא לתמוה הכא בש"ש מאי איריא דגנבה גנב מן האגם אפילו גנבה מביתו של שומר נמי חייב כיון דש"ש הוא וברמב"ם ספ"ג משכירות דקדק וכתב בלשון זה אבל אם גנבה גנב מהאגם וכו' חייב אעפ"י שהוא ש"ח וכו' נקט אגם משום ש"ח אבל רבינו שכתב דין זה בסי' רצ"א בש"ח וכתבו גם כאן בש"ש לא הו"ל להזכיר כאן אגם אלא אפי' בבית נמי ואפשר דלאו דוקא אגם אלא לישנא דנקטה תלמודא גבי ש"ח נקטה רבינו ג"כ גבי ש"ח ועי"ל דמיירי הכא בגונא דאילו היה שם לא היה יכול להצילו מן הגנב ולפיכך נקט אגם דכיון דיצאה לאגם ומן האגם נגנבה חייב הש"ש אע"ג דלא היה יכול להציל כיון שלא היה שם ואפילו לא פשע בה במה שיצאת לאגם וכדלעיל בסעיף ג' דאילו גנבה מביתו שהיה שם השומר ולא היה יכול להציל פטור השומר אעפ"י שהוא ש"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.