פתחי תשובה/חושן משפט/לג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) חוץ מאוהב כו'. כ' הכנה"ג בהגה"ט אות ב' וז"ל משרתי הבית כשרים להעיד הרדב"ז ח"א סי' צ"ו (בדפוס סדילקאב הוא בח"ד ס"ס נ"ו וכ' שם הטעם דלא יהא משרת הבית גדול מאוהב שהוא כשר) אבל הרדב"ז ז"ל עצמו בח"ב סי' כ"ד (בדפוס הנ"ל הוא בח"א סי' שי"ב) כתב דנוגעים בעדות הם עכ"ל ועי' בתומים שמצא ראיה מדברי הרמב"ם פ"ד מהלכות גזילה דין ז' דשכירו ולקיטו כשרים להעיד וסיים דזהו ראיה שאין עליו תשובה וכן עמא דבר עי"ש ולע"ד איני יודע מה צורך לפלפל בזה ואיך אפשר לפסוק בדרך כלל בענין זה דהדבר פשוט שזה תלוי לפי ראות עיני הדיין אם יש להמשרת צד הנאה בעדות זו או לא וכמו שכ' הרמב"ם שהובא בש"ע לקמן סי' ל"ז סכ"א דברים אלו תלויים בדעת הדיין ועוצם בינתו כו' ויעמיק לראות אם ימצא לזה העד צד הנאה בעדות זו אפי' בדרך רחוקה ונפלא הרי זה לא יעיד בה כו' וכן מבואר להדיא בהרדב"ז שם שכ' דיש לפסול עדות נעריו של שמעון על הקידושין כי הם נוגעים בעדות דניחא להו שתהא בתו של ראובן אשת שמעון אדונם לפי שראובן עשיר ויש לדיין להעמיק לדעת אם נמצא שיש לזה העד צד הנאה בעדות זו אפי' בדרך רחוקה כו' ע"ש וצריך עיון:
(ב) ושונא. כ' הכנה"ג בהגה"ט אות ד' וז"ל אי לאו דמסתפינא ה"א דשונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ובקש להתנקם ממנו פסול להעיד רש"ל ז"ל בתשובה סי' ל"ג והרמ"א ז"ל סי' י"ב וכן יש ללמוד מדברי התוס' פ"ק דמכות בד"ה אלא מעתה הרוג יציל וכמ"ש בס' בני שמואל ואפשר שיהיה זה דעת מהריב"ל ח"א סי' מ"א והרשד"ם בחי"ד סי' קי"א שפסלו את השונא להעיד ותמהו עליהם משפט צדק ח"א סי' ע"ה והר"ש הלוי סי' ט"ו כו' עכ"ל. ועי' בתשו' כנ"י סי' פ"ט שהביא תשו' רש"ל הנ"ל והאריך לסתור דבריו ושגם בתשו' מהרי"ט סי' פ' כתב ג"כ דאף שונא גדול כשר וראייתו מן המרדכי והג"א שהובא לקמן סעיף ט"ז בהג"ה עבה"ט שם) דאין לך שונא גדול מן הנרצח ע"ש עוד. גם בתומים האריך בדברי רש"ל הנז' ומסיק דאין לו ראיה ברורה מש"ס ואין לחדש דין מסברא ע"ש וע' בתשו' מים חיים סי' א' וב' ועמש"ל ס"ס ל"ה:
(ג) אלא מדרבנן. עבה"ט דהש"ך חולק כו' גם בתשו' פ"י ח"ב סי' פח השיג על הרמ"א בזה ע"ש וע' בתשו' נו"ב תניינא חאה"ע סי' ע"ו הובא בפ"ת לאה"ע סי' מ"ב סק"ט וע' עוד בתשו' ב"ש אחרון חח"מ סי' י"ג ובתשו' ברית אברהם חח"מ ס"ס ד' ע"ש:
(ד) אע"פ שהניחה לו בנים. ערשב"ם ב"ב קכ"ח ע"א בד"ה ומתה בתו שכתב וכגון שאין לו בנים הימנה וכדתנן בפ' ז"ב. ובגליון הש"ס להג' רע"ק זצ"ל שם תמה דהתם א"ר יהודה כן אבל ת"ק ס"ל דגם ביש לו בנים כשר והכי קיי"ל ע"ש וכבר קדמוהו לתמוה כן בס' כנה"ג סי' זה בהגב"י אות י"ח ובס' בר"י אות ך' וע' בתומים סק"ז מ"ש בזה:
(ה) דהואיל ונפסק. עבה"ט מ"ש והש"ך כ' כו' שבודאי יאמר כדבריו הראשונים כו' וע' בתשו' נו"ב חאה"ע סי' כ"ז שכתב דגם להש"ך דהטעם משום דעביד לאחזוקי דיבורו מ"מ מודה דבעינן נפסק הדין ג"כ אלא שנפסק לחוד כשלא העיד עדיין בזה חולק אבל כשהעיד ולא נפסק הדין ג"כ כשר אח"כ להעיד ע"ש והזכרתיו ג"כ קצת בפ"ת לאה"ע סי' י"ז ס"ג ס"ק י"ט. ובגש"ע דהר"ע איגר זצ"ל עמ"ש הש"ך לא יוכל אא"כ לתובעו עוד בעד זה כו' נ"ב וכ"כ להדיא הרא"ה כתובות דף כ"ב ד"ה אר"ה א"ר בשם איכא מ"ד דפסולי עדות שהעידו בעודו בפסול ואח"כ הוכשרו לאותו עדות דאין נאמנים דחשיבא להו כנוגעים בעדותן כיון דכבר העידו עכ"ל וע' בשו"ת מהרי"ט ח"ב חאה"ע סי' ל"ז בסופו וע' עוד בתשו' ברית אברהם חאה"ע ס"ס ק"ה בחח"מ ס"ס ב' ובס' שער המלך פ"ט מה' אישות דין י"ב ובתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' סז:
(ו) הקרובים לו ורחוקים מבניו. ע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' מ' נידון שטר צוואה במתנת ברי מהיום ולאח"מ ובקנין שהיו חתומים עליו עדים פסולים א' מחמת קורבה וא' מחמת נגיעה אך ל' השטר ואמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וקנו ממני כו' ובסוף השטר סיים וכל המערער על שטר זה יהיו דבריו בטלים כו' ואח"כ חתם בח"י עצמו והעדים הפסולים אחריו. ורצה הרב השואל להכשיר השטר כיון שהוא עצמו חתם וקיבל ע"ע עדים הפסולים ככשרים ובשגם שיש קנין כו' והשיב דאין מקום לקיים השטר חדא כיון דהעדים הפסולים חתומים אחר חת"י בעל שטר המצווה מאן לימא לן שעל אלו הפסולים נתכוון אדרבה הרי התחיל מעדים כשרים ונאמנים והי' דעתו שיחתמו אחריו עדים כשרים ובאו אלו וחתמו עצמם ה"ל כערב היוצא אחר חיתום שטרות שאין החתימה מוסב עליו כלל וה"נ דכוותיה נמצא זה לא נתכוון להקנות אלא בעדים ואין כאן שטר בעדים כי על הפסולים לא נתכוון. ועוד דאי נמי הוה חתימת עדים קודם לחתימת עצמו ואז אי הוה קאי בחיים ורוצה לחזור בו היינו אומרים כבר קבלת עליך עדים פסולים ככשרים ואולי אפי' בלא קנין והוה נמי תרתי לריעותא מ"מ עדים החתומים בשטר כמו שנחקרה בב"ד דמי וקיי"ל (לעיל סי' כ"ב) אחר גמר דין או אחר קבלת העדות א"י לחזור בו כו' אך הא נכסים נפלו קמי יורשים ומקבלי מתנות ברי הנ"ל באו להוציא מהיורשים ע"י השטר החתום בפסולי עדות הנ"ל המעידים שכבר קנו מקבלי מתנה מחיי הנותן והיורשים אינם מאמינים לעדים פסולים מה יועיל שהנותן קבלום על עצמו ככשרים אבל על היורשים לא קבלום והוא עדיף ממ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פ' הניזקין שטר שכ' בו שבח כו' ובש"ע ח"מ סי' ק"ח סעי' י"ח ע"כ נלע"ד שאין להוציא מיורשי דאורייתא ע"פ שטר זה עכ"ד ע"ש. ולכאורה י"ל דאם היו חתימות עדים הפסולים מחמת קורבה קדמו לחתימת עצמו והיה באופן הכתוב בש"ע כאן שהיו קרובים לו ורחוקים מבניו לכ"ע כשר שטר זה כיון דבשעה שנמסר להם העדות קיבלם עליו ככשרים ואחר שמת לא יכלו היורשים לומר אין אנו מאמינים להם דהא עתה להם הם כשרים וצ"ע:
(ז) ויש מי שמכשיר. עבה"ט ועיין בתשו' משכנות יעקב סימן ט"ו שהאריך בזה:
(ח) בדבר ויעיד. עבה"ט וע' בש"ך לקמן סי" ל"ז סי"ח ס"ק ל"ב שהביא הרבה פוסקים החולקים וס"ל דגם בפסול ממון בעינן תחלתו וסופו בכשרות ומסיק דמצי המוחזק לומר קים לי ע"ש והובא בבה"ט שם ס"ק ל"ב ועמ"ש שם. וע' בתשו' חתם סופר חח"מ סי' ל"ו שכ' וז"ל בענין תחלתו וסופו בכשרות יש בזה ג' דינים א' פסול קורבה בזה לית דינא ודיינא דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כמבואר בש"ס ב"ב קכ"ח ע"א כו'. דין הב' פסול מחמת נגיעת ממון רבו המקילים דלא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ויש בזה ג' טעמים. א' משום שבידו לסלק עצמו כל שעה. ב' דאינו פסול לכל אדם ולא דמי לקרובים. ג' דקרובים שאני שהיה עד פסול מתחלתו ותו לא מתכשר משא"כ נגיעה מחמת ממון היה מתחלתו בעל דבר ולא עד ובשעה שמסלק עצמו הוא דנעשה עד וה"ל תחלתו בכשרות כו' ומ"מ יש חולקים וס"ל דגם לענין פסול ממון בעינן תחלתו בכשרות והעלה הש"ך בסי' ל"ז ס"ק ל"ב דמצי המוחזק לומר קים לי וכו'. דין הג' פסול מחמת עבירה זה לא נזכר בש"ס אך הש"ך בסי' ל"ד ס"ק ל"ג פשיטא ליה דלית ביה משום תחלתו וסופו בכשרות ומסידור דבריו נראה שלא אמרו אלא בפסול עבירה שאיני חמס כו' עכ"ל ע"ש ועמ"ש בסי' ל"ד סכ"ט ס"ק מ"ו:
(ט) אם הלוה בא לפטר. עסמ"ע ס"ק כ"ד וע' בתשו' נאות דשא סי' ס"ז בעובדא שהוציא שמעון שטר בח"י ראובן ובקיום לוי ויהודה מעידים על הקיום ועל גוף הענין וכתוב בו איך שלח את שמעון לאדון א' להשתדל לו איזה כ' הנצרך לו וכאשר יביא מהאדון אותו כ' יתן לו ראובן מאה זהובים בשכרו ועוד כתוב בו תנאים ואופנים ותובע עתה שמעון שכרו הנ"ל כי הכתב מהאדון כבר מסר לראובן והשיב ראובן כבר נתפשרתי עמך וסילקתי לך ומה שלא לקחתי השטר ממך הוא כי בעת שחתמתי לא היה כתוב בו רק שני שיטין ועתה כל הנמצא כתוב בשטר שקר הוא כי האופנים נעשו בדרכים אחרים ולפי שלא היה שטר גמור לא חששתי לקחתו ושאלו הב"ד לשמעון מדוע מסרת הכתב של אדון ליד ראובן קודם ששלם שכרך השיב כי לוי ויהודה הנ"ל נתערבו לי עבורו וגם קודם נסיעתי להאדון לא האמנתי כלל לראובן רק ע"י ערבות לוי ויהודה נסעתי להאדון וגם שטר הזה לא היה כלל בידו רק ביד הערבים הנ"ל ועתה יסמוך למשפט לקחתי השטר מידם כדי לתבעו לראובן והפשר שאומר הוא שקר והאריכו עוד בטענותם. ופסק דשטר זה שמוציא שמעון חספא בעלמא הוא כיון שמודה שמעון שלוי ויהודה ערבים לו והרי ערב פסול לעדות ואפי' קרובי הערב פסולים לעדות בכל עניני טענות הנולדים בין הלוה להמלוה ע' בסי' ל"ג בסמ"ע ס"ק כ"ד ממילא כאן כיון שעידי השטר פסולין להעיד הרי השטר חספא בעלמא ויכול ראובן להכחיש כל דברי השטר ההוא בכל מה שירצה וכל טענות שמעון בזה אינו רק תביעות בע"פ וישבע ראובן ויפטר ואפי' אם ירצה שמעון לפטור עתה את לוי ויהודה מהערבות ולא יהיו נוגעים אפ"ה לא מהני. חדא דלפי הנראה מלשון השאלה שלוי ויהודה הם כערב שלוף דוץ דמבואר בסי' קכ"ט דבכה"ג אין להמלוה על הלוה כלום א"כ מעיקרא אין לשמעון תביעה על ראובן כלל כ"ז שיש ללוי ויהודה נכסים וא"כ הם עצמם בע"ד דראובן ואין כאן מקום כלל לזה שיפטרנו מהערבות כמובן ותו דאפי' לא היו לוי ויהודה רק סתם ערבים אפ"ה אין מועיל פיטור כמבואר בסי' קכ"א ס"ט אפי' אם פוטר הלוה את השליח משבועה כדי שלא יהא נוגע לעדות אינו מועיל משום דאיכא למימר דבשביל ההוא הנאה שפוטרו משבועה הוא מעיד לו ותו דאפי' היכא דמהני סילוק לנוגע צריך הוא לחזור ולהעיד בב"ד אחר שנסתלק כמבואר בסי' ל"ג סט"ו כו' וא"כ בנ"ד עכ"פ שטר זה בטל משום דעשאוהו בעת שהיו נוגעים וא"כ נעשה תביעה זו בע"פ ונהי דבמה שמכחיש ראובן את האופנים שביניהם יכולין להעיר בע"פ מ"מ מה שאמר עוד שכבר נתפשר עמו ופרע לו מהימן בשבועה ולא אמרינן שישבע שמעון שהוא בעל השטר נגד טענת פרעון דהא ליתא כי השטר נתבטל כו' וכ"ז פשוט ע"ש. ושם בסי' ס"ח כ' דאפי' אם לוי ויהודה לא היו נוגעים בעת שחתמו כגון אם לא נכנסו בערבות לשמעון קודם שנסע להאדון רק אח"כ כשהביא הכתב מהאדון ולא רצה ליתנו לראובן עד שיתן לו שכרו אז נעשו לוי ויהודה ערבים ונעשו אז נוגעים אפ"ה השטר פסול דכיון דעכשיו הם נוגעים חיישינן דהשתא כתבוהו והקדימו זמנו בכוונה אם לא היכא שראו עדים את השטר קודם בואו מהאדון בעוד שלא היו לוי ויהודא ערבים כו' וכן מבואר להדיא בש"ס ב"ב דף קנ"ט דבנוגע בעינן שראו עדים את השטר קודם שנעשה נוגע כו' ועמ"ש לקמן סי' ל"ז ס"א ס"ק א' ובסי' מ"ו סל"ה ס"ק י"ב. וע' בתשובת הרדב"ז ח"א סי' ק"ג ובס' שער משפט סק"ה:
(י) קרובי נרצח. עי' בתשובת כנ"י סי' פ"ט מ"ש לפרש תשובת הרא"ש כלל נ"ז שלא יהי' סתירה לדין זה וע' בזה בתומים ס"ק י"א ותשוב' משכנות יעקב חח"מ סי' ט"ו באריכות. ומ"ש הבה"ט ובש"ך מאריך בדין זה אם הטריפ' יכול להעיד בד"מ כו' עי' בנ"צ מ"ש בזה:
(יא) שקרובים זה לזה. עי' בתשובת רבינו עקיבא איגר זצ"ל סי' נ"ד שנסתפק באם קרובים זל"ז בקורבה דאישות וראו עדות ואח"כ נתרחקו אי מקרי תחלתו בפסול די"ל כיון דבעת ראיה דלא נתכוונו להעיד הי' ביד א' לילך לב"ד ולהעיד והי' דינו כעד אחד וכן בנתכוונו להעיד להרא"ש וסייעתו דבעי דוקא הגדה בב"ד א"כ כ"ז שלא הגידו שניהם הי' ראוי לכ"א להגיד והי' דינו כע"א אלא דבהעידו שניהם הי' נתבטל עדותן ע"י הגדה ועתה דעדיין לא העידו נשאר על כל א' שם עד כשר ויכולים עתה כשנתרחקו להעיד ביחד ונחשבים לב' עדים וכ' שלא מצא גילוי לדין זה רק בהגהת אשר"י פ"ד דשבועות סי' ט"ו כ' בפשיטות בהיפך דמקרי תחלתו בפסול ולא נקט לה אפילו דרך חידוש דין רק דבא לחדש דאפילו הוו נשותיהן גוססין לא מקרי תחלתו בכשרות ודין זה צ"ע טובא ומדברי תוס' שם (ד' צ"ג בד"ה קרובים בנשותיהם) אין ראיה די"ל דס"ל דקרובים בנשותיהן היינו קרובים להמלוה ולוה וכמ"ש בת"ח שם. ושוב כתב דיש להביא ראיה לדעת הג"א מסוגיא דסוטה ד' כ"ד דכוותה גבי שומרת יבם כו' (עמ"ש בפ"ת לאה"ע סי' קס"ו סק"ז) ע"ש. ולכאורה נראה דמה דמספקא ליה לרבינו הגאון ז"ל הוא דוקא בעדי ממון דבזה שפיר י"ל דלא מקרי תחלתו בפסול כיון דכל א' בפ"ע תחלתו היה ראוי להיות עד א' והי' מועיל עדותו דהי' קם לשבוע' אבל בעידי קידושין וכה"ג דעד א' לאו כלום הוא רק בהצטרפות שני העדים יחד וכיון שהיו קרובים אז מקרי תחלתו בפסול ולית ביה ספיקא כלל. אך א"כ נסתר ראיית הגאון ז"ל מסוגיא דסוטה הנז' דהא גם שם לענין עדות שקדמה שכיבת בעל עד א' לאו כלום הוא ומאי ראי' לענין ממון וצ"ע. שוב ראיתי בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ל"ז מבואר שם דחותנו הגאון רע"ק ז"ל הציע לפניו ספיקו הנ"ל והוא ז"ל השיב לו דבעיקר הסברא כוון גם הוא בחידושיו למס' שבועות אך מה דמשמע מדבריו דגם בעידי קדושין מספקא לי' אינני שוה עמו. והעתיק מ"ש בחידושיו בענין זה ושם תמה ג"כ ע"ד הג"א הנ"ל דמנ"ל דין זה ובסוף כ' ומיהו משכחת לה באשה התובעת שאר וכסות והוא מכחיש הקידושין והיא משביע עדי קדושין דבהא בודאי אי היו בשעת ראיה קרובים בנשותיהם פסולים דע"א בקידושין לאו כלום הוא וכן בגירושין וכה"ג ע"ש. ומ"ש או שקרובים לדיינים פסולים עסמ"ע ס"ק כ"ו ובש"ך ס"ק ט"ז וע' בתשובת נו"ב חלק אה"ע סימן ע"ב והובא קצת בפ"ת לאה"ע סימן י"א ס"ק ט"ז:
(יב) לא ידונו לקרוביהם. עי' בתשובת ח"ס חח"מ סימן י"ז שכתב דנ"ל אפילו כבר התחיל לדונו טרם שנעשה החיתון וקודם גמר דין נתחתן פסול לגמור אע"פ שתחלת הדין הי' בכשרות וכדלעיל סעיף י"ג גבי עדות ע"ש ופשוט הוא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |