אורים/חושן משפט/סז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אוריםTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png סז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) בזמן שהיובל נוהג. דכתיב וזה דבר השמיטה וכו' בשני שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת כספים וזהו היה כל שמיטה ושמיטה ואחת השמטת קרקעות דהיינו ביובל שכל הקרקעות הנמכרות חוזרים לבעליהן וכל זמן שהיובל שהיא שמיטת קרקע נוהג אף שמיטת כספים בשמיטה נוהג בכל העולם שהוא חובת הגוף אבל כשאין היובל נוהג שאין כל יושביה בארץ ישראל אף שמיטת כספים אין נוהג:

(ב) ומד"ס וכו'. והא דלא תקנו גם כן ליובל שיהיה נוהג לזכרון היובל כתבו התוס' דאם כן בשנת מ"ט ושנת חמשים לא היו יכולין לעבוד עבודת האדמה והנס שיעשה שנת מ"ח לארבעה שנים לא הי' כי אינו מהתורה ולכך לא קבעו ותירוץ זה אינו מספיק למאן דפסקו כר' יהודה דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן אם כן לא קרה שיהיה היובל ושמטה זה אחר זה תכופים ורצופים כי אם בחמשים שנה ראשונים שהיה בשנת מ"ט ויובל אחריו בשנת חמשים אבל מכאן ואילך לא יקרה כמעט כלל שיבואו רצופים צא וחשוב והסמ"ע נתן טעם הואיל ויובל אין נוהג רק בארץ ישראל לא תקנו משא"כ שמיטת כספים נוהג בכל מקום וזה דוחק ויותר נראה הואיל ושמטה כשמטת עבודת ארץ נוהג אף שמיטת כספים תקנו ולא רצו שיהיה המצוה חציה נוהג וחציה אינו נוהג אבל יובל שבטל מכל וכל לא תקנו חז"ל. ועי"ל בשלמא שמיטת כספים הוא שב ואל תעשה ונח להם להפקיר ממון בשב ואל תעשה כדמשני אביי גיטין דף ל"ה ע"ב מה שאין כן יובל הוא בקום ועשה שזה מוחזק בשדהו ובשנת יובל יחזיר אותו לארצו חכמים לתקן:

(ג) שהיה צוח ככרוכיא. עיין בתומים שהארכתי בזה בדברי תוכחת מוסר שיש להחמיר ובפרט כי רמב"ן סבירא ליה דהוא דאורייתא בזמן הזה ואם כן הירא וחרד לדבר ה' מי לא יחוש לדבריו:

(ד) טעם למנהג. הרא"ש כתב דהוה להו כאילו התנה הואיל והכל אין משמטים בשביעית ועיין בתומים ע"ש בזה וכתבתי דיש מקום לסמוך בשטר שיש בו אחריות נכסים והיינו כשמפורש בו אחריות אבל כשאין מפורש אע"פ דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא מכל מקום לא מהני וכן משמע שם מתוס' להדיא ע"ש:

(ה) והעיקר ששנת ש"כ וכו'. עי' בתומים שהארכתי בזה לבאר מקום ושרש המנין זה ואני נותן לך כלל קצר לדעת תמיד איזה שנה בשמיטה אם תדע כמה מנין לבריאת עולם השלך כל מאה ומאה וקח לך רק שנים מהם וצרפם למספר למנין זיי"ן והשלך אותם שבעה שבעה והנשאר הן שנת שמיטה דרך משל בעת הזה הוא שנת חמשת אלפים ותקט"ל קח חמשת אלפים ות"ק שנים השלך אותם מאה ומאה וישאר שנים מכל מאה הרי כאן ק"י שנים השלך מאה כמקדם וישאר י"ב שנים צרפם עם הט' שנים הם כ"א שנים והם עולים בשבעה שבעה וכן הוא כי שנה זו היא שנת שמטה. השם יזכנו לעלות לציון ברנה ושם נקיים מצוה זו על בוריה כימי עולם וכשנים קדמוניות:

(ו) שיש בו אחריות נכסים. דעדיין מחוסר גוביינא ועיין בתומים מה שכתבתי ליישב בזה מנהגנו ע"ש:

(ז) עד סוף זמנו. פי' הסמ"ע אם שביעית הוא בתוך הזמן שקבע אבל לאחר כך שכבר עבר זמן שקבע ואם כן אחר כך יכול לסלקו אז שביעית משמטתו ולפיכך הקשה איך התחיל אם יכול לסלקו בכל עת משמע אם אינו יכול לסלקו בכל עת תו אין שביעית משמטתו ונכנס בדחוקים ועיין בתומים כי גם מ"ש עד סוף זמנו פי' עד זמן שקבע ולאפוקי שאין זמן קבוע כלל לסלקו כמ"ש דיכול לסלקו בכל עת הא יש זמן אף שעבר זמן י"ל אתרא דלא מסלקו קרוי:

(ח) שסיים לו השדה. אע"פ שיכול לסלקו ולפרוע מכל מקום הואיל וייחד לו שדה לענין שמיטה ה"ל כגבוי ועדיף יותר ממשכנתא באתרא דמסלקי דאינו אפותיקי לגביית חובו רק לאכילת פירות כן דעת הרמב"ם:

(ט) אפילו יום א' וכו'. דעת הסמ"ע דקאי על סיים לו השדה דהוא עדיף ממשכנתא אבל במשכנתא מודה דבעינן כל שאין יכול לסלקו כלל והט"ז השיגו ועי' תומים מ"ש בישוב דברי הסמ"ע ומ"מ לדינא העליתי דדעת מחבר הואיל ושמיטה דרבנן להקל כדעת רשב"א דאפילו אם א"י לסלקו רק יום א' דלא יהיה משמט אף דלענין רבית ולענין בכורה לא קי"ל כן: ולדעת שיטה זו א"כ לפי דקי"ל כל משכנתא שתא בסתם אתרא דלא מסלקי מקרי אם לא שהתנה בפירו' שיכול לסלקו אפילו תוך שנתו בכל אופן:

(י) פלגא שהוא מלוה. דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ופלגא פקדון ברשותו ואינו נשמט אבל פלגא מלוה קרינן ביה לא יגוש ועיין תומים שכתבתי כי הרדב"ז חולק ונראין דבריו וזה התנצלות לנו כי רוב הלואות שלנו הם בעיסקא ואין משמט ע"ש:

(יא) שותף וכו'. דה"ל כל מה שיש ביד כל אחד חלק חבירו כפקדון בעלמא דהא ברשותו קאי לכל דבר ואין השני מחייב באחריותו:

(יב) ערב שפרע וכו'. כיון שכבר פרע הרי לו על הלוה חוב והרי הוא לוה שלו ומשמט:

(יג) משמטת שבועתו וכו'. דכתיב וזה דבר השמטה אפילו דברים משמט והיינו שבועה:

(יד) ונשבע לשלם וכו'. דכל ענין שבועה היה כשיהיה חייב לשלם והגע עצמך אלו מחלו המלוה וכי היה מחויב לקיים שבועתו ומה לי מחלו הוא או מחלה התורה אפקעתא דמלכא הוא. וכתב הסמ"ע ה"ה בהגיע זמן פרעון ערב שביעית והוא נשבע לפרוע עכ"פ תוך שני שנים ובנתיים היה שביעית גם כן פטור ועיין בתומים דדין זה צל"ע:

(טו) והוא בכפירתו וכו'. כיון דכבר נשבע לא היה המלוה יכול לנגוש אותו כלל משא"כ כשהודה קודם שביעית הרי המלוה יכול לנגושו לשלם כפי הודאתו וכן אם לא נשבע רק כפר בעלמא קודם שביעית הא אמרינן שביעית משמט שבועה. ולכך אף אם הודה אחר שביעית פטור. ועיין תומים דאם כפר בדבר שאין עליו שבועה כגון דלא טענו טענת ברי וכדומה והודה לאחר שביעית אין שביעית משמטתו ע"ש:

(טז) וכתבו לו כו'. דוקא כתבו לו אבל אמרו סתם איש פלוני אתה חייב לא הוי כגבוי ולכך לא קשה מהך דסעיף הקודם דכפר והודה דאף דהודה בב"ד מ"מ לא כתבו פסק דין ועיין בר"ש למסכת שביעית:

(יז) הרי זה משמט. דהואיל דאמר לא יחול בו שמיטה ודבר תורה דשביעית משמט וא"כ נתכוון לעקור ד"ת ולכך אין מועיל כ"כ רא"ש בתשובה סימן ל"ג ע"ש:

(יח) אבל אם התנה עמו וכו'. כיון דידע ששביעית משמטו ומכל מקום היה מתנה הרי זה תנאי שבממון ותנאו קיים ולא דמי למתנה על מנת שאין לך עלי אונאה דקי"ל לקמן בסימן רכ"ז דמכל מקום הוי אונאה דשם מי ידע דמחיל דחשב דלא יהיה בו אונאה והרי הוא בדמי שויו אבל כאן הא ידע דיש שמיטה דמשמט. ועיין תומים שהארכתי למה לא אמרינן עשו רבנן חזוק לדבריהם יותר משל תורה דהא שמיטה בזה"ז דרבנן ע"ש מ"ש ליישבו בשני אופנים ע"ש:

(יט) שנמצא שחייב עצמו בממון וכו'. נראה דזה הוא לשון הרמב"ם ולשיטתו ל"ק הא הוי ליה אסמכתא דחשב דיפרע קודם שנת שמיטה הא אלו ידע דלא יפרע קודם שמטה לא היה מתחייב עצמו כלל והרי זה אסמכתא גמורה כמו אם לא אוביר ישלם אלפא זוזי דהא גם זה אינו מחויב דהא אמר ע"מ וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וליכא אסמכתא לדעת הרמב"ם במעכשיו. אבל להחולקין לקמן סי' ר"ז אם כן הוי ליה אסמכתא וצ"ל לשיטתם דהכי פירושו דהוי כמתנה אם יבוא שביעית ולא תפרעני יהיה הזוזי למפרע פקדון גבך ולית ביה השמטה וע"ת כך נמסרו ודוק:

(כ) לשון פקדון. ואעפ"י שחייב באחריות מכל מקום הא מתנה שומר חנם להיות כשואל וה"ל כהתנה שלא ישמט:

(כא) לא אמרי' דהוי כאלו נכתב וכו'. ונתן סמ"ע הטעם דאין להוציא מספק דאולי בכוון השמיטו כי נתכוון לקיים מצות שמיטה. ולפמ"ש בסי' ס"א בתומים דדבר שהוא תנאי גמר ורגילים לכתבו דוקא לא דנין בו אם לא נכתב כנכתב דמי ע"ש לק"מ דהך תנאי רגילים לכתבו ולא לסמוך דיהיה כאלו נכתב דמי:

(כב) או יותר וכו'. אפי' לשבעים שנה דיש בו שמיטות הרבה דמ"ש שמיטה אחת או הרבה. בדק הבית:

(כג) דהשתא לא קרינן ביה. ואם התנה עמו שלא יתבענו בשביעית עיין תומים דיש בו מחלוקת בין רמב"ם לבעה"ת אבל אם התנה שלא יתבענו מעולם כתבתי דנראה לכ"ע אינו משמט:

(כד) המוסר וכו'. פירוש שמסר השט"ח בעצמו לב"ד ואין זה פרוזבול או מסירת מילי הנזכר לקמן סי"ט וס"כ רק כאן מיירי המוסר שטר בעצמו וזהו מועיל אפי' בשמיטה דאורייתא ואין בו תקנת חכמים כ"כ תוס' במכות ע"ש:

(כה) שאף היתר וכו'. עיין בתומים דצריך עיון אי קבלו בסתם אי גם כן אינו משמט אפי' היתר או לא עד שיפרש בשעת לקיחתו אע"פ שאינו שוה כ"כ מכל מקום קבלתיו כדלקמן בסימן ע"ב

(כו) שלא בשעת הלואתו וכו'. אפי' מחזיר לו את הכר בלילה ומחרישה ביום מכל מקום אין שביעית משמטו אבל בזה לכ"ע אינו משמט יותר מכדי שויו דשלא בשעת הלואה לא שייך טעמא דשמואל אבד קתא דמגלא וכו' ואין נקנים מדר' יצחק רק כנגד משכונו:

(כז) הקפות חנות וכו'. כתב הסמ"ע בשם ב"י דוקא חנוני המקיף פעמים הרבה ואין תובע תשלומין רק עד שיעבורו זמנים טובא אבל מי שמכר פעם א' לא הוי בכלל הקפות חנות ועיין תומים שכתבתי דלא נראה כן מדברי תוספ' ור"ן ויתר מחברים וסבירא להו דגם זה בכלל הקפת חנות ולכך אין משמט. וכ' הב"ח דאם הלוהו בפחות מל' יום סמוך לסוף שמיטה אע"פ דקי"ל סתם הלואה ל' יום ואם כן לא היה יכול לתובעו מכל מקום יש בו דין שמיטה ועיין בתומים שהבאתי ראיה לדבריו וצריך לומר הטעם דמכל מקום אי תפס מלוה משל לוה בתוך שלשים יום לא מפקי' משא"כ בקבע לו זמן ע"ש:

(כח) ומקרי זקיפה וכו'. אפי' לא כתב כלל רק בע"פ הוי זקיפה ועיין תומים מ"ש בזה בישוב דברי הרא"ש:

(כט) שכתב בפנקסו כל החשבון. ביחד עיין תומים דלשון רמ"א צ"ע וכן הדין למרדכי בעל הדיעה זו אם אמר כך וכך מדות שמן כך וכך יין ולא הזכיר סכום מעות כלל א"מ אבל אם אמר כך וכך מדות או כך וכך ליטרות בשר שסכומו כך וכך במעות כיון שהזכיר מעות משמט. ולאו דוקא כתב אלא אמר בע"פ גם כן הדין כן וכתב לאו דוקא ואפי' הזכיר רק סכום המדות והליטראות ולא הזכיר מעות כלל וזקפו במלוה דהיינו שקבע זמן אימת יפרע לו משמט אף דלא הזכיר סכום מעות כלל ועיין תומים:

(ל) שכר שכיר וכו'. וכתב סמ"ע הטעם דדרך השכיר להניח שכירתו שנה או שתים ואינו תובעו וזהו דוחק דחכמים אמרו חזקה אין שכיר משהה שכרו ואין בעל הבית עובר בבל תלין. וע"כ איירי דנשלם שכירתו קודם סוף שביעית דאם לא כן בלא"ה שכירות אין משתלמת אלא לבסוף ועיין ירושלמי לר' יוסי. ולכן הטעם פשוט דהתורה לא אמרה רק במלוה ולא בשכר שכיר וכדומה וכן משמע בתוס' בכמה דוכתי:

(לא) ומאימתי וכו'. הואיל והם מתחילה מעשה ב"ד לא יצאו מתורת מעשה ב"ד שיחול בהן שמיטה כי אם בהעמדה בדין כראוי ואיירי שלא כתבו ב"ד פסק דאי כתבו א"מ:

(לב) אין כתובה משמטת. ואפי' נצ"ב שהכניסה לו דהוי חוב גמור גם כן אין משמט עיין תומים מ"ש בזם ליישב דברי הטור וכן כתב הכה"ג בשם מהרשד"ם ע"ש:

(לג) ועל כן מי שקנה שטר וכו'. אפי' למ"ד לא אמרי' הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי אלא לגריעו' מכל מקום הכי דינא דמלכותא סמ"ע ועיין תומים דברשב"א גופי' נתן טעם אחר הואיל ותחילתו של שטר לא חל בו ענין שמטה שוב אין משמט:

(לד) אין השביעית. בזו לכ"ע אמרינן אפי' למעליותא דהרי ברשותו נכנס וע"י בא לכך שנעשה קבלן עבורו ואפי' היה לו שטר מן לוה עבור קבלנות ובו חל ענין שמטה מכל מקום הרי הוא כגוי כמ"ש ועיין תומים כי בזה ב' תשובות רשב"א עולים על נכון. ואם זקפו עליו במלוה ודאי דמשמט. ופשוט:

(לה) פרוזבול. זהו תקנת הלל שראה שנמנעו מלהלות שלא תשמטנו שביעית ועוברים ע"מ שכתוב השמר לך וכו' עמד והתקין זה ולכך נקרא פרוז בול שהוא תיקון לעשירים הנקראים בול שלא יעברו על מה שכתוב בתורה וזהו דוקא לשמיטה דרבנן אבל אלו היה של תורה לא היה מועיל:

(לו) מוסרני. אין הפי' מוסר שטרות רק מסירת מילי כי במוסר שטרות ד"ת אין משמט ופרוזבול הוא כשאין מוסר רק דברים:

(לז) והדיינים כו'. וכך נוסחו בפנינו בא פלוני ואמר לנו אתם פלוני ופלוני מוסרני לכם כל שטרות שיש לי שאגבנו בכל עת שארצה וחותמים:

(לח) או העדים. מכאן משמע דצריך שלשה הואיל והוא בתורת ב"ד ואעפ"י דקי"ל לענין בטול גט דקתני גם כן מבטלו בפני ב"ד דאפי' בשנים סגי מכל מקום שם אינו רק גילוי מילתא אבל לכאן צריך הפקר ב"ד להפקיע ממון של הלוה בעינן ג' כצ"ל לדעת הטור אבל לא שוו לו דעת רוב פוסקים וסבירא להו כמו לענין ביטול גט סגי בשנים ה"ה לענין פרוזבול וכן נכון לדינא:

(לט) וה"ה דיכול וכו'. הסמ"ע כתב דללא צורך כתבו רמ"א דהוא מילתא דפשיטא כיון דלא בעינן שימסור גוף שטרות לב"ד ועיין תומים כי י"ל ברש"י דוקא מלוה בשטר וטובא קמ"ל:

(מ) ואין חילוק בין אם מלוה בעיר וכו'. עיין תומים כי נראה כי רוב פוסקים חולקים וביחוד הר"נ ונראה כדברי הר"נ ע"ש:

(מא) אצל שלשה עדים וכו'. צ"ל דסבירא ליה בעינן דיינים מומחים בקיאים בדיני שמיטה והני עדים לא בקיאים דאם לא כן יהיו הני שלשה דיינים והא דצריך הך דיעה שלשה עדים ולא סגי בשנים לא מצאתי בו טעם מבואר ואולי סבירא ליה כיון דאין הלוה מתרצה והוא בלי ידיעתו ה"ל מפי כתבם ואיך יוכשר עדותן אח"כ ועיין תוס' ב"ב דטרחו במחאה איך יועיל ע"ש ולכך הצריכו שלשה וה"ל ב"ד ולא שייך מפי כתבם:

(מב) דאינון פלוני ופלוני וכו'. ומוסר כל חובותיו ועיין תומים ס"ק כ"ג אי יכולים הדיינים להיות קרובים ללוה ע"ש:

(מג) על קרקע כו'. ורש"י נתן טעם דלא תקנו מילתא דל"ש דמי ילוה לאחד שאין לו קרקע ור"ש נתן טעם דאם יש לו קרקע הוי כגבוי ולכך ראו חכמים שלא ישמטנו שביעית ואם היא כ"ש אין אונאה לקרקעות ואם היה לו קרקע בעת פרוזבול ובעת שמטה לא היה לו כי כבר מכרה תליה בשני דיעות ועיין תומים ס"ק כ"ד שהארכתי בזה כי נראים הדבר כר"ש ע"ש:

(מד) ויש לחייב לו. הואיל ומשתעבד מדר"נ כדלקמן סי' פ"ו ה"ל כאלו יש לו ויכולים לכתוב פרוזבול עליו:

(מה) אפי' שלא בפניו. דזכין לאדם שלא בפניו אע"ג דעל ידי זיכוי זו נולד חוב ללוה דחל עליו פרוזבול ולא יהיה הלואתו נשמט מכל מקום הקילו בשביעית דרבנן הרא"ש וסמ"ע:

(מו) וה"ה אם השכירו לו. פיר' דלא תימא דוקא שאול דחייב באונסין משא"כ שכירות סמ"ע ולשון מושאל נקט דהא בקרקע לא שייך באונסים ואין דין שמירה כלל לקרקעות רק ר"ל דבמטלטלין חייב באונסין משום דכל הנאה שלו אם כן אף במקרקע חשוב יותר כשלו מן שכירות דאין כל הנאה שלו ולכך במטלט'. פטור מאונסין ועיין מש"ל בסי' ר"ב בהג"ה ע"ש:

(מז) שדה ממושכנת כו'. הן שיש למלוה משכון שדה או ללוה שדה ביד אחר ממושכן ואתרא דלא מסלקי וה"א דאין ללוה קרקע דהוי נמכר מכל מקום כותבין סמ"ע ועיין תומים מ"ש בישוב הטור:

(מח) כותבין עליה. ועיין בגמ' דב"ק דאם היה לו ללוה עבד אין כותבין עליו פרוזבול אע"ג דלכמה מילי כקרקע דמי מכל מקום לענין זה הוי כמטלטלי:

(מט) וליתומים וכו'. כתב הסמ"ע אם הם חייבים לאחרים אחרים כותבין על קרקע שיש לאפטרופוס שלהם. ולרש"י ה"ה אם אחר חייב ליתומים שהלוו יתומים יכולים לכתוב הואיל ויש לאפוטרופוס וה"ל כיש למלוה. ועיין תומים ס"ק כ"ה דהארכתי ובררתי אף לרש"י לעולם יתומים שמלוים אין צריך לפרוזבול וגם לרש"י י"ל דאיירי כן דהם הלוים ע"ש. ויתומים שאמרו היינו יתומים קטנים דגדולים לית להו אפוטרופוס:

(נ) ואם לוה בשטר אחד וכו'. פי' באופן שהם אחראים וערבאים זה לזה אז כותבין פרוזבול וא"צ לזכות כלל להלוה קרקע משא"כ בדאין אחראין זה לזה דנכתב לכל א' חובו בפ"ע ה"ל כדלעיל בסעיף כ"ג דאם יש למי שחייב למלוה כותבין פרוזבול רק צריך לזכות הקרקע לאינך הלוים משא"כ כשהן אחראין א"צ לזכות כלל:

(נא) יתומים קטנים. עיין תומים דהעליתי לכ"ע הן מה שירשו מאביהם והן מה שהלוה אפוטרופוס שלהם א"צ פרוזבול וגם העליתי דנראה אפילו הם נתגדלו וחל שמיטה אח"כ בגדלותם מ"מ ה"ל כאילו עשו פרוזבול בקטנותם דיד ב"ד כידם וא"כ אפילו בגדלותה תו אין שביעית משמט דהוי כעשו פרוזבול דלעולם אין משמט:

(נב) מי שחייב לקופת צדקה כו'. אפילו מסרו גבאי דה"ל ממון שיש לו תובעים ויש בו לא יגוש מכל מקום יד ב"ד יד עניים וה"ל כפרוזבול:

(נג) יתומים גדולים טענינן וכו'. היינו במה שירשו מאביהן אבל אם ידוע דלא עשו פרוזבול ולא התנה משמט והרמב"ן חולק וס"ל דכל חוב שבא בירושה אינו משמט וע"ש. ועי' תומים די"ל ג"כ אם מת הלוה ונפלו נכסים קמי יתמי אינו משמט דיתמי לאו בכלל יגוש דעליהם ליכא שעבודא כלל ועי' בתומים שהארכתי:

(נד) אלא בסופה. זהו דעת הרמב"ם ורמב"ן והרא"ש חולק וס"ל דא"י ליגוש אותו כל שנה שביעית ולכך אף פרוזבול אין כותבין כל שנה שביעית רק בערב שביעית ועיין תומים שעשיתי לו סמוכים מדברי הגמרא ולכך הירא וחרד יש להחמיר לעשות פרוזבול בערב שביעית. אם לא בהלואה שנעשית בשביעית דאז בלאו הכי הרדב"ז והב"ח סוברים דאף הרא"ש מודה דיכול לעשות פרוזבול אף דכתבתי בתומים דלא ידעתי טעמם ע"ש:

(נה) כל זמן שיכול וכו'. זהו לכ"ע דאיך ימסור להם לגבות והוא אסור לגבות ולכן אפשר אפילו מסירת שטרות דמועיל מתורה גם כן אינו מועיל במקום שאא לגבות לשיטת הרא"ש:

(נו) המוקדם כשר. דמגרע כח המלוה העושה פרוזבול דאם עושה פרוזבול באייר א"כ כל הלואות עד אייר בכלל פרוזבול והקדימו לניסן א"כ כל הלואות בניסן אינו בכלל. אבל פרוזבול הנעשה בניסן וא"כ באמת כל הלואות שנעשו אחר כך בניסן שורת דין שאינו בכלל והוא מאחרו לפרוזבול לאייר ואם כן אף המה יכנסו בכלל פרוזבול שלא כדת לכך פסול:

(נז) והמאוחר פסול. אפי' מאותו זמן שהיה באמ' נעשה הפרוזבול כגון דנעשה בניסן ונכתב בו באייר אפי' הלואה שנעשה קודם ניסן אין פרוזבול מועיל ומשמט. ועיין תומים שהארכתי בזה אי פסול גם לדידן דקי"ל אפי' לא נכתב פרוזבל רק במילי בעלמא מהני ע"ש:

(נח) נאמן אדם לומר פרוזבול. היה לי ואבד מטעם דלא שבק היתירא ועביד איסורא. ולכך לא דמי לעיל סי' ס"ו דאין נאמן לומר שטר כומ"ס היה לי ואבד דשם ליכא חזקה דאנן אמרינן מעולם לא קנהו רק הפקיד בידו וכדומה אבל כאן מהכ"ת יניח שטרו להשמט ולא ליקח פרוזבול ואין אדם מאבד מעותיו בלי דעת וטעם. והרמב"ם נתן טעם דמן הסכנה שהיו גוזרים מבלי לעשות פרוזבול ולשמור שמיטה תקנו חכמים מכאן והלאה שיקרע תיכף פרוזבול ויהיה להם למלוים כל נאמנות שהיה להם פרוזבול. ועיין תומים דלפי טעם זה אם חזינן דיש לו על שטר אחר פרוזבול ולא קרעו ואם כן לא חשש לסכנה אף בזה אינו נאמן וע"ש בתומים שהארכתי ומדלא חלקו הפוסקים משמע לעולם נאמן:

(נט) לאחר פס"ד. א"נ מדשתק שתיקה כזו הוי הודאה דלא היה לו פרוזבול ותו אינו נאמן לומר דהיה לו פרוזבל:

(ס) נאמן במגו וכו'. הא דבעי' מגו ולא אמרינן דגם כן נאמן מטעם דלא שביק וכו' נתן בסמ"ע הטעם דאין חזקה לחוד מספיק דלמא לא התרצה הלוה לתנאו ואין זה מספיק לקושיא גבי הקפות חנות ועיין תומים מ"ש בזה ולכן כתבתי או דגבי פרוזבול היה לי ואבד יש עוד סניף משעת סכנה ואילך או דכיון דהלוה מכחישו בבירור לא סמכינן אחזקה גרידא ע"ש דאפשר דצריך המלוה לישבע עכ"פ ע"ש:

(סא) מסבב כו'. אבל אין לו להכריחו על כך ודלא כרש"י כי כל הפוסקים חולקים וכ"כ התה"ד:

(סב) אינו נאמן. ואעפ"י דאית ליה מגו דמחיל עיין ב"ח וש"ך ולק"מ דהך חזקה דלא שביק כו' חזקה אלימתא ולא אמרינן מגו במקום חזקה:

(סג) והמוכר ישלם ללוקח. עיין תומים דנראה מלשון הטור ובעה"ת דאין משלם לו רק דמים דנתן עבורו ואע"ג דמפסיד הלוקח מ"מ מקח גרוע הוא דלא ה"ל ליקח שטר שעבר שמיטה בלי פרוזבול ע"ש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.