אורים/חושן משפט/קיא

אורים ‏ חושן משפט קיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אבל אינו טורף וכו'. אע"ג דקי"ל שעבודא דאורייתא וא"כ לקח שעבודו מ"מ תקנו רבנן דלא יגבה משום דמאן דיזיף בצנעה יזיף ולא ידעי לקוחות למזהר וכן במתנה דאי לאו דעביד ליה נייחא לא הוה קיהיב מתנה:

(ב) בין מטלטלין. ואם שעבד נכסים המשועבדים לכתובה בלי רצון אשתו אזי דינם כל מה שחל עליו המכירה אם מכרן כן חל עליו השעבוד וכל שאין חל עליו מכירה כמבואר בא"ע לא חל עליו השעבוד:

(ג) מטלטלין. כתב הסמ"ע דאם נתן אחר מתנה לאשה דהבעל אוכל פירות אין לב"ח בפירות ועיין תומים דהעליתי אם הבעל נתן לאשתו מתנה דקי"ל אין הבעל אוכל פירות רק בפירות ילקח קרקע ומזה הבעל אוכל פירי אלו פירי דפירי אין לב"ח בו כלום אבל אם בשעת מתנה התנה בעל שיהיה הפירות שלו הוי שיור וב"ח גובה מהן:

(ד) אבל המלוה בשטר. הן שראו נתינת מעות וכתבו שטר או שהודה בפניהם שחייב לפלוני וצוה להם לכתוב שטר דקי"ל כרוב פוסקים דא"צ העדים לראות נתינת המעות ש"ך ופשוט:

(ה) אפילו אינו מפורש וכו'. דקי"ל אחריות ט"ס הוא ולא שדי אינש זוזי בכדי ומסתמא התנה באחריות והעדים שכחו לכתוב סמ"ע ודעת רוב מחברים אפילו ידוע שלא התנה מ"מ אמרינן סתמא נתכוון לאחריות וה"ל כמו התנה עד שיתנה בפי' שלא באחריות:

(ו) הקדשות וכו'. עיין מש"ל בסימן רנ"ה כי דין זה צ"ע אם כל הפוסקים שויה בזה ע"ש:

(ז) התנאי קיים. דאדם יכול להתנות בפי' מה שירצה ולא דמי למתנת בית חורון דאמרינן כל מתנה שא"י להקדישו אינה מתנה דשם לא התנה בהדיא אבל בהתנה בהדיא תנאי קיים וא"כ אם יבא ב"ח לגבות הימנו הרי לא קיים תנאי ומתנה בטלה והשדה חוזרת לנותן ומה לו לב"ח בשדה של איש אחר. ולכן אם גם הנותן חייב לב"ח רק המתנה היה מוקדם לשטרו גובה בממ"נ:

(ח) והתנה עמו המוכר וכו'. דאם התנאי בטל הרי זה מחויב להחזיר דמי זבינא. ועוד טעם אחר נתן רבינו טור (ואחריו ב"י ס"ס צ"ט) משום דמה נ"מ למוכר להתנות תנאי זה ואין זה אלא הלוקח פייסהו לכך והוי הברחה ע"ש ונ"מ בין שני טעמים אם נתייקר הקרקע א"כ לטעם ראשון אין לו לב"ח במותרת השויה מדמי זבינא וכן אם ישנו כאן עוד ב"ח מאוחרים לזה הב"ח ולגבי שדה לו משפט קדימה אבל אם המכר בטל מכח תנאי רק בא לגבות זוזי שביד המוכר על זה במעות אין דין קדימה ויחלוקו. אבל לטעם השני מקח קיים וגובה מכל הקרקע ולו משפט קדימה. ומסתימת הטור והש"ע משמע כטעם השני:

(ט) ואין לו בן אחר. דא"כ במות האב הרי זה טורף ואי דעי"כ לא מקיים התנאי ונתבטלה המתנה מה בכך הרי חוזרת השדה משום ירושה וב"ח גובה הימנו ועיין תומים דהארכתי בישוב דברי הרא"ש דנראה אם לא כתב לו דאקני וגם לא נתן נכסים סתם רק מהיום ולאחר מיתה דאין לב"ח בו כלום ע"ש מילתא בטעמא. וע"ש דבררתי דאין הבדל לדינא אם כתב בלשון ע"מ או בלשון חוץ אע"ג דקי"ל חוץ שיורא הוא ולא תנאי ע"ש:

(י) בן אחר. וה"ה ביש לו בנים הרבה טורף הב"ח על כל פנים חלק שהיה מגיע לו בירושה דאם נתבטל מתנה הרי יורש חלקו ובזה בא הב"ח וגובה סמ"ע ופשוט:

(יא) אפטרופוס וכו'. עיין לקמן סימן קמ"ז מ"ש שם:

(יב) אפילו יש נאמנות. לעיל סימן פ"ב הביא הש"ע שני דיעות אם נאמנות מועיל וכאן סתם והכריע דאין נאמנות מועיל נגד ב"ח מאוחר ומ"מ צריך מאוחר לקבל בחרם סתם שאינו יודע שמוקדם לא נפרע רק מזקיקו לשבועה בחנם סמ"ע:

(יג) אפילו הם זיבורית. דד"ת ב"ח גובה מזיבורית רק מפני תקנת המלוים ולוים תקנו בבינונית ולגבי לקוחת לא תקנו כמו שלא תקנו בשל יתומים ולכך כל שיש לו מקום לגבות מב"ח אין לו בנכסים משעובדים והיא הדין אפילו יש לו מטלטלין ללוה אף דלא משתעבדי מ"מ מיניה אפילו מגלימא דעל כתפאי אין טורף מן לקוחת ועיין תומים:

(יד) לא יטרוף כו'. עיין תומים דהעליתי ראובן שיש לו על שמעון שני חובות אחד בשטר ואחד בע"פ וגבה מנכסי בני חורין של שמעון לחובו שבע"פ וחובו שבשטר בא לגבות מלקוחת והלקוחת טוענים הנחנו לך מקום ומי צווך שגבית מב"ח למלוה ע"פ שלך ע"ש דאם הגבייה היה מן מטלטלין או דאקני וכדומה שאין בו משפט הקדימה וא"כ אם מלוה ע"פ קדם וגבה גבה א"כ שפיר יכול לטרוף מלקוחת כי יאמר כדין גביתי למלוה ע"פ כי מה שגבה גבה אבל אם היה לו למלוה בשטר קדימה והוא גבה מבני חורין למלוה ע"פ א"י לטרוף מן לקוחת למלוה בשטר כי יאמרו הנחנו לך מקום ועיין תומים:

(טו) לפיכך וכו'. הך מילת לפיכך מוסב על לבסוף דאם אמר אחריו כל הקודם בשטר זכה דהאחרון לגבי ראשון ה"ל כנכסי ב"ח ואין נפרעין משעבדי במקום שיש ב"ח:

(טז) לט' חלקים. כאן כולי עלמא מודים דחולקים לפי ערך ממון אע"ג דקי"ל לעיל סימן ק"ד בחובות דחולקין לפי חובם דשם תליא בשעבוד ושעבוד שניהם של מנה ושל ר' באים כאחד משא"כ בזה דהולכין אחר אומד דעת הנותן דהיה כוונתו להרבות לא' יותר מהשני וא"כ אזלינן בתר דעתו ליתן לזה יותר מזה לפי ערך:

(יז) כל הקודם בשטר זכה. ואם יש לאחרון זיבורית ושלפניו בינונית גובה מאחרון דה"ל ב"ח נגד קמא וכתב הריא"ז בהגהת הרי"ף פ' ניזקין דאם נתן בינונית במתנה לבנו ושייר זיבורית מ"מ גובה מבינונית והביאו הכה"ג ונראה דס"ל כהנך רבוותא בא"ע סימן ק' דמתנה לבנו לא קרוי מקבל מתנה כלל רק ה"ל כיורש אבל להחולקים שם אף בדין זה חולקים:

(יח) ולא חיישינן לקנוניא. דבאמת פרעו רק הניח השטר בידו כדי לטרוף מלקוחת כי לא אמרינן כן כיון דליכא ריעותא ושטר צוואה בידו מיהו צריך לישבע כדין כל הבא לפרוע מן נכסים משעובדים ועיין לעיל סימן מ"א מ"ש שם:

(יט) כיון שאינו בעירו. דזה דאין נפרעין מן משעובדים במקום שיש ב"ח הוא מתקון עולם ואין זה תקנה שיצטרך המלוה לטרוח ולהוציא מנה על מנה רשב"א ועיין תומים:

(כ) לפי ראות הדיינים. ודעת ג"ת וכן כה"ג דיותר משלשה פרסאות רחוק ודאי דלא יכול לדחותו רק בתוך ג' פרסאות תלוי בעיני דיינים אם נראה להם שמ"מ יש טורח רב למלוה א"י לדחותו. אין דבריהם מוכרחים כיון שאין טורח למה לא יוכל לדחותו ומה בכך שרחוק ג' פרסה כיון דאין בו כ"כ טורח והרשב"א בתשובה דכתב ג' פרסאות דימה אותו באם הלוה אומר לב"ד הגדול נלך דיש הבדל בין רחוק ג' פרסאות או קרוב והך דינא גופיה השמיטו המחבר ורמ"א לעיל סימן י"ג ולא חלקו במרחק הפרסאות ע"ש ולכן אין לזוז מדברי רמ"א ועיין תומים דכתבתי לדעת דס"ל שעבודא ל"ד בלא"ה אין מקום לדין זה ולעולם צריך הב"ח לחזור על בני חורין ע"ש:

(כא) כגון שסילק שעבודו. ואם חייב לו על תנאי אם יהיה כך יתחייב לו מעכשיו וקודם שנתקיים התנאי סילק שעבודו מב"ח ואח"כ נתקיים התנאי וחובו ברור הרי זה דומה לכתובת אשה בחיי בעלה דג"כ לא בריר אם תבוא לכלל גביה ודעת ר"ח ותוס' דאף דסילקה לא הוי אפסיד בידים וה"ה בזה ותליה במחלוקת רבוותא א"ע סימן ק' ע"ש:

(כב) אינו גובה. וה"ה היה שני לקוחת זא"ז ומחל וסילק שעבודו מהשני א"י לגבות מהראשון דאפסיד אנפשיה דסילק מהשני גמרא כתובות שילהי מי שהיה נשוי:

(כג) אבל גזלם אנס וכו'. הטעם משום דלא דמי לנשתדף דשם כלים לגמרי אבל כאן הנכסים הם כאן רק אריה דרביע עליה שהם ביד אנס ועתידים בעלי זרוע ליפול ועיין תומים כי כתבתי דין זה במחלוקת אתמר וצ"ע לדינא כי נראה כדעת החולקים. גם כתבתי אף לדעת זו ה"מ כשנפל ביד אנס אחר הלואה אבל אם בעת הלואה כבר היה ביד אנס לכ"ע טורף משעבדי ע"ש:

(כד) אם המיר הלוה. עיין תומים דכתבתי לדעת הרשב"א שהביא המחבר בגזלן אנס דכתב הרשב"א וה"ה במכרן לגוי אלם ג"כ דא"י לטרוף משעבדי צ"ל דמיירי בדיניהם יכול הישראל לטרוף כי כך הדין רק הגוי בעל זרוע ולכך לא הוה כנשתדף כי עתידים בעלי זרוע ליפול אבל כאן מיירי שהמיר ובדיניהם ונימוסם אין יכול לגבות וא"כ בזה לכ"ע הוי כנשתדף וגובה משעבדי ע"ש:

(כה) יתומים קטנים. הואיל ואין נזקקין ליתומים קטנים ה"ל כנשתדף וגובה ממשעבדי ועיין תומים כי בררתי דרוב פוסקים חולקים ולית הלכתא כרשב"א בזה:

(כו) אע"פ שלא יוכל לטורפן. פי' אפילו כתב ליה מטלטלין אגב קרקע מ"מ מתקנת השוק א"י לטורפן מ"מ א"י לעכב דיאמר אני אפרע לך וה"ה במוכר לגוי יכול לומר כן:

(כז) ונתרשל וכו'. וה"ה אם הרחיב הזמן להדיא דלא עדיף מערב לקמן סימן קל"א ס"ד ע"ש:

(כח) וא"צ ליקח חצי שדה. דכמו דהלוה עצמו א"י להגבות חצי שדה כן הלקוחת ויורשים אבל שדה שלימה דיכול הלוה לגבותו מאיזה בינונית שירצה כן הדין ביורשים ולקוחת:

(כט) למה לא תבעת מראשון. כי אולי שכחה הוא או היה לו טעם שלא ביקש להתגרות בראשון ומ"מ בשטר ישן יש לב"ד לחקור ולבדוק היטב אם אין בו רמיה:

(ל) לא הפסיד כו'. דאין לו טענה בגוף השדה עד שנאמר שלא היה לו לחתום על מכירה כדלקמן סימן קמ"ז רק יש לו שעבוד ושעבודו נשאר אפילו במכרו להשני ואפשר דהשני נח לו לטרוף הימנו וגם אולי יפרע לו הלוה ממקום אחר ולכך יכול לחתום:

(לא) ומינה לוי וכו'. עמש"ל סימן קמ"ז:

(לב) אם הם קרקעות. דבמטלטלין לדידן אפילו כתב מא"ק ומכרם ונתנם לא טריף מפני תקנות השוק:

(לג) בכל פעם אחזירנה. עיין תומים דכתבתי דלא תקשה מן לעיל סימן מ"ב וע"ש אם מחייב להחזיר בחיים או אף יורשים יכולים להחזירו ואם אמר לי מחויב להחזיר לנותן ולא ליורשיו ועכ"פ אסור לקלקל בשדה כדי שיכול להחזירו בעין כמו שקבלו ע"ש:

(לד) והוריש וכו'. דס"ל כמו מיניה א"צ לדאקני ה"ה ליורשים דקי"ל מלוה ע"פ גובה מיורשים והי"ח ס"ל דגרע מן מטלטלין דיתמי ולא גביה מיורש דלא משתעבדי כלל ועיין תומים שהמלצתי בעד הרמב"ן שהוא מכת החולקים ומ"מ כבר הכריע המחבר ורמ"א לקמן ס"ס קי"ב כדעת הראשון דלגבי יורש א"צ דאקרי ועיין תומים דלענין מתנת ש"מ יש לומר דבעינן דאקני כדעת הב"ח ע"ש:

(לה) הדין עמו. כי מה נ"מ ללקוחת אם שמעון פרע לראובן או לא סוף כל סוף המה משועבדים לשמעון כי מוכר שלהם יהודא חייב לשמעון בשטר וכיון ששמעון מודה לראובן אין להם תו טענה:

(לו) ואפילו קנו וכו'. דמהנ"מ דסוף כל סוף הם צריכין לשלם לשמעון ושמעון מודה דחייב לראובן:

(לז) אם מכר. עיין מ"ש לעיל בס"ס פ"ה ומזה תבין סעיף זה על בוריו ע"ש:

(לח) יחלוקו. היינו בדכתב לשניהם דאקני או לא כתב לאחד מהם דאקני אבל אם כתב לאחד דאקני ולהשני לא כתב עיין מש"ל בסימן ק"ד כי י"ל לאותו דכתב דאקני משתעבד ופשוט:

(לט) וכתב לראשון אגב. וגם דאקני כתב דהא הלואה נעשה אח"כ וגם ב"ח מכאן ולהבא גובה א"כ ברור דצריך דאקני רק מ"מ צריך אגב דמיירי דהם לית להו קרקע רק מטלטלין ובמטלטלין צריך אגב דאל"כ לא משתעבדי ולית בהו דין קדימה אבל ביש להם קרקע כיון דמשתעבד מדר"ן א"כ א"צ אגב דה"ל כאלו יש ללוה שלו קרקע ועיין תומים דכתבתי דבזה הדין ביש לו קרקע אף רשב"א מודה ולא נחלק אלא במטלטלין אי משתעבד באגב וע"ש:

(מ) הדין עם יהודה. ואם גוף השטר הנמכר היה הלואתו אחר שהלוה יהודה צריך ליהודה ג"כ דאקני דהא הך דאקני הוא סמ"ע וקמ"ל בזה דלא אמרינן בשטרות תקנת השוק דהוא מילתא דלא שכיח שימכור שטרו דהא בידו למחול וכדומה ולכך אין בו מהתקנה. ועיין מש"ל ס"ס פ"ה ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.