פתחי תשובה/חושן משפט/רמו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ושולט בכל אשר לו. עיין בתשו' חתם סופר חלק ששי ס"ס ס"ג במי שמת וצוה שאשתו תהיה גברת הבית וכתב דהוא לשון אפטרופסות עש"ה:
(ב) דאיכא לאסתפוקי. עיין בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ו אודות עשיר אחד שצוה לפני מותו על א' מבניו שאם ידרוש ברבים בבה"כ שינתן לו סך מה מעוזבונו יתר על חלקו בכן דרש ואחיו טוענין נגדו שלא דרש בטוב וגם למד מאחרים או מפי כתבים ואדעתא דהכי לא צוה אביו. והשיב דטענה ראשונה אינו טענה כלל ואין כל הדעות שוות בענין הדרוש וגם כוונת אביהם לא היה דוקא שידרוש מן המובחר אך טענה הב' שלח למד מעצמו אם טענה זו מבוררת ע"פ עדים טענתם טענה דודאי כוונת אביו היה שיתמיד בלימודו שיכול לדרוש מעצמו וע"י כן ברא מזכה אבא אבל לא בהתלבש בטלית שאינו שלו דעבירה היא בידו ואף די"ל אומדנא שדעת אביו היה רק שיכול לדבר ולדרוש בפני מלכי רבנן ולא יבוש אז יקבל שכר אף שאינו לומד מעצמו כגון שהדבר ידוע דלאו בר הכי הוא דאין כאן עבירה. זה אינו חדא דאין זה אומדנא רק ספיקא וכל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון המתנה על המקבל להביא ראיה ועוד דאפילו אם יהיה אומדנא בודאי מ"מ לא אזלינן בתר אומדנא להוציא מיורשים כמ"ש הרא"ש בתשו' הובא בח"מ ס"ס רפ"א בהגה אכן אם טענתם אינה מבוררת לאו כל במינייהו לסתור צוואת אביהם בלי ראיה רק יכולין להחרים סתם על זה או להבחינו ע"י אחד מהלומדים אם יכול לומר מעצמו פשט בדרוש שראוי לאומרו ברבים ואז יזכה במתנתו ע"ש. ועיין בתשו' ח"ס חח"מ סימן ט' אודות גביר שצוה לפני מותו ומינה אפטרופסים והפריש סך מסויים להיות קרן קיימת ומהפירות יעשו דברים טובים לתיקון נשמתו ופונקט א' הוא לבחור יניק וחכים הראוי לעמוד בהיכל מלכו של עולם ית"ש לשקוד על דלתי התורה עד יצליח להוראה ואותו היניק לא יהיה פחות מבן עשר שנים ולא יותר מבן ט"ו שנים לו יותן לסיועת תלמיד ופוסקים סך ב' מאות זהו' בכל שנה עד יגדל ויהיה בן כ"ה שנים ובתנאי כפול כמה פעמים שירחיק נדוד וילמוד בישיבה חוץ למדינ' דוקא והטעם מפרש כי איננו רואה במדינתו מקום מוצלח לישיבה ורשות ניתן לאפטרופסים לבחור הבחור ההוא ויהיה השגחתם עליו שיעסוק רק בתורת ה' וביראתו כל היום ואם יראו שהנבחר יטה מדרך הישר ימין או שמאל או שלא יתמיד בלימוד התלמוד רשות בידם לדחותו ולבחור אחר במקומו עד כאן דברי הצווחה. והנה האפטרופסים לא מצאו בן מוכשר לזה כ"א בן רב א' מגאוני מדינה ההיא ושלחו חוץ למדינה לישיבת גאון א' והתחבר עמו עוד יתום א' שנשתלח גם הוא לשם מחברת ת"ת ושמשו החבירים בישיבה שנה ומחצה ואח"כ נתמעטה הישיבה שם וחזרו ב' הבחורים לביתם ועתה אין הרב מרוצה להחזיר בנו לישיבה אחרת וטוען שכבר נתקיימה הצוואה במה שכבר למד בנו בישיבה שנה ומחצה למען דעת סדר לימוד הישיבה והחידוד בהלכה וקיבל עליו הרב ללמוד בעצמו עם שני הבחורים דרכי הפוסקי' באופן שבמשך חמשה שנים יעמיד אותם על הנסיון בהוראות א"ח ויו"ד ומבקש שהאפטרופסים יתני הסך ב' מאות זהו' לשני הבחורים ביחד בנו והיתום ומעת' נפל ספק אם יש רשות לעשות כן כי לכאור' ירבה זכות הנודר טובים השנים מן האחד או אין להם רשות לשנות ממה. שצוה והקפיד דוקא שילכו חוץ למדינ'. והשיב על זה באריכות ותורף דבריו דזה פשוט שיפה עשה הנודר ז"ל במה שהקפיד שיצאו דוקא ללמוד חוץ למדינ' כי קפידא רבה איכא בהא אפילו כשהאב גאון ורב גובריה וישיב' בביתו מ"מ יש לילך ללמוד תורה למקום ישיבה אחרת וכדמצינו ברבינו הקדוש בכתובו' ס"ב דפסיק לר"ש בריה למיזל לבי רב תריסר שני ובר' אבהו בירושלמי הובא ברא"ש פ"ב דכתובות דשלח לר"ח בריה לטבריא כו' ואפי' מא"י לח"ל נדדו ללמוד תור' אע"ג שהיה שם בא"י ישיבות כמ"ש תוס' בשבת תוס' בשבת ט' ע"ב ד"ה הא לן כו' ובענין אם בנ"ד כבר קיים הבחור כפי הצוואה במה שלמד בישיבה שנה ומחצה הנ' הגם שלא פורש בל' הצוואה כמה זמן ישמש בישיב' מ"מ פשוט דכל זמן שיצטרך קאמר כו' (עמ"ש לעיל סי' ס' ס"ג ס"ק ו') והשתא אי צריך הבחור עוד לישיבה פשוט שאין ליתן לו מקרן קיימת הנ"ל אע"ג שהם רוצים להחזיק בזה ב' בחורים ואי היה בזה העלאה בקודש פשוט דבכלל צוואת המת הוא לעשות מצוה פלונית וממנה ולמעל' כל דעביד מיניה הכל בכלל כו' אך הכא לא נ"ל שום תוספת זכות בזה שהרי מלשון השאלה משמע דמעיקרא היה לבם של האפטרופסים מהסס איך יתנו צדקת פזרונו לבנו של הר' אשר בלא"ה נמי ילמוד עמו רק ראו כי הבן מוצלח ואין האב רוצה לשלחו חוץ למדינ' בלתי אם יתנו לו סך מסויים הנ"ל והשתא הכא כיון שחזר ובא לו אי נימא דבמה ששימש בישיבה שנה ומחצה אין די מחסורו א"כ במה שלומד עתה אצל אביו הרב לזה לא צריך סיוע הנ"ל דבלא"ה נמי ילמוד עמו וגם היתום שכבר שלחו אותו חוץ למדינה אילו היה משמש כל צרכו היה הוא זוכה בהני זוזי אבל עכשיו שכפי הנראה גם הוא לא יצא עוד ללמוד חוץ למדינה א"כ גם הוא אין לו רשות ליהנות מהני זוזי כלל ואין כאן שום תוספת זכות להמקדיש. אמנם יען דבעינא למיפק בזכותא דרבנן נאמר תחלה דעכ"פ אין כאן בשינוי זה גזל מתנת עניים בחורים אחרים שהיו זוכים בו במקומו של זה דזה ליתא מתרי טעמי חדא שלא הקדיש אלא פירות של מעות וה"ל כפירות דקל ודירת בית וכמ"ש בתשו' מהר"ם אלשי"ך סי' ז' כו' (הובא לעיל סי' רי"ב ס"ט ס"ק יוד ועמ"ש שם) וא"כ המשנה פירות אלו אינו גוזל את הזוכה כי לא היה בו זכיה מעולם ושוב כיון שלא בירר בחור ידוע אלא בדעת האפטרופסים וכמ"ש בתשו' מהרי"ט כו' (הובא ג"כ שם) ואם משום מצוה לקיים דברי המת אי היה באופן דשייך ביה מצוה לקיים דברי המת ע' סי' רנ"ב ס"ב הנה בנ"ד אומדנא דמוכח שלא נתכוון המצוה שילמוד בישיבה חוץ למדינ' עד שיהי' בן כ"ה שנים רק כוונתו עד שימלאו ידיו לפלפל בהלכה ע"ד האמת ונלמוד סדרי ש"ס וראשונים ושוב ימלא כריסו בש"ס ופוסקים אפי' בביתו כו' וא"כ אם לפי ראות עיני האפטרופסים זכה זה בשנה וחצי שעכ"פ ראוי עתה ללמד פוסקים נהי שבודאי יותר טוב אם היה לומד גם הפוסקים בישיבה חוץ מביתו מ"מ כיון שכבר זכה שנתברר מהאפטרופסים אין ליקח ממנו זכותו ויש ללמוד כן מלשון הצוואה הנ"ל באשר התנה שאם יראו האפטרופסים שהנבחר יטה מדרך הישר כו' רשות בידם לדחותו דלכאורה הוא משנה שאינה צריכה תיפוק ליה מעיקרא לא באנו אלא להגדיל תורה ויראה ומהיכי תיתי ליתן למי שנוטה מדרכי ה' ותורתו אלא ע"כ נהי דלכתחלה אין לבררו אבל אחר שכבר נתברר וזכה אין לדחותו מהר אם לא בנטותו מדרך ה' ותורתו כו' אך הכא כיון שעכ"פ עוסק בתורה יומם ולילה וגם כבר למד דרכי הישיבה ולפי ראות עיני האפטרופסים די לו בזה וכיון שעכ"פ אין ברור לנו שלא מצא די מדתו אין לדחותו ויהיה כפי מ"ש בשאלה שבן הרב יתן מחלקו להיתום כדי שעכ"פ ילמוד גם עתה בדבוק חבר הגון כו' ומ"מ כל זה הוראת שעה ומכאן והלאה יוחק בספר האפטרופסים שעוד לא יבחרו א' אא"כ יקבל על עצמו מיד להיות כך וכך שנים בשוקי בראי ולא ילך וישוב לביתו (עד תום הזמן הקצוב) ואין למידין מהוראה זו למקום אחר עכ"ד ע"ש:
(ג) אכול עמי. עבה"ט ועיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס ל"ד שכ' וז"ל ומה שרוצה דמי מזונות מהיתומה שהחזיק על שלחנו זהו מהלכות עמומות והדברים סותרים זל"ז בכמה מקומות עי' בב"י בח"מ סי' קכ"ח ובס"ס רמ"ו בהגה ובסי' ר"צ סכ"ה וביו"ד ס' רנ"ג ס"ה ובאה"ע סי' ע' בב"ש ס"ק כ"ח ולכן נלע"ד אם אין לנו הוכחה ברורה שהאפטרופס כוון בתורת צדקה והאפוטרופס מוחזק בנכסי יתומים ישבע האפוטרופס שהיה דעתו ע"מ לקבל תשלומה וינכה דמי המזונות ממה שבידי והכל לפי ראות עיני הדיין איך היה דעת האפטרופס בעת שנתן המזונות עכ"ל. ובתשובות רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' קמ"ז נשאל ג"כ על ענין כזה באחד שפרנס יתום קטן ותפס משל היתום ותובע דמי מזונות. והשיב הנה בזן לאינש דעלמא בסתם נראה דעת הפוסקים ראשונים ואחרונים דחייב לשלם עיין בהר"ן רפ"ב דכתובות ובהה"מ פי"ב מהל' אישות כו' (ע' ביו"ד סי' רנ"ג ס"ה בהגה מבואר דדוקא בהיה לו נכסים באותו שעה) אולם בזן ליתום בזה כ' בעה"ת בשם תשו' הרי"ף ופסקו בש"ע יו"ד סי' רנ"ג ס"ה דבהגדיל א"צ לשלם כיון דלא פירש דנתן לו בתורת הלואה ובב"י וברמ"א שם מבואר דאפי' יש ליתום נכסים אפ"ה סתמא לשם מתנה והגם דלשון הש"ע שם מי שפרנס יתום והיה מכוון למצוה כו' אבל מדברי הגהת ש"ע שם מבואר דאפי' באין ידוע שכוון למצוה כו' ולא קשה ממ"ש הרשב"א בתשו' הובא בש"ע לקמן סי' ר"צ סכ"ה יתומים שסמכו אצל בעה"ב וזן אותם משלו לא הניח מעותיו על קרן הצבי דהתם מיירי בענין דמשתדל בכל צרכם דיש לו דין אפטרופס ולכן חייבים לשלם כו' ואף דבתה"ד סי' שמ"ח נראה דס"ל דזן יתום גובה ממנו עכ"פ בהיו נכסים ליתום מ"מ כיון דלא הביא דברי הרי"ף הנ"ל בודאי י"ל דלא הוה שמיעא ליה וכיון דרי"ו והב"י העתיקו לדברי הרי"ף בסתומות וקבע כן להלכה בש"ע י"ל דלא מהני תפיסה. ובאמת בב"י ח"מ סי' קכ"ח כ' עלה דתשו' הרי"ף דנראה דאם היה יתום קטן אפי' אין בידו משלו כלום חייב דל"ש לומר דהו"ל להתנות כיון דקטן היה אמנם נראה דאין כוונת הב"י בכל קטן דהא מבואר להדיא בלשון הרי"ף דמיירי בקטן אך כוונתו בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות כו' וא"כ בנ"ד שכבר הגיע לעוה"פ אינו יכול להשתלם מתפיסתו וביותר י"ל דבנ"ד אף מה שזן מקודם שהגיע לעוה"פ הפסיד די"ל דהב"י מיירי רק בזן אותם קטני קטנים ותו לא אבל אם לא פסק מלזן אותם גם כשהגדילו בזה י"ל כיון דהגיע הזמן דהו"ל להתנות ולא התנה ומוכח דמה דזן אותם עתה הוא לשם מתנה בודאי אגלאי מלתא למפרע דגם מה שזן מקודם היה לשם מתנה דבודאי אין סברא לומר דבעידן קטני קטנים זן אותם דרך הלואה וכשהגדילו קצת זן דרך מתנה מכל הלין נראה בנ"ד דתפס לא מהני ובפרט אם דרכי העשירים בעיר שם לזון ליתמי קרוביהם דרך מתנה וכעין שכ' התה"ד בזן בתו וחתנו וע"ש ואולם אם תפס שלא בעדים י"ל דמהימן במגו דזן אותם דרך הלואה דכולי האי לא אמרי' לדונו בדרך אנן סהדי דלהוי מיגו במקום עדים ובב"ש סי' צ"ג ס"ק כ"ג כ' גבי שהתה ב' וג' שנים דאפי' תפיסה שלא בעדים לא מהני דהוי מיגו במקום עדים ומ"מ בנ"ד צ"ע לדינא (ר"ל כי יש לחלק דאינו דומה לשם עי' בס' כ"מ שם) עכ"ד ע"ש. והנה מה דמבואר מדבריו דתפיסה בעדים פשיטא דלא מהני נלע"ד דר"ל תפיסה דאח"כ לאחר שזן אותו אבל אם בעת שזן אותו היה בידו משל היתום אפילו בעדים מהני כמבואר להדיא בב"י ח"מ סי' קכ"ח שכ' על דברי הרי"ף הנ"ל וז"ל ומשמע שאין דברי הרי"ף אמורים אלא כשלא היה בידו משל היתום כנגד מה שתבעו אבל אם היה בידו משל היתום פשיטא שינכה ממנו מה שהוציא עליו דלא אמרינן בכי הא דלג"ח פרנסו עכ"ל ולא הוצרך הגאון ז"ל להזכיר זה כי השיב על נדון השאלה דהוה עובדא שתפס משל היתום לאחר שפרנסו כ"נ פשוט. ועיין עוד בתשובת חות יאיר סי' קל"ד דאלמנ' שהיתה ניזונת בבית אחד מבניה כמה שנים ויש לה כסף וש"כ בארגז שלה העומד בחדר שייחד לה בנה אשר הוא בביתו ולבסוף מבקש ליקח דמי מזונות ממה שיש לה ואמו או אחיו טוענים שמה שפרנס היה בדרך מצוה. והאריך שם וביאר כמה חילוקים ופרטים בזה ותורף דבריו שבאם אין להאם כלום הגם דאין חיוב כלל מצד כיבוד או"א לפרנסה דקיי"ל כיבוד משל אב כביו"ד סי' ר"מ מ"מ אם אחד מן הבנים לקחה לביתו וזנה ופרנסה ודאי לשם מצוה עשה ולפנים משורת הדין הוא דעביד ולכן אפילו נפל לאמו ירושה אח"כ אין לזה לתבוע ממנה או מיורשיה דבר בעד מה שעשה אתה בעת עניה כו' אמנם אם היה להאם משלה בעת שזנה אף שלא גילה דעתו שתתן שכר צריכה לשלם בזמן תביעתו דלא עדיפא מאחר בח"מ ס"ס רמ"ו בהגה כו' ולא קשה מהא דקיי"ל ביו"ד סי' רנ"ג מי שפרנס יתום בתוך ביתו אעפ"י שיש ליתום א"צ לשלם דמסתמא כוון לשם מתנה דשאני התם דאומדן דעת יש שחנם עשה עמו כדי שישאר מעות היתום קיימים כשיגדל לצורכו משא"כ גבי בן לאמו דדרך עולם שתשאר כל ימיה אצל זה שהלכה אצלו ואין כאן לא צדקה ולא חסד אם יש לה ומכ"ש אחר מותה לגבי יורשים אחרים זולתו כי למה יוותר נגדם ולכן נרא' דאם בעת שבאתה אליו ידע שדעתה רק לפי שעה ואחר שנה או שנתים תצא ממנו ליזון משלה דדמי ממש למפרנס יתום שא"צ לשלם אפי' אחר מותה וזה ברור כו' וכל זה אף אם הנכסים בחזקת היורשים בכלל מכ"ש אם הם בבית זה שזנה דמצי למימר דלא בחנם עשה עמה הן בחייה אחר מותה דלא יהא אלא ספק המע"ה כו' ואפי' הוציאו שאר אחים שטרי מתנות או חובות שנתנה האם להם וכן אינש דעלמא אם זה האח מוחזק ותופס מה שבידו אין להוציא מידו כלום ומיהו צריך לישבע היסת שאין לו ממה ששייך לאמו רק מה שנמצא בארגזה ושלא פרעה לו על דמי מזונות כלום ונרא' דאם טוענין אחיו שתחת מזונותיה היתה לו לשפחה אפי' מבררין שמיום שבאת אליו לא הי' לו שפחה משא"כ מקמי הכי. מצי למימר שאז נתגדלה בתו או אשתו נזדרזה לעשות מלאכת הבית ושלא נשתעבד באמו במלאכת שפחה דלא נחשד על כך כו' ואפי' סייעה עמו בגידול בנים וכביסה וטויה ותיקון הפירות בגדי הבנים אין לומר שזה עבור מזונות רק כך דרך נשים זקינות לעשות בבית שהמה שם אף שאוכלת משל עצמה כו' עכ"ד ע"ש עוד:
(ד) אבל היכא דמוכח כו'. ע' בתשוכת ח"ס חח"מ סי' קי"ט מבואר מדבריו דדוקא כשיש הוכחה מקודם ואח"כ נפל קטטה לא יכול עוד לתבוע אבל אם אין הוכחה אחרת רק מה שלא תבע זמן ארוך עד אחר שנפל הקטטה אין זה הוכחה שמחל ע"ש עוד ויובא קצת לקמן סי' שס"ג ס"י ס"ק ז':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |