פתחי תשובה/חושן משפט/א
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בזה"ז. עיין באר היטב ועיין עוד בסמ"ע עד ומהתימה על המחבר ועל מור"ם ז"ל שהשמיטו וגם לא ראיתי לרבנן קשישאי נזהרין בזה שיהא לפניהם אלו הכלים ואפשר דסבירא להו דלא הוצרכו לזה אלא לדיינים סמוכים כו' עכ"ל. ועיין בתשובת שבות יעקב (ח"א סימן קל"ד) שכתב דדברי הסמ"ע בזה לא ברירין כלל כו'. והעלה שם דמי שרוצה לנהוג כן שיהיה לו במקום בית דין אלו הכלים רשאי ולא מחזי כיוהרא עש"ה. וע"ש עוד בח"ב בסוף הספר מ"ש על דברי מסגרת השלחן בענין זה. ועיין בספר עטרת צבי בזה ובשו"ת שבסוף ספרו שכתב דאם אין העם סרבנים אסור לעשות כן ע"ש. ועיין במעדני מלך בהגהותיו על קיצור פסקי הרא"ש ספ"ק דסנהדרין:
(ב) בהמה שחבלה. עיין באר היטב ומ"ש ובדיני אש ובור בזמן־הזה עיין בשבות יעקב כו'. ראיתי בשבות יעקב (שם) שהביא דברי המרדכי והג"א ר"פ החובל בשם אבי העזרי שכתבו בפשיטות דדנין דיני אש ובור בזמן־הזה, אכן בשם מהרי"ח כתבו הג"א דמספקא ליה באש ובור אי גובין בבבל. ומהרש"ל שם סימן ה' (והביאו הש"ך סק"ב) כתב לכן נראה דאין דנין אותו בבבל, דלא שכיח. וכוונתו, כיון דמהרי"ח מספקא ליה אם כן אזלינן בתר קולא לנתבע. והוא ז"ל כתב דבספרו משפטי יעקב הוכיח דדנין דיני אש ובור וכן משמעות סוגיא דש"ס פרק החובל. וסתימות כל הפוסקים שכתבו כל דיני אש ובור ולא זכרו כלל שאין דנין בזמן־הזה כמו בנזקי קרן, משמע דדנין. והביא עוד ראיות לזה. ומסיק לכן נראה לי פשוט דדנין דינים אלו דאש ובור בזמן הזה. גם בתשובת חות יאיר סי' קס"ט (יובא לקמן סימן שע"ח ס"א סק"א) דן גם כן בדיני אש במעשה שבא לפניו. אך מה שכתב מהרש"ל שם דאין לדון בזמן הזה דיכול הנתבע לבוא לידי סכנה בגופו וממונו דיאמרו פושע הוא בזה שפתיו ברור מללו במקומות שיש חשש זה אבל במקום דליכא למיחש להכי פשוט דדנין עכ"ד ע"ש.
ובגליון שולחן ערוך דהגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל נ"ב וז"ל עיין בתקפו כהן (סימן מ') ובשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קל"ו) וראייתו מההיא דפרק הגוזל (צ"ח ע"ב) דרפרם אכפיה לרב אשי. במחכ"ת לא דק בזה דהתם דשרף השטר בידים הוי מזיק בידים ופשיטא דדנין בזמן הזה ומה זה ענין לאשתו עכ"ל. ומכל מקום יש לומר דלא פליג על השבות יעקב בעיקר הדין רק שדחה ראייתו הנ"ל. גם בספר קצות החושן ובספר שער משפט הסכימו דלא כמהרש"ל אלא דאף בזמן הזה דנין דיני אש ובור. וכ"נ מדברי הטור ושולחן ערוך לקמן סי' ת"י סל"ז וכן נראה מדברי הרא"ה בספר החינוך (מצוה נ"ג נ"ו) ע"ש וכן נראה מדברי תשובת פני יהושע (ח"ב סי' ק"ו) ע"ש:
(ג) אין דנין אותו. עיין בספר שער משפט שנסתפק אם קיבלו עליהם דיינים לדון להם דינים אלו שאין דנין בזמן הזה אי מהני הקבלה כמו דמהני בדינין שדנין בזמן הזה אם קיבלו עליהם קרוב או פסול כבסימן כ"ב או יש לחלק כו' והאריך בזה והביא דברי חידושי הר"ן רפ"ק דסנהדרין ודברי הרמב"ן על התורה פרשת משפטים בענין זה ומסיים דצ"ע לדינא (ועיין בספר בית יהודה הביא ראיה דמהני הקבלה). ועיין שם עוד בענין אי בדיני קנסות חייב המזיק לשלם לצאת ידי שמים או לא ועיין בקצות החושן מזה:
(ד) והוציאו ממון כו'. עיין בתשובת שבות יעקב (ח"א סי' קמ"ז) דאם לא הוציאו ממון על פיהם רק שפטרו מהשבועה לא מחייבינן לשלם ולא אמרינן דמיד שפטרו הוי כהוציאו ממון ולחייב מדינא דגרמי דזה אינו גרמי רק גרמא ופטור ע"ש ועיין מה שכתבתי להלן סי' כ"ח ס"ג ס"ק י"א:
(ה) אם תפס הניזק. עיין באר היטב שכתב היינו בדיני ישראל כו' ובגליון שולחן ערוך דהגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל נ"ב וז"ל שם במהרש"ל לא כתב כן לענין דיעבד, אלא דכתב שם דהרשות ביד הניזק לכתחלה לתפוס בכח מהמזיק ועל זה כתב ומכל מקום אסור לתפוס שום דבר בדיני עכו"ם עכ"ל. אבל בדיעבד יש לומר דמהני ודמי ממש למש"ל סי' ד' בהגה (דאם עבר ועשה אם לא היה יכול להציל בענין אחר מה שעשה עשוי עכ"ל):
(ו) אין מוציאין מידו. בגליון שולחן ערוך דהגאון רבי עקיבא זצ"ל נ"ב ונעשה ממונו ממש ואפילו חזר המזיק ותפס הימנו לא מהני. ים של שלמה פ"ק דב"ק סי' מ"ג עכ"ל ועיין בנתיבות המשפט מזה:
(ז) מידו. עיין באר היטב מ"ש וגם קי"ל כהרא"ש כו' בין דבר אחר תפיסתו תפיסה כו' ועיין בתשובת בית שמואל אחרון (סי' א') שהביא ראיה לדעת ר"ת ולכן מסיק הא דכתב הסמ"ע דקי"ל כהרא"ש היינו כיון דיש ספק כמאן הלכתא ממילא כיון דתפס יכול לומר קים לי כהרא"ש ונפקא־מינה באם תפס דבר אחר וקידש בו אשה לא הוי אלא קדושי ספק ע"ש.
ומ"ש הבאר היטב ומה שלא כ' המחבר כו' עד משום דקי"ל כהרמב"ן ובזמן הזה לא מיפטר בהודאתו אפילו לא באו עדים כו' וכ"כ הש"ך כאן סקט"ז אך ביו"ד סי' רס"ז ס"מ בש"ך סקנ"ב סותר משנתו דכאן שתמה על שיטה זו מש"ס דפרק מרובה (ריש דף ע"ה) דמשמע להדיא דהיכא דלא מיפטר משום מודה בקנס הודאתו נמי לאו הודאה היא ולכן מסיק שם דדוקא אם באו עדים אחר כך אבל בלא עדים משום הודאתו לא מיחייב (ולא מהני תפיסה) דכיון דלא הוי הודאתו לפטור ה"ה לחיוב וכ"ד הבית יוסף שם ותשובת שארית יוסף ע"ש. וכן דעת רבינו הגר"א ז"ל ביו"ד שם. וכן הסכים התומים כאן וע' בקצות החושן ובנתיבות המשפט ובספר שער משפט מזה וע' בספר שער המלך (פ"ד מה' עבדים דין י"ז) מ"ש בזה. ועיין בתשובת שמן רקח (ח"א סימן ס"א) אודות חבורה מוזגי י"ש שנשבעו בפ"מ שכל אחד מחוייב להודיע להנאמן קודם שיוליך התבואה לטחון כמה יטחן ובאם יעלים מחוייב ליתן עשרים אדומים קנס והנאמן היה מחברה הנ"ל ואחד מהם העלים ולא הגיד להנאמן רק חצי הערך ממה שהיה טוחן ובאו בני החברה לבית דין ושלחו אחריו והודה על ההעלמה רק שהתנצל א"ע ונתחייב מתוך טענותיו ונשאל אי מחוייב לשלם קנס הנ"ל או לא כיון שהודה מפי עצמו. והשיב הא ודאי דאי נימא דיש לזה דין קנס אין לחייבו ע"פ הודאתו בפי דברי הש"ך ביורה דעה (סי' רס"ז סקנ"ב) דאף לשיטת הרמב"ן אם אין שם עדים כו' וא"כ בנ"ד דאין כאן עדים דהם נוגעים בדבר ממילא דאין לחייבו בקנס ע"פ הודאתו דממ"נ אי לשיטת הסוברים דיש לנו דין ב"ד א"כ יש לפוטרו משום מודה בקנס ואי אין לנו דין ב"ד וכשיטת הרמב"ן א"כ ממילא אין כאן הודאה כלל וכמ"ש הש"ך שם אמנם באמת אין זה ענין כלל למודה בקנס דהא דקיי"ל מודה בקנס פטור היינו דוקא בקנס שחייב מצד הדין דלא חל עליו החיוב אלא בשעת העמדה בדין וירשיעון אלהים ולכן אם הוא מודה מהני הודאתו דלא יבא כלל לידי חיוב משא"כ בנ"ד שהוא התחייב א"ע באם שיעבור על שבועתו מחויב ליתן קנס הנ"ל וא"כ תיכף כשעבר על שבועתו אף קודם העמדה בדין כבר נתחייב ודאי ולא מהני הודאתו לפטרו ממה שנתחייב כבר' כו' והאריך בזה ע"ש (ועמ"ש לקמן סימן שפ"ח ס"ח סק"ה) ומ"ש עוד שם בענין אם נפסל אותו האיש לעדות ולשבועה יובא לקמן (סימן ל"ד סעיף כ"ה סקמ"א):
(ח) כך וכך תחזיק. עיין באר היטב עד והש"ך כתב דמהמרדכי אין ראיה כו' ועיין בתשובת בית שמואל אחרון (סימן ב') מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |