פתחי תשובה/חושן משפט/קלח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בחזקת המוחזק בבית. ע' בתשובת עבודת הגרשוני סי' קכ"א בענין אלמנה אחת שסילקו לה ב"ד כתובתה והתפשרו עמה שתחזיק אצלה בניה היתומים ותדור בבית בעלה ותתעסק בנכסי בניה בתורת אפוטרופסו' אח"כ נשאת לאיש שמו שמעון והתנה עמו שיהיה מחוייב לפרנס להבנים הנ"ל ויתנו לו מדי שנה בשנה סך ידוע גם ידור עם האשה ובניה בחנם בבית הנ"ל ששייך להיתומים ואחר זה כמו ב' שנים הלכה האשה הנ"ל לעולמה ונפלו הכחשות בין אפוטרופסים של היתומי' ובין שמעון הנ"ל והעיקר שהאפטרופסים טוענים כל מה שנמצא בבית שייך הכל להיתומים כי כל עזבון של אביהם היה הכל תחת יד אמם ובהיות שגוף הבית שייך להיתומים רק ששמכון דר בו בשכירות מה שנותן להם מזונות ע"כ הם מוחזקים בכל מה שנמצא בבית כמ"ש הרמ"א סי' קל"א ושמעון השיב שאדרבה הוא עיקר בבית והם טפלים לו ונגררים אחריו ומקרי מוחזק בבית ובכל אשר בתוכו כדאי' בסי' ר"ס ראובן הדר עם שמעון בביתו כו' משמע דוקא מפני שדר שמעון עמו בבית הא אם השוכר לבדו בבית מקרי הוא לבד מוחזק מפני דשכירות ליומא ממכר היא והא דבסי' קל"ח מיירי שלקח חבירו אצלו לדור עמו בחנם כו'. והשיב שהדין עם היתומים כי מה שטוען שמעון שהוא לבדו נקרא מוחזק מפני דשכירות ליומא ממכר הוא ז"א חדא שרבו הדיעות דס"ל דלא אמרי' ממכר הוא אלא לענין אונאה ולא לענין אחר וכן סתם הש"ע בסי' שי"ג ס"ג (עמ"ש שם) ועפ"ז נסתר ג"כ החילוק שהוא מחלק בין בחנ' ובין בשכר כי התם משמע שהשוכר שכרו ואפ"ה היה הזבל מבהמות דאתא מעלמא לבעל החצר המשכיר ועוד שבנ"ד כ"ע ס"ל שאין שכירות זה כממכר די"ל דע"כ לא אמרי' שכירות ליומא ממכר הוא אלא היכא שהקנה המשכיר להשוכר את גוף הבית לדור בו דאז אין המשכיר ולא השוכר יכולים לחזור בהם ואפי' אם מוחל השוכר על השכירות אין מחילתו מחילה עד שיחזור ויקנה להמשכיר כמ"ש הריב"ש סי' תק"י (הובא בסמ"ע סי' קפ"ט וסי' שט"ו) אבל בנ"ד שכתוב בשטר התנאים כנגד זה ידור הזוג בבית של היתומים הנ"ל בחנם כו' אין ל' זה מועיל כלל ויכולים היתומים או האפוטרופסים לחזור בהם אע"פ שדר בו כמה שני' דהא דאמרי' כשם שהקרקע נקנית בכסף כו' כך שכירות קרקע כו' היינו שהשכיר לו בל' המועיל אבל כשלא אמר אלא ל' ידור פלוני לא מהני שום קנין ויכולים לחזור בהם ואף אם נאמר שכיון שדר בו א"י לחזור בהם מחמת שנעשה בת"ח כו' מ"מ לא אמרינן בזה שכירות ליומא ממכר הוא כי אין לו בגוף הקרקע כלום (עמ"ש בפ"ח לאה"ע סי' צ"ג ס"ק ט"ו) ומה שטען עוד דהוא מקרי עיקר בבית שהרי רשאי להשכיר לאחר כדין שוכר בסי' שט"ז נלע"ד שאין משם ראיה כ"כ דאפשר לומר שאינו רשאי להשכירו ממ"נ כו' (ע"ל סימן שט"ז ס"א סק"ג) וסיים מכל הלין משמע שאין שמעון מוחזק בבית ולכן הדין עם היתומים ע"ש ועי' בנה"מ מזה:
(ב) שכיון ששתק כו'. עבה"ט ס"ק י"ד מענין שתיקה כהודאה ועיין בתשובת שבו"י ח"ג סי' קנ"א ראובן ושמעון שהשלישו דבר אצל שליש ואמרו שלא יתן לא' מהם אם לא בריצוי שניהם ואח"ז באו שניהם ואמר שמעון שהתפשרו חד ששייך השלישית לו וראובן שתק אי שתיקתו הוי כהודאה או לא. והשיב לכאורה יש לדמות למ"ש בח"מ סי' פ"א שכ"ה ראובן שאמר לשמעון ולוי מנה לי בידכם ואמר שמעון הן ולוי שתק כו' אבל לגבי לוי לא הוי הודאה כו' אך באמת נראה דהא לא דמי אלא למ"ש בסי' קל"ח ס"ו באו שניהם אדוקין כו' עד שכיון ששתק בתחלה ה"ז כמודה לו והסכמת הש"ך כהרא"ש דאפי' עשה כן בפני עדים וא"כ הכא כוון ששניהם האחינו לשליש דהוא מהימן כבי תרי וכ"ז שהוא ביד שליש הוי כתפסי תרווייהו (עי' בתו' רישי ב"מ ר"ה ויחלוקו) וכיון שזה אמר בפניו ששייך לו לבדו הוי כתקפה מידו והוא שותק ודאי הוי כהודאה ואין לראובן שום טענה עוד כו' ע"ש:
(ג) מביא עדים. עבה"ט ועי' בתשו' שמן רקח ח"א סי' ס"ז מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |