ש"ך/חושן משפט/שג

ש"ך ‏ חושן משפט שג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ש"ש כו'. נראה דלא הוי ש"ש אא"כ שכרו ש"פ וכ"מ להדיא באשר"י ר"פ השואל ובטור לקמן סי' שמ"ו סי"ב בשם הר"מ ע"ש. גרסי' בפרק הזהב דף נ"ח ובפ' אין בין המודר דף ל"ז השוכר את הפועל לשמור פירש"י השוכר את הפועל שנותן לו שכרו של כל יום אין נותנים לו שכר שבת לפיכך אם אבדו בשבת א"ח באחריותו ואם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ונתבא' (בא"ח סי' ש"ו ס"ד):

(ב) עד שימשוך. ע' בסמ"ע עד בסי' רצ"א כתב דעת שניהן ולא הכריע עכ"ל וכן לקמן סי' ש"ז:

(ג) והמותר יהא שלך כו'. עיי"ל סי' קפ"ו ס"ב:

(ד) וכל כיוצא בזה חייב. והעיקר כהפוסקים דגניבה באונס גמו' פטור ש"ש וכ"פ רש"ל פרק הכונס סימן י"א וע"ש וע' בספרי באורך ע' בת' מבי"ט ח"ב ס"ס שמ"א ובתשו' רשד"ם סי' תנ"ט:

(ה) פטו' מאונסים. כתב הרב המגיד רפ"ב מה' שכירות מהשמועה האמורה בש"ס גבי הקדש יש ללמוד שש"ש פטור באונסים בכ"מ אם נאנס ה"ז לא הפסיד שכרו אלא נשבע שנאנס ונוטל שכרו עכ"ל ודבריו נכונים שכן מוכח בש"ס פרק הזהב [דף נ"ח ע"א] וכן מוכח לעיל סי' ס"ו ס"א ור"ס ש"א ע"ש:

(ו) ליסטים מזויין כו'. אף ע"פ דמיטמר מאינשי ע' בת' רשד"ם סי' ת"ל:

(ז) אם לא היה יכול להציל בעצמו כו'. אף שהוא מציל את שלו ומתוך כך נשרף החפץ שהיה שומר עליו (ל"א) כיון שהיה יכול להציל את החפץ לא הוי אונס מטעם שהיה נשרף חפצים שלו כ"כ הר"ב בת' סי' ק"ו ע"ש שהאריך בראיות נכונות ויש לדקדק מדבריו דאף אם היה ש"ח חייב דמחשב ליה כפשיעה ע"ש ומ"מ צ"ע לדינא ודוק שם:

(ח) אלא ששומר חנם קורא רועים כו'. ומיהו אף ש"ח אם קדם להציל בשכר צריך להחזי' לו מה שהוצי' כן הוא בתוספו' פר' הכונס ד' נ"א ובהרא"ש ומרדכי שם ושאר פוסקי' גבי מבריח ארי וכן הוא בהגה"א פ' הפועלים ובתוס' והרא"ש שם איתא דה"ה באינש דעלמא שאינו שומר והציל בשכר חוזר וגובה מבע"ה ע"ש ע' בתשו' רשד"ם סי' ר"ך:

(ט) רועה שטען כו'. עיין בתשובת רשד"ם סי' שפ"ח:

(י) ואם אין הדבר ידוע כו'. דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות שהיה שוכרן להצילו באמת כ"כ הבית יוסף ואחריו נמשך הע"ש וכתב דבש"ח פטור ואחריו נמשך הסמ"ע אבל תימא האיך אנו יכולים לו' דמן הסתם היה יכול להציל וגם מי הגיד לו להרמב"ם זה אלא נ"ל דהטעם כיון דאין הדבר ידוע א"כ הרי השוכר מחויב לישבע ואינו יכול לישבע שהרי אינו יודע וכל שומר מחויב לישבע שיודע בבירור שנאנס' אבל אם ישבע שספק לו ה"ל מחויב שואיל"מ וכדלעיל סי' רצ"א בסמ"ע ס"ק י"ב והבאתיו שם והוא פשוט בכמה דוכתי וא"כ גם בש"ח הדין כן ועל כן לא חלק הרמב"ם בדבר זה נ"ל ברור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.