פתחי תשובה/חושן משפט/ד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) למשכנו בחובו. כ' בס' שער משפט ונראה דאם כופר לו חובו רשות בידו למשכנו שלא בעדים כדי שיהיה נאמן במגו דלא תפסתי דהא דאסור למשכנו בעצמו היינו היכא שיכול למשכנו ע"פ ב"ד אבל בכה"ג דלא יוכל לגבות ממנו ע"י ב"ד יכול לתפסו בעצמו וכמבואר לקמן סי' צ"ז סט"ו לענין שליח ב"ד ליכנס לביתו למשכנו וראיה גדולה לזה מסי' ס"א ס"ו באם לא מצא דיין שרוצה לדונו כו' ע"ש עוד. אולם בס' קצה"ח בסי' זה ובסי' צ"ז חוכך לאסור ומסיים שם דאפי' לדעת המתירין ליכנס לביתו היכא דלא אפשר לאשתלומי מיניה באנפי אחריני כמבואר בטור שם היינו דוקא לב"ד שיהיה כוונת ב"ד לשמים והן רשאין ולא אתה ומשום הפסד ממון לא שרי לעבור על ד"ת והמקום ימלא חסרון כיס במקום מצוה ע"ש:
(ב) כבר אצלו בפקדון עי' בקצה"ח שכתב דמדברי הזוהר פ' במדבר מבואר דאפי' בפקדון איסור גמור לעכבו ומסיים ולכן בעל נפש ירחיק מזה ע"ש. וע' בס' בר"י שכ' דהרמ"ע מפאנו בהגה כ"י מס' הזוהר מחלק בזה בין אם קדם הפקדון ואח"כ הלוהו ובין אם קדם החוב לפקדון דאם קדם הפקדון לחוב מותר לעכבו ע"ש:
(ג) כגון שגזלו כו'. ע' בתשו' חו"י סי' קס"ה שכ' על נדון דידיה דע"כ לא אמרינן עביד אינש דינא לנפשיה אלא כשבא חבירו להזיקו בכוונה ורצון יכול לעמוד מנגד להציל ממונו כו' משא"כ כשבהמת חבירו מזקת אותו בלי ידיעת ובלי רצון חבירו כו' עש"ב ועמש"ל סי' שצז ס"ב:
(ד) מה שעשה עשוי. בגליון שו"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב בתקפו כהן סי' קי"ד כתב דמ"מ לענין תפיסה בספיקא י"ל דלא מהני בתפס ע"י עכו"ם עכ"ל:
(ה) יכול לעשות בכל ענין עבה"ט וע' בתשו' שבו"י ח"א סי' קס"ז שהביא דכן דעת הב"ח והש"ך בספרו תקפו כהן סי' קט"ו דאפי' לכתחלה יוכל לתפוס כל שיש לו מגו אם הדבר ברור לו שהוא שלו ודלא כדעת מהרש"ל פ"ג דב"ק סי' ד' דאסור לכתחלה והוא ז"ל כתב על זה דבתופס ת"ח נ"ל דמותר לכ"ע לתפוס את שלו אפי' לכתחלה במקום דאית לי' מגו וכדאי' במ"ק דף יז ע"א אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במלתא דפסיקא ליה כו' ואפשר דאף בזה"ז יש דין ת"ח לענין זה כיון דבלא"ה דעת רוב האחרונים דבכל ענין יכול לתפוס לכתחלה וגם מדקאמר צורבא מרבנן דהוא רק בחור חריף יש לת"ח עכ"פ בזה הזמן דין זה וכמש"ל סי' קמ"ד (יובא לקמן סי' ט"ו ועמ"ש שם ס"ק א') עכ"ד וע' בתומים סוף סק"ב מענין זה ועמש"ל רס"ב סכ"א ס"ק ב' וע' בקצוה"ח שהזכיר ג"כ דברי הש"ך בספרו תקפו כהן הנ"ל מה שהשיג על מהרש"ל וכתב עליו ונראה פשוט דהיינו דוקא היכא דליכא לאו דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כגון בשכירות וערבות וכיוצא אבל בהלואה דאיכא איסור למשכנו אסור לו לתפוס ואפי' בשוק אסור כו' ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל ס"ק א':
(ו) והוא מבני העיר. ע' באר היטב עד אבל לענין שהקהל נקראו מוחזקים הוא אפי' שלא כנגד בני עירן ובש"ך מסיים ונראה שזהו דעת הרב בהג"ה ודלא כהסמ"ע ע"ש וע' בס' בר"י שפקפק על הש"ך בזה דדעת הרב לא משמע כן כו' ובסוף הביא דמהר"ם פרובינצאל בתשו' כ"י הסכים נמי דאין כח לקהל ולראשיו עם יחיד שאינו מבני קהלה ע"ש. וע' בתשו' ח"צ סי' י"ד שכתב בענין מה דנראה לכאורה דדברי מהרי"ק ז"ל בשורש ב' סותרים את דבריו שבשורש א' כבר הרב הש"ך חילק ביניהם וכתב דבשורש א' מיירי לענין עבדי דינא לנפשייהו ובשורש ב' מיירי לענין מוחזקים דזהו אפי' שלא כנגד בני עירן כו' ואף לדברי הסוברים דפליגי דברי מהרי"ק דידיה אדידיה כבר פסקו ז"ל לדבריו שבשורש ב' והכי מסתבר כו' ואף לדברי בעל משא מלך דס"ל כדבריו שבשורש א' היינו לענין שלא יהיו מוחזקים לכל מידי דמסתפקא אבל לענין שיצטרך ליתן להם משכון כ"ע מודו וכמ"ש בת"ה דעיקר טעמא הוא כדי שיהא תקנה לרבים כדי שיהא היחיד התובע והרודף אחר הדין. נמצא דלכ"ע בנ"ד (המובא קצת לקמן סי' י"ד ס"ב) אף אותם היחידים שעקרו דירתם מכאן ולא נשאר להם בעיר הזאת שום דבר לא מקרקעי ולא מטלטלי לא בעין ולא באשראי אפ"ה מחוייבים ליתן להקהל משכון קודם שירדו עמם לדין כו' עכ"ד ע"ש. וע' בתשו' שב יעקב סי' ג' שכ' על נדון דשם (שיובא לקמן סי' ז' סי"ב ס"ק כ"ו) ואשר שנית דיבר ראובן שאינו רוצה להשליש המעות קודם שירד לדין באמרו שהוא יחיד המדיין עם הקהל שאינו מעירם הנה תחלה צריך לבאר כל הנ"מ שצריך היחיד להשליש המעות או משכון נגד רבים. חדא דרבים יהיו מוחזקין ויחיד יהיה המע"ה ועוד דרבים יוכלו לטעון קים לן. ועוד שהיחיד יהיה התובע משום דברבים התובעין יהיה קדרה דבי שותפי (וכמ"ש כל זה בסמ"ע סק"ו וסק"ז) בכן בנ"ד לענין דצריך ליתן משכון נלע"ד הדין עם הקהל דאף דלדברי הסמ"ע סי' ד' סק"ה והדבר עומד בספק ראוי לפסוק כהש"ך שהכריע דדעת רמ"א לענין מוחזקין המה אפי' שלא כנגד בני עירן. אולם מה שנראה מדבריו שהמה מוחזקין לכל דבר הן להיות על היחיד הדין של המע"ה הן לומר קים לן וכיוצא אינו נראה לע"ד דמהיכ"ת לעבור הדין דיחיד שאינו מבני עירן במה דלא שייך הטעם קדרה דבי שותפי וכמבואר להמעיין במהרי"ק שם דכל ראיותיו הוא רק מטעם דלא יהיה כקדרה דבי שותפי כמו שהוכיח הש"ס ב"ב דף כ"ד ע"ב כו' וא"כ זהו רק לענין דצריך היחיד להשליש המעות או משכון כדי שיהיה היחיד התובע אחר רבים הנתבעים אבל מהיכ"ת ליטול מן היחיד הזכיות שלו מה שלא תליא בזה כגון לענין שיהא היחיד המע"ה אם הוא באמת המוחזק ולהוציא ממנו שלא כדין כי אפשר שאף שאינו יכול לברר כדבריו ע"פ עדים וראיה עכ"פ יכול להיות שהאמת אתו וכי מפני זה יפסיד היחיד זכיות שלו כו' ע"ש עוד וזה מכוין לדברי הרב בעל משא מלך כמו שביאר ביתשו' ח"צ הנ"ל:
(ז) דוקא בעניני מסים. עבה"ט שכתב הטעם כו' וכ' בספר שער משפט ונראה דמה"ט נמי אם היחיד חייב ג"כ לאחרים חוב הקהל בעניני מסים קודם לכל בע"ח דכיד המלך דמיא והוי כגבוי וכן פסק בתשו' הרדב"ז ח"א סי' צ"ו כו' ע"ש ועמ"ש בפ"ת לאה"ע סימן ק"ב סק"א:
(ח) וגם אין נקראים מוחזקים נגדו. כ' בר"י ולענין אי עביד דינא לנפשיה עי' הרשב"ץ ח"ב סי' רל"א כו' עש"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |