תומים/חושן משפט/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט א

(א) אבל שבת ורפוי וכו'. זהו דעת הרמב"ם וכבר תמהו דהא אמרינן בגמרא להדי' אדם באדם דל"ש אע"ג דאי' בי' חסרון כיס לא עבדינן שליחת' והב"י וכ"מ כתבו דהרמב"ם דייק לי' מהא דאמרינן כל הנישום כעבד משמע דוקא נזק דבעי שומא אבל רפוי ושבת דא"צ שומ' כעבד לא אך מ"מ עדיין לא יתיישב מה דקאמר הגמ' דאדם באדם דל"ש אף דאי' בי' חסרון כיס לא עבדינן שליח' ובאמ' על קו' זו אפ"ל כסברת העיר שושן דאף דחבלות שכיח מ"מ הא ל"ש שיכה כ"כ עד שיהיה בגדר ההיזק שיהיה נפחת בדמי' אילו נמכר בשוק אבל שיהיה כ"כ מוכה עד שיהיה על המשכב ויצטר' רפוי שכיח אך מלבד שזה דוחק עדין לא מיושב במ"ש דפגם אין דנין בזה"ז ובגמ' פריך והא בושת ופגם דשכיח ומשני על בושת דלית בי' ח"כ אבל על פגם לא תי' וא"כ הקו' במ"ע דהל"ל לדון בזה"ז והט"ז ביקש למחוק מילת פגם מגמ' וח"ו להגיה בספרי תלמוד ודברי סמ"ע בסק"י דחילק בין מעשה בעצמו לשומא אין לו עדין ישוב בגמ'. ולכן נראה דס"ל לרמב"ם דוודאי יש להבין איך אמרו חבלות לא שכיחי הלא עין רואה שבכל יום הקטטות ומריבות מתרבים ואם חכמי ישראל בבבל נקראים חובלים מכ"ש שארי המוני עם וכבר אמרו שבלילה קם חד ושחטיה לחבריה והטעם דחל קללה על חבירי שבבבל דכתיב ונתן לך לב רגז וא"כ איך אמרינן דל"ש ולכן ס"ל לרמב"ם דכך הפי' מילת' דלא שכיח לא עבדינן שליחת אין הפי' דגוף המעשה ל"ש אלא אף דגוף המעשה שכיח רק החסרון כיס אינו מצוי וניכר לכל ואין הכל בקיאין בחסרון ההוא לזו ג"כ לא תקנו חכמים ולא מינו אותנו כלל לשלוחים ובפרט בדבר שאינו חסרון כיס רק אילו היה עבד עברי נמכר היה נפחת בדמיו ואין לך דבר בלתי שכיח יותר מזה דאין ע"ע נוהג כלל וא"כ להבחין ההיזק שיהיה חסרון כיס זהו לא שכיח דזולת מכירה בע"ע מה ח"כ יש פה וזהו כוונת הגמ' במילתא דל"ש דהח"כ לא שכיח ולא חששו חכמים לכך לתקן בשביל כך וא"כ א"ש דנזק דשמין דאלו היה נצרך למכור עצמו כע"ע כמה היה שוה וכו' כמ"ש רש"י להדי' זהו ל"ש וכן פגם דכלו חסרון כיס הוא דאומדי' כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בעולה לבתולה להשיאה לעבדו זהו ל"ש דיהיה נמכרת לשפחה והזיק וח"כ בלתי שכיח וזהו דייק הגמ' כל הנישום בעבד וכו' להורות דלכך לא דיינינן הואיל וצריך שומא כמה ראוי להיות אלו נמכר לעבד וזהו ל"ש ולכך בס"ד דלא אמרינן מחסרון כיס רק מן שכיח ול"ש לבד ע"כ הפי' על גוף המעשה א"כ אף פגם שכיח ושפיר אמרינן דשכיח אבל במסקנ' דתלי בחסרון כיס א"כ אף פגם ל"ש וא"ש אבל רפוי ושבת דהמעשה שכיח והח"כ שכיח דא"צ שומא להיות נמכר לעבד דנין וא"ש:
ודע. כי כתב הב"ח בשם תו' דוקא לכוף הוא דבעינן מומחין אבל לדין בעלמא בלי כפי' לא בעינן סמוכים בשאר כל משפטים ע"ש ודבריו אינם דקיצור לשון בתו' בפ' המגרש גרם זה להב"ח אבל בתו' ריש סנהדרין ד"ה ליבעי כו' משמע דלא כב"ח דהקשו ל"ל אלהים הא דרשינן מלפניהם ותי' דלפניהם היינו על כפי' (ולדברי הב"ח ק' א"כ אלהים ל"ל) פי' בדבר שא"צ לדון כי הדין חרוץ מפי סמוכים לקיים אותו כמו לכוף על הגט במורד שדינו חרוץ מפי סמוכי' רק לכופו ובזה צריך קרא דלפניהם ולדון בלי כפי' צריך קרא דאלהים דקאי על דין ובין בדין ובין בכפי' צריך סמוכים ד"ת וזה מבואר בתו' דסנהדרין ע"ש. ודברי מרדכי בס"פ המניח צ"ע דמשמע מדבריו בהא דחייב ר"י להאי גברא דתקע לחברו הואיל ושומתו ידוע דהתוקע לחבירו אפילו עני בישראל נותן סלע מגבינן אותו בבבל דהא מבואר מילתא דלית בי' חסרון כיס לא עבדינן שליח' וכן הא דאמר לרכובה שלש וכו' ושלח לי' קנסא קמגבית בבבל הא שומתו ידוע וצ"ע לישבו בדוחק:

(ב) מי שגנב וכו'. עיין אורי' סק"ט דכתבתי פי' הסמ"ע ואם כי דבריו אמורי' בכ"מ מ"מ הש"ך יפה כתב דא"כ ה"ל לרמב"ם ולמחבר להזכיר עיקרא דדינא דגזלות שע"י חבלות אין דנין כמ"ש בגמ' ותי' הש"ך כבר הביא הכ"מ ודחה מכמה טעמים והוא כתב דדברי המהרש"א דחוקים וברור דכוונתו דאם במשנה גזלות פי' בלי חבלות א"כ עדיין ק' הא גזלות לחודא שליחת עבדי ולדבריו יותר קשה דמשנה ע"כ גזלות קרן איירי דתשלומי כפל קתני לי' אח"כ ואיך בעי מומחין הא בקרן שליחתייהו עבדינן וצ"ע לדבריו ומה שנראה הא דגם דברי הרא"ש בריש סנהדרין צריך ביאור דריש דבריו דווקא הודאות והלואות א"צ מומחים ודו"ח אבל גזילות וחבלות צריך מומחי' ודו"ח ומידי דברו בו כתב ובפרק החובל מסיק כל מידי דשכיח עבדינן שליחת' וכו' וקאמר התם חבלות ל"ש משמע דכל מילי שכיח אפילו גזילות הלכך כל מילי בר מחבלות עבדינן שליחת' והדברים סותרים זא"ז מניה ובי' וכבר עמד בזה הב"ח וחשב לעשות ב' תקנות בין נעילת דלת לשליחת' קעבדינן וכבר כ' הגי"ת דלא משמע כן בגמ' דהיא היא דמשום נעילת דלת תקנו שיהיו עושין שליחת' וכן מורה לשון הגמ' בפ' המגרש וכ"כ רשי' להדי' בפ' החובל דף פ"ד ע"ב ד"ה מידי וכו' ע"ש וכ"כ התו' בכמה דוכת' וליישבו צ"ל דגם בתו' סנהדרין דף ג' ד"ה שלא וכו' דהקשו דאשכחן בכמה דוכתי שהיו דנין בבבל גזילות וחבלות וכו' ותי' בחד תי' דהיינו גזילות ע"י חבלות ל"ש אבל גזילות וחבלות לחוד שכיחי כתב מהרש"א ר"ל גזילות וחבלות דנקט בכ"מ בתלמודא איכא לפרושי הכי גזילות שע"י חבלות מיהו גזילות וחבלה דנקט במשנה דהכא ע"כ גזילות וחבלות ממש כדאמרינן לעיל גזילות דכתיב ונקרב ב"ה אל האלהים חבלות וכו' ע"ש ופי' דברי המהרש"א דלכאור' ק' דבגמ' דקאמר דה"א דגזילות דכתיב בקרא וכו' וא"כ מאי ראי' מטעי הוי טעינן אבל באמת פי' ע"י חבלות דס"ל למהרש"א אם פי' גזילות ע"י חבלות איך קתני במשנה סתם ועכצ"ל דע"כ הוא דאל"כ ה"ל למתני חבלות גבי נזק וחצי נזק וא"כ דמוכח דאיירי בכה"ג שפיר הקשה המהרש"א (ובחדושי אמרתי דבזה נחלקו ר"א ורבא ולכך לא מוקי ר"א כמו רבא ד"מ בג' הדיוטות וגזילות וחבלות בג' מומחין דהוא לא ס"ל גזילות שע"י חבלות כמ"ש המהרש"א דבדברי ר"א לא משמע כן וא"כ קשי' לי' גזילות הא דנין בלי מומחים ולכך מפרש ד"מ גזילות וחבלות בג' ובאמת לא נחית משנה להורות דבעי מומחין רק דלא סגי בלא"ה ולעולם בעי ג' משא"כ הודאות והלואות סגי ביחיד מומחה וא"כ א"א לומר דתני הודא' והלואות בג' משא"כ רבא ס"ל שפיר כמ"ש התו' גזילות שע"י חבלות ושפיר קתני הודאות והלואות בג' וא"ש. מיהו אף לפמ"ש י"ל דר"א ס"ל גזילות שכיח וא"כ אף בזמן משנה דהיו סמוכין דנין בהודאות וא"כ קשה כו' איך קתני גזילות במומחים וכו' והראי' דשכיח דהא לא בעי דו"ח משא"כ רבא לשיטתו דס"ל פ"ק באמת בעי דו"ח וא"כ ל"ש ובזמן המשנה היה בעינן סמוכים ושפיר קתני ד"מ בג' ודוק):
ובאמת. יפה דיבר במשנה כמ"ש טעמא וגם א"כ למה הוצרך לומר הודאות והלואות בג' הדיוטות גזילות וחבלות בג' מומחי' ולא מוקי הכל בגזילות וחבלות ומחלק גזילות וחבלות בפ"ע בהדיוטות וגזילות שע"י חבלות במומחין רק דעדין לשיטתו קו' התו' בלתי מיושב כיון דבמשנה נאמר דאפי' גזילות סתמא בעי מומחין ולא עבדי שליחות איך היו דנין בבבל ובאמת מחמת קו' זו כתב הש"ך דתי' התו' מוסב ג"כ על המשנה ודלא כמהרש"א אך אין לדחות המהרש"א בקש במקום שיש לו ראי' מוכרעת ולכן נראה דלפמ"ש תו' בריש הדבור הנ"ל דלכך ל"ש ת"ה בגזלות כמו בהודאות והלואות דבשלמא בהלוא' נמנע מהלוא' בנקל כשלא ימצא דיינים מזומנים להגבות חובו משא"כ בגזלות וחבלות יודע הגזלן שיטרח הנגזל אחרי מומחין עד שימצא מקום לדון עם הגזלן עכ"ל וא"כ יש סברא לחלק בא"י במקום דשכיחי מומחים ודאי ל"ש תקון עולם בגזלות דהגזלן לא יגזול דידע דיטרח הנגזל לילך לב"ד מומחים ויוציא הגזילה אשר גזל אבל בח"ל רחוק מא"י במקום דליכא מומחים ומכ"ש בזמן דאפילו בא"י ליכא מומחה פשיטא דיש כאן ת"ה לדון דאל"כ כ"א יגזול ואין מידו מציל דכי יוציא הנגזל מאה על מאה לילך לא"י מקום רחוק להזמינו והוצאה מרובה על הקרן ומכ"ש אם ליכא מומחי' גם בא"י פשיטא דיגברו בעלי זרוע לגזול ולחמוס דאין דיין ושופט ופשיטא דיש ת"ה לדון ולעשות שליחותם וא"כ אין כאן קו' מהמשנה דהמשנה מיירי מא"י ובזמן דהיה שכיחי סמוכים בכל מקום כנודע א"כ ל"ש ת"ה בגזלות כמ"ש תו' דיטרח הנגזל אחר ב"ד מומחין ולכך הגזלן נמנע מלגזול ולכך קתני גזלות וחבלות במומחין דווקא אמנם אח"כ דפסקו הסמוכים ואפילו בא"י ממש לא היה בנמצאים כמ"ש הרשב"א בחדושיו לב"ק וא"נ בבבל במקומות הרחוקים מא"י פשיטא דיש ת"ה כמ"ש ולכך דנו גזילות וחבלות ויש בהו תיקון עולם כמש"ל רק קו' התו' מהא דאמרינן בפ' המגרש דפ"ח הנ"ל דר"י הוה מעשה על גט משום דשליחות' קעבד ופריך אי הכי גזילות וחבלות נמי ומשני הואיל ול"ש וס"ל לתו' משמעות הגמרא דפריך לר"י לעשות שליח' אפילו בגזילות וחבלות ולמה נמנע ר"י לדון בגזילות וחבלות דס"ל לתו' דל"ל דהקושי' לר"י ממשנה דקתני ד"מ בג' וגזילות וחבלות בג' מומחים דמה קו' דלמא ס"ל לר"י כשמואל דב' שדנו דיניהם דין (ובפרט לפי' רש"י דמאן דס"ל יחיד מומחה דן ס"ל כשמואל ור"י ס"ל דיחיד מומחה דן כמבואר בסנהדרין דף ה' וע"ש בתו' ד"ה ואם) ומפרש המשנה כר"א ד"מ בג' ומה הן ד"מ גזילות וחבלות דהם צריכים ג' אבל הודאות והלואות א"צ ג' כשמואל וכמבואר בריש סנהדרין וא"כ אין כאן הכרח מן משנה דבעינן בגזלות וחבלות מומחים די"ל שליחותם קעבדי ועכצ"ל דקו' מן מעשה בכל יום דנמנע ר"י לדון בגזילות וחבלות שהיה בלתי סמוך וא"כ הק' התו' שפיר דהא בימי ר"י לא היה סמוכים בבבל כלל ואפילו בא"י לא היה בנמצא ממש סמוך כמ"ש הרשב"א ב"ק דף ל"ו ע"ב בהאי דתקע לחברי' וחייבהו ר"י ע"ש ומ"מ נמנע מלדון ואיך היו דנין גזילות בכל דוכת' וע"ז תי' דהא דאמרינן בגיטין לר"י והא גזילות וחבלות וכו' היינו גזילות שע"י חבלות ומזה היה נמנע ר"י לדון דל"ש כלל אבל בגזילות לחוד מפני ת"ה היה ר"י וכן שארי אמוראים דנין הואיל ול"ש סמוכים כלל ויש ת"ה כמש"ל. ודברי התו' נכונים וזהו כוונת המהרש"א דגזילות וחבלות דנקט בכ"מ בתלמוד' הכי פי' והיינו הך בפ' המגרש כי זולתו לא מצינו בגמ' גזילות וחבלות ונתכוון להך דגיטין כי משם סובב והולך קו' תו' אבל במשנה אין פירושו כך ומהמשנה לק"מ כמ"ש וא"ש:
ומעתה. נראה דגם הרמב"ם ורא"ש תפסו סברא זו לחלק בין זמן שהיה סמוכים ובין זמן שאינו סמוכים כלל בנמצא לעיקר כי טעם דמסתבר הוא דיש כאן ת"ה דאל"כ כ"א יגזול ואין שופט בארץ איש הישר בעיניו יעשה ומהך דגיטין לא קשי' להו דס"ל באמת דידע הגמ' דר"י לס"ל כשמואל וא"כ ע"כ המשנה מתפרשת דגזילות וחבלות ע"י מומחין דוקא וא"כ קו' הגמ' אי שליח' קעבדו למה קתני במשנה דבעי מומחים הא שליח' קעבדי וחלוק דת"ה ל"ש בגט (ובחדושי אמרתי דבזה נחלקו ר"א ורבא ולכך לא מוקי ר"א כמו רבא ד"מ בג' הדיוט' וגזילות וחבלות בג' מומחי' דהוא לס"ל גזילות שע"י חבלות כמ"ש מהרש"א דבדברי ר"א ל"מ כן וא"כ קשי' לי' גזילות הא דנין בלי מומחין ולכך מפרש ד"מ גזילות וחבלות בג' ובאמת לא נחית המשנה להורות דבעי מומחין רק דלא סגי בלא"ה ולעולם בעי ג' משא"כ הודאות והלוא' סגי ביחיד מומחה וא"כ א"א לומר דתני הודאות והלוא' בג' משא"כ רבא ס"ל שפיר כמ"ש תו' גזילות שע"י חבלות ושפיר קתני הודא' והלוא' בג' וא"ש מיהו אף לפמ"ש י"ל דר"א ס"ל גזילות שכיח וא"כ אף בזמן משנה דהיה סמוכים דנין בהודאות וא"כ ק' כהנ"ל איך קתני גזילות במומחי' והראיה דשכיח דהא לא בעי דו"ח משא"כ רבא לשיטתו דס"ל ד"ק באמת בעי דו"ח וא"כ ל"ש ובזמן המשנה היה בעינן סמוכים ושפיר קתני ד"מ בשלשה ודוק. או י"ל קו' הגמ' לר"י ואביי דס"ל עירוב פרשיות א"כ למה בגזילות מומחים ובהודאות א"צ מ"ש ולמה בזה עבדינן שליח' ובזה לא ול"ל דיכול הנגזל לילך לסמוכים דהא גם המלוה יוכל לילך דבזמן המשנה היה סמוכים מצוים ומשני דהואיל דשכיחי אפילו במקום דמצוים הרשהו להדיוטים ודנו שלא יהיה המומחים מוטרדין תמיד ויש תקון עולם) ומשני לחלק בין מילתא דשכיחי וכו' דבדבר דשכיח אפילו במקום דיש סמוכים יכולים הדיוטות לדון דכי כ"פ ילך לסמוכים וכן בגט דשכיחי' משא"כ בגזילות אבל באמת כאשר נתמעטו או פסקו לגמרי הסמוכים בח"ל דנין בגזילות דאין לך ת"ה יותר מזה וכן נראה מפירש"י שם דקו' הגמ' מהך דסנהדרין דקתני גזילות וחבלות במומחין ע"ש והן הן דברי הרא"ש דבריש דבריו בפי' המשנה קאמר דגזילות וחבלות בעינן מומחה דאז היו סמוכים ול"ש ת"ה ואח"כ כ' דפה"ח מסיק וכו' דגזילות שכיחי פי' שכיח יותר מחבלות דל"ש כלל ואין כאן ת"ה אפילו בזה"ז אבל גזלות אף דל"ש כ"כ כמו הודאה והלואה ולכך בזמן דהיה סמוכים לא עשה בו תקון עולם מ"מ שכיחים לפרקים ביותר מן חבלות וא"כ בזה"ז דליכא סמוכים אילו לא ידונו בטלה כל דין גזילות ולכך דנין בזה"ז דהא עכ"פ שכיח במקצת וא"כ איך נניח לעולם של הפקר ובע"כ משום ת"ה עבדינן שליח' ודברי הרא"ש נכונים ואין בהם שום סתירה כי מתחילה דיבר מזמן המשנה ואח"כ מזמן התלמוד דפסקו בעו"ה הסמוכים וכן משמע קצת בדברי מע"מ ע"ש ובזה נראה דסובבות דברי הרמב"ם דבפ"ה מהל' סנהדרין הל' ח' כ' דיני קנסות כגון גזלות וחבלות וכו' אין דנין אותו אלא שלשה מומחים והם סמוכים בא"י וכו' והיינו בזמן המשנה דהיה סמוכים ולא היה רשות להדיוטות לדון גזילות וכיוצא בו אבל בח"ל רחוק מא"י ס"ל לרמב"ם דאף בגזלות יש ת"ה כהנ"ל דכי יוציא מנה וכו' לילך לא"י למצוא סמוכים ולכך בהל' ט' כתב אין דנין ב"ד של ח"ל כפל משמע הא קרן מהגזל דנין דאל"כ ה"ל להזכיר דאין דנין גזילות כלל והיינו כמ"ש דבח"ל יש ת"ה ודנין דין גזילות ולכך בהל' י"ג כתב מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן בדייני ח"ל ולא הכפל וכו' הרי דדייק לומר דייני ח"ל ולא קאמר דייני הדיוטות משום דאז הוי משמע אפילו בא"י במקום דיש סמוכים ובאמת עיקר הטעם היותם בח"ל במקום שאין סמוכים ולכך שינה הלשון ובהל' ח' כתב דייני הדיוטות ובהלכה י"ג דייני ח"ל אף דהעיקר תלוי בסמוך ואינו סמוך הנקרא הדיוט אלא ברור שכיון למ"ש בלי פקפוק. והנה באמת הא דכ' הרמב"ם בכ"מ דייני ח"ל ולא כ' להדי' בזה"ז דפסקו הסמוכים דאזיל לשיטתו דאף בזה"ז אם יסכימו כל חכמי ישראל על אחד למנותו סמוך ומומחה לרבים הרי יכולים למנותו ול"מ לו חבר והרשב"א בב"ק כ' דיש להשיב עליו דהא אמרו ברם זכור לטוב שלא בטלו דיני קנסות ומה רבות' הא יש לקיימו באסיפה חכמים וכבר נשמר הרמב"ם בספרו מזה כי כ' שהיו ישראל מפוזרים וא"א שיסכימו כולן ולדעתי אף לרמב"ם צריך דעת כולם ול"א בזה רובו ככולו ולכך כ' בפי' המשנה קודם ביאת משיח כשיבין ה' לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשובתם לשם ית' ולתורתו ויגדל תומתם לפני בוא משיח וכו' עכ"ל ולכאורה מה צורך לגודל החשוקה והכנה לסמוך אדם אחד ועוצם וזכות לבב ולכן נראה דצריך הסכמת כולם ומי הוא אשר יכול להשות כל לבבות יחד שיהיו כולם בשפה א' ודברים אחדים א' מהם לא נעדר לומר כזה רא' וקדש וצא ולמד בזמן ר"י בי רב שרצו להסכים חכמי צפת עליו מה הגיע עליהם מרלב"ח וסייעתו ולכן ק' לסמוך אמנם כאשר יהיה רצון ה' לסמוך ויהיה סר מאתם חשכת השכל ויהיה לבבם זכה ויבטל הקנאה אז יסכימו כולם לדעת אחד ויהיה סמוך אך נראה דרמב"ם אזיל לשיטתו דכ' בסוף הל' מלכים שאין דבר ברור שאליהו יבא קודם משיח רק הוא כיון בקרא לנביא שיבא קודם ביאת הגואל ולא אליהו ולכך בהל' נזירות על הך הריני נזיר ביום שב"ד בא שמותר לשתות יין בשבתות וי"ט נתן הטעם משום דספק אי יש תחומין למעלה מיו"ד וספק נזירות להקל ול"נ טעם כדאמרינן בגמ' שלא אתא אליהו מאתמול משום דלא פסיקה לי' (ועמ"ש בפלתי בס"ס קי"א) ולכן נתקשה מאין יבוא ב"ד קודם ביאת הגואל ולכן חידש דין הנ"ל אמנם לפי מדקיי"ל וקיבלו רוב מחברים בבירור דאליהו יבא קודם משיח א"כ הוא מוסמך מאחי' השלוני ואף הוא ישית ידו לסמוך אחרים ויחזור הסמיכה למקומו וזהו אמרם לב"ד הגדול קאתי הרצון צורך ביאתו יהיה להעמיד ב"ד הגדול בישראל ב"ד הסמוכים ולהקים סנהדרין א"כ אין ראי' לדברי הרמב"ם כלל ומ"ש מהר"י בי רב דאליהו אינו בגדר הסמיכה עד דהוא מלאך ואני שואל א"כ אף בגדר מצות תחומין אינו דכי נאמר במלאכים ונשמת צדיקים הנעדרים מגשם חומרי איסור ורבי הוי אתא כל בי שמשי לבית' ואיך אמרו בגמ' בחד בשבת תשרי דלא אתא אליהו מאתמול בשבת תפשוט דאין תחומין למעלה מיו"ד דאל"כ איך יבא אליהו בשבת ש"מ דאף אליהו בכלל שמירת המצות דאורייתא ודרבנן דהא לדעת רוב פוסקים תחומין דרבנן וא"כ מכ"ש דהוא בגדר הסמיכה ויפה כ' מהרלב"ח ת"ח שאמר דבר לאחר מעשה אין שומעין לו כי חתר להעמיד הסמיכה מחכמי צפת בכל כחן:

(ג) וכן אם תפס. בד"מ הביא בשם מרדכי דריב"א עשה בקרן כר"ת ובשאר קנסות כדעת החולקים ויוכל לתפוס כל מילי וכן הביא הסמ"ע סקח"י ואני תמה הלא כל מחלוקתם בקרן דאל"כ דבר המזיק היכי משכח' לי' שיהיה קנס בשן ורגל אין כאן קנס וגבינן בבבל ושור המועד לא אשכחן בזה"ז דליכא סמוכים כלל בא"י ול"ש הועד בא"י וא"כ ל"מ בדבר המזיק לתפוס בו רק בקרן ועז"ק ר"ת דצריך דוקא דבר המזיק ושארי פוסקים חולקים וא"כ איך שייך הכרעה מה דגוף המחלוקת אינו שייך אלא בקרן והמעיין במרדכי נראה דלא קאי כלל אהך דהא כתב בשאר דברים כדברי הרי"ף ואי' מקומו דהרי"ף חולק בזה אר"ת הא הרי"ף לא העתיק רק דברי הגמ' ואי תפס ולא הזכיר כלל ענין תפיסה כיצד יהיה ודוחק לומר דס"ל למרדכי דהואיל ודעת הרי"ף דטענו בחיטין והודה בשעורים מהני תפיסה ש"מ דלא בעי בדבר המזיק דזה דוחק ול"ל דברי הרי"ף ול"ק סתם בפוסקים החולקים אר"ת. ולכן ברור דקאי הך פלוגתא דס"ל לר"ת בתבעו בחיטין והודה בשעורין ל"מ תפיסה רק היכי דיש לו תביעה על שנים כגון שהיו שנים רודפין אחר שנים וכמ"ש הרא"ש והרי"ף ס"ל אף בתבעו בחיטין והוא הודה בשעורים ה"ל תפיסה ולזה הכריע הריב"א באחד שני שורים תמים שהזיקו זה אומר גדול וזה אומר קטן דהוי טענו בחיטין והודה בשעורים בזו אי תפס אחד ל"מ למימר בממ"נ אי הך שאני טוען הזיק הב לי ואי אידך אני תופס זה למשכון בשביל אידך בזה ל"מ תפיסה דהא אינו משתלם אלא מגופו ואיך יתפוס תם זה בשביל תם חבירו (ותפיס' זו מחמת מחילה לא דמי' לתפיסה מחמת דאין לנו ב"ד מומחין וענינו של זה לא כשל זה) אבל בשארי מילי דהיינו תבע בחיטין והודה בשעורין בזו מהני תפיסה כדעת הרי"ף מכח ממ"נ הנ"ל דהא אינו משתלם מגופו וזה פשוט וברור למעין שם ומוכח מדברי הרא"ש דס"ל אף דתפס בקרן גוף המזיק מ"מ אי המזיק יש לו משל הניזק דבר אחר בידו כעין הקרן בשוה ל"מ תפיס' דהרא"ש כתב דהרי"ף השמיט אבעיא דיש שינוי לצרורות דבלא"ה בלי תפיס' לא גבינן ובתפיס ס"ל לרי"ף א"מ מידו וק' הא עדין נ"מ בזה שתופס גוף המזיק והמזיק יש לו משל ניזק דברים אחרים א"כ לענין תפיסה זו בשביל גביות קנס מהני אבל תפיסה בספיקה דדינא ודאי ל"מ כיון שחבירו תפיס כנגדו אלא ש"מ דאף לענין גביות קנס ל"מ תפיס:

(ד) תחזיר. כ' המרדכי ס"פ המניח מעשה בא לפני ריב"א בא' שחבל בחבירו ותפס הנחבל כוס של כסף משל החובל והיה לב הרב מהסס בדבר וישב לפניו רבינו שמריה וא"ל רצונך שאפטרנו וא"ל הן וא"ל אמור שישמו החבלה ואמרי' בפ' החובל דאנן לא בקיאין בשומא דכל דבר שצריך שומא אין דנין אותו בבבל וכו' עכ"ל ומזה למד מהרי"ו בתשובה סי' כ"ח הואיל ואנן לא בקיאין יכול להחזיק כל מה שתפס והד"מ לא השיג עליו אלא דבקיאין בשומא כמ"ש הרא"ש אבל באמת אי אין השומא ידוע מודה למהרי"ו דיוכל לתפוס כמ"ש באורים ומדברי כולם נלמד שפירשו במה שאמר ר"ש רצונך שאפטרנו הרצון להתופס הכוס כסף שלא יצטרך להחזיר המותר ובזה פטרו הואיל ואין שומן ידוע כנ"ל אך זה תמוה אין לך תפיסה מספק יותר מזה ואפילו לדעת הרי"ף דס"ל דתפיסה בספיקא דדינא מהני היינו בספק דיש פנים לדין לכאן ולכאן אבל בשומא איך יתפס משל חבירו במה שאינו ידוע אם חייב לו ומכ"ש לדעת הרא"ש דס"ל תפיסה בספק דין ל"מ ומכ"ש בכה"ג והאמת דפי' לפטור היינו לחובל ויצטרך זה להחזיר כוס של כסף חנם אין כסף ופוטרו ר"ש מהך טעמא הואיל ואין שומתו ידוע ואנן לא בקיאין בשומא ואין דנין דין שומא הוי תפיסה מספק ולא מהני וצריך להחזירו וכן פי' מהרש"ל בפ' החובל דין ב' וכ"כ מהר"ם טיקטין ע"ש וע"ש מה שתי' דלא יקשה דהא דאמרינן בחובל זיל שם לי' כעבד ואמרינן לא צריכה בדתפס ולכן אין לדברי מהרי"ו וד"מ קיום באמת ואין לו לתפוס מספק:

(ה) גובין בכל מקום. זהו דעת מרדכי והרא"ש דס"ל כן בפ' השולח במה דכ' הרי"ף על הא דמוכר עבדו לנכרים קונסים אותו וכ' בשם גאון דל"ק רק דייני סמוכים והם כ' דהך מילתא דתקנו חכמים לגדר וסייג תקנתם גובין בכל מקום וא"כ צ"ע על הרמ"א דכאן סתם כדברי הרא"ש ומרדכי ובי"ד סי' רס"ז סתם המחבר כדעת הרי"ף ורמב"ם דאין גובים רק סמוכים והרמ"א לא הגיה כלום ונראה לומר דס"ל לרמ"א להכריע דודאי במילתא דשכיח רק לית בי' ח"כ דלא גבינן בבבל והטעם משום דלא עבדינן שליח' כיון דלית בי' ת"ה דהא לא חסרי בזו במה שתקנו חכמים לסייג ושימור לתקנתם גובין בכ"מ דזהו עיקר ת"ה לקיים דברי חכמים ותקנתם אבל במה שאין דנין בח"ל מפני דל"ש ולא קעביד שליחותם בדבר שאינו מצוי אף בתקנת חכמים אם אינו דבר מצוי לא נמסר הדבר לדיינים שאינם סמוכים כי לא חששו לדבר בלתי מצוי למסור הדין ביד הדיוטות ובהכי ניחא דברי הרמב"ם דבפ"כ מהל' שבת פסק המוכר בהמה גסה לנכרי קונסים אותו עד יו"ד בדמיו ולא הזכיר שם חילוק בין דיינים מומחים לאינם מומחים ואילו בהל' עבדים פ"ח כ' המוכר עבד לנכרים קונסין אותו עד יו"ד בדמיו כתב דוקא דיינים מומחים יש רשות לקנוסו ויותר היה ראוי ליכתוב אותו בהל' שבת דזה נשנית ראשון בספרו אלא ברור דס"ל לחלק כמ"ש ובהמה שכיח ועבד ל"ש כדאמרינן בגמ' דגיטין דמ"ד ע"ש וכן בהגהת הרי"ף הובא בשם ריא"ז הך דינא דגאון דאין גובין בח"ל וכ' דבקונטרס הראיה כתב לחלק בין שאר קנסות דרבנן דגובין בח"ל הרי דס"ל לחלק וזה היה דעת רמ"א וכיון כאן לשארי תקנות דרבנן דשכיחים אבל בעבד דל"ש מודה להרי"ף ורמב"ם ומחבר:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.