ביאור הגר"א/חושן משפט/קלח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) (ליקוט) וע"ל סי' רע"א כו'. ר"ל שם בטור שכ' דעת הרא"ש דרכוב לא קנה אלא ברגליו כשמואל בגמ' שם אבל בש"ע לא הוזכר אלא דעת הרי"ף ורמב"ם דרכוב קנה כמ"ש כאן ועמש"ש (ע"כ):
(ב) או יושבים בצד. שם ב' א' מאי מצאתיה ראיתיה כו' ושם יו"ד ב' מתיב כו' ראה את המציאה כו' כי תקינו רבנן כו' א"כ בכה"ג ה"ה מצאתיה ראיתיה:
(ג) או בחצר. נלמד מד"א דסמטא וכמ"ש שם יש לה חצר ויש לה ד"א:
(ד) מיהו אם. ר"ל שלא השכירו וע"ל סי' רס ס"ד והוי כמו טלית יוצאת מתחת ידו של א' שם מ' א':
(ה) בנק"ח. כדין שבועת המשנה כמ"ש הגאונים בריש כל הנשבעין ועברא"ש שם וכמש"ל סי' פז ע"ש:
(ו) ואם אמר אחד לחבירו. כמש"ל סי' פז סי"ב אע"פ שהנשבעים כו' וכמ"ש בגמ' דכתובות וב"ק וב"ב האומר אי אפשי בתקנת חכמים כו' וכן כאן יכול להפוך אף על חציו שלו היסת על חבירו רק שמגלגול שבועה נשבע על הכל בנק"ח:
(ז) ואם גם השני. ר"ל שהיפך את הכל עליו היסת כנ"ל והוא חזר והפך עליו וכמ"ש שם ואם יחזיר הנתבע ויהפך כו' ע"ש:
(ח) שנים שהיו. תוס' שם ד"ה ויחלוקו תימא כו' וי"ל כו' וכ"כ בב"ב שם וכן כאן שהגג הוא בין שני הבתים ונסמך על ביתם:
(ט) (ליקוט) ישבע שי"ל בה. כמ"ש בס"א אבל יש לחלק דכאן א"צ לישבע שי"ל בה דהא מודה לו בחציה (ע"כ):
(ליקוט) ישבע שי"ל בה. והרי"ף והרמב"ם השמיטוה ותמהו עליהם הר"ן ונ"י שם (ע"כ):
(י) ואם הוא דבר. עברא"ש שם ומן הדין היה לו ליטול כו':
(יא) שאין ביד שום כו'. הרא"ש שם מדאמרינן שם ש"מ האי סודרא כו':
(יב) והשאר חולקים כו' ויש. הלא"ה אין נשבע רק היסת מדאמרינן שם ש"מ האי סודרא כו' מ' דמאי דתפיס כאלו אוחז בלבד וכמ"ש שם ו' א' בד"א ששניהם אדוקים אבל כו' דאל"כ האיך הוכיח ר"ח כמאן דפסיק אבל ע"י גלגול נשבע בנק"ח כנ"ל:
(ליקוט) והשאר כו' ויש כו'. אבל הרא"ש כ' דעל כולם נשבע דאל"כ מאי קמ"ל מתנ' היא וכ"פ תוס' שם (ע"כ):
(יג) באו שניהם. כדין כל ספק דממונא וכמ"ש בב"מ פ' השואל ק"ב ב' בענין המרחץ ובב"ק פ' הגוזל עצים בענין המוגרמתא ע"ש:
(יד) (ליקוט) אע"פ כו'. כדין ספיקא ועוד דמ' שם בסוגיא דאין מוציאין מדאיבעיא להו שם מאי הוי עלה דמסותא ואת"ל דמוציאין מידו הרי איפשטא כמש"ש את"ל תקפה כו' ת"ש דההיא כו' (ע"כ):
(טו) וי"א דאפילו. זה לא קאי אלא ארישא ששתק לגמרי דבסיפא שחזר וצוח ודאי נאמן בראיה וכמ"ש ת"ש בד"א כו' המע"ה כו' אלא כו' ש"מ דבראיה נאמן וכמ"ש למטה בס"ז בהג"ה בלא ראיה מ' דבראיה נאמן והוא דעת הריטב"א שהקשה בגמ' שם דקא' אלא שתקפה א' בפנינו והקשה דלמא ששתק לגמרי ותירץ דא"כ לא מהני ראיה כמ"ש כאן דהודאת כו':
(טז) חזר אחד כו'. זה לא קאי אלא אסיפא שחזר וצוח ולכן כ' בהגה בלא ראיה כנ"ל ואזיל לטעמיה שפ' כן בכל ספיקא דדינא כמ"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו וי"א הולכין ג"כ לשיטתן כמ"ד תקפו כו':
(יז) או נתגבר. דאם היה נאמן בזה היה נאמן ג"כ בטענה דשכרתיה במגו דחטפה:
(יח) וי"א. דס"ל דהוי מגו במקום עדים כמ"ש תוס' שם וכן מוכח בגמ' דנאמן דאל"כ ל"ל למימר דאמרינן ליה עד השתא חשדת כו' והלא אפי' בטענת חטפה דליכא האי טעמא אינו נאמן ועל סברת הרמב"ם תי' הריטב"א דמיירי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר דהיה נאמן לומר שכרתיה אי לאו האי טעמא אבל טענת חטפה בלא"ה אינו נאמן אפי' בדברים כו' כמ"ש בשבועות דאחזוקי אינשי בגנבי כו':
(יט) ולכן אם. דכאן לא הוי מגו במקום עדים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |