פתחי תשובה/חושן משפט/ה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בשבת ויו"ט. כ' בס' בר"י יש ליזהר דב"ד לא ישבו בשבת ויו"ט בבית שדנין בו בחול שלא יהיו נראין כיושבין בדין עכ"ל וע' בה"ט בא"ח סי' של"ט סק"ג:
(ב) ואם עבר ודן דינו דין. כ' בר"ו ואם צריכים לכתוב פס"ד יכתבו ליום המחרת כמ"ש לקמן ס"ס רל"ה ופשוט:
(ג) אין קובעין. עי' בס' בר"י שכ' בשם מהרי"ק בתשו' כ"י אין קובעין זמן לבא לב"ד בזמן חשש מגפה ר"ל באותה העיר ואם קבעו אין לו לחוש ע"ש:
(ד) בניסן ותשרי. כ' הש"ך היינו דוקא קודם הרגל אבל לאחר הרגל קובעים כו' ע"ש וכ"כ מהרס"ל פרק הגוזל סי' י"ז ע"ש אבל בספר גידולי תרומה דף כ"ג הביאו הכנה"ג כ' דכל החודש בכלל גם בתשו' שבו"י ח"א סי' קל"ט כ' דכן היא משמעות לשון הש"ס והרמב"ם והטור דכל חודש ניסן ותשרי בכלל זה ומה שמהרש"ל והש"ך נסתייעו מדברי המרדכי והג"מ שהובא בהגה בסמוך דבני הכפרים שבאו לדון קביע להו זימנא אחר הרגל אין ראיה כלל דשאני התם כיון שהם באותה עיר אצל המנין ודאי קבעינן להו זמנא אף בניסן ותשרי אך לעיר אחרת לא קבעי' להו זימנא כל החדש כו' ע"ש גם התומים סק"ה כ' דמסתברא דכל החדש בכלל דעדיין טרדות המועד עליו ע"ש. וכ' הכנה"ג לחתן אין קובעין זמן כ"א יום ז' יום קודם החופה וז' ימי החופה וז' ימים לאחר החופה ע"ש ובתשו' שבו"י ח"א סי' קל"ט כ' רק ג' ימים קודם החופה ויום החופה ע"ש אבל התומים השיג עליו ודעתו דחתן נותנים לו ז' ימי המשתה וג' ימים קודם הנישואין וכ"כ בנה"מ ע"ש. ובענין בעל ברית וכן שאר שמחות ומיני סעודות מצוה כ' בשבו"י שם דהכל כפי המנהג כפי טרדתן כראות עיני הדיין עי' שם ובס' עטרת צבי סק"ד כ' שאין קובעין לאבי הבן כל ח' ימים עד המילה וביום שלאחריו וכן היה נוהג ע"ש:
(ה) דאין לקבול עבה"ט שכ' עי' בא"ח ס"ס תקמ"ה שסתם המחבר כו' הנה גם בא"ח סי' תקל"ט ס"ג כ' הרמ"א בהגה וכן מותר לקבול במשפט בשביל חובותיו כו' וכ' המג"א שם וז"ל הקשה בסמ"ע סי' ה' הא אין קובעין זמן בניסן ותשרי כו' ולא עי' במרדכי דמוכח דאיירי במשפט העובדי כוכבים מותר לקבול ולכן דקדק רמ"א וכ' לקובל במשפט כו' שמעתי ועיקר עכ"ל וע' בתשו' שבו"י ח"ג סי' קל"ט שתמה על המג"א בזה דקושיית הסמ"ע הוא על סי' תקמ"ה דשם כ' סתם לקבול בשביל חובותיו בח"ה משמע אפי' בב"ד ישראל ע"ש גם בספר אליהו רבה שם תמה כן אך בספר מחצית השקל ובפרי מגדים שם כתבו שדברי המ"א נכונים כי דברי המחבר בסוף סי' תקמ"ה הוא ג"כ מהמרדכי הנ"ל דאיירי שם לקבול בערכאות ע"ש וע' בתומים שכ' ועוד י"ל כאן איירי לקבול שצריך לדון עמם וזה אין לעשות דאין מזמנים בימים אלו אבל בא"ח שם סי' תקמ"ה איירי דלית ליה שום דין רק מבקש לכוף לב"ח שלו שישלם לו זה יכול לעשות במועד דהא אסקינן דנין במועד ואי לא ציית מרחקינן ליה ע"ש. ועי' עוד בשבו"י שם בענין המבואר ברמ"א דאם יש דחייה ורמאות מותר לקבול בניסן ותשרי ובסמ"ע מבואר דאפי' בחוה"מ מותר ואירע כשבאו לדין חזר הנתבע ותבע להתובע בענין אחר וטען התובע כאשר אמרו חז"ל נזקקין לתובע תחלה ע"כ יזקקו לו עתה על תביעתו ואחר המועד ישיב להנתבע על טענותיו כיון שאינו מוחזק לדחיה ורמאות ושאל השואל מה דינם והשיב י"ל לדמות זה מה שפסק בשלחן ערוך סי' ו' דאם הוזקקו לשוה פרוטה גומרים דינם אפי' לפחות משוה פרוטה והטעם דחד דין מקרי כו' ואע"ג דהסמ"ע פסק שם כהרא"ש דאין גומרין לפחות מש"פ מ"מ בנד"ז יש להקל בימי ניסן ותשרי כיון שכבר התחילו לדון אבל במועד היכא דליכא חשש לדחיה ורמאות צריך להמתין בתביעתו לתובע משום כבוד החג עד אחר החג ע"ש:
(ו) אין דנין בלילה. עבה"ט בשם סמ"ע מ"ש כשבא לדין כששולחין אחריו ה"ל כקבלוהו. וכיוצא בזה כ' הש"ך בשם רש"ל לקמן סי' ו' (בבה"ט שם ס"ק י"ח) בענין רב שהוא מומחה ובא א' לפניו לדון על קרובו יכול הרב לדונו כו' ע"ש אלא דשם אינו מבואר רק כשבא מעצמו וכאן מבואר דאפי' לא בא מעצמו רק אחר ששלחו שליח ב"ד. וע' בתשו' חות יאיר סי' ב' וד' שהרבה להקשות עליהם ופלפל בזה עם גדול אחד ובסוף כ' הגם דבנ"י פרק אד"מ מייתי ירושלמי דאמר ר' אבהו כיון דאינון אתון לגבאי הוי כמו שקבלוני עליהם אין ראיה משם דשם איירי בענין ששאלוהו מהא דתנן אל תהי דן יחידי שהוא רק מדת חסידות לכן יספיק זה משא"כ בקרוב או פסול או שום דבר שלא נכון ע"פ הדין (עמ"ש לעיל סי' ג' ס"א ס"ק א'. א"נ יש לחלק דודאי כשבאו יחד בלי שליח ב"ד כלל הוי כקבלוהו משא"כ אם התובע הלך לב"ד והם שלחו שליח ב"ד ובא אין סברא לומר שזה שלא רצה לסרב הוי קבלה ובזה לק"מ על הש"ך רק על הסמ"ע שכ' כששולחין אחריו נשאר קשה ע"ש. ומ"ש וא"כ ה"ה איפכא כשמדליקין נרות בלילה כו' עד וכ' עליו הש"ך דראייתו ממה שקונין ק"ס בלילה הוא ראיה לסתור כו' ע' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ג סי' ט"ל שהשיג ג"כ על הסמ"ע מפ"ק דמ"ק דף ח' דמוכח שם דמביום נתמעט לילה לגמרי אפי' לאור הנר ומסיים וע"כ דבר זה לא נאמר לא להלכה ולא למעש' ע"ש גם בתשו' שבו"י ח"א סי' קל"ט השיג עליו ע"ש גם בס' בכור שור סנה' דף ל"ד ובתשו' כנ"י סי' פ' מזה ועי' בספר בר"י האריך מאד בענין זה:
(ז) גומרין בלילה. כ' בס' בר"י היינו בדיעבד כשאין פנאי לגמור ביום מהרש"ל ביש"ש יבמות פמ"ח סי' כ' וכ"כ הנ"י במס' סנה' ולילה לגמר דין אם התחילו ביום ולא הספיקו לגומרו כו'. וכ' עוד הבר"י הא דאמרו גומרין בלילה פירוש שיסכימו במשא ומתן שלהם ביום וכל שהסכימו עליו ביום אם ירצו לחזו' למשא ומתן בלילה סמוך לגמר דין עושין וכן עיקר וי"א שאין משא ומתן בלילה כלל אלא צריך שיהיו מוסכמין על כל המשא ומתן. הרב המאירי הביאו הרב דינא דחיי עשין צ"ח וכ' עליו דהאידנא נהוג לגמור בלילה אף שביום לא גמרו המשא ומתן ע"ש:
(ח) דאם עברו. עבה"ט עד והש"ך כ' בשם הרמב"ן כו' ועי' בתשו' נו"ב חלק אה"ע הי' נ"ח מ"ש בזה והובא קצת בפ"ת לאה"ע סי' מ"ב ס"ק י"ז:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |