אורים/חושן משפט/ה

אורים ‏ חושן משפט ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אסור לדון בשבת וי"ט. משום דיבוא לכתוב טענות ופס"ד גמ' וסמ"ע. ואף דבתו' ביצה דף ל"ו ע"ב ד"ה והא מצוה כו' כתבו דאם כבר בע"ש כתבו הכל דמותר לדון בגמר דין בשבת דתו לא שייך שמא יכתוב די"ל התם בד"נ דאין כותבין הפס"ד אבל בד"מ דכותבין הפס"ד אפי' גמר דין אסור בשבת:

(ב) אין דנין בע"ש ועי"ט כו'. דוקא לדון אסור אבל לקבל טענתם ולפסוק הדין אחר השבת וי"ט מותר כ"כ הר"ן וסמ"ע וכ' הסמ"ע אבל מ"מ אין יכול לכוף הבע"ד לבוא לב"ד לטעון. ועיין בתומים שכתבתי דאפי' בשבת מותר לעשות כן ונראה מדברי הר"ן ופוסקי' דיכול לכוף אם הוא דבר שנתחדש היום ולא היה מאתמול ויש בו חשש פסידא אם ימתין. וכן נר' דבכה"ג מותר לקבל ולסדר טענות בשבת אבל לא באופן אחר ע"ש. וכת' הסמ"ע טעם דאין דנין בע"ש ועי"ט דמשום טרדת הכנה לשבת וי"ט ימהרו הדיינים לפסוק ואולי יטעו וכבר אמרו הוו מתוני' בדין ולכך אף דבעלי דינים מרוצים לטעון לא ידון הדיין מטעם הנ"ל. וכוונתו אם קבלוהו לדון ד"ת אבל אם קבלוהו לדון הן לדין הן לטעות פשיטא דיכולים לדון דאף אם יטעה הרי קבלוהו עליהם. וכ"כ הסמ"ע בס"ק ז' גבי לדון בלילה ע"ש. ונראה דאם התחילו לדון בחמישי ועשו הלנת דין דמותר לגמור בע"ש דתו לא שייך הוו מתוני' בדין דכיון דכבר עשו הלנה מאתמול להיום והרי הם מתונים דאל"כ לא יהיו רשאים לדון דיני נפשות בחמישי בשבת דהא צריך להלנת דין וגמר דין בע"ש ואולי מטרדת שבת יהיו נבהלים ונחפזים ואם בד"מ אמרו הוו מתונים מכ"ש בד"נ. אלא הואיל דבלא"ה ה"ל הלנה להתישב בדבר תו לא חיישינן:

(ג) אין קונסין אותו. דמחמת טרד' שבת אפשר דשכח ההזמנה ולאו אדעתי' כלל:

(ד) אבל בדבר איסור אין להקל. כגון לסדר גט או חליצה בע"ש משום דיש לחוש מחמ' טרדת שבת יהיה נבהל ונחפז ואולי יטעה בדבר מהדברים:

(ה) איו קובעין זמן בניסן וכו'. הרמב"ם נתן טעם משום המועדות ועצרת הואיל והוא חד יום לא עשו תקנה. ואם קובעים בניסן ותשרי לאחר המועד נסתפק כה"ג ובעל גו"ת ומסתברא דכל החודש בכלל דעדיין טרדת המועד עליו. וכתב בעל כה"ג דחתן נותנים לו ג' שבועות. ז' ימים קודם וז' ימי המשתה וז' ימים לאחריו והרב בעל שבות יעקב סי' קל"ט דעתו דאין להחתן כלל אפילו ז' ימי משתה ואין בדבריו ממש דאם כל ז' ימי משתה אין רואין הנגעים ואם באים פנים חדשות מברכין כל ז' ימים ז' ברכות וש"ב ואיך ס"ד להזמינו לדין ומהא אין להביא ראיה דהא כה"ג כל השנה כרגל דמי כמבואר בפ' אלו מגלחין ותנן כ"ג דן ודנין אותו ואיך אפשר לדונו אם לא מזמנין אותו (וכה"ג דייק ב"י לסייע להרמ"ה דאם הוא בעיר דמזמנין אותו בניסן מדקתני דנין במועד) דשאני כה"ג דאין כאן טרדה וכל הטעם דאין מזמנין משום טרדה ועוד דא"כ לעולם לא ידונו אותו משא"כ בחתן דיש להמתין עד שיעברו ז' ימי נשואין שלו ודאי דממתינין אבל לאחר כך פשיטא דאין לו זמן כלל. וכן קודם החתונה נרא' דיש לו שלשה ימים דהא שקדו חכמים שיהיה טורח בסעודה ג' ימים וג' ימים אלו הוו כמו עי"ט דאין להזמינו:

(ו) למי שאינו בעיר. הא ישנו בעיר מזמנין וה"ה אם בע"ד מרוצים לבוא מעיר אל עיר ולדון לפני הדיינים הדיינים יכולים לדונם זולת עי"ט וע"ש דאינם רשאים כנ"ל סמ"ע:

(ז) וי"א דאין לקבול בבה"כ וכו'. והא דפסק המחבר בא"ח סי' תקמ"ה דמותר לקבול על חובותיו בח"ה שם איירי דהוא מבני עיר או דיש רמי' דמותר לעשות כן בכל זמן סמ"ע. ועוד י"ל דכאן איירי לקבול שצריך לדון עמם ובזו אין לעשות דאין מזמנים בימים אלו אבל שם איירי דלית לי' שום משפט רק מבקש לכוף לב"ח שלו שישלם לו וכזה יכול לעשות במועד דהא אסקינן דנין במועד ואי לא ציית משמתינן לי'. וכן מקורו של דין הלזה לקבול על חובתו במועד הוא ירושלמי ושם איירי לגבות חובותיו וא"ש:

(ח) אין דנין כו'. הסמ"ע כתב דיליף לי' דכתיב ביום הנחילו את בניו וכתיב ושפטו העם בכל עת חד לתחלת דין וחד לגמר דין. אבל הרמב"ם יליף לי' מן הקישא דריב וכל נגע והארכתי בתומים לישבו עפ"י סוגית הגמ'. ואם נתרצו הצדדים לדונם בלילה יכול לדון דלו יהיה כקבלו עליהם קרוב או פסול מהר"ם בתשובה: וכתב הסמ"ע דמזה נתפשט המנהג להקל לדון בלילה דמאח' שבאין כששולחין אחריהם ה"ל כקבלוהו. ועוד צידד הסמ"ע הואיל ומדליקין נרות הוי כיממא וכבר השיגו הש"ך ועיין בתומים דאין לזה שרש אף דמצאתי לו סעד במקצת ע"ש:

(ט) דאם עברו ודנו בלילה כו'. ודוקא שכבר דנו ונגמר המעשה. אבל אם קבלו עדות בלילה אין דנין ע"פ אותו עדות לכ"ע דהוי כתחילה. ולכך סתם הרמ"א לקמן בסי' כ"ח סעיף כ"ד בקבלת עדות ולא הגיה על מחבר. סמ"ע. ומשמע אם כבר דנו עפי' אותו עדות שקבלו בלילה ג"כ כשר לדיעה זו ועיין תומים מ"ש בישוב שיטה זו:

(י) עד סוף שעה חמישית. לאו דוקא ה"ה עד קרוב לסוף שעה ששית רק שלא ישבו עד כלות שעה ששית דכיון דטועמים דבר קודם כלות שעה ששית אז יכולים לגמור הסעוד' מש"ש והלאה דתו לא הוי כזורק אבן לחמת סמ"ע. ולדעת המחבר דפוסק סוף שעה ה' משערין שעות אלו זמניות לפי אורך היום כמבואר בא"ח. אבל לשיטת הסמ"ע אין הבדל בין ארוך לקצר דחצות היום שוה בכל זמנים:

(יא) מתחילת שעה שביעית כו'. משום דתיכף בכלות שעה ששית שהחמה מתחלת לנטות למערב זמן מנחה מהתורה רק מפני טעות אמרו חז"ל שלא יתפלל עד חצי שעה שביעית. אבל תיכף בכלות שעה ששית זמן מנחה עליו סמ"ע. ואין צורך לזה דאף דאין זמן מנחה מהתורה עד חצי שעה שביעית מ"מ צריך להיות פרוש מלישב בדין ודכוותיה חצי שעה מקודם כי קבעו חז"ל הרחקה כדמצינו גבי מנחה קטנה ודכוותיה אף שבקיאין בזמנו:

(יב) אפי' לגמור הדין כו'. עיין א"ח סי' רל"ב כתב רמ"א דהואיל ועכשיו נהגו לקרות ע"י שמש לבה"כ נוהגים לישב בסעודה אפי' בסמוך למנחה קטנה כי לית למיחוש שיעבור זמן מנחה ע"ש. וא"כ ה"ה לדין דמ"ש ומזה נתפשט המנהג בכל ב"ד בישראל בארצות הללו שקובעים ב"ד סמוך למנחה אפי' מנחה קטנה דסמכו אהנ"ל ומנהגן תורה:

(יג) ואם ישבו כו'. אפי' גמר דין דילמא ראו טעם חדש ויחזרו מדעתן ויהיה תחילת דין. ועיין בתומים מה שהקשתי על רמ"א בזה ע"ש:

(יד) או משנתעטפו דיינים. כי מפני אימת השכינה צ"ל עטופים. ואלהים נצב בעדת אל. ולכך אז מתחיל הדין ואם כבר ישבו עטופים מקודם א"כ התחלתו שיתחילו הבע"ד לטעון סמ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.