ב"ח/חושן משפט/רמו

ב"ח ‏ חושן משפט רמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אף על פי שהנותן נותן בסתם וכו'. ברייתא פ' מי שמת אליבא דר"ש בן מנסיא ולקמן סעיף י"ב בכתב כל נכסיו וכו' ע"ש:

ג

וכתב הרמ"ה וה"ה נמי בריא וכולי. ס"ל דהך דמי שהלך בנו למד"ה וכו' מיירי בין בשכ"מ בין בבריא כדכתב להדיא בסוף דבריו ומשם נלמד נמי להיכא דברח דבכולהו הוי הטעם דכיון דלא כתב הנכסים לאחרים אלא לפי שהיה סובר דא"צ לנכסיו דשכ"מ סובר למות ולכן כותב כל נכסיו דא"צ להם ובריא ששמע שמת בנו א"צ לנכסיו אלא עד יום מותו להתפרנס מהם ולכן כותב כל נכסיו לאחרים גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ומש"ה בשכ"מ שעמד דצריך לנכסיו חוזר וכן בשמע שמת בנו ואח"כ בא בנו דצריך לנכסיו להורישם לבנו אין מתנתו מתנה וה"ה זה שברח דאין צריך לנכסיו כשכותב לאחרים כיון שנדחה השעה מפניו וצריך הוא לנכסיו כשחוזר למקומו בטלה מתנתו והרמב"ן ס"ל דהך דמי שהלך בנו למדינת הים וכו' אף על גב דלא כתב כל נכסיו אלא גוף מהיום ופירות לאחר מיתה מ"מ היאך שביק לנפשיה דילמא יהא צריך למכור הגוף לצרכו בחייו וכיון דשביק לנפשיה ויהיב לאחר לבריה נמי שביק ולכך צריך לומר דלא אמרו בבא בנו דאין מתנתו מתנה אלא בשכ"מ אבל בבריא אפי' בא בנו מתנתו מתנה וה"ה ברח כיון דבריא הוא לא בטלה מתנתו כשעשה פשרה כנ"ל ודלא כהר"ן דמסתפק בזה אליביה דהרמב"ן ומביאו ב"י גם לא כב"י דהרמב"ן מודה בברח דלא משמע הכי כלל:

ד

וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו וכו'. מסקנא דתלמודא פ' י"נ דאפי' קטן המוטל בעריסה ור"ל דל"מ גדול דאף לאחר מיתת האב ילפינן מכבד את אביך לרבות אחיך הגדול ודאי אפוטרופא שוייה כדי שיכבדוהו אלא אפי' לאחד מבניו נמי אע"ג דלא היה דעתו שיכבדוהו כיון דאינו גדול איכא למימר דעשאו אפוטרופא משום דהאב הבין בקטן שהוא חריף במשא ומתן ומטעם לא פלוג אפי' קטן מוטל בעריסה נמי. ובשכ"מ פשיטא לן דלא עשאו אלא אפוטרופא אבל בבריא מיבעיא לן ולא איפשיטא וכתב הרי"ף ולקולא עבדינן ולא עשאו אלא אפוטרופא וכן כתבו הפוסקים:

ה

בד"א שכתבם לו בלשון מתנה. שם הקשה רשב"ם (דף ק"ל ע"א) אהא דפסקינן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא דהאומר על בן בין הבנים פלוני יירשני דבריו קיימים והכא פסק דלא עשאו אלא אפוטרופא ותירץ דבאומר או כותב לשון מתנה לא עשאו אלא אפוטרופא דיש נותן מתנת אפוטרופסות דנמי מתנה קרינן לה אבל באומר בלשון ירושה ליכא למימר דעשאו אפוטרופא דא"כ לא הוריש לו כלום אלא ודאי ר"ל שיהא קם תחתיו לקנות נכסיו להיות שלו לגמרי וכתב רבינו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ דהכי משמע בסוגיא (ד' קל"ג) שם אהא דאמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר וכו' דר"י בן ברוקא בשכ"מ קאמר וכן בדין דלשון ירושה לא שייך אלא בשכ"מ וכ"כ הרי"ף: ומ"ש ודוקא בכותב לבן בין הבנים וכו'. כבר הציע ב"י דברי הרי"ף והרא"ש ע"ש: ומ"ש ע"ש הרמ"ה בן בין הבנות אע"ג דחזיין למישקל וכו'. פירוש אם הבנות עדיין לא בגרו דחייבים היורשים ליתן להם מזונות הילכך אפילו כתב כל נכסיו לבן בין הבנות והבן קנה כל הנכסים דלא אמרינן דשוייה אפוטרופא אלא למתנה גמורה קא מיכוין אפ"ה לא מצי לאפקועי מזונות בנותיו:

ו

וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד וכו' ונראה דאיירי במיפה את כחו וכו'. הלשון מבואר דהר"י דקדק בלשון המ"ד דקאמר כיון שייפה כחו בקנין וכו' דלאיזה צורך הזכיר לישנא דיפוי כח לא הו"ל למימר אלא אבל אי כתב לו בקנין קנה דכותב דוקא קאמר אלא בע"כ דהך דכותב דלא עשאו אלא אפוטרופא מיירי במיפה את כחו דאמר תנו את כל נכסי לפלוני ואף כתובו ואפילו הכי לא קנה אלא אמרינן דלא עשאו אלא אפוטרופא ומש"ה דאין זה אלא בדלא כתב לו בקנין אבל אי כתב לו בקנין כיון שכל כך ייפה את כחו שכתב לו בקנין קנה לגמרי ולפי שקשה היא גופה מנ"ל למ"ד דתלמודא מיירי במיפה את כחו דקאמר תנו ואף כתובו דילמא לא מיירי אלא בדאמר כתבו ותנו לבני כל נכסי לפיכך קאמר הר"י ואם אמר כתבו ותנו לו כל נכסיו ואינו מייפה את כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו וכו' וא"כ בע"כ צריך לפרש דהאי דינא לא מיירי אלא במיפה את כחו: ומ"ש ואפי' האריך בלשון וכו'. כלומר לא תימא כיון דיפוי כח דקנין מהני דקנה לגמרי א"כ כשהאריך בלשון דיפוי כח נמי קנה לגמרי ליתא דאין כל יפויים אלו אלא לשופרא דשטרי ולא דמי ליפוי כח דקנין דאלים טובא וקנה לגמרי:

ח

ומיהו אם פירש בשטר וכו'. התם ודאי קנה לגמרי אפי' ליכא קנין דאין זה לשופרי דשטרי אלא הקנאה גמורה הקנה לו. וכ"כ נ"י והרב המגיד פ"ו מזכייה ע"ש הר"י ן' מיגא"ש ז"ל וכ"כ הרא"ש לתרץ הקושיא שהקשה רשב"ם דהך דר"י בן ברוקא דדבריו קיימים איירי דפירש בהדיא שאינו עושהו אפוטרופא אלא רוצה שיירש והך דלא עשאו אלא אפוטרופא לא מיירי שפירש אלא בכותב סתם ואע"ג דהרא"ש כתב מה שתירץ ר"ח דר"י בן ברוקא באומר ולפיכך קנה לגמרי והכא בכותב ולפיכך לא עשאו אלא אפוטרופא דהכתיבה לא היה צריך אלא להוציא קול לאחשוביניה דעשאו אפוטרופא כדי שיכבדוהו ועוד תירץ דהכי מיירי בכל הנכסים ולהכי לא עשאו אלא אפוטרופא ור"י בן ברוקא לא אמר אלא בריבה לאחד ומיעט לאחד מ"מ כיון שהקשה הרא"ש על שני תירוצים אלו והסכים לתירוצו של רשב"ם ולהך תירוצא דר"י בן ברוקא מיירי בפירוש נמשך גם רבינו אחריו ופסק כך הלכה ולא הזכיר החילוק בין כותב לאומר אע"ג דהרי"ף כתב כמו ר"ח ותירץ הקושיא שהקשה הרא"ש אפילו הכי תפס עיקר כהרא"ש שגם הרב ן' מיג"ש נחלק עליהם כמ"ש ה' המגיד פ"ו מזכייה ומביאו ב"י ע"ש. והב"י כתב לפרש דברי הר"ר יונה דמ"ש ונראה דאיירי במיפה את כחו וכו' שכתב כן לחלוק על איכא מ"ד וכו' והפך הקערה ואמר דיותר מסתברא ביפוי כח דאמר ואף כתובו בלא קנין מיפוי כח דקנין ושארי ליה מאריה וגרם לו לפרש כך לפי שראה בנ"י שכתב דאפילו בקנין לא עשאו אלא אפוטרופא לפיכך נדחק לפרש גם דברי הר"י בכך וליתא אלא להר"י ודאי יפוי כח דקנין עדיף וקנה לגמרי דלא כנ"י וכדפי' לשונו כך הוא האמת והכי נקטינן דביפוי כח דקנין קנה לגמרי וכן כתב הרשב"א בתשובה ע"ש הראב"ד ובתשובה אחרת הסכים עם הראב"ד הביאן ב"י להדיא:

ט

ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר וכו' עד בכותב לשני בניו. כל זה כתב הרא"ש בפרק י"נ (דף ר"ח סוף ע"ג) לפרש הא דקאמר תלמודא פשיטא בנו ואחר בלבד מ"ש רבינו ואפילו הראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחין שזה לא נמצא בספרי הרא"ש שבידינו היום ובנ"י כתב שיש לדון בדבר:

יב

ודוקא בכותב כל נכסיו וכו'. הכי משמע מלישנא דברייתא דתני בה כל נכסיו וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מה' זכייה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.