פתחי תשובה/חושן משפט/קיא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בע"ח של הבן גובה ממנה. עיין בשולחן ערך אה"ע סי' פ"ה סעיף י"א בהגה:
(ב) עוד בעל חוב מאוחר. עיין בתשובת נודע ביהודה (תניינא חלק אה"ע ס"ס קמ"ח) שנשאל אם יש חילוק בזה בין מלוה ע"פ למלוה בשטר דשמא אם המאוחר הוא על פה אין המוקדם צריך לישבע. והשיב הדבר פשוט שאין שום חילוק כיון שהלו' מודה לבע"ח המאוחר שהוא חייב לו נמצא שהמוקדם מפסידו שאלמלא הוא הי' המאוחר גובה וכיון שמפסידו דינו של המוקדם כאילו בא לגבות ממשעבדי שאינו גובה אלא בשבוע' ותבע שהרי גם המאוחר יש לו שטר אכאי ניחוש שמא נפרע השטר והרי המוקדם צריך לישבע נגד המאוחר אף שהמאוחר לא על שטר ונשבע כמבואר בסימן פ"ב ס"ב ואם כן ה"ה אם המאוחר הוא חוב על פה עכ"ל
(ג) ביד הלוה בני חרי. עמ"ש לעיל סי' ק"ז ס"א סק"ב בענין אם הבני' חרי הם מטלטלים:
(ד) אלא חולקים. עבה"ט ועיין בת' שבו"י (ח"ב סימן קס"ב) אודות ג' בע"ב שנתנו כ"א סחורתו להוליכו ליומא דשוקא ונאנסו מן העגלון בדרך ואין שומת הסחור' שוה רק הי' לאחד ג' מאות ולאחד ב' מאות ולאחד מאה ותבעו שלשתן להעגלון לפני הערכאות לשלם כדינם ויצא פשר דבר לשלם סך מה לכולם יחד ונשאל כיצד יחלקו הממון והשיב לכאור' נרא' דיחלוקו בשוה ולדמות להא דאיתא בח"מ סי' ק"ד ס"י כו' אד באמת לא דמי כמבואר בתוס' כתובות דף צ"ג ע"א ד"ה רבי אומר כ' וכה"ג מחלק הסמ"ע בסי' קי"א סקי"ח בנותן מתנ' לאנשים כו' וה"ה בנ"ד שנתפשרו יחד לפי אומד וערך שהי' היזיקם כך הן שמין ועוד דבכל הדינים קי"ל הבא מחמת עו"ג דינו כהעו"ג ובדיניהם אף לענין חוב גובין לפי ממון ובודאי כל כה"ג דינא דמלכותא דינא ע"ש:
(ה) דה"ה אם הניח יתומים קטנים עיין בת' ר"ע איגר ז"ל (סימן קל"ט) שנסתפק לדע' זו דהבע"ח גובים מלקוחות וא"י לומר הנחתי לך מקום לגבות מבני חרי לכשיגדלו היתומים מה דינו בכתובה אי נגבית ג"כ מלקוחות בכה"ג וא"י לומר הנחנו לגבות מית"ק אף דהדין דכתוב' נגבית מית"ק (כדלעיל סימן ק"י ס"א) מכל מקום כיון דהטעם הוא משום חינא ובכה"ג שיש לקוחות כיון דאם יהי' הדין שלא לגבות מית"ק תגבה מלקוחות אזדא לטעמא דחינא י"ל דאינ' גובה מית"ק וגובה מלקוחות או דלמא כיון דבליכא לקוחות גובה מית"ק יכולים לומר הנחנו והניח בצ"ע עש"ק:
(ו) דאם נראה לב"ד כו'. ע' בת' הרב מו"ה משה רוטנבורג (חח"מ סימן י"ט) שכתב דיש להבין כוונתו במה יהא נרא' לב"ד אי נימא דהכוונה אם לא נשאר לו עוד קרקע אחרת ואף אם יש לו מטלטלין שייך הברחה או שמא יאבדו או אם הכוונה דהוא עני ביותר דלא נשאר לו מאומה או די"ל שזה וזה אינם מעכבים מכירתו דאף שאין לו עכשיו שמא יהי' לו אח"כ בזמן גבייתו אלא הכונה דאם יודעין בו שמכר כדי להבריח או שרוצ' להרחיק נדוד וכדומה והאריך בזה ומסיק דנרא' פשוט וברור דכונת הרמ"א כאן במ"ש דאם נרא' לב"ד כחלוקה הג' שכתבנו שר"ל אם ראינו שדעתו להברחה או להרחיק נדוד כו'. וע"ש עוד בעובדא בשנים שהיה להם בית בשותפות ונשרף הבית ונשאר להם הקרקע וטען האחד על חבירו גיד או איגוד איני רוצה להיות עמך בשותפות והיה על זה שכנגדו בע"ח וכתובת אשה והמה רוצים לעכב המכיר' מחמת שעבודם ושם המנהג מקדם בטענה זו דגוא"א שנותנין לזה הטוען החלטה מבית דין ועתה נסתפקו בנד"ז אם יתנו לו הב"ד החלטה שבזה נפקע שעבודם של בע"ח והאשה ואף אם יהי' על פי הדין ליתן לו החלטה נסתפקו אם יש כח ביד בעלי השעבודים לעקל מעותיו בבית דין או ילקח בהמעות קרקע כדי שיהי' שעבודם קיים מחמת שלא נשאר לבעל דין שום קרקע והוא איש מסכן רק שהוא בעל מלאכה. והשיב באריכות ותו"ד דהא ודאי דאם ע"פ הדין ליתן לו חלטה אין בעלי השעבודים יכולים לעכב המכירה ולא לעקל המעוות כמו במוכר לעו"ג בסימן קי"א סי"ג כו' אלא דזה יש להסתפק דאיך נפקיע שעעבודם של אלו בידים במה שנותנים לו מב"ד החלטה ובזה נפקע שעבודם לגמרי דאף בעת שיגיע זמנם לפרוע א"י לטרוף ממנו אך נראה דז"א דכיון דיכול לכוף בטענה זו דגוא"א לבע"ד עצמו כ"ש לבעלי השעבוד דודאי לא אלים שעבוד' יותר מהבע"ד עצמו שהקרקע שלו לחלוטין ואינו רוצה למוכר' אף אם יתנו לו כמה וכמה ומ"מ זה כופהו ע"פ הדין בטענה זו דגוא"א כיון דלית ביה דין חלוקה ולא מהדר ליה עמו ומכ"ש דטענה זו יועיל גם נגד בעלי השעבודים שיאמר להם. אם תרצו שיהיו שעבודכם קיים קנו חלקי או אני אקנה כולו ואף שאינו נותן להם שום דבר וגם אינם יכולים לעקל המעות מה לו בכך וכמו דעשיר יכול לומר נגד העני גיא"א אף שיודע בודאי שאין העני יכול לקנות מכל מקום מאי איכפת ליה שיהא הוא נפסד מה שמגיע לו ע"פ הדין בטענה דגוא"א בשביל שחברו עני ומכ"ש דאינו מחויב להיו' נפסד בשביל שנפקע שעבודם של אלו ממילא כו' והאריך בזה (במ"ש הרמ"א בסי' קע"א ס"ו דא"י לטעון גוא"א בפחות משוויו ובמ"ש שם ס"ה דא"י לכופו לחלוק היכא דהבית יהא נפסד יותר מחומש ובמ"ש שם סי"ד אין אומרים במשכנתא גוא"א ובדברי הש"ך שם סקי"א) והעל' דנראה ברור בנ"ד דאין משגיחין באשה ובע"ח ונותנין לו החלטה כמו שנהגו מקדם. ומסיק וכתב ועוד נרא' בנ"ד דבלא"ה אם בשעת הלואת הלו' מהמלוה או בשע' נישואין של הבעל עם האשה הית' לו קרקע זו כבר בשותפות עם השני ודאי דא"י לעכב טענת גוא"א דמתחל' אין שעבודם חל להפסיד להשותף טענתו שזכה בו מצד הדין ואדרבה הוא מוקדם נגדם בכח טענה זו ע"פ הדין וכן אם קנה הקרקע בשותפות עם השני אחר הנישואין וההלוא' ג"כ אין כח לשעבודם מעיקרא להפסיד לזה טענתו דתיכף בשעת הקניה אשתעבדו זה לזה בטענת גוא"א ולא קנה יותר והוה כמי שלא קנה אלא חלק פחות אלא דכל פלפול הנ"ל הוצרכנו בהיה לו הקרקע בשעת הלוא' והנישואין לו לבד בלי שותפות ואח"כ נשתתף עם השני די"ל בזה דלא היה יכול להפסיד שעבודם וכן כשהיה בבית מקודם כשיעור חלוקה וכבר בארנו דלפענ"ד דלא הפסיד השותף זכותו שזכתה לו תוה"ק בשביל שעבודם של אלו עכ"ד ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |