פתחי תשובה/חושן משפט/קמו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אפ"ה הוי מחאה. עיין בתשובת חתם סופר חח"מ סימן צ"ח שהסביר יפה בטעם הדבר:
(ב) ודין. עבה"ט שכ' וא"ל הלוקח אי היורש להביא ראיה שהוא יורש כו' עד וכן הסכים הה"מ פי"ד דטוען וע' בתומים ובנה"מ דדוקא כשהיה ג"ש ביד היורש או הלוקח וביד המוריש או המוכר יום א' א"ל ראיה שהוא יורש או לוקח כיון דיש לו מגו דמינך זבינתיה אבל להיפוך שהיה ביד המוכר או המוריש ג"ש וביד היורש והלוקח יום א' דלית להו תנו דמינך זבינתיה צריך להביא ראיה שהוא יורש או לוקח ובאם לאו יכול המערער לטעון שהמוכר או המוריש היו מודין לו שלפירות הורדתיו וכדומה וכן מבואר מתשו' הרשב"א שהביא הב"י מחו' י"ד ע"ש. ועיין בס' לחם משנה פי"ד דטוען ה' י"ג עמ"ש הה"מ שם ויש מי שפירש (הוא הרמ"א שהביא הטור סכ"ז) דבעי ראיה שהם יורשים או לוקחים מזה שהחזיק יום א' כו' כתב הלח"מ וז"ל אין לפרש דר"ל שהוא בן המת או קרוב שראוי ליורשו אלא אע"פ שידענו שזה יורשו מ"מ צריך להביא ראיה שבא לו בתורת ירושה דאל"כ אפשר שאע"פ שאביו אכלה יום אחד הורידוהו בתורת אריסות ואילו היה כאן היה מודה. לכך צריך שיביא ראיה שהניחה לו אביו בתורת ירושה והרמב"ן ז"ל סובר דאע"פ דלא ידענו כן כו' עכ"ל. ולפי דבריו יוצא לנו דין חדש דאע"ג דאנן קיימ"ל כהרמב"ן והרא"ש מ"מ הא בהיה ביד המוריש ג"ש וביד היורש יום א' מודה הרמב"ן להרמ"ה כמש"ל וא"כ לפ"ד הלח"מ לא סגי במביא ראיה שהוא קרוב הראוי ליורשו אלא צריך להביא ראיה שהניחה לו הכיורים בתורת ירושה. אולם בתשובת בית דוד חח"מ סי' ב' האריך להשיג על הלח"מ הנ"ל וכתב שדבריו כאן אין להם פנים כלל בהלכה ע"ש גם בש"מ פ' חז"ה דף מ"א ע"ב בד"ה וחזיתיה לדעתיה מבואר ג"כ דלא כהלח"מ אלא דאף לדעת היש מי שפירש סגי במביא ראיה שהוא קרוב הראוי ליורשו דאז הדרינן לכללא טוענין ליורש עש"ה. ומ"ש הבה"ט ובתשו' המבי"ט סימן רי"א דאין טוענין לשוכר ע' בנה"מ ובספר שער משפט מזה:
(ג) ובעל חוב שגבה קרקע. ע' בתומים ובנה"מ שכתבו דוקא שכבר מוחזק בו אבל לגבות לא כיון דקיימא לן בע"ח מכאן ולהבא גובה ה"ל להוציא כו' וכן כתב בסוף תשובת מ"ב בחידושי דינים זה לסימן וז"ל צריך להתיישב מ"ש בתשובת הרא"ש סוף כלל צ"ח דכמו שטוענין ליורש וללוקח כך טוענין לבע"ח ובכלל צ"ט סימן ז' כתב דלא דמי בע"ח ליורש ולוקח ואין טוענין לבע"ח ונראה לתרץ דבתשובה הראשונה איירי שכבר ירד המלוה לנכסי הלוה והחזיק בהן ואחר כך בא המערער לערער שאז אין מוציאין מידו וטוענין למלוה כמו ליורש וללוקח אבל בתשובה השניה מיירי שהבע"ח והמערער באין בבת אחת זה רוצה להחזיק וזה גם כן רוצה להחזיק וכה"ג אין טוענין לבע"ח דהא ב"ח בא להוציא דקיימא לן כרבא בפ' כל שעה דאמר בע"ח מכאן ולהכא הוא גובה ולכך א"י להוציא אלא בטענה ברורה ודאית מהשתא יפה פסק מהר"ש לוריא בתשובה סימן א' עכ"ל וע' בתשובת בית דוד חח"מ סי' ב' שכתב דפשוט החזיק ולא החזיק דאמר התומים (והמ"ב) אין כוונתו על חזקת ג"ש רק על חזקת קנין שקנה השדה בחזקה דתו הוי כלוקח וטענינן עבורו ולכן פסק בנדון השאלה שם דמיירי עכבר נעל הבע"ח את הבית במפתח שלו הוי חזקה גמורה כמבואר בסימן קצ"ב ס"ג ותו הוי כלוקח וטענינן עבורו ואי משום שלא החזיק רק בבית ולא בפלאץ מ"מ הא קיימא לן מכר לו עשר שדות והחזיק באחת מהן קנה כולן וה"ה בית ושדה ודין בע"ח הוא כדין מכר כיון שחובו כנגד הכל כמ"ש התוספת קדושין דף כ"ו ובכ"כ סימן קצ"ב וא"כ בנ"ד חזקתו בבית מועיל גם להפלאץ והוי כלוקח על כולי דטוענין עבורו ע"ש עוד:
(ד) שיביא עדים שדר בה כו'. ע' במל"מ פי"ד מטוען דין י"ד שהביא בשם מהרי"ט טח"מ סימן כ"ז דאפי' לא הביא עדים שדר בה המוכר יום א' בחזקת שהיא שלו אלא שנודע בעדים או שטר שמכרה לזה המחזיק סגי דאם לא היתה שלו ודאי לא היה מוכרה ועדיף מעדים המעידים שדר בה חד יומא והמל"מ חולק עליו והניח בצ"ע ע"ש גם בספר קצה"ח ובס' שער משפט חולקים על מהרי"ט בזה והסכימו דאפי' אית ללוקח שטר מכירה מן המוכר לא מהני עד שיביא ראיה שדר בה המוכר חד יומא שיש ראיה קצת שהיא שלו ע"ש:
(ה) דר בה אפי' יום אחד. עבה"ט וכתב בספר תפארת שמואל להגאון מהרש"ק בחידושיו לטור סימן זה ס"כ וז"ל והמוכר טוען כדברי המחזיק או דליתיה קמן דנשיוליה אבל אם המוכר אומר שלא קנאה מלוי בודאי אינו מועיל שהרי הוא בעצמו מכחישו וכ"כ הרא"ש כלל צ"ט ס"ד ועיין במהריב"ל ח"ב סי' ע' עכ"ל ועיין בספר כתונת פסים על הנמוק"י פח"ה ד' קס"ח סוף ע"ב שהביאו והשיג עליו מהתוספתא הביאו הרא"ש פח"ה סי' ח' הלוקח מן הלוקח אע"פ שממר גזולה היא בידו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה וגם בתשובת הרא"ש שם מבואר ההיפוך שלא כדבריו ז"ל [והובא לעיל ס"י בהג"ה וכ"כ הב"י בס"ס זה בשם רבינו ירוחם וגם בב"י לעיל סימן ק"מ מחו' ח' בשם הרשב"א ז"ל שהביא ג"כ תוספתא הנ"ל ע"ש] ובתשובות מהריב"ל שם מתחלה נסתפק בזה אמנם בסוף העלה דחיישי' לקנוניא והביא הרבה ראיות דחיישינן לקנוניא ואח"כ הביא מהדין של התוספתא הנ"ל ועכ"פ הדין דין אמת בלי ספק דאף שהמוכר מכחישו הוי חזקה ודברי מהרש"ק צע"ג עכ"ל:
(ו) ויעצו לקנותה. עיין בתשובת הראנ"ח ח"ב סימן מ"ג שכתב דדוקא בדיבור בעלמא לא איבד זכותו אבל אם היה המערער סרסור ביניהם איבד זכותו דהוי כחותם עליה בעד [בר"ס שאח"ז] כיון דעביד מעשה אך דוקא אם יש עדים שנעשה סרסור אבל אם המחזיק טוען שנעשה סרסור והמערער כופר אינו נאמן במגו דמינך זבינתיה כיון שהחזיק ג"ש דטענת היותו סרסור אינו מקנה לו החזקה עד שנאמר שטענתו אמת וזכה בקרקע אלא הוא ראיה שאין לו זכות בה דאל"כ לא היה מסייע בקנין ואין להביא ראיה ע"פ דבריו של בע"ד ע"ש ועי' בס' שער משפט שהביאו וכ' עליו וז"ל ולא הבנתי דבריו דלמה לא יועיל מגו בכה"ג כיון דלפי דבריו שהמערער נעשה סרסור הרי יש ראיה דמסתמא המערער מכר השדה למי שמכר לו ודמיא לההיא דסי' קמ"ט סט"ז בבא מחמת עו"ג ואמר בפני זבנה מינך או היה לו שטר דנאמן במגו דאני לקחתי ממך שוב מצאתי בתשובות מבי"ט ח"ב סימן רי"ד שכתב להדיא כדברי עכ"ל:
(ז) אינו כלום. עבה"ט ועי' בתשובת הראנ"ח ח"ב סי' מ"ג בראובן שמחזיק בחזקת בית אחת שנים הרבה ושמעון ערער עליו מאי בעית בהאי ביתא וא"ל ראובן מאביך זבנתיה והא שטרא ושמעון הוציא שטר מוקדם משטרו של ראובן איך אביו מכר לו החזקה ההיא ונמצא שמכר לראובן קרקע שאינו שלו וחזר ראובן והביא עדים שזה י"ח שנה לקח הוא החזקה מאביו של שמעון והחזיק בו מאז אלא שאיחר לכתוב השטר עד ה' שנים ונמצא שקנין ראובן קדמה מקנין שמעון והנה זה ודאי דליכא למימר שהשטר מכחיש אותו כי ודאי איכא למימר שהשטר נכתב אח"כ אלא יש לספק אי בכה"ג הוא חוזר וטוען דאפשר אין בכח טענתו זאת אלא שקנהו מיום כתיבת השטר ולא קודם לכן ומעתה אפי' יהיה עדים בדבר לא מהני דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואינו חוזר וטוען. וכ' דנראה לכאורה דהדין עם המחזיק חדא דלפ"ד הרשב"א [הוא הי"א שבסעיף זה] לא הוי זה חוזר וטוען כי לא חש להזכיר אלא זה שיש לו שטר ראיה מוכרחת ועוד אעיקרא דדינא כיון שלא אמר בפי' קניתיה מאביך זה י"ח שנים אלא מאביך קניתיה והא שטרא אין בכלל דבריו זמן פרטי עד שיחשב חוזר וטוען אלא שאומר קניתיה מעולם והרי שטר ראיה על הקניה ודמי ממש לאכלתיה שני חזקה דקרו אינשי לשני טובא שני חזקה לפי פירושו של רשב"ם ועוד דיש מן הפוסקים שכתבו דההיא עובדא דאתי עלה מטעמא דקרו אינשי לשני טובא שני חזקה מיירי דלא מייתי עדים על אכילת ז' שנים כו' עכ"ד וצ"ע:
(ח) נאמן במגו. עבה"ט שכ' אע"פ שאין לו עדים רק על ג"ש שדר בו ולא לא יותר כו' ועיין בדגמ"ר שכ' על זה פי' וגם הוא עצמו אין צריך לטעון ואעפ"כ נאמן שלקחה קודם כו' ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |