פתחי תשובה/אבן העזר/קיב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הבנות נזונות. עיין בתשו' נו"ב תניינא סימן צ"ה בעובדא שאחד מת ונשאר בעל חוב ועזבונו לא היה מספיק לפרוע החובות ומסרו הנכסים ביד אפטרופס עד שיבואו הנושים כל אחד ליקח את שלו וזה המת הניח שני בנים ובת קטנה והואיל שהיו סבורים שיהיה הכרח לשלם כל הנושים היה הכל נשאר מונח ולא ניתן מזה למזונות היתומי' ואם הבת החזיקה את בתה אצלה וזנה ופרנסה והשיאה לגבר ועכשיו ברבות השנים בעל חוב אחד לא בא לתבוע את שלו לא נודע מקומו ועכשיו היורשים רוצים לחלק הנכסים וגם הבת באה לתבוע מזונות שהיה מגיע לה בקטנותה עד שבגרה ופסק הרב השואל שהנכסים כולם שייכים להבנים ואין להבת שום תביעה מחמת מזונות כיון שהיה לה מזונות ממקום אחר שאמה נתנה לה מזונות שלא תיקנו מזונות להבנות אלא שלא יצטרכו לחזור על הפתחים וזו שכבר ניזונה כו'. והוא ז"ל השיב לו כי סברא זו נזכר בכנה"ג ואינו מסכים לזה שז"ל בהגהות הטור אות ו' אם נתחשד אחד עמה לזונה אין לה מזונות מן האחין הר"י הלוי סי' ב' ובשם חכם אחד כ' שאפ"ה יש לה מזונות ולזה דעתי נוטה עכ"ל אך באמת דבר זה תלוי בפלוגת' שבין הרי"ף ורמב"ם ובין רש"י ותוספת והרא"ש באבעיא דכתובות דף נ"ג ארוסה יש לה מזונות ובפלוגתא זו עסק המחבר בסעיף ג' כרי"ף ורמב"ם והב"ש בסק"ו כתב דיכול הארוס לומר קים לי כרש"י ומעתה סיומא דפסקא אם הנכסים שנשארו בעת מיתת המנוח היו מרובים (ע' סעיף י"א מה נקרא מרובים) ואף שהיה חייב לאחרים כהנה וכהנה מ"מ נקראו מרובים כמבואר בסט"ו ואז כל הנכסים בחזקת הבנים אלא שהם חייבים ליתן מזונות להבת וכיון שיש כאן ספיקא דדינא יכולים לומר קי"ל כרש"י ותוס' ורא"ש ואמנם אם היו הנכסים מועטים דהיינו שלא היו מספיקים רק כדי מזונות הבת לחוד עד שתבגור ואז מגיע הכל להבת וא"כ ספק הוא אם מגיע הכל להבת או הכל להבנים וכיון שהם מושלשים ביד אפטרופס בתורת פקדון הרי הוא ממון המוטל בספק ויחלוקו הבנים עם הבת. אלא שזה היה שייך אם היה נשאר מטלטלים שבזה אפילו בנכסים מועטים עכ"פ הבנים שוים עם הבנות כמבואר סעיף י"ב וא"כ הבנים ודאי יש להם זכות בנכסים הללו והבנות ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ואף שכתב הרמ"א שם בהג"ה שבמקום שכותבים בכתובה מטלטלים אג"ק איכא למימר דמטלטלים הם כמו קרקע לא ברירא ליה להרמ"א יו"ל הך סברא והבנות הם ספק ספיקא באופן אם הנכסים היו מרובים בשעת מיתה אז ודאי הבנים יכולים לומר קי"ל ושייך הכל להבנים ואם היו מועטים וכנ"ל היה מקום לעיין בזה אך הואיל שכבר פסק הרב השואל ששייך הכל להבנים לא מהדרינן עובדא עכ"ד ע"ש:
(ב) גם הבנות ניזונות מהם. עבה"ט סק"י ועיין בתשו' ח"ס סימן קמ"ד במי שמת והניח בכור ובנים פשוטים ואשתו מעוברת ילדה בת אחר מיתתו והניח רכוש בעין ומלוה ביד אחרים והפרישו ב"ד עבור הילדה כדי מזונות עד שתבגר ופרנסת נישואים לפי אומד יפה מהראוי ומהמוחזק ואח"כ מתה הבת והוציאו למזונותיה ורפואתה וצרכיה לערך מאתים זהובים והנה הנותר פשוט שחוזר למקומו ויטול הבכור פי שנים כי לא זכתה הילדה עד שעת נישואין וכאשר כן העלה בתשובת שבו"י ח"א סי' ק"י אך בזאת נסתפק הרב השואל אם לחשוב אותם הוצאות ממה שגבו מהלואות וישאר המעות בעין לחלק בין האחין ויקח הבכור פי שנים או אין הבנות ניזונות ממלוה וע"כ היה ההוצאות מהמוחזק והמלוה שהוא ראוי אותו ישאר להאחים ולא יטול בכור פי שנים ומקום ספיקו הוא משום דהטעם דמלוה הוי מוחזק לגבי כתובה כדלעיל סי' ק' ס"ב הוא מחמת דמשתעבדה לה מחיים מדר' נתן וא"כ לענין מזונות הבנות אי נימא דחל החיוב בחיי האב מיד בשעת נישואין וכדמשמע פסק הסוגיא דפרק הניזקין שייך נמי שעבודא דר"נ וגובים למזונות ממלוה דשביק אבוהון אך מל' רמב"ם פ"ח מזכיה וטור ח"מ ר"ס רנ"ב משמע דאינו חל אלא משעת מיתת האב א"כ לא שייך שעבודא דר"נ ותו כ' די"ל אפי' אי נימא דחל משעת נישואין היינו בת שנולדה בחייו אבל הכא שנולדה אחר מותו הא אמר אביי יבמות ס"ז ע"ב כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו רבנן אלא דמסוגיא דב"ב קנ"ד ע"א לא משמע כן. והוא ז"ל השיב דודאי פשוט דבנות ניזונות ממלוה שהניח אביהם וכפשטות לשון רמב"ם וטור וש"ע ר"ס ק' שכתבו כתוב' ותנאיה נגבים ממטלטלין ומלוה ותנאי כתובה היינו מזון האשה והבנות וכדמשמע פשטות הסוגיא דפ' הניזקין דלולא דאינן קצובין וכתובין הוה טרפי ממשעבדי אע"ג דהבנות לא נולדו ולא נתעברה האשה כלל מ"מ עיקר החיוב להאשה לזון בנותיו מנכסיו כו' אך בהיות כי הפקיעו חכמים שעבוד נכסיו משום תיקון עולם נהי גופו נשתעבד אבל נכסיו לא נכנסו בערבות עד שעת מיתה משום תיקון עולם ולזה דקדקו רמב"ם וטור ח"מ סי' רנ"ב שלא נתחייבו נכסיו עד שעת מיתה אבל גופו נתחייב ונ"מ לענין שעבודא דר"נ דכיון דנשתעבד גופו נשתעבד גם הלוה שלו להבנות כמו שנשתעבד האב גופו מיד ונכסיו משעת מיתת האב ואילך כו' ואע"ג דהבת נולדה אחר מיתת האב מ"מ מוכח מסוגיא דב"ב קנ"ד ע"א דאפ"ה גובה ממלוה כו' ומיבמות ס"ז ע"ב לא קשה כלל ע"פ המבואר בחי' הרשב"א שם כו' והאריך בזה ומסיים הדין דין אמת דהבנות אפי' נולדו אחר מיתת אביהן ניזונות ממלוה דשביק אבוהון ע"ש):
(ג) או משכנו. עיין בס' ישועות יעקב סק"ה שכ' בשם הרב בעל פ"י דדוקא משכנו להדיא ולא בסתם הלואה ע"ש:
(ד) שיזונו מהם הבנים והבנות. עיין בס' בית מאיר שנסתפק כי לפ"ד נראה דשיעור זה לא שייך אלא היכא דהבנים נמי קטנים וצריכים ליזון משל אביהם אבל אם הם כבר גדולים וסמוכים על שולחן עצמם אין לשער בצורכי הבנים מידי וכן מסתבר דבשלמא אם נמי צריכים יש טעם לשיעור זה כו' והניח בצ"ע. ומ"ש הבה"ט בשם הרשד"ם שיעור זה משערין בנכסים עצמם מונחים בקופסא כו' ע' בס' ב"מ מ"ש בזה. ומ"ש עוד היה הבן במקום א' כו' עיין בזה במל"מ פי"ט מה"א דין י"ז שנתב בשם הרש"ך ח"א סי' קע"ז דאף אם הבנים הם במקום אחר מחוייבים אותם להפריש חלק הבנות יעו"ש. וכפי הנראה חסר תיבת אין וצ"ל אין מחייבים:
(ה) אפי' ממעות שקבלו. עבה"ט וע' בתשו' ח"ס סי' קכ"ז במי שמת והניח ב' בנים א' גדול ואחד קטן וב' בנות ובעזבונו נמצא בית וחובות ובא החלוקה בדיניהם להיות כל החובות להבנות והבית לב' הבנים ויען כי היה הבית רעוע ראו לטובת הקטן למכור חלקו להגדול והמעות ניתן ביד אפטרופס ישראל לטובת יתום הקטן ועתה הגיעה אחת מהבנות לפרק נישואין והחובות שעלו על חלקה אינם מספיקים ושאל האפטרופס אי מותר לו ליתן ממעות יתום הקטן שבידו. והרב השואל שם דעתו להתיר כי אנו אין לנו אלא דתה"ח שמגיע לבת פרנסת נדונייתה באומד האב והכל יודעים שאילו היה האב בחיים היה נותן לבתו יותר ויותר וקיי"ל לפרנס' מוציאין מהבנים אפי' לא נשאר להם כלום מירושת אביהם ואמנם מאח הגדול המוחזק בבית א"א להוציא ממנו כלום ומשום דאלים טובא אבל עכ"פ חלקו של הקטן שהאפטרופס רוצה בכך למה לא נוציא להבת פרנסת נדוניא מצורף לזה ג"כ כי אלו הבנות לא היו ניזונות כלל מהעיזבון ולא שייך מחילה כי היו הבנות קטנות וא"כ יש להן לתבוע מהבנים גם מזונות שלהן. והוא ז"ל השיב דפשוט דאסור לו להאפטרופס ליגע בהמעות מזומנים שהונחו תחת ידו דדבר ברור הוא דלא משתעבדי לא למזונות ולא לפרנסה אלא הני נכסי ממש דשבק אבוהון ולא חילופיהן והני זוזי חלופי הבית נינהו ולא הני זוזי שבק אבוהון ודין זה פשוט ומבואר בסימן קי"ב ובב"ש שם סק"ל ולא נשאר אלא לטרוף ממשעבדי מהאח הגדול והוא יחזור אחר כך על הקטן מדין אחריות ולפי דברי השואל הוא דבר בטל משום שהשני קשה ואלים טובא. ואמנם א"נ הוה אפשר לטרוף ממשעבדי מ"מ השואל ממזונות הבת ליתא דאין טורפין מזונות ממשעבדי ששעבדו האחים ורק לפרנס' טורפים וכל זה אם לא בגרה הבת אבל אם בגרה ושתקה ויתרה אפי' שתקה מחמת שלא ידעה הדין ע' סי' קי"ג ובב"ש סס"ק י"ח וכל הדברים הללו פשוטים עכ"ל. והנה מה דפסק דהני זוזי חליפי הבית לא משתעבדי לענין מזונות הבת הוא פשוט וברור אך מה דפסק כן בפשיטות גם לענין פרנסה צ"ע טובא כי שני גדולי הדור בס' ישועות יעקב ובס' בית מאיר סי' קי"ג ס"ה לא כתבו כן אלא דלענין פרנסה כ"ע מודים דאם מכרו למקום שא"א לטרוף מחוייבים היורשים לסלק מהמעות כו' יובא דבריהם בסי' קי"ג שם ס"ק י"א):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |